|
בבית המשפט העליון |
|
רע"א 6350/10 |
|
בפני: |
כבוד השופט ח' מלצר |
|
המבקשת: |
ישראל ריזורס סנטר |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבים: |
1. שמואל שמיר עו"ד |
|
|
2. זכריה ג'פרי |
|
|
3. איסמעיל אבו עיד |
|
|
4. עזבון מוחמד אבו עיד ע"י מנהל העזבון עו"ד שמואל שמי |
|
|
|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן ביום 3.6.2010 ע"י כב' השופטים: מ' מזרחי, יורם נועם ונעם סולברג ב-ע"א 3372/09 |
בשם המבקשת: עו"ד אשר דל
בשם המשיבים 4-3: עו"ד סאמי ארשיד
|
החלטה |
1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מתאריך 3.6.2010 (כב' השופטים: מ' מזרחי, י' נועם ו-נ' סולברג), אשר דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' ברקלי).
2. המבקשת, שדרך התאגדותה ומעמדה המשפטיים לא הובהרו על-ידה כיאות, ביקשה לרכוש את הזכויות בנכס מסוים במזרח ירושלים, שזהויות בעלי הזכויות בו נתונות במחלוקת בין הצדדים.
בשנת 2002 כרתה המבקשת הסכם עם מי שהחזיק בנכס, הוא המשיב 3 (להלן: ההסכם הראשון). בפועל, לא העביר המשיב 3 את ההחזקה בנכס למבקשת, והוא עצמו אף פינה את הנכס בשנת 2002, נוכח דרישת המשיב 1, מנהלו של המשיב 4 (להלן: העזבון), שטען כי העזבון הוא בעל הזכויות בנכס.
בשנת 2005 התקשר המשיב 2, שפעל למעשה כנאמן של המבקשת, עם המשיב 1, לרכישת זכויות העזבון בנכס (להלן: ההסכם השני). לטענת המשיב 1 – לאחר שהתגלתה לו מהות העיסקה ופרטים בדבר השליחות הנסתרת, הוא ביטל את ההסכם, על דעתו של המשיב 2.
3. בתביעתה שהגישה המבקשת בבית משפט השלום בירושלים, טענה המבקשת כי רכשה כדין את הזכויות בנכס. תביעה זו נדחתה. בית המשפט השלום הנכבד קבע שלא הובאו בפניו ראיות המבססות את הטענה שלמשיב 3 היו זכויות בנכס, כך שאין אפשרות והצדקה להורות על אכיפת ההסכם הראשון. עוד נקבע כי ההסכם השני בוטל כדין.
4. המבקשת ערערה על פסק הדין הנ"ל, ובית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור, באמצו את קביעות הערכאה הדיונית (תוך תיקון הנסיבות שבהן פינה המשיב 3 את הנכס).
מכאן הבקשה שבפניי.
5. דין הבקשה – להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים יוצאי דופן, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית והשלכות רחבות, החורגות מנסיבותיו של המקרה הבודד (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר דפנה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 127-126 (1982)). המבקשת, הערה לקושי זה, מנסה לצייר את המקרה כמעלה שאלות משפטיות כלליות (שנראה שלא כולן עלו בערכאות הקודמות, ודאי לא במתכונת המוצגת בבקשה שבפני), חלקן – בעלות צביון ציבורי. ניסיון זה לא יצלח פה, כמבואר מיד להלן.
6. השאלה שעמדה לבירורה של הערכאה הדיונית היתה עובדתית ופשוטה למדי: האם המבקשת אוחזת בהסכמים תקפים עם בעלי זכויות-אמת בנכס, שניתן לאוכפם. שאלה עובדתית זו הוכרעה בפסק דינו המפורט והמנומק של בית משפט השלום הנכבד. ההסכם הראשון, כך נקבע, נעשה עם מי שלגביו לא הובאו ראיות שהיו לו זכויות בנכס, ולכן ההסכם – לא ניתן לאכיפה. ההסכם השני, כך נקבע, בוטל על דעת שני הצדדים הישירים המעורבים.
טענותיה של המבקשת כיום, כי ביטול ההסכם השני בידי מי שפעל למעשה בעבורה – נעשה מחמת איומים, לא מצאו הד מספיק, וספק עד כמה הועלו בצורתן הנוכחית, בגדרי ההליכים בבית משפט השלום הנכבד, שהכריע שביטול ההסכם נעשה כדין.
זאת ועוד – קביעותיו של בית משפט השלום בנושאים שדן בהם אושררו כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מכאן נובע כי גדרי הסוגייה שבמחלוקת מצויים בד' אמותיו של הסכסוך הפרטי שבין הצדדים – ללא השלכות רוחב. לפיכך אין כל הצדקה לשוב ולדון במכלול בערכאה שיפוטית שלישית, על יסוד הממצאים שנקבעו עד הנה.
7. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות הענין – אין מקום להשית הוצאות על המבקשת.
ניתנה היום, י"ג סיוון התשע"ב (03.06.2012).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10063500_K04.doc של
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il