עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5062/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

בשם המבקש:                        עו"ד בני כץ                              

 

 

 

א.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים טל – סגן הנשיא, מקובר ומנהיים) מיום 31.5.12 בתיק ע"פ 37357-12-11, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופט קרשן) מיום 9.11.11 בתיק ת"פ 8057-11-09, בו הורשע המבקש בעבירות אלימות, איומים ומעשה מגונה כלפי רעייתו. נגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 400 ₪ ופיצוי למתלוננת בסך 3,000 ₪. הבקשה נוגעת להכרעת הדין, ובעיקרה לשאלות מהימנות העדים וממצאים שבעובדה שנקבעו בערכאה הראשונה. הבקשה הוגשה היום, 28.6.12, שעה שעל המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 1.7.12; נתבקש כמובן גם עיכוב ביצוע.

 

רקע והליכים

 

ב.         המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית משפט השלום (ביום 29.3.11) בשלושה אישומים, בעקבות כתב אישום (מיום 9.11.09) שייחס לו שתי עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (בת זוג), עבירת איומים ועבירה של מעשה מגונה. העבירות כולן נעברו בשנת 2009 כלפי רעייתו (להלן המתלוננת), בתקופה בה ביקשה להתגרש מן המבקש. בקצרה, על פי הכרעת הדין, בשלושה אירועים שונים תקף המבקש את המתלוננת פיסית, לעיני מי מילדיה או בנות שכנה, ותוך כדי השמעת איומים כגון "אני אעזוב אותך רק כשתהיי באדמה".

 

ג.          בית משפט השלום פירט והטעים, כי הכרעתו התבססה בראש וראשונה על עדותה של המתלוננת, האמינה בעיניו; המתלוננת – כך נקבע – נתנה גרסה סדורה, מדויקת, אותנטית ועקבית, והוסף, כי "מעבר להיגיון שמצאתי בגרסה שמסרה [המתלוננת – א"ר], אותות וסימני האמת ניכרו גם בפניה" (עמ' 11 להכרעת הדין מיום 29.3.11). עוד צוין, כי המתלוננת לא היססה למסור פרטים המאירים אותה עצמה באור שאינו חיובי, כך אישרה, למשל, שבאחד האירועים שרטה את המבקש בפניו. מעבר לכך ציין בית משפט השלום, כי עדותה של המתלוננת נתמכת בראיות חיצוניות, ביניהן עדותו במשפט של אחי המתלוננת (שנמצאה אף היא מהימנה) ודברים שנרשמו על ידי החוקרת אשר חקרה את המתלוננת במשטרה (והוגשו כראיה במשפט ללא התנגדות ההגנה), בהם ציינה את התרשמותה מחבלות וסימנים בגוף המתלוננת. בית משפט השלום דחה את טענות המבקש בדבר סתירות משמעותיות בעדותה של המתלוננת וכן טענות למחדלי חקירה. כך למשל, נדחתה טענתו של המבקש בדבר אי חקירתה של השכנה אשר בנותיה היו עדות לאחד האירועים, מכיון שעדותה שלה מכל מקום אינה קבילה כעדות שמיעה; וכן טענתו של המבקש בדבר אי חקירתם במשטרה של ילדיהם המשותפים של המבקש והמתלוננת, נוכח גילם הצעיר והתנגדות המתלוננת; צוין, כי אם סבר המבקש שעדותם קריטית להגנתו, יכול היה לזמנם לעדות בפני בית משפט השלום.

 

ד.         אל מול עדות המתלוננת, הטעים בית משפט השלום, כי מצא את עדותו של המבקש בלתי ראויה לאמון. בין יתר הוזכרה, אמירתו של המבקש לקראת סיום המשפט, לפיה "המתלוננת היא אישה מורדת, משום שתפקידה של האשה בבית לשרת את בעלה, והמתלוננת לא פעלה בהתאם למצופה ממנה". נאמר, כי המבקש הכחיש את כל אשר יוחס לו בכתב האישום, אך מתוך דבריו עולות גרסאות שמתקרבות לראשית הודיה.

 

ה.         נוכח האמור הרשיע בית משפט השלום את המבקש והורה על עריכת תסקיר. בתמצית, מן התסקיר עולה, כי המבקש שלל התנהגות אלימה מצידו וסירב להכיר בפגיעה שהסב למתלוננת. בסופו של יום צוין, כי המבקש הביע נכונות ראשונית להשתלב בטיפול במרכז לבריאות המשפחה, ונתבקשה דחייה לעניין זה. בית משפט השלום לא נעתר לבקשה לדחיית מועד הדיון, שכן להערכתו לא היה בסיס רציני לטיפול (בין היתר, גם נוכח העולה מחוות דעת מטעם ההגנה). בית משפט השלום עמד בגזרו את הדין על השיקולים לחומרה, בעיקרם חומרת מעשי האלימות במשפחה, והשיקולים לקולה ובהם, העדר הרשעות קודמות, ובסופו של יום השית על המבקש את העונשים המצוינים מעלה.

 

ו.          בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על הכרעת הדין, וכן דחה בקשה מצידו להבאת ראיה נוספת – עדות בנו של המבקש (בן ה-13 באותה עת) על-ידי חוקר ילדים. זאת מן הטעם, כי היה זה בהישג ידו של המבקש בערכאה הראשונה, וכן כי אין סיבה לערב את הבן הקטין בסכסוך הוריו שלא לצורך. בית המשפט המחוזי הטעים, כי הכרעת הדין מבוססת בעיקרה על האמון שנתן בית משפט השלום במתלוננת וחוסר האמון במתלונן. צוין, כי כלל ידוע הוא, שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, ונאמר כי המקרה הנוכחי אינו בא בגדר החריגים לכלל זה; כן נקבע, כי אין בטענות המבקש למחדלים כאלה ואחרים בחקירה כדי לפגום בהגנתו או כדי לעורר ספק בהרשעתו. לבסוף דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על חומרת העונש בנמקו, כי העונש שהושת אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות.

 

הבקשה

 

ז.          על פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, הכוללת את כל נימוקי הערעור בבית המשפט המחוזי, וכן נטען, כי מתן רשות ערעור הוא הדרך היחידה להימנע מתוצאה קשה במיוחד ובלתי צודקת; כי המקרה מעלה שאלה עקרונית וציבורית באשר לזהירות בה יש לנקוט בעת בחינת מהימנות עדים בסכסוכים מהסוג בו עסקינן; וכי בדחיית בקשתו של המבקש להבאת ראיה נוספת נפל פגם, ושעדות הבן יכולה הייתה להפוך את הקערה על פיה ולהביא לזיכוי המבקש. נטען גם לאכיפה בררנית, אל מול אי העמדתה לדין של המתלוננת – חרף תלונות המבקש כנגדה. לחילופין נתבקשה הקלה בעונש, לעבר עבודות שירות.

 

הכרעה

 

ח.         לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הכלל הידוע הוא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת ככלל אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)). הבקשה הנוכחית אינה מעלה לאמיתה כל שאלה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, ועניינה בקביעת עובדות וממצאי מהימנות, שבודאי אין מקומם ככלל בגלגול שלישי. הנימוק של זהירות בבחינת מהימנותם של עדים בסכסוכי משפחה, לאו נימוק הוא. פשיטא כי בכל הערכת עדויות נדרשת זהירות, וברי גם כי בית המשפט העושה מלאכתו מקצועית ער למורכבות שבתיקי אלימות במשפחה בגדרי הליך גירושין. המפתח העיקרי להכרעה הוא כמובן בהידרשות לגרסה המהימנה מבין השתיים המובאות בפני בית המשפט. במקרה הנוכחי התרשם בית משפט השלום במובהק מן העדויות מזה ומזה, וקבע באופן בלתי משתמע לשתי פנים, כי גרסת המתלוננת עדיפה על זו של המבקש, וזאת בצירוף לראיות חיצוניות נוספות המחזקות את עדות המתלוננת.

 

ט.         סוף דבר לא מצאתי בטיעוני המבקש, כי נגרם לו עיוות דין; היו לו שני ימיו הדיוניים בבית משפט השלום ובבית משפט המחוזי, והם מיצו את טיעוניו. אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר למערער להוסיף ראיות שניתן היה להביאן בערכאה הראשונה, והנימוק שניתן, שעתה מונחת חרב חדה של מאסר על צוואר המבקש ועל כן שינה את מחשבתו מקדם שלא להעיד את בנו, אינו יכול להתקבל. לא ראיתי גם מקום לקבל את טענת האכיפה הבררנית.

 

י.          עשיתי מאמץ להכריע בבקשה עוד היום; אוסיף, כי אין להלום הגשת בקשה בסוף השבוע ערב הכניסה למאסר, ולהטיל על בית המשפט עול של לימוד והכרעה בו ביום או לנסות "לאלץ" אותו לעכב ביצוע. ההכרעה נופלת לגופה, אך ראוי כי יידעו מבקשי עיכוב ביצוע ערב מאסר, כי בקשת עיכוב כזאת עומדת על כרעי תרנגולת.

 

י"א.      לבסוף אציין באשר לגזר הדין, כי אמנם עסקינן במי שלא היה לו רישום פלילי בעבר, אך אין מנוס מהשרשת התודעה, כי למעשי אלימות במשפחה כדוגמת המקרה הנוכחי מחיר שמטרתו גמול, לקח והרתעה, ובתי המשפט מצווים להילחם בהם. סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו כפי שנקבע בפי בית המשפט המחוזי ביום 31.5.12, קרי ב-1.7.12 במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז, בשעה 12:00. יש לקוות כי המבקש יפיק את לקחו מן העונש ולא ישוב לחטוא, כי אם למסלול נורמטיבי כבעבר.

 

 

           ניתנה היום, ח' בתמוז תשע"ב (28.6.12).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12050620_T01.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il