עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4855/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        בעצמו

בשם המשיבה:                       עו"ד איתמר גלבפיש

 

 

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת  שיצר) מיום 30.5.11 בעפ"א 42834-03-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (השופט גולדין) בתיק ח' 69589307 מיום 16.3.11. עניינה של הבקשה מספר מקרי חניה במקום אסור.

 

רקע והליכים

 

ב.        המבקש הורשע במסגרת ארבעה כתבי אישום בארבע עבירות של חניה במקום אסור (במקביל למדרכה המסומנת אדום-לבן), עבירה לפי סעיף 6 לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), תשמ"ד - 1983. בבית המשפט לעניינים מקומיים טען המבקש, כי חנייתו לא הפריעה לתנועה, וכי מצוקת החניה היא שהובילה אותו לחנות במקום האסור. בית המשפט לא קיבל את טענות המבקש, הרשיע אותו בארבע העבירות וגזר עליו קנס בגובה 1,100 ₪. המבקש עירער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, שם טען כי העובדה שהעירייה נענתה לבסוף לבקשת התושבים באיזור, והוסיפה מקומות חניה מעידה, כי מלכתחילה לא התחשב האיסור על החניה במצוקת החניה באיזור, ועל כן יש להפחית את גובה הקנס שהוטל עליו. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המבקש, וקבע כי כל עוד היה המקום אסור לחניה - והמבקש אינו חולק על קביעה זו - היה עליו לציית לאיסור ולהימנע מהחניית רכבו באותו מקום. בית המשפט הוסיף, כי מצוקת החניה אינה יכולה לשמש עילה להפחתה בעונש, שכן אם לא ישמור ציבור הנהגים על הסדרי החניה הקיימים יוביל הדבר לאי סדר מוחלט.

 

הבקשה והתגובה

 

ג.        בבקשה הנוכחית חזר המבקש על טענותיו בערכאות הקודמות, תוך הטעמת חוסר האחידות, שלשיטתו, בהסדרי חניה לשכונות השונות.

 

ד.        המדינה השיבה (ביום 26.9.11) כי אין מדובר בנושא הראוי לגלגול ערעורי שלישי, וכי מצוקת החניה בתל-אביב מוכרת, אך לא תוכל להוות הצדקה לאי ציות לחוק; עיקר הדו"חות ניתנים לכלי רכב שאינם בעלי תו חניה אזורי, ומכל מקום לבקשת המבקש הוכשר מספר מוגבל של מקומות חניה נוספים באיזור מגוריו. הקנס שהוטל על המבקש, כנטען, עלה רק ב-100 ₪ על סכום הקנסות ה"רגילים", קרי, 1,100 ₪ במקום 1,000 ₪.

 

ה.        בהחלטה מיום 27.9.11 נכתב:  

"בנסיבות המקרה שבעקבותיהן הוסף, נוכח בקשת המבקש, מספר מקומות חניה נוספים באזור מגוריו, תודיע המדינה תוך שבועיים אם נכונה היא להפחית מן הקנסות סך כולל של 350 ₪, קרי, הקנסות יעמדו על 750 ₪ במקום 1,100 ₪".

 

ו.        בתגובה מיום 10.10.11 הודיעה המדינה כי היא מתנגדת לשינוי בפסק הדין, מחמת אי שויון כלפי אזרחים אחרים שחנו כדין או ששילמו קנסות בהם חויבו; לשיטתה, העובדה שלאחר פניית המבקש הכשירה העירייה מקומות חניה נוספים ברחובו, אינה יכולה להצדיק הקלה, והקלה כזאת גם תעודד ריבוי הליכים ופניה לערכאות. כמו כן צוין, כי המבקש הגיש גם תובענה אזרחית נגד העיריה בנושא דנא ונדחה בשתי ערכאות.

 

הדיון

 

ז.        מדובר בערעור בגלגול שלישי, הניתן בנושא משפטי או ציבורי שראוי להידרש אליה בערעור נוסף. לא בלי התלבטות הבאתי את התיק לדיון באולם, כדי להתחקות אחר נושא שהוא כשלעצמו בעל משמעות ציבורית בעקבות מצוקת החניה.

 

ח.       בדיון טען המבקש, כי הוא כתושב תל-אביב נתון בעניבת חנק בתחום החניה, וכי בשל מאבקו הוספו מספר מקומות חניה, גם בעקבות הליך משפטי שנקט.

 

ט.       בא כוח המדינה טען מנגד, כי המבקש עשה דין לעצמו בחנותו במקום המסומן אדום-לבן, ועליו לשלם את הקנסות; אכן מספר מקומות חניה ליד ביתו הפכו עתה לכחול לבן, או לחניית לילה; אך חניה אינה זכות, ועסקינן בעבירות קנס אשר להן עונש מינימום שקבע המחוקק, ואין מקום להליכי סרק ולאנדרלמוסיה; והמבקש גם גרם לעיריה להוצאות של התדיינות אזרחית.

 

הכרעה

 

י.        יש טעם רב, בכל הכבוד, בדברי בתי המשפט הקודמים, כי חוקים יש לכבד ומצוקת חניה אינה עילה לעשיית דין עצמית ולחניה במקום אסור, ואין להלום, כי איש הישר בעיניו יעשה. על כן אין מקום לפטור את המבקש או כל אדם אחר מעולו של הציות לחוק. מצוקת החניה בעיר – אפשר לומר בערים – היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אך גם אין להתיר את הרסן ולהניח לכל איש ואיש לעשות כחפצו; נקל לשער איזו אנדרלמוסיה היתה משתררת אילולא האכיפה. תיק זה גם אינו יכול לעסוק ב"מאקרו" של בעיות החניה שהמבקש ניסה לפרוס. אין לפטור איפוא את המבקש מעול קנס. אוסיף, כי גם התומך בגישה ליברלית לזכות הגישה לערכאות מביט בעין שואלת על התדיינות-יתר, בערוצי התדיינות שונים כמו במקרה דנא, גם אם לעתים אין מנוס ואף יש תועלת בהתדיינות עם הרשות; אך כמובן מנגד אין הרשות פטורה מחובתה לעשות למקסום מקומות החניה לתושבים, כדי שכיסם לא יינזק יתר על המידה. והנה בכל זאת הועילה השתדלותו האישית של המבקש לעניין תוספת מקומות החניה בשכונה, ונתתי לכך משקל, כך שאין מדובר בפגיעה בשויון. במכלול החלטתי איפוא ליתן רשות ערעור, לדון בתיק כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולהפחית 350 ₪ מן הקנסות בהם חויב המבקש-המערער; והוא יתן אל לבו, כי החלטה זו באה אך מטעם זה בנסיבות, ואינה יכולה להוות פתח לטרקליני טענות רחבים יותר.         

 

           ניתן היום, כ"ה בחשון תשע"ב (‏22.11.2011).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11048550_T04.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il