עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 233/12

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם) מיום 8.12.2011 במ"ת 44515-10-11 בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

 

1.        כנגד העורר וארבעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום, המייחס לעורר עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק); ייצור ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) וסעיף 144(ב2) לחוק (ארבע עבירות); החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק (שלוש עבירות); סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק (שתי עבירות); הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק (ארבע עבירות); וניסיון הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק (שלוש עבירות).

 

2.        על פי המתואר בכתב האישום, ביום 24.9.2011, קשר העורר, יליד 1993, קשר עם עוד ארבעה נאשמים נוספים (להלן: הנאשמים) לייצר בקבוקי תבערה וליידות אותם לעבר היישוב היהודי "בית אורות" הממוקם בהר הזיתים (להלן: היישוב). בנוסף, תכננו העורר והנאשמים לחסום את דרכם של כוחות הביטחון שיגיעו בעקבות השלכת  בקבוקי התבערה וליידות אבנים לעבר היישוב ולעבר כוחות הביטחון שיגיעו למקום.

 

           בהתאם לתכנון לעיל, נפגש העורר ביום 24.9.2011, סמוך לשעה 23:00 עם הנאשמים ועם שלושה אחרים (להלן: האחרים) בבית הקברות שבשכונת א-טור (להלן: בית הקברות) לשם ייצור בקבוקי התבערה. העורר הביא בנזין והנאשמים הביאו את החומרים האחרים הנדרשים.

 

3.        סמוך לחצות הליל, יצאו העורר והנאשמים מבית הקברות לכיוון היישוב. בהוראת אחד הנאשמים שרף העורר פחי אשפה בכביש המוביל ליישוב כדי ליצור מיסוך עשן אשר יקשה על כוחות הביטחון לאתר את הנאשמים. לאחר מכן, זרק אחד הנאשמים ואחד מהאחרים שלושה בקבוקי תבערה שהתנפצו בחצר היישוב ושרפו מספר צינורות פלסטיק שהיו במקום. שומר שנכח במקום יצא מהבניין והעורר והנאשמים השליכו לעברו אבנים.

 

4.        סמוך לאחר מכן, השליכו העורר והנאשמים אבנים לעבר מספר רכבים של  משמר הגבול והמשטרה, שהגיעו למקום בעקבות האירוע, וגרמו נזק לרכבים.

 

           העורר והנאשמים ברחו מהמקום, כאשר במהלך הבריחה שפך העורר שמן על הכביש על מנת שכוחות הביטחון יחליקו על השמן במהלך המרדף. לאחר מכן, הגיע רכב משטרתי נוסף לכיוון העורר והנאשמים, והעורר השליך אבנים לעבר הרכב המשטרתי בזמן שנסע לעברם.

 

5.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בדיון מיום 8.10.2011 הסכים בא כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של מסוכנות המקימה עילת מעצר, וטען כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר שיהא בה כדי להפחית את מסוכנות המשיב.

 

6.        בתסקיר המעצר הראשון נמנע שירות המבחן להמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בתסקיר המשלים, ולאחר שיחות עם אביו של העורר ושל המפקח המוצע, המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופה של מעצר בית בשכונת צור באהר בדירה ששכר אביו במיוחד לשם כך, ובפיקוח של הוריו ודודתו.

 

7.        בית המשפט הדגיש כי העורר והנאשמים נטלו חלק פעיל בתוכנית העבריינית, הן בשלב קשירת הקשר והן בשלב הוצאתה אל הפועל. עוד הטעים בית המשפט, כי מסוכנתו של העורר עולה מן המעשים המיוחסים לו, ועסקינן במסוכנות "ממשית ומוגברת שלא ניתן להפיגה באמצעות מעצר בית". סופו של דבר, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

 

           על החלטה זו נסב הערעור שלפני.

 

8.        העורר טען בין היתר, כי בית המשפט לא התחשב בגילו הצעיר; כי תפקידו בחבורה היה שולי לעומת האחרים ולמעשה שימש כתצפיתן, וכי ניתן להקהות עוקצה של מסוכנות בחלופת המעצר המוצעת. בהקשר זה, תהה העורר מה טעם היה לבקש תסקיר משלים, נוכח התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.

 

9.        המעשים המיוחסים למשיב הם חמורים, יש בהם כדי לסכן חיי אדם ואת בטחון הציבור. כפי שציינה המדינה בתשובתה, האירועים תוכננו על ידי בני החבורה בקפדנות, כמו במבצע צבאי. המשימות חולקו בין בני החבורה, כל אחד מהמשתתפים קרע את בגדיו בצורה מסויימת כדי לזהות האחד את השני; אף הוטמן  מארב לכוחות הביטחון שהגיעו לשטח הן ביידוי אבנים והן בשפיכת שמן על הכביש כדי לגרום להחלקת הרכבים. שירות המבחן אמנם המליץ בשורה התחתונה על החלופה המוצעת, אך קשה לקבל את הערכתו כי המעשים לא בוצעו מתוך מניעים לאומיים-אידיאולוגיים, ודי אם אזכיר כי בני החבורה יצאו למבצע עם דגלי פלשתין.

 

           נוכח המסוכנות האינהרנטית הכרוכה בעבירה של השלכת בקבוקי תבערה, איני סבור כי חלופה תוכל לסכון (השוו בש"פ 7627/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 737 (2000); בש"פ 7196/97 מדינת ישראל נגד פלוני ואח' (לא פורסם, 10.12.1997); בש"פ 498/06 פלוני נגד מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2006); בש"פ 6722/06 מדינת ישראל נגד פלוני (לא פורסם, 20.8.2006)). אשר על כן, אני דוחה את הערר ומותיר החלטת בית משפט קמא על כנה.

 

           ניתנה היום, כ"א בטבת התשע"ב (16.1.2012).

ש ו פ ט

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12002330_E01.doc   עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il