|
בבית המשפט העליון |
|
רע"א 782/13 |
|
לפני: |
כבוד השופט נ' הנדל |
|
המבקשים: |
1. פלונית |
|
|
2. פלוני |
|
|
3. פלוני |
|
|
4. פלוני |
|
|
נ ג ד |
|
המשיב: |
בנק מזרחי טפחות בע"מ |
|
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק א 032093-08-12 |
בשם המבקשים: עו"ד דורון צברי; עו"ד עפרה שפר
בשם המשיב: עו"ד שרון בן-עמי
|
החלטה |
1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 32093-08-12 (כב' השופטת נ' חיאט), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה שיעכב הליכי פינוי מדירת מגוריהם עד להכרעה בתביעה העיקרית (ת"א 32093-08-12). במקביל, הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני למנוע את פינויים מהדירה עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור. בשל מהות הענין ודחיפותו החלטתי לדון בבקשה גופה.
2. המבקשים הינם בעלי דירה בתל אביב-יפו. לשם רכישתה נטלו משכנתא מהמשיב – בנק מזרחי טפחות בע"מ – בתמורה לשעבוד הדירה להבטחת חובם. בחודש בדצמבר 2010 הגיש הבנק ללשכת ההוצל"פ בקשה למימוש המשכנתא על דירת המבקשים. מועד הפינוי הראשון נקבע ליום 14.09.11. הפינוי נדחה מספר פעמים בהסכמת הצדדים לשם מתן שהות למבקשים לשכור דירה ולהסדיר חובותיהם למשיב, עד לתאריך 03.09.12. ברקע, בלשכת ההוצאה לפועל מתנהל תיק איחוד נגד המבקשים בגין חובות מסחריים לנושים שונים על סך למעלה מ-2.8 מיליון ש"ח. לדירה מונה כונס נכסים. בעקבות דרישות נושים שונים הורה רשם ההוצאה לפועל כי על המשיב לפעול למימוש הדירה לטובת כלל הנושים (החלטה ראשונה מיום 26.06.12 והחלטה נוספת מיום 02.09.12 שניתנו על-ידי כב' הרשם ר' נועם).
ביום 30.08.12 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב למתן פסק דין המצהיר כי המשכנתא שנרשמה על דירתם על-ידי המשיב בטלה, ולחלופין כי המשיב אינו זכאי לנקוט הליכים למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. יחד עם כתב התביעה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו ארעי אשר יאסור על המשיב לפנותם מהדירה. על בסיס הסכמת המשיב, נתן בית משפט זה צו מניעה ארעי עד להחלטה אחרת בבקשה לצו מניעה זמני שתידון על-ידי בית המשפט המחוזי (רע"א 6418/12 טירנה קנולר נ' בנק מזרחי טפחות (11.09.12)). טענתם המרכזית של המבקשים היא כי לא יגרם למשיב נזק כבד מדחיית הפינוי שכן החוב מובטח במלואו על ידי המשכנתא וכי עילות התביעה לביטול המשכנתא מצוינות.
בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני לעיכוב הפינוי מהדירה על בסיס שלושה נימוקים מצטברים. האחד, המבקשים לא הגישו את בקשתם בתום לב היות שלא הציגו עובדות רלוונטיות ומשמעותיות לבקשה לפני בית המשפט. כך למשל נתונים בדבר עיקולים שנושים אחרים הטילו על הדירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אשר היו הסיבה העיקרית להחלטת רשם ההוצאה לפועל ליתן צו לפינוי הדירה (החלטה מיום 07.09.11). השני, לא עלה בידי המבקשים להצביע על קיומן של ראיות מהימנות לכאורה להוכחת עילת תביעתם. זכאותו של המשיב לפעול למימוש הדירה מעוגנת היטב בתנאי שטר המשכנתא, כפי שכבר הוחלט על-ידי רשם ההוצל"פ. השלישי, בית המשפט שוכנע שכף מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. בעוד שהמבקשים ערים ומתכוננים לפינוי למשך למעלה משנה, המשיב ונושים אחרים ממתינים למימוש הדירה במהלך כל תקופה זו. החלטה זו היא מושא הבקשה לרשות ערעור שלפניי.
3. בבקשה הנדונה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את בקשתם למתן סעד זמני. צוין על-ידם דבר הנזק החמור והבלתי הפיך שיגרם להם אם החלטת בית המשפט המחוזי תישאר על כנה; המבקשים ושתי בנותיהם יוותרו ללא קורת גג, ותביעתם לביטול המשכנתא תהפוך פלסתר. לגופו של עניין טוענים המבקשים שקביעת בית המשפט כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת עילת תביעתם בטעות מקורה. הם מדגישים כי המשיב פתח את תיק המימוש שלא כדין ובניגוד להוראות סעיף 181ב לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ומשכך המשכנתא על הדירה בטלה ומבוטלת. בנוסף, המבקשים לא ויתרו על הגנת הדיור המוגן. עוד שגה בית המשפט לגישת המבקשים, בקובעו שהם חטאו בחוסר תום לב בהגשת הבקשה לצו מניעה, שכן העובדות שלא הביאו בכתבי טענותיהם אינן רלוונטיות לתביעתם העיקרית.
בתשובתו מתנגד המשיב לבקשה למתן רשות ערעור ודורש לדחותה על הסף. זאת משום שתביעתם כנגד תוקף המשכנתא והפעלתה הוגשה בשיהוי רב - שנה ותשעה חודשים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל. בנוסף המבקשים הפרו שלושה הסדרים שונים שחתמו עם המשיב בהם ניאות לדחות את מועד הפינוי, כאשר פנו שוב ושוב לערכאות לשם ביטול הפינוי. לגופן של הטענות, שולל המשיב את עילת תביעת המבקשים וטוען כי תיק ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא נפתח כדין עקב 8 עיקולים שהוטלו על הנכס ורישום הערת אזהרה לטובת צד שלישי. במקרה של מימוש משכנתא על דירת מגורים בעילה שאינה פיגורים, הדגיש המשיב כי סעיף 81ב1 לחוק ההוצל"פ אינו חל. ביחס למאזן הנוחות, טוען המשיב כי למבקשים יש יכולת כלכלית לממן מקום מגורים חלופי, בעוד שנזק רב עלול להיגרם לו אם נושים אחרים של המבקשים יפעלו למימוש הדירה, שכן צו המניעה שבנידון לא מופנה כלפיהם.
4. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. היא אינה מהווה ערעור נוסף בזכות. הגם שעסקינן בבקשה למתן רשות לערער על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי, דהיינו החלטה ב"גלגול שני", למעשה הסוגיה שלפנינו – עיכוב הפינוי – נידונה כבר פעמים מספר לפני הערכאות: החלטת רשם ההוצל"פ מיום 07.09.12; החלטת רשם ההוצל"פ מיום 02.09.12; החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה במעמד צד אחד מיום 30.08.12; החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה דנא. במסגרתם, התאפשר למבקשים לטעון טענותיהם. כל הערכאות ששמעו את טענות הצדדים, מצאו שאין מקום לעכב את הפינוי. בית המשפט המחוזי בחן את סיכויי תובענת המבקשים הן ביחס לשטר המשכנתא, הן לגבי ההסכמים לדחיות הפינוי שנחתמו עם המשיב, והן בנוגע לויתור על זכות הדיירות המוגנת – ולא מצא בהן ראיות לכאורה מהימנות. עוד בחן את מאזן הנוחות ולא שוכנע כי הוא נוטה לכיוון המבקשים, למרות שמשמעות דחיית הצו היא פינוי דירת מגוריהם. מעיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, לא מצאתי להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בל נשכח כי הבדיקה של הערכאה המבררת בכגון דא היא ביחס לראיות לכאורה, ולא מצאתי כי נפלה טעות על פי אמת מידה זו.
אשר למאזן הנוחות, אמנם ברגיל כשמדובר בבקשה לעכב פינוי מדירת מגורים נדרש בית המשפט למשנה זהירות ונוטה להיעתר לה (ע"א 6573/12 חליווה נ' בלביץ פס' 6 לפסק הדין (1.11.12)). עם זאת, אין מדובר בכלל בל יעבור, אלא הכלל כפוף לחריגים שמקרה זה נמנה עליהם. ראשית, נמצא שסיכויי התובענה אינם מצדיקים מתן סעד זמני בשלב מקדמי של ההליך. שנית ולא עיקר, מכתבי טענותיהם של הצדדים עולה כי המבקשים פעלו לקראת מציאת דיור חלופי ומכאן שהינם בעלי יכולת לעשות זאת. שלישית, בצומת בה מצוי ההליך, עיכוב הפינוי עלול לגרום לזכויות המשיב ונושים נוספים. בהקשר זה יש מקום להתחשב בזמן הרב שאורכים ומתמשכים הליכי הפינוי. כאמור מועד הפינוי נדחה - תחילה בהסכמה על פי הסדרים עם המשיב - למשך למעלה משנה וחצי. איני מקל ראש עם קשייהם של המבקשים לעזוב את ביתם. ברם, כשעסקינן במדד של מאזן הנוחות, על בית המשפט לשקול את האינטרסים של שני הצדדים להליך. כדרך כלל עוצמת האינטרס של הצד המועמד לפינוי גובר, אך בענייננו - בהתחשב בתקופה, בנזק הלכאורי שעלול להיגרם למשיב כמו גם לצדדים שלישיים, ובעוצמת הראיות לכאורה בתביעה העיקרית - נחה דעתי שלא נפלה טעות במסקנתו של בית המשפט המחוזי. כמובן אין בכך לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי תביעת המבקשים בהליך העיקרי.
5. אשר על כן, לא מצאתי הצדקה להעניק רשות ערעור. משזו מסקנתי, ממילא מתייתר הדיון בבקשה לסעד זמני שהוגש לפניי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' אדר התשע"ג (21.2.2013).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13007820_Z02.doc מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il