עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7037/11

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

 

השופטת מ' נאור:

 

1.        לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ג' נויטל, מ' יפרח ו-ג' רביד) ב-תפ"ח 15101-01-11 מיום 5.9.2011. המערערים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, אשר ייחס להם עבירות של ניסיון הבאת אדם לידי מעשה זנות, כמה עבירות של איומים ושל סחיטה באיומים. על המערערים נגזרו 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 3,000 ש"ח. לא ביקשנו מהמדינה תשובה לערעור.

 

כתב האישום המתוקן

 

2.        אף שלא ביקשנו תגובה, חשוב לעמוד על פרטי כתב האישום המתוקן. החומרה העולה מהמעשים זועקת. מתיאור המעשים ברור עד כמה העונשים של המערערים מביאים בחשבון כל נסיבה לקולא. המערערים הואשמו בכך שניסו להביא את המתלוננת, אזרחית ותושבת רוסיה, לידי מעשי זנות, וזאת על ידי מימון הגעתה ארצה ושהייתה במלון, איומים עליה, וסחיטתה באיומים. כן איימו על מכר של המתלוננת וסחטו באיומים אף אותו ואת בני משפחתו. ואלו עיקריו של כתב האישום המתוקן.

 

           למתלוננת חברה בישראל, אשר כונתה בכתב האישום דריה, אותה ביקשה המתלוננת לבקר. המערער 2 היה במועדים הרלבנטיים בן זוגה של דריה. בחודש דצמבר 2010 שוחחו המתלוננת ודריה באמצעות תוכנת השיחות המקוונות "סקייפ", ובמהלך השיחה הוצגו לה המערערים. המערער 2 הוצג כבן זוגה של דריה, והמערער 1 הוצג כחברו. במהלך השיחה הציעה דריה כי המערער 2 יממן את טיסתה ארצה. המתלוננת קיבלה את ההצעה מתוך הבנה כי תחזיר למערער 2 את עלות כרטיס הטיסה. המערערים מימנו את כרטיס הטיסה של המתלוננת, שהייתה במלון, מוצרי היגיינה וכרטיס "סים" לטלפון הסלולארי של המתלוננת. ביום הגעתה של המתלוננת ארצה, 30.12.2010, הסיע אותה המערער 2 למלון. בדרך עברו השניים בביתו של המערער 1, והמערער 2 אף רכש עבורה מיוזמתו מוצרי היגיינה וטיפוח.

 

           ביום המחרת, 31.12.2010, עדכנה המתלוננת את סרגיי, אדם אותו הכירה באמצעות האינטרנט חודשים ספורים לפני הגעתה ארצה, בכך שהיא בישראל ושוהה אצל דריה. באותו הערב חגגו המתלוננת, דריה, המערערים ואחרים במסעדה את חג המולד. יחסם של המערערים עד לנקודה זו למתלוננת היה אדיב, והיא סברה כי זאת הודות לקשריה החדשים ולחברותה עם דריה. במהלך הבילוי במסעדה אסר המערער 2 על המתלוננת לשוחח עם המערער 1, על מנת שרעייתו של המערער 1 "לא תחשוד". כן הבהיר המערער 2 למתלוננת כי החל ממחר עליה להיות זמינה למערער 1 לצורך קיום יחסי מין – ומששאלה בהפתעה לפשר הדבר, השתיק אותה בגסות.

 

           המתלוננת ביקשה להימלט ושוחחה עם סרגיי. לאחר שסרגיי חילץ אותה מן המקום ברכבו עדכנה את דריה בדבר סיועו. במהלך שיחות אלו למדה המתלוננת כי המערערים "חקרו" את דריה, האשימו אותה ב"שחרור" המתלוננת והזהירו את השתיים כי הן "יישאו באחריות" לכך.

 

           למחרת הסכימה המתלוננת לפגוש את המערערים כדי לפייסם. בשעות הערב ב-1.1.2011, הגיעה המתלוננת יחד עם דריה לביתו של המערער 2. המערערים איימו וצעקו על השתיים, גידפו וקיללו אותן. המתלוננת נמלטה לשירותים ושלחה מסרון לסרגיי. במקביל המשיכו השניים לאיים עליה; בין היתר איים עליה המערער 1 במילים "גם לסרגיי שלך תמסרי שזה הסוף שלו! אני אשחט את שניכם! ...אני לא אוותר על הדבר הזה לאיש. אני לא מוותר על כלום! אני מעניש!". המערער 2 איים על המתלוננת, בין היתר, במילים "את לא מבינה מנדבושקה שנפלת לאנשים הלא נכונים? את תשלמי על זה! שילמו עבורך ואת חייבת להיות כאן יחד עם החברות שלך!". המתלוננת הציעה לשלם עבור כרטיס הטיסה, אולם המערער 2 עצר אותה באומרו "לא יא מטומטמת את לא תשלמי בכסף אלא בבריאות שלך! את תסבלי כל יום!". המערער 1 דרש מן המתלוננת להחזיר את מפתחות חדר המלון, ויחד עם המערער 2 גירש את המתלוננת מן הבית. המערער 1 זרק את חפצי המתלוננת על הארץ, ואיים עליה באומרו "תדעי שתשלמי בבריאות שלך ואת סרגיי קונדום שלך אני אשחט! הסתבכת עם האנשים הלא נכונים, לא תוכלי לעשות כלום, אנחנו נשיג אותך בכל מקום!". כן המשיך המערער 1 לאיים על המתלוננת.

 

           ביום המחרת, 2.1.2011, סחטו המערערים את המתלוננת באיומים, במטרה לאתר את סרגיי. הם התקשרו אליה, תבעו לדעת היכן הוא, ומשהשיבה כי איננה יודעת – אמרו לה כי הם יודעים כי יש לו אימא ואחות המתגוררות בראשון לציון. המערערים איתרו את מספר הטלפון של אחותו של סרגיי, ילנה, התקשרו אליה, וסחטו אותה במטרה לאתרו. המערער 1 איים על ילנה כי אם סרגיי לא יתקשר יבואו "לסגור איתו חשבון", וכי "עדיף בשבילו" שייצור עימו קשר. לאחר מכן סחטו המערערים את סרגיי ש"יחזיר" להם את המתלוננת ויחדל לסייע לה. המערער 1 שלח לסרגיי 10 מסרונים ובהם איומים ודרישות להחזיר את המתלוננת, כגון "אל תיצור לעצמך בעיה. דבר איתי אני מציע לך לפני שאני מוצא אותך".

 

           המתלוננת וסרגיי פנו למשטרה, והונחו להסכים לפגישה עם המערערים. המערער 2 פגש בסרגיי, במתלוננת ובשוטר מוסווה בבית קפה הסמוך למלון. השלושה סירבו לבקשת המערער 2 כי סרגיי יבוא עימו לחדר במלון ביחידות, והמערער 1 הגיע לבית הקפה. המערערים סחטו את המתלוננת, וכן סחטו את סרגיי על מנת שיפסיק לסייע לה ו"יחזיר" אותה. המערער 1 איים על המתלוננת שישבור את צווארה, וכי אם לא תפעל כרצונו מצבו של סרגיי יורע. כן אמר לה המערער 1 כי "את לא איתו... להגיד לך עם מי את... עכשיו מולו ומולו יא זונה מזדיינת... את עם הזין שלי ועם הזין שלו [המערער 2] ובשביל זה הגעת לכאן". המערער 2 הוסיף כי מימון נסיעתה ארצה היה לצורך זה, והמערער 1 הבהיר לסרגיי כי "היא תאכל כאן זין, כל יום שהיא תישאר כאן בישראל היא תסבול גם דריה וגם כל מי שקרוב אלַיך" [בפנייתו למתלוננת]. המערער 1 פנה לסרגיי ושאל אותו אם סרגיי חושב שהוא "פראייר" ש"שילם לה על הכרטיס על המלון 3,500$ ואפילו לא נתן לה להריח את הכיפה של הזין". אז פנה למתלוננת ואמר כי "המטרה של ההגעה שלך לכאן זה לתת לך למצוץ פעמיים ביום לאחר שאני מתעורר ולפני שאני הולך לישון ואחרי זה הביתה אני הולך לאשתי... דריה מוצצת כל יום, דריה הגיעה בשביל הקבוצה ואת באת לפה בשביל קבוצה" [בכוונתו למין קבוצתי]. המערערים לעגו לתמימותה של המתלוננת, כינו אותה זונה, ושבו ואיימו על סרגיי ועל אימו ואחותו.

 

3.        הוראות החיקוק לפיהן הואשמו המערערים הן ניסיון הבאת אדם לידי מעשה זנות (סעיפים 201 ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); סחיטה באיומים (סעיפים 428 ו-29 לחוק); ואיומים (סעיפים 192 ו-29 לחוק).

 

           המערערים הודו בכתב האישום המתוקן כלשונו, והורשעו על פי הודאתם. אין צריך לומר כי כל טענה החותרת תחת ההודאה אינה ראויה להישמע, ואלה העובדות לפיהן צריך היה לגזור את הדין. לא היה מקום לטעון טענות על סמך עדותה של המתלוננת שניתנה לפני ההודאה.

 

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

 

4.        בית המשפט המחוזי שמע את טיעוני הצדדים לעונש, והוצגו בפניו תסקירי מבחן לגבי המערערים. לקולא שקל בית המשפט את הודאת המערערים, את עברם הפלילי הנקי ואת נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות כפי שעלו מתסקירי המבחן. עוד ציין בית המשפט כי כתב האישום תוקן באופן משמעותי, כך שבמסגרת הסדר הטיעון תוקנה העבירה של סחר בבני אדם למטרות ביצוע עבירות מין והבאה לזנות, לעבירה של ניסיון הבאת אדם לידי מעשה זנות; וכי במסגרת ההסדר נמחקה העבירה של קשירת קשר לפשע (סחר בבני אדם). כן עמד בית המשפט על כך שהאלימות בה נקטו המערערים לא הייתה אלימות פיזית, וציין כי המערערים שהו זה מכבר במעצר במשך כחודש וחצי, במעצר בית מלא במשך כחודש וחצי, ובמעצר בית חלקי לאחר מכן.

 

           לחובת המערערים שקל בית המשפט את חומרת העבירות שביצעו. בית המשפט ציין כי המערערים איימו וסחטו את המתלוננת שוב ושוב, במילים קשות, תוך שהם ממחישים את רצונותיהם הבזויים ביחס אליה. עוד ציין בית המשפט כי בהתנהגות המערערים "שזורה גישתם האלימה, המבזה והמשפילה כלפי המתלוננת, כנתונה לגחמותיהם המיניות, ללא רצון משלה, וכשהם שוב ושוב ממחישים זאת בסחיטה ובאיומים קשים". בית המשפט הבהיר כי ענישתם של המערערים צריכה לבטא תגמול והרתעה כלפיהם וכלפי אחרים מביצוע עבירות מסוג זה. כן ציין בית המשפט כי המערערים אינם לוקחים אחריות על מעשיהם, כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגותו הבעייתית בעתיד של המערער 2, וכי שירות המבחן נמנע מהמלצה לגבי שני המערערים.

 

5.        אשר על כן, גזר בית המשפט המחוזי על המערערים, כאמור, 8 חודשי מאסר בפועל. כן גזר עליהם 12 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורם, לא יעברו עבירה מסוג פשע לפי סימן י' (זנות ותועבה) לפרק ח' בחוק, או עבירות של סחיטה בכוח וסחיטה באיומים לפי סעיפים 427 ו-428 לחוק, לרבות ניסיון. בנוסף נגזרו על המערערים 6 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורם לא יעברו עבירה מסוג עוון לפי סימן י' לפרק ח' בחוק, או עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק, לרבות ניסיון. כן חויבו המערערים בקנס בסך 2,000 ש"ח לכל אחד מהם, ופיצוי למתלוננת בסך 3,000 ש"ח לכל אחד.

 

הערעור

 

6.        לטענת המערערים, העונש שהוטל עליהם סוטה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לעובדה שלשיטתם הפרשה היא עוול ומעשה מרמה מצד המתלוננת, וכי הם עצמם קורבנות של נסיבות הפרשה. המערערים מבחינים את הפרשה דנן ממקרים אחרים בהם נעברו עבירות מסוג זה, בכך שבניגוד "למקובל בעבירות בהן נאשמו", המערערים לא נטלו את דרכונה של המתלוננת, לא כלאו אותה ולא הצרו את צעדיה. המערערים מציינים כי הם מנהלים אורח חיים נורמטיבי, בעלי עבודה מסודרת וקבועה, נשואים ואבות לילדים קטנים, וכי נסיבותיהם האישיות כפי שעלו מהתסקיר אכן צריכות לעמוד לזכותם. כן מציינים המערערים כי על בית המשפט להתחשב בכך שהמערערים ביצעו עבירת ניסיון, והעבירה לא הושלמה. לבסוף, טוענים המערערים כי חייהם של המערערים צפויים לעבור טלטלה עקב הרשעותיהם, המהווה "ענישה כלכלית". בשל כל אלה, מבקשים המערערים כי עונש המאסר יופחת ויומר בעבודות שירות, וכי יופחת גובה הקנסות שהושתו עליהם.

 

7.        תסקירים משלימים עדכניים שהוגשו מלמדים כי אף עתה, נמנע שירות המבחן מהמלצה לגבי המערערים. באשר למערער 1, דווח כי מצבו המשפחתי התייצב, כי הוא שב לחיים משותפים עם אם ילדו, אשר נושאת כעת את בנו השני. עוד דווח כי המערער 1 סבור כי ערך את השינוי הנדרש, ואיננו רואה עצמו בסיכון למעורבות פלילית בעתיד. באשר למערער 2, דווח כי הוא ער למשמעות מעשיו יותר מאשר בעבר וכי הוא עובד בעבודה קבועה על מנת לעמוד בהתחייבויותיו הכלכליות. כן דווח שלאחרונה עבר תאונת אופנוע בגינה הוא עתיד לעבור ניתוח בכתפו.

 

8.        בא כוח המערערים טען, וחזר וטען בדיון על פה כי המערערים הורשעו בעבירה של נסיון להביא אדם לידי מעשה זנות לפי סעיף 201 לחוק העונשין, עבירה שדינה חמש שנות מאסר אך לדבריו טעה בית המשפט בגזר הדין לחשוב שמדובר בהרשעה לפי סעיף 203 לחוק, עבירה שעונשה עשר שנות מאסר. וכל כך למה? בית המשפט עמד על "נסיבות חמורות בביצוע העבירות על ידי הנאשמים". העבירה לפי סעיף 203 היא עבירה "בנסיבות מחמירות", ומכאן לפי הטענה – ששגגה נפלה על ידי בית המשפט.

 

דיון והכרעה

 

9.        כאמור לא ראינו צורך לבקש תגובה מהמדינה. אין כל ממש בטענה לפיה טעה כביכול בית המשפט לחשוב שמדובר בעבירה לפי סעיף 203 לחוק העונשין. בית המשפט ציין מפורשות, בפיסקה 6(1) של גזר הדין, את העונש הקבוע בצידה של כל עבירה ועבירה. "הנסיבות המחמירות" שתוארו על ידי בית המשפט שונות "מהנסיבות המחמירות" הסטטוטוריות המנויות בסעיף 203. בית המשפט ידע היטב את אשר לפניו.

 

10.      עמדנו בהרחבה על פרטי האישום בו הודו הנאשמים ואנו סבורים כי העונש שהוטל נוטה לקולא דווקא ולא לחומרא. הוא מביא בחשבון, ואולי אף יתר על המידה כל נימוק לקולא.

 

11.      הערעור נדחה.

 

           ניתן היום, ‏כ"ה ניסן, תשע"ב (17.4.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11070370_C07.doc   עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il