|
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים |
|
|
|
ע"א 7420/11 |
|
|
לפני: |
כבוד השופטת ע' ארבל |
|
|
כבוד השופט ח' מלצר |
|
|
כבוד השופט י' עמית |
|
המערערים: |
1. גרומן שירותי דלק בע"מ |
|
|
2. גיל גרומן |
|
|
3. יצחק גרומן |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבים: |
1. סונול ישראל בע"מ |
|
|
2. סונול כנען בע"מ |
|
|
3. פורמלי רון גרומן |
|
|
4. פורמלי ישעהו גרומן |
|
|
5. פורמלי גרומן רחל |
|
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 246-06 שניתן ביום 18.8.2011 על ידי כבוד השופט ע' זרנקין |
|
תאריך הישיבה: |
ג' בשבט התשע"ג |
(14.1.2013) |
|
בשם המערערים: |
עו"ד חיים קינן |
|
בשם המשיבים 2-1: |
עו"ד אורית מלכא, עו"ד ישראל מרקוביץ' ועו"ד אלעד אופק |
|
בשם המשיבים 5-3: |
בעצמם |
|
פסק-דין |
השופט י' עמית:
1. המערערת 1 היא חברה שבשליטתם ובבעלותם של המערערים 3-2. בהתאם להסכם בין המערערת לבין המשיבה 1 (להלן: סונול), הפעילה המערערת תחנת תידלוק של סונול בשכונת ורדיה בחיפה. התחנה הופעלה החל משנת 1991 על ידי המערערים 3-2, והחל משנת 1997 באמצעות המערערת, בהתאם להסכם הפעלה שנערך לתקופה של שנה ותוקפו הוארך מעת לעת (להלן: הסכם ההפעלה). בנוסף להסכם ההפעלה, המערערת פעלה כסוכנת של המשיבה 2 (להלן: כנען) להפצת דלקים, שמנים וסולר באזור הצפון ללקוחות שונים כגון קיבוצים, מוסכים ואוניות, אך התקשרות זו לא עוגנה בהסכם בכתב (להלן: הסכם הסוכנות). המערערים 3-2 ערבו להתחייבויותיה של המערערת כלפי סונול וכנען.
2. בין סונול וכנען לבין המערערים פרץ סכסוך, ובשל כך ניתנה על ידי סונול ביום 11.2.2002 הודעת ביטול של הסכם ההפעלה, והמערערים התבקשו לפנות את התחנה ולהחזיר החזקה בה לסונול. הצדדים נחלקו בשאלה אם אכן נחתם הסכם המאריך את תקופת ההפעלה עד ליום 31.8.2002, ואם המערערים הפרו את הסכם ההפעלה כטענת סונול. מחלוקת זו אינה צריכה לענייננו, ואין חולק כי סונול הסכימה כי המערערים ימשיכו להפעיל את התחנה עד ליום 31.8.2002, אך המערערים פינו את התחנה כבר ביום 13.6.2002.
בעקבות הפסקת ההתקשרות, הגישו סונול וכנען תביעה כנגד המערערים על יתרת החוב בגין רכישת דלקים ושמנים. על פי ספרי סונול, נותרו המערערים חייבים בגין הסכם ההפעלה סך של 2,203,153 ₪ (לאחר מימוש ערבות בנקאית בסך של כמיליון ₪), ובגין הסכם הסוכנות נותרו חייבים סך של 1,240,293 ₪. על כך הוסיפה סונול ריבית פיגורים, והעמידה את סכום החוב על 4,827,751 ₪ (בניכוי סך של 218,915 ₪ שהוסכם כי יש לנכותו מסכום התביעה).
המערערים התגוננו בטענות קיזוז והגישו תביעה שכנגד. התביעה שכנגד הסתמכה על חוות דעת של רואה חשבון ביץ' מטעם המערערים, ולפיה מגיע למערערים מסונול ומכנען סכום של כ-12 מיליון ₪, אשר הועמד לצרכי אגרה בתביעה שכנגד על סך של 7 מיליון ₪.
3. בפסק דינו, קיבל בית משפט קמא כבסיס להתחשבנות בין הצדדים, את כרטסת הנהלת החשבונות של סונול וכנען, לאחר שמצא כי איסוף הנתונים ודרך עריכת הכרטסת מעידים על אמינותה ומבטאים את מצב ההתחשבנות בין הצדדים נכון למועד הפסקת ההתקשרות ביניהם. נדחתה טענת המערערים כי אין לייחס אמינות לרישומיה של כנען מאחר שהמנכ"ל שלה בתקופה הרלוונטית נתבע על ידי סונול עצמה בהליכים משפטיים, בטענה כי ביצע כלפיה פעולות חמורות של מצגי שוא, שליחת יד בכספים, מרמה והפרת אמונים. בית משפט קמא קבע, כי גם אם טענות סונול כלפי המנכ"ל דאז של כנען נכונות, אין לכך קשר ביחסים בין המערערים לבין כנען, וקשה להלום כי אותו מנכ"ל גרם לכך שהמערערים יחוייבו בכרטיס הנהלת החשבונות של כנען בחיובים כוזבים, ומדובר בטענה שהיא בגדר ניסיון "לדוג דגים במים עכורים".
עוד נקבע, כי נעשתה התחשבנות בין הצדדים "לסגירת חשבון" עד למועד 31.10.1999, כך שאין מקום לדרישות או טענות של המערערים הקודמות לתאריך 1.11.1999.
4. בית משפט קמא דחה את התביעה שכנגד, מן הטעם שהנחות היסוד העומדות בבסיס חוות הדעת אינן יכולות לעמוד. כך, לדוגמה, חוות הדעת נקבה באובדן הכנסה של כשבעה מליון ₪, בהתבסס על כך שהמערערים היו זכאים להמשיך להפעיל את התחנה עד לשנת 2015 (תום תקופת החכירה של התחנה על ידי סונול מהבעלים הרשום), הנחה שאינה מעוגנת כלל בהסכם ההפעלה שתוקפו הוארך משנה לשנה. חוות הדעת נקבה באובדן הכנסה לאורך תקופה של 20 שנה מכוח הסכם הסוכנות, אך למערערים לא היתה כל זכות קנויה כי כנען תמשיך לעבוד איתם לתקופה של 20 שנה.
5. בהמשך, בחן בית משפט קמא אחת לאחת את טענות הקיזוז של המערערים, בבחינת "הודאה והדחה", וקבע כלהלן:
(-) נתקבלה טענת המערערים כי הם זכאים לעמלה בגין מכירות למוסך מזרחי – סך של 88,772 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2004.
(-) נתקבלה טענת המערערים לפיצוי בגין לקוחות חדשים בסכום של 300,000 ₪, אולם מאחר שהמערערים העמידו את תביעתם לצורכי אגרה על 45% מהסכומים שנתבעו על ידם, אושר ניכוי בסכום של 155,925 ₪ (כולל מע"מ) בלבד.
(-) נתקבלה טענת המערערים כי יש לזכותם בסך של 200,000 ₪, בהתאם להתחשבנות בין הצדדים עד ליום 31.10.1999.
(-) נדחתה טענת המערערים כי יש לזכותם ב"חשבוניות פתוחות" שהוציאו לסונול. נקבע, כי המדובר בטענות של המערערים לזיכויים שונים, אך טענות אלה לא הוכחו, ולגבי חלק מהחשבוניות כבר ניתן זיכוי על ידי סונול.
(-) נדחתה טענת המערערים כי יש לזכותם ב"הנחת
מדרגות" לשנת 2001, קרי הנחה הניתנת על פי כמות הדלקים והשמנים שנרכשו מכנען.
בעוד שהמערערים טענו כי המדרגה הראשונה מתחילה מ-
(-) נדחתה טענת המערערים כי יש להפחית מחובם לכנען הפרשי עמלה בגין רכישות סולר ובגין הנחות בקניית שמן.
(-) נתקבלה טענת המערערים כי הם זכאים לזיכוי מסונול בגין מערכת הדלקן שהשאירו בתחנת ורדיה בסך של 127,775 ₪ בצירוף מע"מ.
בהתאם למסקנות אליהן הגיע, חישב בית משפט קמא את חובם של המערערים כלפי סונול וכנען, והגיע לסכום של 4,369,878 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.
6. על פסק דינו של בית משפט קמא נסב הערעור שלפנינו. המערערים הדגישו בפתח ערעורם כי על מנת לפשט את הדיון הם מוותרים על חלק מטענותיהם, אך למעשה, ערעורם משתרע כמעט לכל אורך החזית. המערערים העלו, בין היתר, את הטענות הבאות:
א. בית משפט קמא לא פרט כיצד הגיע לסכום הסופי, ומפסק הדין עולה כי קיבל את תחשיב הריבית של סונול ושל כנען מבלי לדון כלל בנושא הריבית.
ב. בית המשפט לא דן בטענתם של המערערים כי היתה להם זכות מעין קניינית בתחנה או זכות להגשמת ציפייה לגיטימית, וכי הם זכאים לפיצוי בגין כך.
ג. בית המשפט לא דן בטענה כי ביום 31.3.2001 חוייבו המערערים באופן שרירותי בסכום של 200,000 ₪, לאחר שסונול ביטלה באופן חד צדדי תשלומים ששולמו על פי תעריף מוסכם.
ד. בית המשפט לא דן בכל הסכומים שבהם חוייבו המערערים על ידי סונול שלא במהלך העסקי השוטף או לאחר פרוץ הסכסוך, או בגין עניינים שאינם בגדר מכירה שוטפת של דלק, סולר ושמנים.
ה. בית המשפט לא דן ולא הכריע מי מהצדדים הפר את ההסכם ושגה בקביעתו כי המערערים בחרו לעזוב את תחנת התידלוק לטובת הפעלת תחנה חדשה.
ו. בית המשפט צריך היה לקבל את חוות הדעת של רואה החשבון מטעם המערערים.
ז. בית המשפט צריך היה לזכות את המערערים במלוא הסכום המגיע להם בגין לקוחות חדשים וכן בסכום של 200,000 ₪.
7. אקדים ואומר, כי איני רואה להתערב בעיקרי מסקנותיו של בית משפט קמא, אשר שמע את הראיות, באשר מדובר בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם. במערכת התחשבנות עניפה עסקינן, עדי הצדדים נחקרו באריכות ובפרטנות על חשבונית זו ואחרת, ואין ערכאת הערעור נדרשת להיכנס לפני ולפנים מבראשית למחלוקות העובדתיות, בבחינת "שמיעה מחדש" (rehearing) של המשפט (ראו, לדוגמה, ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (לא פורסם, 11.9.2006)).
כאמור, הרקע להפסקת ההתקשרות בין הצדדים והשאלה אם אכן הפרו המערערים את הסכם ההפעלה והסכם הסוכנות, אינם צריכים לענייננו, ובית משפט קמא אכן נמנע מלהכריע בנושא ולא ייחס למערערים הפרה כפי שנטען על ידי סונול. מכל מקום, הייתה זו זכותה החוזית של סונול להפסיק את ההתקשרות עם המערערים. לאור זאת, איני רואה ממש ברכיבים העיקריים בתובענה שכנגד שהגישו המערערים, מטעמיו של בית משפט קמא, קרי, כי לא היה מקום להנחות שהניח המומחה מטעם המערערים, כביכול היו זכאים המערערים להמשיך בהתקשרות עם סונול וכנען למשך שנים רבות נוספות.
8. עם זאת, מצאתי כי יש מקום להתערבות בשני פריטים בעלי משקל. נושא הריבית שבית משפט קמא לא נתן דעתו עליו, ונושא העמלה עבור לקוחות חדשים, לגביו נפלה טעות על פני פסק הדין.
א. בית משפט קמא לא התייחס כלל בפסק הדין לסוגיית הריבית ההסכמית, נושא בעל משמעות כספית מהותית, ככל הנראה מאחר שסוגיה זו לא זכתה להתייחסות של ממש גם מצד הצדדים. כתב התביעה נקב בסכום החוב הכולל, מבלי שסונול וכנען אפילו טרחו לצרף את הכרטסת עליה הסתמכו להוכחת החוב. סכום החוב כולל הריבית מצויין בקצרה פעם אחת בסעיף 53 לכתב התביעה ללא כל פירוט, ואינו נזכר אפילו בסיפא לכתב התביעה, שם נכתב כי בית המשפט מתבקש לחייב הנתבעים בסכום התביעה, ומבלי שנתבעה ריבית הסכמית עד לתשלום בפועל (ואכן, בית משפט קמא פסק הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ואילך). רק בכתב התשובה, טרחו סונול וכנען לצרף את הכרטסת, ואף זאת ללא חישוב ריבית. בשל כך אף הוגשה על ידי המערערים בקשה לדחיית התובענה על הסף, ובתשובה לבקשה זו צירפו סונול וכנען שוב את הדפים האחרונים של הכרטסת, מבלי לפרט את אופן חישוב הריבית. גם בסיכומיהם בבית משפט קמא, לא טרחו הצדדים להתייחס לנושא הריבית ההסכמית ויש להצר על כך.
בסעיף 24 להסכם
ההפעלה נקבע כי "כל סכום אשר יגיע מאת
המפעיל לסונול ולא ישולם במועדו, ישא ריבית בשעור הריבית המקובלת ב
אשר לחוב כלפי סונול על פי הסכם ההפעלה, לכאורה היה מקום לחייב את המערערים במלוא הריבית ההסכמית עד ליום הגשת התביעה, על פי סעיף 24 להסכם ההפעלה. עם זאת, מצאתי ממש בטענת המערערים כי נוכח תחלופת מנהלים בסונול, לא עלה בידם להידבר ו"לסגור" את ההתחשבנות בין הצדדים (סעיף 18 לתצהיר גרומן ומכתביו של ב"כ המערערים נספחים 36-31). התביעה הוגשה ביום 15.2.2006, כמעט ארבע שנים לאחר הפסקת היחסים בין הצדדים, וככל שנברתי בתצהירים ובסיכומי סונול וכנען לא מצאתי מענה לטרוניית המערערים כי לא אצה הדרך לסונול ולכנען להגיש התביעה, שמא ביודעם כי הריבית ההסכמית הולכת ונצברת. במצב דברים זה, אני סבור כי ראוי לתקן קמעה את החישוב, באופן שהחוב של המערערים כלפי סונול בסך 2,203,153 ₪ יצבור ריבית הסכמית מיום 14.11.2002 (כפי שמופיע בכרטסת) עד ליום 1.1.2004, ומיום זה ואילך יצבור הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ב. לא היה מקום להפחית מהסכום של 300,000 ₪ - בו הכיר בית משפט קמא כסכום המגיע למערערים עבור לקוחות חדשים - בנימוק שהמערערים העמידו את התביעה שכנגד אך על חלק מהסכום. את טענת המערערים יש לראות כטענת קיזוז שאינה מתוחמת לגבולות התביעה שכנגד. לכן, יש לזכות את המערערים ולנכות מהחוב סכום של 300,000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.6.2002 (במקום הסך של 155,925 ₪ כפי שנקבע בפסק הדין).
9. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שפסק הדין יעמוד על כנו בכפוף לתיקונים המפורטים בסעיף 8 לעיל, קרי:
א. על החוב בגין הסכם הסוכנות בסך של 1,240,293 ₪ יחול הפרשי הצמדה וריבית במקום ריבית הסכמית.
ב. על החוב בגין הסכם ההפעלה בסך 2,203,153 ₪ תחול ריבית הסכמית עד ליום 1.1.2005 ומכאן ואילך יחולו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ג. מהחוב בגין הסכם הסוכנות ינוכה סך של 300,000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.6.2002.
נוכח התוצאה אליה הגענו, כל צד ישא בהוצאותיו.
ש ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט ח' מלצר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.
ניתנה היום, י"ח שבט התשע"ג (29.1.2013).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11074200_E09.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il