עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7107/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

1.        מונחת בפני בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) או עד למתן פסק הדין בת"פ 12789-01-12 (בבית המשפט המחוזי בבאר שבע), לפי המוקדם מביניהם. מעצרם עתיד לפקוע ביום 6.10.2012.

 

2.        נגד המשיבים ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום ביום 6.1.2012. כתב האישום המתוקן שהוגש נגדם ביום 15.1.2012 מייחס למשיבים חמישה אישומים הכוללים את העבירות הבאות: ארבע עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שתי עבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, שתי עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, עבירה של ניסיון לגניבת רכב לפי סעיף 413ב ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, פריצה לרכב לפי סעיף 413ו לחוק העונשין וכן ארבע עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. בנוסף, למשיב 1 מיוחסות גם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, הלנה והסעת שב"ח לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

 

3.        פירוט האישומים בעניינם של המשיבים הוא כדלקמן: 

          

             על פי עובדות האישום הראשון – המשיב 2 איתר במושב נוגה, ביחד עם אדם נוסף,  טרקטור השייך למתלונן 1 ובמקביל עמד בקשר טלפוני עם המשיב 1. המשיב 2 והאדם הנוסף נטלו את הטרקטור ללא רשות הבעלים, הובילוהו והסתירוהו בחורשה, שם הוא נמצא יום למחרת על ידי המשטרה.

 

             על פי עובדות האישום השני – המשיב 2 הגיע ביחד עם אחרים למושב ברוש, משם נטלו משאית השייכת למתלונן 2 ללא הסכמתו, כמו גם מוצרי חשמל אחרים, ובהם מקרר. בסמוך לאחר מכן, המשיב 1 פנה לאדם נוסף וביקש ממנו להעביר את המשאית לשטחי הרשות הפלסטינית. האדם האחר הסכים והסיע את המשאית לכיוון יער יתיר על מנת להעבירה לשטח הרשות והמשיב 1 יצא במקביל מביתו לכיוון זה. הנהג במשאית נתפס על ידי שוטרי מג"ב בעודו נוהג בה. מספר ימים לאחר מכן נתפס המקרר שנגנב מהמתלונן 2 בביתו של המשיב 2.

 

             על פי עובדות האישום השלישי – המשיב 2 הגיע יחד עם אדם נוסף למושב תדהר, שם הם נטלו רכב משא מסוג מרצדס על תכולתו (ירקות, קומפרסור ומשקל) וכן מצבר ללא הסכמת המתלונן 3 שהוא בעליו, והובילו אותם ליישוב רהט. כעבור כמה שעות אותר הרכב באזור התעשייה ברהט ומספר ימים לאחר מכן נתפס הקומפרסור בביתו של המשיב 2.

 

             על פי עובדות האישום הרביעי – המשיב 1 אסף ברכב שכור את הנאשמים הנוספים, תושבי הרשות הפלסטינית שנכנסו לישראל ללא היתר כדין והסיעם למושב נוגה שם פגשו את המשיב 2 ואדם נוסף. בהמשך נכנסו כולם, למעט המשיב 1, למושב נוגה במטרה לגנוב משאיות או רכב אחר. המשיב 1 אסף אותם, כשהדבר לא צלח, ברכבו. לאחר מכן,  הגיעו המשיבים יחד עם נאשמים נוספים למושב תקומה במטרה לגנוב משאיות או רכוש אחר. המשיבים ניסו לגנוב טרקטור, וכאשר לא הצליחו בכך פרצו ונטלו משאית השייכת למתלונן 4. בדרכם פגשו במשיב 1 שנסע לפני המשאית הגנובה ברכב שכור על מנת לוודא שהדרך פנויה ואילו המשיב 2 עזב את המקום.  במהלך הנסיעה הגיע המשיב 1 למחסום משטרתי, והאט נסיעתו עד כדי עצירה מוחלטת. משהתקרבו השוטרים לעברו פתח המשיב 1 בנסיעה מהירה לכיוון אחד השוטרים, בכוונה לפגוע בו, והשוטר נאלץ לקפוץ לתעלה לצד הכביש בכדי לחמוק מן הרכב. בהמשך, המשיב 1 עקף את המחסום ונמלט מהמקום בנסיעה מהירה. נהג המשאית שנסע אחריו נמלט מהמשאית ונתפס לאחר מרדף. בהמשך הערב התקשר המשיב 1 לנציג החברה שממנה הוא שכר רכבו, סיפר כי פרץ מחסום משטרתי וביקש מהנציג לדווח למשטרה כי הרכב נגנב על מנת להכשיל את החקירה המשטרתית בעניינו. המשיב 1 נעצר בחברת אדם נוסף כאשר נתקל במחסום משטרתי אחר בדרכו.

 

           על פי עובדות האישום החמישי – המשיב 1 ביצע את המיוחס לו לעיל תוך הפרת תנאי השחרור שנקבעו לו במסגרת מ"ת 40198-05-10, אשר בין השאר הורו למשיב 1 לשהות במעצר בית מלא. המשיב 2 ביצע את המיוחס לו לעיל תוך הפרת תנאי השחרור שנקבעו במסגרת מ"ת 36423-08-11, אשר בין השאר הורו למשיב 2 לשהות במעצר בית מלא. 

 

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים הפליליים נגדם. הדיונים בבקשה נדחו פעמים רבות לאור בקשות שונות של באי כוח המשיבים. ביום 30.4.2012 הסכימו המשיבים למעצרם עד תום ההליכים תוך שמירת זכותם להגשת בקשה לעיון חוזר מבלי להצביע על נסיבות חדשות או להציע חלופת מעצר. בית המשפט הורה על מעצרם של המשיבים כאמור.

 

5.        כתב האישום הוקרא למשיבים ביום 26.1.2012, מתן מענה מפורט לכתב האישום על ידי המשיבים נדחה כמה פעמים מסיבות שונות, ובהן שינויים בייצוג וקיום משא ומתן (שאף הוליד הסדרי טיעון עם נאשמים אחרים באותה פרשה כאמור להלן). ביום 12.6.2012 מסרו המשיב 1 והנאשמים הנוספים את תשובתם המפורטת לכתב האישום. בא כוחו של המשיב 2 נעדר מהדיון בשל מחויבויות קודמות ומסר את תשובתו המפורטת לכתב האישום רק ביום 25.6.2012. לאחר שלושה דיוני הוכחות הורשעו הנאשמים הנוספים על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון. מועדי הוכחות נוספים של המשיבים נקבעו ליום 9.10.2012 וליום 28.10.2012.

 

6.        הבקשה להארכת המעצר בתשעים יום נוספים מתבססת, בעיקרו של דבר, על מסוכנותם הנטענת של המשיבים, כפי שזו נלמדת מהמעשים המיוחסים להם ומנסיבות ביצועם, בפרט נוכח ריבוי המעשים והתכנון וההכנה המתוחכמים אשר קדמו להם. עוד נלמדת מסוכנותם, כך נטען, מעברם הפלילי, הכולל הרשעות בעבירות רכוש ואף ריצוי עונשי מאסר בפועל בגינן. בנוסף, טוענת המבקשת שהאישום החמישי בעניין המשיבים מוכיח כי אינם חוששים להפר את החוק ויש סיבה להאמין שלא יכבדו תנאים של חלופת מעצר. ביחס למשיב 1 סבורה המבקשת שהתנהגותו, כפי שהיא מוצגת באישום הרביעי, מקימה יסוד סביר לחשש כי ימלט מן הדין. המבקשת מציינת שלחובתו של המשיב 1 תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים. מכל מקום, המבקשת טוענת כי אין מקום להבחנה בין המשיבים בהתחשב בכך שלשניהם עבר פלילי מכביד ובמעורבות המשמעותית של שניהם בעבירות המיוחסות להם. המבקשת מצביעה על כך שקיימים מועדי דיון קרובים, וכי ניתן לצפות התקדמות משמעותית של שמיעת ההוכחות במסגרתם, בהתחשב בכך שהעדים הצפויים להישמע בהם הינם שוטרים ואנשי מערכת.

 

7.        באי-כוח המשיבים טענו בכל תוקף כנגד הארכת המעצר המבוקשת. לשיטתם, טענותיה של המבקשת הן טענות יפות לשלב של החלטה על מעצר עד תום ההליכים, אך אינן עומדות ברף הנדרש, לשיטתם, לצורך הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, אשר צריכה להיות מבוססת על טעמים מיוחדים, המצדיקים סטייה מן הכלל הסטטוטורי של תשעה חודשים.

 

8.        לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להתקבל. העבירות המיוחסות למשיבים והנסיבות האופפות אותן מעידות על רף מסוכנות גבוה מהיבט השלכותיהן על שלום הציבור. כתב האישום מתאר התנהלות של חבורה העושה ברכוש הזולת כבתוך שלה, במתכונת רחבת היקף, תוך שיתוף פעולה עם תושבי הרשות הפלסטינית, וזלזול בוטה במערכת אכיפת החוק. פסיקתו של בית משפט זה חזרה ונדרשה לכך ששילוב נסיבות כאמור מגבש עילה למעצר עד תום ההליכים גם ביחס לעבירות רכוש (ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); בש"פ 2557/04 מדינת ישראל נ' בן ציון (לא פורסם, 22.3.2004), בפסקה 6). הדברים אינם מאבדים את תוקפם גם בשלב שבו נדרשת הארכת מעצר בתום תשעה חודשים. אכן, הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים משנה את נקודת האיזון בין השיקולים, גם כאשר מדובר בהארכת מעצר ראשונה. אולם, "השפעת מעבר הזמן על שיקלול האינטרסים הנוגדים לצורך הכרעה בסוגיית המעצר איננה מאיינת את משקלו של האינטרס הציבורי הניצב כמשקל שכנגד לזכותו של נאשם לחירות" (ראו: בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסם, 20.2.2007), בפסקה 15).

 

9.        במקרה זה היענות לבקשה היא מחויבת המציאות בהתחשב בנסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות למשיבים, כמו גם לנוכח עברם הפלילי, בין השאר בהתייחס להפרת תנאי שחרור שהושתו עליהם. אמות המידה שגובשו בפסיקתו של בית משפט זה להחלטה בבקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים מחייבות לבחון את התמונה בכללותה, תוך איזון בין מסוכנותם של העצורים ועברם הפלילי, הטעמים לעיכוב ההליך והצפי לסיומו (ראו למשל: בש"פ 3462/11 מדינת ישראל נ' אבו עליון (לא פורסם, 12.5.2011), בפסקה 5). בשלב זה, הכף נוטה לעבר היענות לבקשה.  התחלת שמיעת ההוכחות בשלב מאוחר יחסית היא עניין מטריד, אך בנסיבות העניין, הצביעו בפני על צפי סביר להמשך ניהולו של ההליך במתכונת יעילה. אוסיף, כי נכון יהיה אמנם להתקדם בדרך זו, תוך ניצול מיטבי של הארכת המעצר הנוכחית.

 

10.      אני מקבלת אפוא את בקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים ל-90 יום נוספים החל מיום 6.10.2012 או עד למתן פסק הדין בת"פ 12789-01-12 בבית המשפט המחוזי באר שבע, לפי המוקדם.

 

           ניתנה היום, י"ח בתשרי התשע"ג (4.10.2012).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12071070_A02.doc/צש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il