|
בבית המשפט העליון |
|
בש"פ 6226/11 |
|
בפני: |
כבוד השופט א' רובינשטיין |
|
העורר: |
יוסף אוחנה |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.8.11 במ"ת 14003-07-11 שניתנה על-ידי השופט אטרש |
תאריך הישיבה: ז' באלול התשע"א (06.09.11)
בשם העורר: עו"ד סרי חורי
בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
|
החלטה |
א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אטרש) מיום 11.08.11 בתיק מ"ת 14003-07-11, לפיה ישוחרר העורר למעצר בית מלא עד תום ההליכים. הפרשה עניינה עבירות אלימות קשות ועבירות נלוות;העורר מבקש הקלתם של תנאי מעצר הבית.
רקע והליכים
ב. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות בנסיבות מחמירות; סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות; מספר מקרי איומים; התעללות בבעלי חיים; וכן החזקת סם ושימוש בו לצריכה עצמית. בכתב האישום מתואר כיצד נקט העורר באלימות כלפי אשתו (המתלוננת) במשך תקופת הנישואין, ואיים עליה כדי שתחתום על הסכם גירושין. העבירות הנטענות משתרעות על-פני מספר שנים, החל מלפני כארבע שנים, אך התלונה הוגשה ב-3.7.11.
ג. בית המשפט (סגן הנשיא כהן) קבע בהחלטה מפורטת מיום 14.7.11, כי קיימת רמה "בינונית-נמוכה" של ראיות לכאורה, בין היתר כיון שרוב האירועים התרחשו בדל"ת אמות בני הזוג. בהתחשב בקיומן של הרשעות קודמות (לרבות בריחה ממשמורת חוקית) שהאחרונה בהן משנת 2004, דחה בית המשפט את הדיון בשאלת חלופת המעצר, עד לעריכת תסקיר. בתסקיר שהוגש, המליץ שירות המבחן על שחרור למעצר בית מלא, ואף כי ציין שרמת המסוכנות כלפי המתלוננת נמוכה, הוסיף כי לא ניתן לשלול את הישנות האלימות כלפיה לחלוטין.
ד. בהחלטה מיום 11.8.11 (שעליה ערר זה), בחן בית המשפט את המלצות שירות המבחן. בית המשפט הדגיש את יסודיותו של התסקיר, שהתייחס, בין היתר, לנסיבותיו האישיות של העורר ולמצבו הנפשי אשר בשלו הוא בעל דרגת נכות; לרמת הסיכון הנמוכה הנשקפת ממנו, אף שלא ניתן לשלול לגמרי הישנות של התנהגות אלימה מצידו, גם נוכח עברו הפלילי; כן הוטעמה מורכבות היחסים בין בני הזוג; צוין כי קצינת המבחן היתה ערה לכך שחלופת המעצר ממוקמת בעיר מגוריה של המתלוננת, טבריה. לפיכך, אימץ בית המשפט את המלצות התסקיר והורה על מעצר בית מלא בבית הורי העורר בטבריה, בפיקוחם של אחד המשמורנים – הוריו או אחיותיו. בנוסף הורה, כי העורר יהיה נתון באיזוק אלקטרוני; יפקיד ערבות עצמית בסך 10,000 ₪; יעמוד בפיקוח מעצר של שירות המבחן שיכלול קבוצה לעצורי בית; יפקיד דרכונו ויוצא לו צו עיכוב יציאה מן הארץ; לא יקיים קשר עם המתלוננת; וכן הורה בית המשפט, כי כל אחד מהמשמורנים יפקיד ערבות צד ג' על סך 10,000 ₪. על תנאיה של חלופת המעצר הוגש הערר הנוכחי.
הערר והדיון
ה. העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נעתר לבקשה למעצר בית חלקי, וזאת, לדבריו, בשל עוצמתן הנמוכה של הראיות. העורר מפנה לסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, לפיו לא יצוה בית המשפט על מעצר, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרות הנאשם פחותה. הוא מלין על השימוש בביטוי "חלופת מעצר"; לדבריו, אף שהחוק אינו נוקט לשון זו, הפך הוא לביטוי שגור בפסיקה. בהקשר זה מפנה העורר לסעיף 48(א) לחוק המעצרים שעניינו "תנאי השחרור בערובה" וטוען כי יש להימנע מן הפרקטיקה הנוהגת, לפיה חלופת המעצר תהא, כברירת מחדל, מעצר בית מלא, אלא יש לבחון את התאמתן האפשרית של החלופות שבסעיף 48(א) לחוק המעצרים.
ו. בהתאם לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו, טוען העורר, כי מקום שנקבעה עוצמת ראיות חלשה, לאחר בדיקתן המדוקדקת, על בית המשפט לתור אחר אמצעי שפגיעתו פחותה. בסיכום הדברים טוען העותר, כי יש שהגבלת החירות תיגזר הן מעוצמת עילת המעצר והן מעוצמת הראיות. במקרה דנא הוא טוען, כי יש לייחס משנה תוקף לתסקיר שירות המבחן המעיד, לדבריו, על מסוכנות נמוכה למתלוננת.
ח. בדיון טען עו"ד חורי לעורר, כי בנסיבות יש לאפשר לו להיות משוחרר בשעות היום או לצאת לעבודה בפיקוח המעביד, המסכים לכך; הגבלת החרות כיום מחטיאה את המטרה; ושקלול כל הרכיבים אינו מצדיק מעצר בית מלא.
ט. מנגד טען עו"ד חמודות למדינה, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי היתה זהירה, הן נוכח מקום מגוריה של המתלוננת הן בשל התקופה הממושכת בה נעברו לכאורה העבירות. אכן, יש חולשה בראיות – כנאמר – נוכח כבישתן, אף שזו אינה נדירה בעבירות במשפחה; מכל מקום, כך נטען, כי בתסקיר יש פער בין קביעת מסוכנות נמוכה לבין העובדה שיש ראיות לכאורה למעשים. אין בהכרח לומר איפוא, כנאמר, כי הסיכון נמוך. על כך חולק העורר.
הכרעה
י. לאחר העיון החלטתי שלא להיעתר לערר לעת הזאת. אכן, ער אני להחלטת השופט עמית בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) לעניין הזיקה בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר; ראו גם מאמרו של מרדכי לוי "הראיות לכאורה הנדרשות למעצר עד תום ההליכים – בחינה נוספת", משפטים ל"ה (תשס"ג) 549; וכן בש"פ 3138/05 חסיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 6(7); בש"פ 6013/11 מדינת ישראל נ' שויקי (לא פורסם), פסקה י"ד. השופט עמית נדרש גם לכך שמעצר בית אף הוא הגבלה קשה על חרות הפרט ומייצר בטלה ופגיעה כלכלית ועוד. אכן, בכל הכבוד, וכמובן ברי כי בסופו של דבר יש לבקש את האיזון בכל מקרה לגופו. לפרשה דנא יש להידרש בזהירות רבה, נוכח התסקיר והרישום הפלילי של העורר, שעמד שמונה פעמים לפי בתי המשפט מאז היותו בן 14, בעבירות רכוש רבות עד מאוד, בריחה ממעצר, חבלה כשהעבריין מזוין, וגם סמים. הוא נדון , בין היתר, למאסר. אמנם חל שינוי לטובה מזה שנים, אך אין הוא מי שאפשר ליתן בו אמון מניה וביה, גם אם הפעם המדובר לכאורה בזוית עבריינית שונה - אלימות כלפי רעייתו. סבורני כי מעצר הבית המלא לעת הזאת, הן בשל המלצת שירות המבחן והן נוכח העבר הפלילי, הוא במקומו גם אם התלונה נכבשה, מה שאינו נדיר בחיי משפחה. ואולם, מעצר הבית יכלול, כאמור, גם קבוצה טיפולית רלבנטית. הדלת לעיון מחדש אינה נעולה, וכתום שלושה חודשים מהיום, יוכל העורר לפנות לעיון מחדש בתנאי מעצר הבית (ככל שהתיק לא יסתיים), אם לא יהיו הפרות ותהא חוות דעת חיובית של שירות המבחן. הדברים נאמרים, כמובן, בלא שאטע כל מסמרות שהם באשר לשיקול בית המשפט המחוזי. בשלב זה יישאר העורר במעצר בית מלא.
יא. כאמור, איני נעתר לערר.
ניתנה היום, ט' באלול תשע"א (8.9.11).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11062260_T01.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il