|
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים |
|
ע"א 3181/12 |
|
לפני: |
כבוד הנשיא א' גרוניס |
|
המערערת: |
מקור הנפקות וזכויות בע"מ |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
ערעור על החלטת בית המשפט העליון (כבוד השופטים: א' רובינשטיין, י' דנציגר, ס' ג'ובראן) מיום 3.4.2012 שלא לפסול בדיעבד את השופט י' דנציגר מלישב בדין, ולבטל את פסק הדין שניתן בע"א 9011/09 ביום 6.10.2010 ואשר תוקן ביום 1.11.2010 |
בשם המערערת: עו"ד פנחס [פיני] פישלר
|
פסק-דין |
1. ערעור על החלטת בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (כבוד השופטים א' רובינשטיין, י' דנציגר, ס' ג'ובראן), מיום 3.4.2012, שלא לפסול בדיעבד את השופט י' דנציגר מלישב בדין ולבטל את פסק הדין שניתן בע"א 9011/09 ביום 6.10.2010 ואשר תוקן ביום 1.11.2010 (להלן – ע"א 9011/09).
2. הרקע לערעור זה הוא תביעת המערערת לקבלת פיצויים ממינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל) בגין הפקעת זכויות מקרקעין, במתחם הסמוך לשכונת הר-חומה בירושלים. פסק הדין בע"א 9011/09 נכתב על ידי השופט י' דנציגר בהסכמתם של השופטים א' רובינשטיין וס' ג'ובראן. לאחר מתן פסק הדין בע"א 9011/09, הגישה המערערת בקשה לדיון נוסף (דנ"א 8399/10) ולבקשה זו צירפה טיעונים, שעניינם פסילת השופט י' דנציגר וביטול בדיעבד של פסק הדין בע"א 9011/09. בקשת הפסילה התבססה בעיקרה על הטענה, כי לשופט י' דנציגר ולשותפיו למשרד עימם עבד לפני מינויו כשופט אינטרס כספי ממשי לקבלת פיצויים מהמינהל וסכסוך משפטי עימו.
3. ביום 1.8.2011 דחתה הנשיאה ד' ביניש את העתירה לדיון נוסף ובגדרה את הטענות שעניינן פסילת השופט י' דנציגר. בהחלטה מפורטת ומנומקת לעניין הפסלות, ציינה הנשיאה ד' ביניש:
"... בחנתי טענה זו ומצאתיה חסרת כל יסוד ומוטב לו העותרת היתה נמנעת מהגשתה. בין ההליך נשוא הבקשה שלפני ובין העניין שהשופט דנציגר הוא צד לו אין כל זיקה; לא כל שכן זיקה מן הסוג המקים חשש ממשי למשוא פנים...עצם העובדה שהשופט דנציגר הוא צד להליך תלוי ועומד נגד מינהל מקרקעי ישראל בעניין אחר ושונה, אין משמעה פסלות אוטומטית של השופט לישב בתיקים בהם מעורב המינהל. לפיכך, דין הטענה להידחות מכל וכל".
4. לאחר החלטה זו הגישה המערערת ביום 4.8.2011 תלונה פלילית נגד השופט י' דנציגר ליועץ המשפטי לממשלה וביום 14.12.2011 תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן - הנציב). הנציב כתב בהחלטתו מיום 20.2.2012, כי היה על השופט י' דנציגר להביא לידיעת בעלי הדין דבר קיומם של ההליכים נגד המינהל על מנת לאפשר למערערת לטעון טענת פסלות מלכתחילה ולא בדיעבד, לאחר שהתגלו לה העובדות. זאת, אף אם השופט היה דוחה את טענת הפסלות. בהתבסס על החלטת הנציב, פנתה המערערת בבקשה נוספת לפסילת השופט י' דנציגר, לשופט י' דנציגר עצמו. ביום 3.4.2012 נדחתה הבקשה על ידי מותב הערעור שנתן את פסק הדין בע"א 9011/09 ונקבע, למעלה מן הצורך, שלא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
5. המערערת הגישה הודעת ערעור ארוכה ומפורטת. המערערת חוזרת על מרבית טענות הפסלות אותן טענה במסגרת דנ"א 8399/10 ובפני מותב השופטים בע"א 9011/09. טענות אלו נדונו ונדחו זה מכבר. המערערת מוסיפה וטוענת, שלשופט י' דנציגר ניגוד עניינים משפטי ואתי, המחייב את פסילתו בדיעבד. המערערת שבה ומדגישה את החלטת הנציב ומציינת את הסכמתו של השופט י' דנציגר לכבד את החלטת הנציב, הסכמה עליה למדה מפרסומים שונים בתקשורת. המערערת מוסיפה, כי אף גילתה לאחרונה, שהיא נכללת ברשימת המניעויות של השופט וגם עובדה זו מחזקת את הטענה בדבר ניגוד עניינים. לבסוף, למערערת השגות על פסק הדין גופו. לאור האמור, סבורה המערערת, כי יש להורות על פסילת השופט י' דנציגר וביטולו בדיעבד של פסק הדין בע"א 9011/09.
6. העובדות המקימות את עילת הפסלות, נודעו למערערת, לטענתה, רק לאחר מתן פסק הדין בע"א 9011/09. עם זאת, טענות הפסלות שהועלו על ידי המערערת בבקשת הפסלות זכו להתייחסות מלאה פעמיים; פעם אחת במסגרת הבקשה לדיון נוסף שהגישה המערערת על ע"א 9011/09 (דנ"א 8399/10) ופעם שניה במסגרת פנייתה למותב הערעור בע"א 9011/09. השוני העיקרי בין הטיעונים המופיעים בבקשת הפסילה, שהוגשה לנשיאה ד' ביניש, לטיעונים המופיעים בבקשת הפסילה, שהוגשה למותב הערעור בע"א 9011/09, הינה החלטתו של הנציב שהתקבלה ביני לביני. כידוע, החלטה של נציבות תלונות הציבור על שופטים אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי על פי דין (סעיף 24 (ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, תשס"ב – 2002; ע"א 4561/10 כהן נ' עמי גור ניהול ונכסים בע"מ (לא פורסם, 24.10.2010)). משכך, לא היה מקום להסתמך על ההחלטה, ולוּ בעקיפין. יתרה מכך, נראה שלאחר ההחלטה בדנ"א 8399/10 לא היה מקום לפנות בבקשה נוספת לחברי מותב הערעור ובוודאי לא להגיש את הערעור שלפניי. אין במידע הפרסומי החדש שהגיע למערערת כדי לשנות מאומה מההחלטות הקודמות שהתקבלו בעניין פסילת השופט י' דנציגר. עוד יצוין, כי עולה שאלה אם כלל קיימת אפשרות להגיש ערעור פסלות לאחר שנסתיים הליך הערעור המהותי, היינו במקרה זה לאחר שניתן פסק הדין בע"א 9011/09 (ע"א 2057/02 בר נוי נ' קופת בית המשפט העליון (לא פורסם, 12.3.2002); אולם ראו יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 396-395 (2006) (להלן – מרזל)).
7. למעלה מן הנחוץ ולגופו של עניין אציין, כי אין הצדקה אוטומטית לפסילתו של השופט י' דנציגר רק בשל קיומו של אינטרס כספי במינהל בלא בחינת המבחן הכללי, הוא המבחן של האפשרות הממשית למשוא פנים (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (3) 608, 623 (1994); מרזל 208). ודוקו, עילות פסילת החובה שהוספו בתיקון תשס"ד לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 מבוססות על מבחן החשש הממשי למשוא פנים ונובעות ממנו (מרזל 152-151). מבחן החשש הממשי למשוא פנים עולה בקנה אחד עם תכלית דיני הפסלות, בדבר שמירה על האובייקטיביות השיפוטית. לאחר שבחנתי את כלל נסיבות המקרה, את מעורבותו של השופט י' דנציגר בהליך משפטי מול המינהל ואת פסק הדין בע"א 9011/09 גופו, הגעתי לידי מסקנה, כי במקרה דנא, לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים. אין לי אלא לחזור על דבריה של הנשיאה ד' ביניש בדנ"א 8399/10, כי אין בעובדה שהשופט י' דנציגר היה צד להליך תלוי ועומד נגד מינהל מקרקעי ישראל בעניין אחר ושונה, משום עילת פסלות לעניין פסק הדין נשוא ערעור זה. אשר למראית פני הצדק, כבר נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי (למשל, ע"א 10412/06 כוחיי נ' רשות שדות התעופה (לא פורסם, 23.4.2007)).
8. הערעור נדחה בלא שהמשיבה הגישה תגובה. לפיכך, לא יעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז באלול התשע"ב (4.9.2012).
|
|
|
ה נ ש י א |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12031810_S01.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il