|
בבית המשפט העליון |
|
בש"פ 2746/11 |
|
בפני: |
כבוד השופטת ע' ארבל |
|
העורר: |
פלוני |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.3.11 במ"ת 8476-03-11 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' מגד |
תאריך הישיבה: ו' בניסן תשע"א (19.4.11)
בשם העורר: עו"ד נ' בטיטו, עו"ד ע' שינו
בשם המשיבה: עו"ד נ' לולב
|
החלטה |
בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' השופט ד' מגד) מיום 17.3.11 שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.
1.
בכתב אישום שהוגש נגד העורר וארבעה אחרים, יוחסו להם שבעה אישומים
שונים הנוגעים לסחר בסמים. לעורר יוחסו במסגרת זו עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר
בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לפי המתואר באישום המיוחס לעורר, ביום
22.2.11, סמוך לשעה 19:20 התקשר סוכן סמוי שהופעל על-ידי המשטרה לנאשם נוסף בכתב
האישום (להלן: מערוף) ואמר לו שהוא מעוניין לרכוש סם מסוג קוקאין במשקל
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת תשתית ראייתית המצדיקה את מעצרו וכי נוכח חזקת המסוכנות הסטטוטורית שקמה בעבירות סחר בסמים, קיימת עילת מעצר. באשר לחלופת המעצר שהוצעה מצא כי אף שלעורר אין עבר פלילי, יש בכמות הסם, סוגו וסכום הכסף ששולם תמורתו כדי ללמד על מסוכנותו הרבה. על כן, לא מצא בית משפט קמא כי המקרה דנן נכנס לגדר אותם מקרים חריגים בהם ניתן לסטות מן הכלל לפיו אין בכוחה של חלופת מעצר לאיין את המסוכנות הנשקפת ממי שמואשם בעבירות סמים.
על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.
3. ב"כ העורר לא השיג על הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, אלא אך על דחיית חלופת המעצר שהוצעה. הסנגור ציין כי המפקחים שהוצעו הינם אנשים נורמטיביים שהביעו רצון לפקח על העורר. עוד הטעים הסנגור כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל לכך שלעורר אין עבר פלילי ולחלקו המינורי יחסית בעבירה, כמי ש"כל חלקו התבטא בקבלת 2,000 ₪ על מנת שיגיע עם הסמים". לבסוף, ציין ב"כ העורר כי יש ליתן משקל גם למעצר הממושך הצפוי נוכח זאת שכתב האישום מונה שבעה אישומים שונים ומופנה כלפי חמישה נאשמים שונים, דבר שיש לצפות שיוביל להימשכות ההליכים.
בדיון שנערך לפני הפנה ב"כ העורר למקרים אחרים בהם הוחלט לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, על אף שמדובר היה בעבירות סמים. כן טען הסנגור כי מערוף "השתמש בעורר" תמורת תשלום וכי העובדה שמיוחס לעורר אישום אחד בלבד בעוד למערוף מיוחסים מספר אישומים, מלמדת כי מעורבותו של העורר, העובד למחייתו באיטום גגות, בעסקאות סמים היתה חד פעמית. עוד צוין כי אשתו של העורר בהריון. בנסיבות אלה ולאור האמור, ביקש הסנגור לשחרר את העורר לחלופת מעצר בפיקוח שני מפקחים – בן דודו של העורר, בן 54 שאינו עובד, ואחיו של העורר, בן 27 שסיים לימודי רוקחות וכעת אינו עובד – אותם מצא אף בית משפט קמא כאנשים נורמטיביים.
4. ב"כ המשיבה טענה מנגד כי אין לקבל את טענות העורר בכל הנוגע לחלקו השולי בעסקה, כהגדרתו, וזאת נוכח אופיין של עבירות סמים המבוססות של יצירת שרשרת הפצה של הסם. נוכח זאת טענה הפרקליטה כי למרות העובדה שאין לעורר עבר פלילי, מסוכנותו נלמדת ממעורבותו בשרשרת הפצת הסם, שכפי שניתן ללמוד מן הראיות תוכננה ותואמה מבעוד מועד תמורת תשלום. על כן, טענה הפרקליטה, אין מקום לחרוג מן הכלל לפיו אין לשחרר מי נאשמים בעבירות סמים לחלופת מעצר.
5. לאחר שעיינתי בערר והחלטת בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. כאמור, אין מחלוקת בדבר התשתית הראייתית בתיק ובדבר קיומה של עילת המעצר, הקמה בענייננו נוכח חזקת המסוכנות הסטטוטורית בעבירות סמים (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996). הסוגיה הדורשת הכרעה היא האם קיימת חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנות העורר.
נקודת המוצא בעבירות סמים היא כי, ככלל, אין בידי חלופת מעצר להפיג את המסוכנות הנשקפת מהן (בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.5.2003); בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט(2) 164 (1995)). מסוכנות זו נלמדת ממאפייניהן של עבירות אלה ובכללם הנזק הרב לחברה הטמון בנגע הסמים, הפיתוי לעסוק בעבירות אלה נוכח השכר הרב בצידן, והעובדה כי מדובר בעבירות שלצורך ביצוען לא נדרשת בהכרח יציאה מהבית (בש"פ 5979/02 קבסה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.7.02)). מאפיין משמעותי נוסף נוגע לעובדה שפעמים רבות מעורבים בעבירות אלה גם אנשים נורמטיביים נעדרי עבר פלילי, דוגמת העורר. מאפיין אחרון זה נובע ככל הנראה מהאינטרס של סוחרי הסמים להשתמש באנשים בעלי עבר נקי כבלדרים לצורך הברחת הסמים (ראו בש"פ 5377/00 אסרף נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.8.00)), ויתכן שאף מן העובדה כי הפעולות הנדרשות מחלק מהמעורבים נראות שוליות עבור המבצעים אותן, כגון העברת חפץ ממקום למקום, כך שגם אנשים נורמטיביים מוכנים לבצען מבלי לחשוב על השלכות מעשיהם עד תום. מאפיין זה מלמד על הסכנה המיוחדת הנשקפת דווקא מאותם אנשים נורמטיביים (בש"פ 5438/08 מדינת ישראל נ' עמיר אבו ימן (לא פורסמה, 20.6.08) להלן: ענין אבו ימן).
במקרה שלפניי, מוכנה אני לקבל את טענת הסנגור לפיה חלקו של העורר בעסקה היה קטן מזה של מערוף, שרקח את העסקה עם הסוכן הסמוי. אין לכחד, כפי שעולה גם מן ההחלטות אליהן הפנה ב"כ העורר, כי למידת המעורבות יכולה להיות משמעות בבואו של בית המשפט לבחון את שאלת חלופת המעצר (בש"פ 5246/05 מדינת ישראל נ' טאהא (9.6.05)). אכן, אין המסוכנות הנשקפת ממי שרוקח את העסקה, שהינה בדרך כלל גדולה, כמסוכנותו של מי שמהווה "חוליה בשרשרת הסם" למשל בדרך של הסעה או העברת דבר מה, מבלי שבהכרח יהיה מודע לתוכן העסקה. עם זאת, כאמור, גם אין להתעלם מהשימוש האינהרנטי שנעשה בעבירות מסוג זה באנשים נעדרי עבר פלילי כמו העורר, כחוליה בשרשרת הסם (ענין אבו ימן). אופי זה של העסקה, בצירוף סוג הסם שהינו מן הסמים המסוכנים ביותר והכמות הגדולה שהעביר לכאורה העורר, מכריעים את הכף בענייננו לצד של החלת הכלל לפיו אין בידי חלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות.
בטרם סיום אציין כי הגם שלא מצאתי לקבל את טענת ב"כ העורר כי נוכח אופי כתב האישום צפויים ההליכים להתארך ועל כן יש בכך כדי להוות טעם לשחרורו לחלופה בשלב זה – הרי שככל שיחלוף הזמן וההליכים טרם יסתיימו, ניתן יהיה לשוב ולהעלות טענה זו במסגרת בקשה לעיון חוזר, אז יהיה מקום לבחנה בהתאם לשינוי הנסיבות ולחלוף הזמן.
הערר, איפוא, נדחה.
ניתנה היום, ז' באייר תשע"א (11.5.11).
|
|
|
ש ו פ ט ת |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11027460_B01.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il