|
בבית המשפט העליון |
|
עע"ם 6473/11 - א' |
|
בפני: |
כבוד השופט ח' מלצר |
|
המבקש: |
Guven Elcin |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבים: |
1. משרד הפנים |
|
|
2. יחידת עוז |
|
בקשה לצו ביניים, בגדרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז שניתן בעת"ם 38969-03-11 ביום 4.7.2011 ע"י כב' השופט ד"ר ק' ורדי |
בשם המבקש: עו"ד חאתם נעאמנה
|
החלטה |
1. בפניי בקשה לצו ביניים בגדרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז, שדחה על הסף את תביעת המבקש ליתן לו מעמד של פליט, או של תושב ארעי. בבקשתו עותר המבקש לצו שיאסור על השמתו במשמורת, או הרחקתו מישראל עד להכרעה בערעורו.
אעמוד בתמציתיות על העובדות הצריכות להכרעה בבקשה.
2. המבקש הוא אזרח טורקיה, בן 43, שנכנס לישראל בשנת 2003 באשרת עבודה בתחום הבניין. במהלך שהותו בישראל יצא לחופשה במולדתו שלוש פעמים. בחודש אפריל 2008 פג תוקף אשרת העבודה שלו, אך הוא נותר בישראל. בחודש ספטמבר 2009 הגיש המבקש בקשה למקלט מדיני בישראל, והונפקה לו אשרת שהייה זמנית בישראל, אשרה שהוארכה מעת לעת. בתאריך 20.7.2010 התראיין המבקש, בשפה הטורקית ובלוויית מתורגמן, ביחידת הטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין וההגירה שבמשרד הפנים (להלן: יחידת ה-RSD). בראיון טען כי איננו רוצה לחזור לטורקיה כיוון שהתגרש, וקרוביה של גרושתו הכו אותו מספר פעמים על רקע העובדה שהכיר אשה אחרת בישראל. בתאריך 21.2.2011 הודיעה יחידת ה-RSD למבקש, במכתב מפורט, כי אין הוא עונה על התנאים המזכים בהגנה כפליט בהתאם לאמנה בדבר מעמדים של פליטים משנת 1951 (להלן: אמנת הפליטים), ועל כן בקשתו נדחית והוא נדרש לעזוב את ישראל בתוך שבעה ימים. המבקש לא עשה כן.
3. בתאריך 21.3.2011 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז, בגדרה עתר להעניק לו "חסות מפני גירוש" כמו גם מעמד של פליטות, או תושב ארעי. הוא טען, בין היתר, כי חזרה לארץ מולדתו "משמעה עינוי וחיסול מיידי"; כי הראיון שנערך לו היה שטחי ופגום מנהלית; כי התנהלות משרד הפנים – מנוגדת לאמנת הפליטים, והחלטתו – פגומה אף היא. בגדרי האמור עתר המבקש אף לצו ביניים, שיאסור על השמתו במשמורת והרחקתו מישראל עד להכרעה בעתירה.
4. משרד הפנים התנגד לבקשה לצו ביניים, ואף עתר לסילוק העתירה על הסף. לשיטתו, המדובר בעתירה אחת מני רבות שבהן עובדים זרים נטולי אשרה, או שאשרתם עומדת לפוג, מנסים להאריך שלא כדין את שהותם בישראל ממניעים כלכליים בלבד, תוך העלאת טענות סרק ביחס לזכותם לקבלת מקלט מדיני בישראל. בעניין המבקש כאן משרד הפנים גרס כי טענותיו בעתירתו נטענו בכלליות, ללא כל סימוכין, ואף באופן הסותר חזיתית טענות שהעלה בגדרי הראיון ביחידת ה-RSD. כן הטעים משרד הפנים כי המבקש, אף לשיטתו שלו, איננו עומד באף אחד מן התנאים היכולים להצדיק הגנה בהתאם לאמנת הפליטים.
5. בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים (כב' השופט ד"ר ק' ורדי), בפסק דינו, מתאריך 4.7.2011, דחה את העתירה על הסף, משמצא כי היא נמנית עם העתירות שכל מטרתן לאפשר לשוהה שלא כדין "להרוויח זמן" ולהישאר בישראל עד למיצוי ההליכים המשפטיים, אף שאין הוא מציג כל עילה להישארותו זו. בית המשפט הנכבד עמד על כך שהמבקש עתר להכרה כפליט רק לאחר שש שנות שהייה בישראל, ולאחר שאשרת השהייה שלו פגה; כי הוא אישר בראיון ביחידת ה-RSD כי אין מניעה שהוא יחזור לטורקיה ויתגורר במקום שאיננו סמוך לבני משפחתה של גרושתו; כי טענותיו אודות היותו של אותו ראיון "שטחי" – סתמיות, וכך גם טענותיו אודות סכנת חיים הצפויה לו, וכי הוא אף חזר מספר פעמים לטורקיה מיוזמתו, נתון שאיננו מתיישב עם טענתו ל"סכנת חיים".
6. המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, ובגדרו – בקשה לצו ביניים, שיאסור על השמתו במשמורת והרחקתו מישראל – היא הבקשה שבפניי. המבקש גורס בבקשתו כי אי-מתן הצו יסכל את ערעורו וישלול את זכותו ליומו בבית המשפט.
7. דין הבקשה – להידחות. זאת, כבר מן השיהוי המאיין בה היא לוקה. המבקש, השוהה בישראל שלא כדין, הגיש את ערעורו ואת בקשתו ה"דחופה" (כהגדרתו) לצו ביניים בתאריך 7.9.2011, למעלה מחודשיים לאחר שניתן פסק הדין בעניינו. התנהלות זו מתיישבת עם ניסיון של שוהה שלא כדין להמשיך ולהאריך את שהותו בישראל.
8. דין הבקשה להידחות אף לגופה. אמנת הפליטים תכליתה לסייע ל"נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת" (פרק ראשון, סימן א(2) לאמנה). ברם המבקש איננו טוען כי הוא נרדף מאילו מטעמים אלה. הסברו לאי-רצונו לחזור לטורקיה, כפי שהוא עצמו הצהיר בראיון שקויים עימו ביחידת ה-RSD (שנערך בטורקית ובלוויית מתורגמן), היה שהוא חושש שאם יחזור למקום מגוריו הקודם בטורקיה – קרוביה של גרושתו יכו אותו. הוא אישר כי פרט לאמור אין לו בעיות אחרות בטורקיה, הוא לא נעצר מעולם, לא היו לו בעיות עם המשטרה, וכי הוא אף ביקר בטורקיה מספר פעמים מאז הגיע לראשונה בישראל. אפילו החשש מפני קרובי גרושתו אינו כה רב, לשיטת המבקש, שכן להערכתו הוא יוכל לחזור לטורקיה בתוך "שנה – שנה וחצי", לאחר "שהמצב הזה יירגע". בנסיבות אלה, לא ברור באיזו עילה נתלה המבקש בדרישתו להישאר בישראל. טענתו בעתירה, כי החזרתו לטורקיה "משמעה עינוי וחיסול מיידי", נעדרה למעשה כל סימוכין, וכך לכאורה אף השגותיו על כשרות הראיון שנערך לו ביחידת ה-RSD.
מן המקובץ עולה כי על-פני הדברים – סיכויי הערעור אינם נראים מבטיחים, בלשון המעטה.
9. אף מאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המבקש. כאמור, הוא לא הציג כל ראיה לכך ששובו לטורקיה עלול לגרום לו לסכנת חיים, ודאי אם יחזור למקום אחר מאלו שגרים בו קרוביה של גרושתו. עוד יוער כי המבקש אישר כי בידו דרכון בר-תוקף (סעיף 16 לבקשתו), כך שאפילו לא יחפוץ לחזור לטורקיה דווקא – פתוחה בפניו הדרך לשהות בתקופה שעד להכרעה בערעורו אף במדינות אחרות. בנסיבות אלה, קשה לראות טעם משכנע שבעטייו חייב בית המשפט לאפשר את המשך שהייתו של המבקש דווקא בישראל, לתקופה נוספת על זו שבמהלכה הוא כבר שוהה בה שלא כדין.
10. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לצו ביניים נדחית, וזאת מבלי שתתבקש תגובת המשיבים. בנסיבות אלו – אין חיוב בהוצאות.
ניתנה היום, כ' באלול, תשע"א (19.09.2011).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11064730_K01.doc יא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il