|
בבית המשפט העליון |
|
רע"א 7284/12 |
|
לפני: |
כבוד השופט י' דנציגר |
|
המבקש: |
ישראל ארלנגר |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
עמותת היכל שלמה -המרכז למורשת היהדות בירושלים |
|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.9.2012 בהפ"ב 10234-12-11 ובהפ"ב 23165-11-11 שניתן על ידי כבוד השופט מ' בר עם |
בשם המבקש: עו"ד א' ריבלין
|
החלטה |
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר עם) בדיון מאוחד בהפ"ב 23165-11-11 ובהפ"ב 10234-12-11 מיום 2.9.2012, בו התקבלה בקשה לביטול פסק בוררות שהגישה המשיבה ונדחתה בקשה לאישור פסק בוררות שהגיש המבקש. בית המשפט המחוזי חייב את המשיבה בסך של 50,000 ש"ח בגין הוצאות המבקש.
רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים
1. להלן אתייחס אך לעובדות הדרושות לצורך הכרעה בבקשה הגם שמכלול העובדות המפורטות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובבקשה לא נעלמו מעייני. הצדדים ניהלו הליך בוררות בו הגישה המשיבה תביעה אך בשלב מסוים חזרה בה מתביעתה. ואולם, המבקש הגיש תביעה שכנגד על סך 20 מיליון דולר. פסק הבוררות ניתן ביום 2.9.2011 על ידי הרב ירון כהן ובמסגרתו התקבלה תביעת המבקש על יסוד תצהיר עדות ראשית מטעם המבקש לאחר שהמשיבה לא הגישה תצהיר מטעמה חרף התראות שנתן לה הבורר. בפסק הבוררות ציין הבורר כי המשיבה ניסתה להכשיל את הליך הבוררות מראשיתו תוך שהיא נקטה בהליכים משפטיים לצורך העברתו מתפקידו.
2. ביום 12.5.2011 הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטת בית משפט. לפי הסדר זה משכה המשיבה את בקשתה להעברת הבורר מתפקידו. בהתאם להסדר זה התקיימה ביום 25.5.2011 ישיבת בוררות ובמהלך הישיבה נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. המבקש הגיש לבורר תצהיר עדות ראשית מטעמו במועד ואולם המשיבה לא עשתה כן. משכך ניתן פסק הבוררות כאמור, ללא שהוגש תצהירה של המשיבה, תוך שהבורר עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 15(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) ובהתאם לפריט ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות. הבורר קיבל את תביעתו של המבקש על יסוד מחדלה הדיוני של המשיבה, אך הוסיף כי הוא מקבל את תביעת המבקש גם על סמך מסמכים שהמציא המבקש.
המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבוררות והמבקש עתר לאישורו.
3. עוד יצויין כי לאחר מתן פסק הבוררות אישר הבורר בכתב בשתי הזדמנויות כי הפסיק לשמש כבורר בין הצדדים וכי פסק הבוררות אינו יכול לחייב מי מהצדדים.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
4. בכל הקשור בבקשה שלפני, די לי בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש להבחין בין מחדליה הדיוניים של המשיבה לפני ההסדר הדיוני ולאחריו. בית המשפט המחוזי מצא כי הבורר אמנם נתן למשיבה התראות על כך שלא הגישה תצהיר מטעמה במועדים שנקבעו, אך התראות אלה ניתנו לפני הדיון בבית המשפט בבקשה שהגישה המשיבה להעברת הבורר מתפקידו ובטרם התגבש הסכם דיוני בין הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע כי אם ביקש הבורר ליתן פסק בוררות על יסוד מחדליה הדיוניים של המשיבה לאחר שהתגבש ההסדר הדיוני היה עליו ליתן תחילה למשיבה התראה נוספת ולו אחת בטרם יינתן הפסק. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המדיניות הראויה היא מתן פסק לאחר שמיעת טענות הצדדים לגופן ומשכך שומה היה על הבורר לנקוט בצעד מידתי יותר. עוד מצא בית המשפט המחוזי כי לפני הבורר לא הונחה תשתית נדרשת לצורך קבלת תביעת המבקש וכי בטרם ינתן פסק בוררות המחייב את המשיבה בסך של 20 מליון דולר יש לערוך בירור עובדתי מתאים. בית המשפט המחוזי חייב את המשיבה בהוצאות המבקש בסך 50,000 ש"ח וקבע כי בהתאם להסכם הבוררות בין הצדדים הרב הראשי עמר ימנה בורר אחר בין הצדדים.
5. בפסק דינו התייחס בית המשפט המחוזי לעובדה כי הבורר זומן למתן עדות פעמיים אך נמנע מלהתייצב ואף לא הגיש תגובתו בכתב חרף החלטת בית המשפט. בית המשפט המחוזי מצא כי התנהלות זו של הבורר מהווה ראיה נסיבתית התומכת בטענות המשיבה בבקשת הביטול לגבי התנהלות הבורר.
6. עוד מצא בית המשפט המחוזי כי ניתן לראות במכתבו של הבורר לפיו פסק הבוררות אינו יכול לחייב את הצדדים כמעין החלטה לפי סעיף 15(ב) לחוק הבוררות המבטלת פסק בוררות שניתן בהיעדר בעל דין.
כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.
תמצית נימוקי הבקשה
7. המבקש מציין כי הוא מודע להלכה הפסוקה המצמצמת במתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בענייני בוררות, אך טוען הוא כי יש להגמיש את המבחנים ככל שהדברים נוגעים לביטול פסק בוררות להבדיל מאישורו. המבקש מוסיף וטוען כי הסיבה האחת והיחידה לביטול הפסק הוא הסכום בו חויבה המשיבה. המבקש טוען עוד כי עמדה לנגד עיני הבורר תשתית הולמת עת פסק בסכסוך וכי לא היה טעם במתן התראה נוספת למשיבה נוכח התנהלותה שהעידה כי אין בכוונתה ליטול חלק בהליך הבוררות. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לכל אותן התראות רבות שניתנו למשיבה על ידי הבורר. המבקש טוען עוד כי ביטול פסק הבוררות נותן בידי המשיבה "פרס" לאחר שזו ניסתה להכשיל את הליך הבוררות בכל דרך אפשרית ולאחר שמספר ערכאות חסמו את דרכה בעבר מלממש מטרה זו.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.
9. כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת ככלל, על פי ההלכה הנוהגת, אלא במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו, למשל רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010), פסקה 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 6.1.2011), פסקה 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם, 18.1.2011), פסקה 17). הלכה זו יפה הן לעניין אישור פסק בוררות והן לעניין ביטול פסק בוררות.
10. הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה משפטית שכן היא נטועה כל כולה בדל"ת אמותיהם של הצדדים. כפי שציינתי לעיל, הנמקתו העיקרית של בית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות היא ההבחנה שערך בנסיבותיו של מקרה פרטני זה בין מחדליה הדיוניים של המשיבה לפני ההסדר הדיוני לבין מחדליה לאחר שהתגבש הסדר כאמור. די בהבחנה זו כדי לקבוע שהכרעתו של בית המשפט המחוזי מתוחמת לנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן באופן שלא יהיו לה השלכות על בעלי דין נוספים.
11. זאת ועוד, בסופו של יום בחינת הבקשה דנן מעלה שאלה אחת ויחידה – האם ראוי היה כי ינתן פסק דין על סך 20 מיליון דולר אך על יסוד מחדליה הדיוניים של המשיבה? זו שאלה שהכרעה בה מטבעה טעונה איזונים בכל מקרה לגופו לפי נסיבותיו ומשכך אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.
12. בבחינת למעלה מן הצורך אבקש להתייחס לקביעותיו האחרות של בית המשפט המחוזי מבלי שיהיה לכך השלכה על תוצאת הבקשה דנן;
(א) יובהר כי לבית המשפט מוקנית סמכות לזמן את הבורר לעדות או לבקש תגובתו בכתב במסגרת בקשה לביטול או לאישור פסק בוררות [ראו והשוו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל ב 1222-1213 (2005)]. לכן, כאשר בית המשפט מזמן בורר לעדות או מבקש את עמדתו של הבורר בכתב, מצופה מהבורר שינהג בהתאם להנחיות בית המשפט. הבורר אינו רשאי לעשות דין לעצמו. להפרת הנחיותיו של בית המשפט עשויות להיות השלכות.
על אף האמור לעיל, סבורני כי יש להבחין בין אופן התנהלותו של הבורר במהלך הבוררות עצמה, כבסיס להשתתת טענה לביטול הפסק, לבין אופן התנהלות הבורר במסגרת דיון בבקשה לביטול או אישור פסק בוררות בבית המשפט. מדובר בשני עניינים שונים לחלוטין שאין להם השלכה הכרחית האחד על השני ולא ניתן להקיש ממישור אחד למישור אחר. לפיכך, איני סבור כי אי התייצבות הבורר לדיון בבית המשפט או אי הגשת תגובה בכתב מטעמו יכולה לשמש ראייה נסיבתית התומכת בטענות גופן של בעל דין בכל הנוגע לביטול פסק הבוררות.
(ב) כמו כן, איני מקבל קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מכתבו של הבורר לפיו פסק הבוררות אינו יכול לחייב מי מהצדדים כמוהו כהחלטה לפי סעיף 15(ב) לחוק הבוררות המבטלת פסק בוררות שניתן בהיעדר בעל דין. הטעם העיקרי לכך הוא שאחד מהתנאים שקובע סעיף 15(ב) לחוק הבוררות לצורך ביטול החלטה שניתנה לפי סעיף 15(א) לחוק הבוררות הוא חידוש הליך הבוררות:
"פסק בוררות שניתן אחרי דיון שהתנהל בהעדר בעל-דין או בהעדר טענותיו, רשאי הבורר, על פי פניית בעל-דין שהובאה לפניו תוך שלושים יום מהיום שנמסר לו העתק הפסק, לבטלו ולחדש את הדיון, אם שוכנע שבעל-הדין נעדר או לא טען טענותיו מסיבה מוצדקת" (ההדגשה אינה במקור – י.ד.).
ודוק, בנסיבות העניין הבורר הודיע על כך שהפסיק לשמש כבורר בין הצדדים ומשכך ודאי שלא התכוון להורות על חידוש הדיון בבוררות. בנסיבות האמורות איני רואה כיצד ניתן לראות במכתבו של הבורר החלטה לפי סעיף 15(ב) לחוק הבוררות.
13. לפני סיום אציין כי לאחר שעיינתי בפסק הבוררות ולמקרא הבקשה שלפני, אף לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תחושתי אינה נוחה מהתנהלותה של המשיבה במסגרת הליך הבוררות אשר יש בה כדי לעורר יותר משמץ של חשש כי היא ניסתה להכשילו. יחד עם זאת, אין בדברים האמורים כדי להצדיק מתן רשות ערעור מה גם שאיני סבור כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין נוכח העובדה כי לא נסתם הגולל על בירור טענותיו לגופן.
14. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בחשון התשע"ג (30.10.2012).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12072840_W01.doc צמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il