עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5366/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

 

                                          

 

 

 

 

 

           ערעור לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 וסעיף 36ו(ד) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח) אשר הורתה למערערת להחזיר למשיב 1 (להלן: המשיב) סך של 131,500 ש"ח במזומן שנתפסו אצלו כמגלמים זכויות הנובעות מחמישה שיקים המגיעים יחדיו כדי סכום זה (להלן: השיקים).

 

1.             העניין שלפניי מתגלגל לפתחו של בית משפט זה זו הפעם השלישית. הרקע פורט בפסקי הדין שניתנו בערעורים קודמים שהגישה המערערת (ע"פ 2010/12 מדינת ישראל נ' מיכאלי (לא פורסם, 20.3.2012); ע"פ 3772/12 מדינת ישראל נ' מיכאלי (לא פורסם, 28.5.2012)) ולא אחזור על הדברים. אסתפק בציון העובדה שבפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 3772/12 קיבל השופט א' רובינשטיין את ערעורה של המערערת על החלטת בית המשפט קמא, והחזיר את העניין אליו לבירור משלים. בפסקה האופרטיבית של פסק הדין נקבע:

 

בית המשפט קמא ישלים בדיקתו העובדתית ויכריע בשאלה אם השיקים אכן נפרעו (השאלה השניה) – ככל שהמשיב יבקש לטעון בעניין זה; ואם ייקבע כי השיקים אכן נפרעו, ידון בשאלה האם בהתחשב במועד פרעונם חלים הצוים על תמורתם (השאלה הראשונה). כאמור, מקובלת עלי עמדת המדינה, כי ככל שהשיקים אכן נפרעו לא הונחה בפנינו תשתית המצדיקה להניח כי תמורתם הועברה לידי המשיב 2 (השאלה השלישית).

 

2.             ביום 1.7.2012 התקיים דיון בבית המשפט קמא. בפתח הדיון ציין בא כוח המשיב כי בית המשפט העליון הורה להכריע בשתי שאלות: (1) האם תמורת השיקים הנדונים הועברה למי ממיופי הכוח של חברת לב אנרגיה בע"מ (להלן: החברה), או שנותרה בידי המשיב; (2) שאלת מועד פירעונם של השיקים – האם השיקים נפרעו לפני הוצאת הצו הראשון (כהגדרתו בפסק הדין) אם לאו. באת כוח המערערת אישרה כי אלה אכן השאלות העומדות על הפרק. הדיון התמקד בשאלת ההתחשבנות הכספית בין המשיב לחברה לגבי השיקים האמורים. בין היתר, הגיש המשיב תדפיסים הנוגעים לחשבון והעיד כי תמורת השיקים הועברה לחברה בסמוך לאחר שקיבל אותם בדרך של "פעולה חשבונאית של זיכוי" (עמ' 76-74 לפרוטוקול). בית המשפט המחוזי קיבל את גרסתו של המשיב וקבע כי תמורת השיקים הועברה לחברה בסמוך לאחר קבלתם ולפני הוצאת הצו הראשון, ומשכך אין הוא נדרש לשאלת תקפותו של צו זה ככל שהדבר נוגע לחילוט. לבסוף קבע בית המשפט:

 

לאחר שעברנו את כל אלה, הגענו למשוכה חדשה: טוענת התביעה במידה רבה של צדק כי המבקש חובש שני כובעים. הוא גם עוסק בניכיון שיקים, אך בה בעת הוא גם משמש כבנקאי של משיב 2 ועל כן כל הכסף הנתפס במשרדיו, חזקה שהוא כסף השמור עבור משיב 2.

בנקודה זו הבהיר המבקש כי מאז הפקדת סכומי הכסף השונים בחברת לב אנרגיה פקדונות, משכה החברה סכומי כסף מעת לעת, העולים אף מעבר לסכומים נשוא החלטה זו. כך שסכום זה הינו שלו.

התוצאה היא שיש לקבל את הבקשה במובן זה שהסך של 131,500 ₪ יוחזרו למבקש.

 

3.             ביום 2.7.2012 פנתה המערערת לבית המשפט קמא בבקשה לקיים דיון דחוף בסוגיה תוך שהיא מפנה לכך שהדיון לפניו מיום האתמול נסב כולו – בהסכמת הצדדים שמקורה בטעות – על שאלה שהוכרעה כבר בבית המשפט העליון, בעוד ששתי השאלות שבהן הצטווה בית המשפט קמא לדון ולהכריע נותרו ללא מענה. בא כוח המשיב התנגד לבקשה. ביום 3.7.2012 דחה בית המשפט קמא בקשה זו. הערעור שלפניי מכוון לשתי החלטות אלו של בית המשפט המחוזי.

 

4.             המערערת טוענת כי בית המשפט קמא סטה מהנחיותיו של בית משפט זה בפסק הדין בע"פ 3722/12. לשיטתה, בית משפט זה הכריע בשאלת מערכת היחסים הכספית בין החברה – הפועלת מטעם המשיב 2 (להלן: שירזי) – לבין המשיב בנוגע להעברת השיקים בכך שקיבל את עמדתה. כמו כן הורה לבית המשפט המחוזי להכריע בשתי שאלות: האם השיקים אכן נפרעו; ואם התשובה לכך חיובית – האם בהתחשב במועד פרעונם הצווים חלים על תמורתם. חרף הנחיות אלו, כך המדינה, דן בית המשפט המחוזי בשאלה הנוגעת להעברת תמורת השיקים מהמשיב לחברה, ולא הכריע בשאלת פירעון השיקים ותחולת הצווים. המדינה ערה לכך שמתווה הדיון בבית המשפט קמא – כפי שהציגו בא כוח המשיב – נדון בהסכמתה. אולם לשיטתה הסכמה זו ניתנה בשגגה, ואינטרס הציבור מצדיק לאפשר את תיקונה במסגרת הערעור דנן. עוד נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי מתעלמת מקביעתו של בית משפט זה שלפיה מערכת היחסים בין המשיב לשירזי דומה למערכת יחסים בנקאית מאשר לניכיון שיקים רגיל. לדבריה, כל כסף שנתפס אצל המשיב חזקה שהוא של שירזי, ולכן היה מקום להורות על תפיסתו. המדינה טוענת כי נטל ההוכחה שהכסף אינו של שירזי היה מוטל על המשיב והוא לא עמד בו.

 

           המשיב טוען כי למתווה הדיוני שנדון בבית המשפט קמא קדמה הידברות בין הצדדים בהתאם להחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בעניין זה. משנתנה המדינה הסכמתה לדון פעם נוספת ולהביא ראיות בשאלה אם תמורת השיקים שבמחלוקת אכן הועברה לחברה, אין מקום לאפשר לה לסגת מהסכמתה זו.

 

5.             לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.            אין בידי לקבל את "התנערות" המדינה מההסכמה הדיונית שאליה הגיעה בבית המשפט המחוזי. בהיבט זה טענתה של המדינה כי בית המשפט המחוזי "התעלם" מקביעתו של בית משפט זה בנוגע לשאלה השלישית, אינה במקומה. אכן, השופט רובינשטיין קבע כי בהנחה שהשיקים נפרעו, לא הונחה לפניו תשתית המצדיקה להניח כי תמורתם הועברה לשירזי (באמצעות החברה). דא עקא שהכרעה לכאורית זו הייתה מבוססת על התשתית הראייתית שעמדה נגד עיני השופט רובינשטיין באותו שלב. לא הייתה מניעה כי הצדדים יבקשו מבית המשפט המחוזי לשוב ולהכריע בשאלה זו על יסוד ראיות נוספות. כך אכן בחרו הצדדים לעשות, לאחר שנדברו ביניהם בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 30.5.2012. אין לבוא אפוא בטרוניה לבית המשפט קמא על כך שפעל בהתאם למתווה דיוני מוסכם כפי שהציגוהו הצדדים לפניו. לגופו של עניין, המשיב העיד בשאלה האמורה ואף הביא ראיות פוזיטיביות המוכיחות שהחברה משכה כסף מזומן – לפני מועד הוצאת הצו הראשון – בסכום גבוה מסכום השיקים. בית המשפט המחוזי אימץ את גרסתו העובדתית של המשיב על סמך התשתית הראייתית שבאה לפניו וקבע שהכסף המזומן שהמערערת תפסה אצל המשיב המגלם את סכום השיקים הוא כספו שלו. עיינתי בכתב הערעור ושקלתי את טענות הצדדים בנושא זה. מבלי לקבוע מסמרות במכלול ובהתייחס לחמשת השיקים נושא הערעור בלבד, לא ראיתי להתערב בקביעתו העובדתית הקונקרטית של בית המשפט המחוזי. כפי שקבע השופט רובינשטיין בפתח פסקה י"ג לפסק דינו, די בקביעה זו של בית המשפט קמא כדי לקבל את בקשת המשיב להחזיר לו את הכסף המזומן נושא הערעור אף בלא להידרש לשאלות האחרות. מכאן הכרעתו של בית המשפט המחוזי.

 

           אשר על כן, הערעור נדחה.

 

           ניתן היום, ‏ז' באב התשע"ב (‏26.7.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12053660_M04.doc   טח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il