עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4424/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

השופט  י' דנציגר:

 

           לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (השופטת נ' מוניץ) בת"פ 28/09 מיום 14.4.2011, בו הורשע המערער על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, וכן נקבע כי עליו לשהות במעון נעול למשך 18 חודשים בהוסטל "נווה-חורש". המערער חויב בפיצוי כספי לטובת המתלונן בסך 15,000 ₪ והושתו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהמערער לא יבצע איזו מבין העבירות בהן הורשע למעט איומים. כן חויב המערער לחתום על התחייבות עצמית על סך 10,000 ש"ח להימנע מלבצע כל עבירת אלימות למשך שנתיים.

 

עובדות כתב האישום המתוקן

 

1.        על רקע קנאה ויחסו הרכושני של המערער לנערה (ח.ל.) שעמה נפגש המתלונן, קשר המערער יחד עם הנאשמים האחרים קשר לפגוע במתלונן ולגרום לו חבלה. ביום 15.11.2009 איימו המערער והנאשמים האחרים על המתלונן כי יפגעו בו. בשעות הערב של אותו היום חיכו שניים מבין הנאשמים האחרים למתלונן ומשהגיע למקום סטר אחד מהם בפניו ובעט בו באומרו "לא מתעסקים עם חברות של חברים". בבוקר יום 17.11.2009 ניגש המערער למתלונן שלמד עימו יחד באותו בית-ספר וביקש שיסור עמו לשיחה בהבטיחו למתלונן שלא יתקוף אותו. המערער הוביל את המתלונן במרמה לחלק האחורי של בית הספר, שם תקף אותו יחד עם הנאשמים האחרים באגרופים ובבעיטות עד שהפילו אותו אל הארץ. בעוד המתלונן בוכה ומתחנן שיניחו לו המשיכו המערער וחלק מהנאשמים האחרים לתקוף אותו, דחפו אותו בכוח למדרון בגובה של כארבעה מטרים וגרמו לו להתדרדר על אבנים וסלעים כשהוא פצוע ומדמם. מיד לאחר מכן תפסו המערער והנאשמים האחרים את המתלונן בכוח וקשרו אותו לכיסא באמצעות צינור השקיה שלפתו סביב גופו וידיו בחוזקה. אחד הנאשמים האחרים החזיק צינור גומי והיכה באמצעותו את המתלונן על פניו וראשו.

 

2.        בעוד הנאשמים ממשיכים להכות את המתלונן בהיותו כבול לכסא, כאוב, בוכה, מתחנן על חייו ומביע נכונות לעשות כל שידרשו רק שלא יהרגו אותו, הרים אחד הנאשמים האחרים קרש והיכה באמצעותו את המתלונן על גופו ובאיזור ראשו. לנאשמים לא היה די בכך ובמקביל הרים אחד מהם אבן גדולה, קירב אותה בתנועה מאיימת לעבר ראשו של המתלונן ואיים להרוג אותו באמצעותה. בהמשך שלף אותו נאשם אולר סגור באומרו "הייתי מוכן לשחוט אותו עכשיו". בשלב מסוים הצליח המתלונן לשחרר את עצמו מהכסא ומשניסה לברוח התנפל עליו המערער, תפס אותו בחוזקה, קרע את חולצתו ויחד עם שניים מהאחרים קשרו אותו חזרה לכסא, כשאחד מהם מכה אותו באמצעות צינור והאחרים באמצעות מכות אגרוף ובעיטות בכל חלקי גופו. בנוסף הצמיד אחד הנאשמים האחרים את ידיו סביב גרונו של המתלונן וניסה לחנוק אותו. בהמשך אף תפס את זרועו בכוח, החזיק אבן ולאחר מכן הדליק סיגריה, איים וניסה לכבות אותה על גב זרועו של המתלונן. בעוד המתלונן בוכה, כאוב, מדמם מפצעיו ומתחנן שלא יהרגו אותו נועצו הנאשמים ביניהם, תיאמו גרסאות ואיימו על המתלונן שאם ידווח על מעשיהם למשטרה יהרגו אותו. הנאשמים הניחו למתלונן רק לאחר שהכריחו אותו להתקשר מספר פעמים לח.ל. להטרידה ולדבר איתה במילים שהורה לו המערער ואף כפו על המתלונן לבקש מח.ל. להיפגש עמו. כתוצאה ממעשי הנאשמים נזקק המתלונן לטיפול ומעקב רפואי. המתלונן סבל מחבלות, פציעות וכאבים. בשל המעשים הנ"ל יוחסו למערער עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

 

תמצית ההליכים לפני בית המשפט המחוזי לנוער

 

3.        על רקע הודאתו של המערער במסגרת הסדר טיעון במעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, קבע בית המשפט המחוזי לנוער ביום 30.12.2009 כי המערער והנאשמים הנוספים ביצעו את העבירות המיוחסות להם.

 

טיעוני המאשימה וראיותיה לעונש

 

4.        לבית המשפט הוגש תסקיר נפגע עבירה. מתסקיר זה עולה כי הפגיעה השפיעה על המתלונן, בין היתר, בלימודיו. ציוניו ירדו ובית הספר בו למד שקל שלא להעלותו כיתה. מאז האירוע התקשה המתלונן להירדם וניכר כי הוא מסתגר, סובל פיזית, מדוכא וחרד. עוד עולה כי המתלונן פיתח דפוס של האשמה עצמית. במישור החברתי חווה המתלונן חוסר ביטחון. כמו כן חש המתלונן פחד קיומי. המתלונן עבר הליך טיפולי שכלל מפגשים עם פסיכולוג. המתלונן ואביו העידו בבית המשפט.

 

5.        המאשימה טענה כי המערער ביצע עבירת אלימות חמורות ביותר, בצוותא חדא כנגד קטין שניזוק והושפע קשות מהאירוע. המאשימה הדגישה כי מדובר במסכת מעשים. לטענת המאשימה, המערער והנאשמים הנוספים פעלו כארגון פשע על רקע קנאה ויחס רכושני. המערער הוא זה שיזם, תיכנן וקשר קשר עם הנאשמים האחרים כדי לתקוף, להטריד ולהביא במרמה את המתלונן למקום נידח בחצר האחורית של בית הספר ולעשות בו את המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן. המאשימה ציינה כי יש לתת משקל לחוויה הקשה של המתלונן וכן למידת התחכום והאכזריות שנהגו בה המערער והאחרים. עוד הוסיפה המאשימה כי על בית המשפט להשית עונש שיעביר מסר מרתיע על אף גילו הצעיר של המערער.

טיעוני המערער לעונש

 

6.        בא כוח המערער ציין כי יש לתת משקל לכך שהמערער הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, חסך זמן שיפוטי יקר, נטל אחריות מלאה, שיתף פעולה והביע צער וחרטה. עוד נטען כי המערער היה קטין בן 15 בעת ביצוע העבירה ללא כל עבר פלילי. בנוסף לכך טען בא כוח המערער כי יש לתת משקל לעובדה שהמערער שהה שלושה חודשים במעצר בית מלא וחווה טראומה בשל היותו נתון במעצר מאחורי סורג ובריח מהלך עשרים ימים. עוד טען בא כוח המערער כי לאחר האירוע דנן מרשו השתלב בפנימייה ולמד באופן סדיר והגיע להישגים. לאחר שהות של עשרה חודשים בפנימייה חווה המערער אלימות מצד המדריכים ולכן נאלץ לעזוב ולעבור למסגרת אחרת. המערער ביקש לאפשר לו להמשיך בהליך שיקומי בקהילה.

 

תסקירי שירות המבחן לנוער

 

7.        בעניינו של המערער נערכו מספר תסקירים על ידי שירות המבחן לנוער. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער פורטו עיקרי התסקירים ועמדת שירות המבחן לנוער בעניינו של המערער. מהתסקירים עולה כי בעת ביצוע העבירות שבנדון היה המערער בן 15. שירות המבחן עמד על הרקע המשפחתי הבעייתי של המערער. כן עלה מהתסקירים כי לאחר האירוע שבנדון נקלט המערער בפנימייה באופן חיובי אך לאחר חופשת הקיץ חזרתו לוותה בקשיים רבים. בחודש דצמבר 2011 אירע עימות בין המערער לבין מדריך בפנימייה. בשל כך הורחק המערער מהפנימייה לצמיתות. מעמדת שירות המבחן לנוער עלה כי אצל המערער קיימים קשיים בהבנת המציאות וכי קיים חשש שהוא יחזור על דפוסי התנהגות אלימה. להערכת שירות המבחן המערער נמצא בסיכון גבוה לפגיעה נוספת באחר ולבחירה באלימות כדרך לפתרון בעיות. בנוסף לכך עלה מעמדת שירות המבחן כי בהערכה פסיכו-דיאגנוסטית שנערכה על ידי פסיכולוג נמצא כי המערער נעדר אמצעי ויסות והרגעה עצמית, כי תוקפנותו אינה מרוסנת וכי הסבירות להתפרצותו הינה גבוהה מהרגיל. שירות המבחן שלל אפשרות לטיפול בקהילה או שהות בבית הוריו בשל חוסר יכולתם להציב למערער גבולות.

 

8.        יחד עם זאת, ציין שירות המבחן לנוער כי המערער השתלב באופן חיובי בעבודה ומעסיקו מסר כי המערער אדיב והוא שבע רצון מהתנהלותו. עוד עלה מעמדת שירות המבחן כי המערער השתלב במסגרת לימודית בה לומדים שלוש פעמים בשבוע. עוד ציין שירות המבחן כי המערער שיתף פעולה והגיע לפגישות שנקבעו. שירות המבחן ציין עוד כי המערער קיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירות.

9.        לפיכך, המליץ שירות המבחן לנוער על השמתו של המערער במסגרת טיפולית של חסות הנוער במעון "נווה- חורש", שהינו מעון אבחוני לתקופה בת 70 יום, בסיומה עתידה להתקבל המלצה באשר למסגרת המשך מתאימה.

 

גזר הדין

 

10.      בגזר הדין הרשיע בית המשפט המחוזי לנוער את המערער והשית עליו את העונשים שפורטו ברישא. בית המשפט המחוזי נימק את גזר דינו בכך שהמערער היה "הפעיל, המפעיל והדומיננטי" מבין הנאשמים בביצוע העבירות והוא ש"הסית והתסיס, תכנן ויזם את ביצוע עבירות האלימות, בשל קנאותו ובריונותו". יחד עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי לנוער כי מדובר בנאשם צעיר אשר הודה בעבירות המיוחסות לו ובכך חסך זמן שיפוטי. עוד ציין בית המשפט המחוזי כשיקול לקולא את נסיבות חייו של המערער.

 

11.      בית המשפט המחוזי לנוער דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע גזר הדין, על אף שהגורמים המקצועיים הבהירו לבית המשפט שלא ניתן יהיה לבצע את גזר הדין שכן "נווה-חורש" הינו מעון אבחוני בלבד שהשהות בו מוגבלת עד ל-70 ימים עם הארכה אפשרית ב-30 ימים נוספים בלבד. לפנים משורת הדין עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע גזר הדין למשך שבעה ימים על מנת שקציני המבחן יוכלו למלא אחר גזר הדין.

 

           כנגד ההחלטה שלא לעכב את ביצוע גזר הדין הוגש ערעור לבית משפט זה לפי סעיף 87(ד) לחוק העונשין. ערעור זה אף הוא נדון לפני בשעתו.

 

הליכים לפני בית משפט זה

 

12.      בדיון שנערך לפני ביום 8.5.2011 הסכימה המשיבה והמערערת שכנגד שלא ניתן לבצע את גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי נוכח היותו של מעון "נוה-חורש" מעון אבחוני שהשהות בו מוגבלת ככלל עד ל-70 ימים בלבד. גב' שלומית מרדר מטעם שירות המבחן לנוער הטעימה בדיון כי המעון המתאים להשמתו של המערער הוא מעון "גיל עם" אך בשלב זה אין בו מקום פנוי וזמן ההמתנה הוא לפחות ששה חודשים. בהחלטה שניתנה על ידי בדיון הוארך המועד להגשת ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי לנוער והמערער נשלח לראיון אבחוני ב"נווה-חורש" בהסכמתו ובהסכמת הוריו.

13.      ביום 2.6.2011 הגישה מפקחת ההשמה הארצית הודעה לבית משפט זה בה ציינה כי למערער אין מוטיבציה אמיתית לטיפול וכי אין טעם בתקופת אבחון ב"נווה-חורש". בדיון  שנערך לפני ביום 15.6.2011 הסכימו הצדדים על עיכוב ביצוע העונש. כן ניתנה החלטה לפיה שירות המבחן יערוך בעניינו של המערער תסקיר משלים לקראת הדיון בערעור. המערער והמאשימה הגישו ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער.

 

תסקיר עדכני

 

14.      התסקיר האחרון מטעם שירות המבחן לנוער נערך ביום 15.1.2012. בתסקיר צויין כי הוריו של המערער הביעו התנגדות להוצאתו מהבית. כן צויין כי ההורים מחזקים את המערער לגבי הרגשתו ומחשבתו לפיהן הוא אינו זקוק לטיפול. ואולם, בהמשך ההורים הוזמנו והגיעו למפגש קד"ם שהתקיים במסגרת שירות המבחן לנוער בעיר בה מתגורר המערער. ההורים שיתפו פעולה והביעו שביעות רצון מההחלטה לבנות למערער תוכנית טיפולית בקהילה.

 

15.      נכון למועד עריכת התסקיר צויין כי המערער הינו בן 17 וארבעה חודשים, עושה מאמצים רבים לעמוד בכללי התנהגות נורמטיבית של עבודה קבועה, לימודים ואי ביצוע עבירות. המערער עובד באופן קבוע מזה כשמונה חודשים. מעסיקו ציין כי המערער השתלב בעבודה ומתפקד יפה מאוד וכי הוא בעל מוטיבציה ומוסר עבודה גבוהים. כן צויין כי המערער מפגין התנהגות טובה מאוד הן כלפי האחראים והן כלפי העובדים והלקוחות, הוא נאמן ומסור לעבודה והוא בעל יושרה והגינות.

 

16.      בהמשך צויין כי בחודש יוני 2011 סיים המערער 12 שנות לימוד במסגרת היחידה לקידום נוער בעיר בה הוא מתגורר. המערער ממשיך אף השנה את לימודיו במסגרת זו בכוונה להשלים מספר בחינות בגרות נוספות. מנהל התוכנית ציין כי המערער מגיע ללימודים ומתמיד כנדרש. בקשריו ויחסיו עם נערים בני גילו צויין כי המערער מגלה שליטה רבה יותר ואיפוק מבעבר.

 

17.      שירות המבחן לנוער ציין כי המערער עושה מאמצים רבים לשתף פעולה ומגיע לכל הפגישות. בהמשך לכך צויין כי עם חלוף הזמן נראה שהמערער בחר בהתנהגות נורמטיבית ועושה מאמצים רבים שלא לעבור על החוק. המערער ומשפחתו חזרו וביקשו לאפשר למערער הזדמנות טיפולית בקהילה. ביום 29.11.2011 התקיים מפגש קד"ם כאמור בו נכחו ההורים והמערער והוסכם כי למערער ישנם קשיים בשליטה במצבי לחץ וכעס ויש מקום לעזור לו בתחום זה. במפגש נבנתה תוכנית טיפולית מתאימה. לאחר מפגש הקד"ם התגייס המערער לתוכנית הטיפולית. בפגישות הביע המערער רצון לשינוי ולמידה לגבי שליטה בתגובותיו במצבי לחץ. שירות המבחן הטעים כי המערער לוקח אחריות רבה יותר על מעשיו ותוצאותיהם, כמו גם לגבי מעשי העבירה. בניגוד לעבר הוא אינו עוסק בהשוואה בינו ובין השותפים לעבירה ויש בו הבנה שמעשיו הם שהביאוהו למקום בו הוא נמצא כיום. בתקופה האחרונה המערער עשה שינוי בהסתכלותו על עצמו ומצבו. יש בו יכולת רבה יותר לתת אמון בקשר הטיפולי. הערכתו של שירות המבחן לנוער היא שהסיכון של המערער ומסוכנותו פחתו וניתן יהיה לטפל בו בקהילה.

 

18.      שירות המבחן לנוער עמד על גורמי הסיכון והסיכוי. גורמי הסיכון: קשיים בתפקוד המשפחתי המשפיעים על הנער לרעה וחומרת העבירות שביצע. גורמי הסיכוי: רצון ושאיפה להיות בוגר עם התנהגות נורמטיבית, רצון להצלחה בלימודים ושיפור בהתנהגותו במסגרת הלימודים, קשרים חיוביים עם בני גילו, הצלחה בעבודה, אי ביצוע עבירות חדשות מזה כשנתיים, שיתוף פעולה עם שירות המבחן – התמדה ויכולת לשתף ולהיות בקשר טיפולי, נטילת אחריות, התגייסות ההורים להשארת הנער בקהילה ויכולתם לחשוף קשיים בהתנהגותו.

 

19.      לסיכום המליץ שירות המבחן על קבלת התוכנית הטיפולית בקהילה והעמדת המערער בפיקוח למשך שנה ומחצה תוך הותרת יתר רכיבי העונש והפיצוי על כנם.

 

תמצית נימוקי הערעור

 

20.      המערער – באמצעות באת כוחו, עו"ד רימונה שלג – עותר להשתת מאסר מותנה וצו פיקוח להמשך טיפול בקהילה. בשלב זה של הערעור הדגש אותו שם המערער הוא על התסקיר העדכני מטעם שירות המבחן לנוער ובהסתמך עליו מבקש המערער להעדיף בעניינו את שיקולי השיקום. לטענת המערער נסיבותיו האישיות מצדיקות את קבלת הערעור. עוד מפנה המערער לכך שהודה במיוחס לו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר ואף הביע חרטה כנה על מעשיו. לטענת המערער בית המשפט המחוזי לנוער לא נתן משקל הולם ל-20 ימי המעצר בהם שהה מאחורי סורג ובריח ולתקופה הממושכת בה שהה במעצר בית מלא כמו גם שילובו בפנימייה משך כעשרה חודשים. בנוסף לכך נטען כי בית המשפט כלל לא התייחס לשילובו של המערער בקבוצה לקידום נוער ולעבודתו. השתלבות זו, כך לטענת המערער, מעידה על שינוי אורח חיים. עוד טוען המערער כי שיתף פעולה עם שירות המבחן. זאת ועוד, לטענת המערער לא ניתן משקל הולם לכך שבעת ביצוע העבירות היה כבן 15 בלבד כשבמהלך למעלה משנתיים שחלפו ממועד ביצוע העבירות הוא לא הסתבך בפלילים.

 

נימוקי הערעור שכנגד

 

21.      המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה) טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעמי כץ לולב – כי אין מחלוקת שלא ניתן לבצע את גזר דינו של בית המשפט המחוזי כפי שהוא. ודוק, טוענת המשיבה כי בשים לב לחומרת העבירות ולרמת הסיכון הנשקפת מהמערער ולאור כישלון ניסיונות השיקום בעבר יש מקום להשית על המערער עונש מאסר בפועל. המשיבה מציינת כי המערער הוביל את מעשי האלימות כלפי המתלונן ויזם אותם. המשיבה מדגישה את סבלו הרב של המתלונן. המשיבה מטעימה כי מעשיו של המערער ראויים לענישה מרתיעה ומחמירה. כמו כן עומדת המשיבה על תשלום הפיצוי למתלונן ומבקשת לקבוע מועד לתשלום הפיצוי. המשיבה טוענת כי יש לדחות את המלצת שירות המבחן וטוענת כי אימוץ המלצת שירות המבחן לנוער משמעותה העברת מסר שגוי למערער ו"התקפלות" אל מול התעקשותו להישאר בקהילה.

 

המשך ההליכים

 

22.      ביום 19.2.2012 ניתנה החלטת המותב לפיה ישלח המערער לממונה על עבודות שירות לצורך קבלת חוות דעת לפי סעיף 51ב לחוק העונשין. בחוות דעתה של גנ"מ לאה קליינר, הממונה על עבודות שירות, מיום 12.3.2012, נקבע כי המערער "מתאים לעבודות שירות". עוד צויין בסעיף 4.2 לחוות הדעת כי על מנת לאפשר למערער להשלים את לימודיו בשנת הלימודים הנוכחית ניתן יהיה לשבצו לעבודות שירות לאחר מכן.

 

דיון והכרעה

 

23.      לאחר שעיינתי בהודעות הערעור, בתסקיר שירות המבחן לנוער העדכני, בחוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולדחות את הערעור שכנגד מהטעמים המפורטים להלן.

 

24.      אין בידי לקבל את עמדת המשיבה לפיה קבלת הערעור משמעותה "התקפלות" אל מול התעקשות המערער ומשפחתו להותירו בקהילה. נסיבותיו הקונקרטיות של תיק זה, וליתר דיוק הקושי הנעוץ בהיעדר אפשרות ליישום גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער, הובילו לעיכוב ביצוע גזר הדין, בהסכמת המשיבה. בתקופה בה עוכב ביצוע גזר הדין, חלה התקדמות משמעותית בשיקומו של המערער תוך שהוא מפגין שיתוף פעולה והירתמות מלאה להליך הטיפולי תוך נטילת אחריות כפי שעולה מהתסקיר העדכני מטעם שירות המבחן לנוער. היות שעסקינן בקטין, ובשל העובדה כי שיקולי השיקום בעניינם של קטינים הם משמעותיים במלאכת גזירת הדין וצריך שבית המשפט יתן להם משקל של ממש [ראו למשל: ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלונים, (לא פורסם, 8.3.2009) (להלן: עניין פלונים); ע"פ 5388/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.11.2009); ע"פ 3068/10 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.11.2010)], הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להתעלם מעמדתו העדכנית של שירות המבחן לנוער, אשר על אף היותה המלצה שאינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט, צריך שתהא לה משמעות רבה כאשר עסקינן בקטינים (ראו למשל: עניין פלונים, פסקה 27 לחוות דעתי).

 

25.      יחד עם זאת, איני סבור כי יש לאמץ את עמדת שירות המבחן כפי שהיא. מעשיו של המערער חמורים והנזק למתלונן רב. לא ניתן להשלים עם תופעה של פתרון סכסוכים בדרכי אלימות בקרב בני נוער ועל כן סבורני כי אין זה ראוי בנסיבותיו של התיק דנן להסתפק אך ורק ברכיב שיקומי. על בית המשפט להשית על המערער עונש שיכלול רכיב הרתעתי. על יסוד נימוקים אלו ולאור חוות דעתה של הממונה על עבודות שירות, סבורני כי יש להשית על המערער עונש מאסר בן ששה חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות. עבודות השירות יבוצעו לפי המפורט בסעיף 3.1 לחוות דעתה של הממונה על עבודות שירות. המערער יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום א' ה-1.7.2012 בשעה 08:00 כאמור בסעיף 5 לחוות דעתה של הממונה על עבודות שירות.

 

           נוסף על עבודות השירות יועמד המערער בצו פיקוח של שירות המבחן לנוער למשך שנה ומחצה לשם השלמת ההליך השיקומי.

 

26.      יתר רכיבי העונש עליהם הורה בית המשפט המחוזי לנוער – המאסר המותנה, ההתחייבות העצמית להימנע מביצוע עבירות כאמור והפיצוי לטובת המתלונן – יעמדו על כנם. ככל שהפיצוי לא שולם עד כה, כפי שעולה מטיעוני המשיבה, ישלם המערער את הפיצוי עד ליום 15.5.2012.

27.      בנסיבות שפורטו מובן כי אין מקום לאמץ את עמדת המשיבה באשר להשתת עונש מאסר בפועל, כאשר עסקינן במי שביצע את העבירות עת היה בן 15 שנים בלבד וכאשר אופק שיקומו טוב כעולה מעמדת הגורמים המקצועיים. זאת יש לזכור, גם שעה שמדובר בעבירות חמורות שבוצעו על ידי קטין, לצד מכלול שיקולי הענישה שומה על בית המשפט לבחון ביתר שאת את סיכויי השיקום של הנאשם.

 

28.      אשר על כן, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי ולדחות את הערעור שכנגד כמפורט לעיל.

 

 

 

ש ו פ ט

 

השופט  ס' ג'ובראן:

 

           אני מסכים.

 

 

ש ו פ ט

 

השופט  א' רובינשטיין:

 

א.            מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט דנציגר. אבקש להוסיף, כי כפי שנזדמן לנו לציין לא אחת, המצב של המתנה ארוכה, ובמקרה דנא לפחות שישה חודשים (ראו פסקה 12 לחוות דעת חברי) לכניסת קטין למעון נעול, אינו מתקבל על הדעת. הוא מחטיא את מטרת המחוקק בחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, בו נמנית החזקה במעון נעול על דרכי הענישה (סעיף 25(א)), וגורם למצב שבו יארע אחד משניים - או שהקטין בו מדובר "יזכה מן ההפקר" ולא ירַצה את עונשו כדבעי, או שילך לבית האסורים, וגם בכך לא רצה המחוקק, אם החליט בית המשפט על החזקה במעון נעול. במקרה דנא אירעה הסיטואציה הראשונה, מצב שאינו תקין בעליל. מדינת ישראל אינה מצויה – תודה לאל – בשפל המדרגה הכלכלי, ובודאי יש להשמיע בה את קולן של חוליות חלשות בחברה, ו"אוכלוסיות המעון הנעול" הן כאלה במוטעם; ראו בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, פסקה ד (13)); בש"פ 1449/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, פסקה ז); בש"פ 1129/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, פסקה יא), שם הוער "כי נושא החסר במעונות הנעולים, קרי מחסור במקומות בהם, מחייב פעולת הרשויות, ואין צורך להכביר מלים על חשיבות הדבר לחוליות כה חלשות, של נוער שנידרדר לעבריינות". עוד ראו ע"פ 2177/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, פסקה ט), שם דובר על "המצב הבלתי סביר והמעורר תחושות קשות בהקשר למצבנו כחברה הגונה ומתוקנת, של היעדר מקומות במעונות נעולים של חסות הנוער".

 

ב.            לאחרונה ביקרנו, חברי השופט עמית ואנכי, במעון נעול לנערות ועמדנו על עבודת הקודש הנעשית בו. ראוי להמריץ את הרשויות לעניין הקמתם של מעונות נעולים, כדי למלא את צוי המחוקק ובתי המשפט. אציע כי פסק דיננו זה יובא לידיעת הגורמים הבכירים במשרד הרווחה, השר והמנהל הכללי, וכן לידיעת מנהלת חסות הנוער, בנוסף כמובן לשירות המבחן לנוער.

 

ש ו פ ט

          

          

           לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

 

 

           ניתן היום, כ"ד בניסן התשע"ב (16.4.2012).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11044240_W02.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il