עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 33/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

 

 

 

           לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.12.2011 (מ"ת 49100-07-11, כבוד השופט צ' קפאח) במסגרתה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

 

           כנגד העורר ובנו הוגש כתב אישום המייחס לשניהם קשירת קשר לרצח לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק); ניסיון לשידול לרצח לפי סעיפים 33(1), 300 ו-29 לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיפים 244 ו-29 לחוק; עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 246(ב),249א(4) ו-29 לחוק וניסיון להטרדת עד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 249, 249א(5), 25, ו-29 לחוק. על פי עובדות כתב האישום המתוקן (במסגרת איחוד תיקים), העורר ובנו ניסו לשבש הליכים שננקטו כנגד הבן בגין מספר עבירות חמורות שיוחסו לו. במסגרת ניסיונם זה (המתואר באישומים 13 14 ו-15 לכתב האישום), בעוד הבן שוהה במעצר, יצר העורר קשר עם שוטר סמוי במשטרת ישראל שהתחזה לרוצח שכיר, נפגש עמו ומסר לו סכום כסף כמקדמה בתמורה לביצוע הרצח. במועד אחר פגש העורר אדם נוסף ומסר לידיו סכום כסף כתשלום עבור רכישת כלי נשק והטמנתם בחצר ביתם של אחרים במטרה לבצע עסקה עם רשויות התביעה במסגרתה יימסר מיקום הנשק בתמורה להקלה בתנאי שחרורו ועונשו של הבן. בנוסף, במספר הזדמנויות שילם העורר סכומי כסף שונים לאדם אחר בעבור הדחת עדי תביעה והטרדתם.

 

           בהחלטתו מיום 10.8.2011 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' לבהר-שרון) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בכל שלושת האישומים העומדים נגדו. כן נקבע כי קיימת עילת מעצר, מאחר והונחה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו בעבירה של ניסיון לשידול לרצח. בית המשפט הדגיש את חומרתן של העבירות המיוחסות לעורר ואת המסוכנות הנשקפת ממנו – נוכח ביצוען לכאורה. זאת במיוחד כאשר מדובר במעשים שמטרתם שיבוש הליכי המשפט המתנהל בעניין בנו. על אף גילו של העורר ועברו הנקי, נקבע כי אין מקום להורות על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו, שכן לא יכולה להיות כל חלופה שבכוחה לאיין את מסוכנותו. על כן, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

 

           על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה. ביום 1.9.2011 קיבל בית המשפט (בש"פ 5965/11, כבוד השופט א' רובינשטיין) את הערר באופן חלקי והורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר.

 

           לאחר שהוגש התסקיר דן בית המשפט המחוזי בעניינו של העורר בשנית. ביום 21.9.2011 נקבע (בהחלטת כבוד השופט צ' קפאח) כי לנוכח הקושי לתת אמון בעורר אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. בהתייחס לתסקיר ציין בית המשפט כי היתממות העורר, אשר עמד על כך שלא הייתה לו כוונה או מודעות למעשיו, נזקפת לחובתו. ערר על החלטה זו הוגש לבית משפט זה. בהחלטה מיום 11.10.2011 (בש"פ 6995/11, כבוד השופט ע' פוגלמן) דחה בית המשפט את הערר. נקבע כי משלא נסתרה חזקת המסוכנות ומשקיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של העורר (להלן: החלטת השופט פוגלמן).

 

           בחלוף מספר חודשים מהחלטת השופט פוגלמן, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר. ביום 21.12.2011 דחה בית המשפט בקשה זו, בקובעו כי מסוכנותו בעינה עומדת, כפי שנאמר על ידי מספר מותבים שדנו בעניינו, וכי לנוכח היקף התיק והעובדה שטרם חלף המועד הקבוע בחוק הקוצב את תקופת המעצר, אין בשלב זה מקום לשנות מן ההחלטה המקורית.

 

           מכאן הערר שלפניי שבגדרו טוען העורר כי לאחר שאוחד הדיון בשני כתבי האישום (הראשון כנגד הבן ונאשמים נוספים והשני כנגד העורר והבן) עלה מספר עדי התביעה ל-200, אשר מרביתם המוחלט אינו רלוונטי לעניינו, ועל כן צפוי המשפט להימשך זמן רב. טיעון זה, הוא מוסיף, לא זכה להתייחסות בגדרי החלטת השופט פוגלמן. קצב שמיעת הראיות, הוא טוען, עומד כעת רק על עשרה מועדים עד ליום 24.4.2012 (בסמוך למועד בו יחלפו תשעת החודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו). כמו כן, העיכוב במתן מענה לכתב האישום חל בעקבות העובדה שחומר החקירה לא הועבר לידי ההגנה. לאור חלוף הזמן וקצב ההתקדמות שאינו תלוי בו (אלא ביתר הנאשמים ובאי כוחם) מצדיקים עיון מחודש בעניינו ושקילת שחרורו לחלופת מעצר.

 

           המשיבה הגישה את עיקרי תשובתה לערר בכתב. לעניין חלוף הזמן היא טוענת כי הבקשה לעיון חוזר הוגשה פחות מחודשיים לאחר החלטת השופט פוגלמן. זוהי לשיטתה תקופה קצרה שאינה מצדיקה עיון מחודש. עוד היא טוענת, כי צירופם של למעלה מ-200 עדים לתביעה נעשה עוד בטרם ניתנה ההחלטה בדבר איחוד כתבי האישום וממילא 10 המועדים שנקבעו מלמדים דווקא על קצב התקדמות מהיר יחסית לתיק מסוג זה. לבסוף היא טוענת, לא הוכח כל שינוי נסיבות הגורע מן המסוכנות שנקבעה זה מכבר בהחלטות הקודמות שניתנו על ידי בית משפט זה, ואין בחלוף הזמן או בקצב התקדמות המשפט כדי להקהותם.

 

           מן התסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן לבית המשפט המחוזי בעניינו של העורר, עולה כי מדובר באדם שעד לאירועים נושאי כתב האישום ניהל אורח חיים שגרתי ושומר חוק.  כן עולה כי העורר נקלע למצוקה רגשית קשה עקב מעצר בנו אשר השפיעה במידה רבה על התנהלותו ומעשיו. התרשמותו של שירות המבחן היא אכן, כפי שטוען העורר, חיובית ביותר וכוללת המלצה לשחררו לחלופה תחת פיקוח אנושי תומך ומציב גבולות.

 

           לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובתשובת המשיבה, בהחלטות שניתנו בעניינו של העורר, לרבות זו שלגביה הוגש הערר שלפניי, ואף בתסקיר מטעם שירות המבחן, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עליי ואין מקום להתערב בה.

 

           על המסוכנות שנשקפת ממעשיו של העורר אין מקום להרחיב, שכן עשו זאת בפירוט רב המותבים הקודמים שדנו בעניינו. די אם אומר כי עצם התכנון והמניע המיוחסים לעורר והעובדה כי לכאורה חצה קווים רבים אל עבר התנהגות פלילית חמורה על מנת לסייע לבנו, מלמדים, כפי שצוין בהחלטת השופט פוגלמן, על חשש ממשי להישנות המעשים שעלולים להביא לשיבוש הליכי המשפט. בנקודה זו אני מוצא לנכון לחזור על הערתו של חברי השופט  פוגלמן בהחלטתו ולהצטרף אליה, שלפיה כל עוד לא הוכחה אשמתו של העורר עומדת לו זכותו להיאבק על חפותו ואין לזקוף לחובתו את העובדה שלא נטל אחריות למעשיו. אך בענייננו, גם אם לא נייחס משקל ל"היתממותו" של העורר ביחס למודעותו למעשיו, הרי שמסוכנותו הנלמדת מן המעשים עצמם היא כשלעצמה גבוהה מאד.

 

           באשר לחלוף הזמן וקצב התקדמות ההליך, הרי שבמקרה דנן אלו אינם מהווים שינוי ממשי בנסיבות לעת הזו. על כן, ועל אף התסקיר החיובי המלמד כי מדובר במקרה מצער ביותר של אדם מבוגר נעדר רקע פלילי שמעשיו לכאורה נבעו מדאגתו לבנו, מסקנתי היא כי דין הערר להידחות. החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה לא ניתן לשחרר את העורר לחלופה בשלב זה, מוצדקת בנסיבות וכאמור, לא מצאתי מקום להתערב בה.

 

           סוף דבר, הערר נדחה.

 

           ניתנה היום, ט"ז בטבת התשע"ב (11.1.2012).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12000330_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il