|
בבית המשפט העליון |
|
ע"פ 23/12 |
|
לפני: |
כבוד השופט א' רובינשטיין |
|
המערערת: |
מדינת ישראל |
|
|
נ ג ד |
|
המשיב: |
חיים חייט |
|
בקשה לעיכוב ביצוע על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.11.11 בת"פ 17255-12-09 שניתן על-ידי השופט אליקים |
תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשע"ב (10.01.12)
בשם המבקשת: עו"ד ארז בן ארויה
בשם המשיב: עו"ד עאדל בויראת
|
החלטה |
א. בקשת המדינה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בעבודות שירות שהושת על המשיב במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט אליקים) מיום 23.11.11 בתיק ת"פ 17255-12-09. הבקשה עניינה מעשים מגונים שביצע המשיב בחברתה של בתו מאז היותה בת 12.
רקע
ב. המשיב, יליד 1949, הורשע על-פי הודאתו במספר עבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס. לפי המתואר בכתב האישום, המתלוננת, ילידת 11.1992, היתה חברה טובה של בת המשיב בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, וגרה בדירה סמוכה. בין השנים 2006-2004, בשני מקרים, ביצע המשיב מעשים מגונים במתלוננת, בכך שנצמד לגופה, חיבק אותה ונגע בחזה שלה. במועד נוסף בשנת 2004, שעה שהמתלוננת הייתה בסלון דירתו של המשיב וכשבתו הלכה לשירותים, ניגש המשיב אל המתלוננת ומישש את חזה. לאחר מכן הכניס את ידו מתחת לחולצתה, וכשאמרה לו להפסיק שאל אותה המשיב אם נעים לה. בהמשך, הוציא את ידו מחולצתה והצמיד את פלג גופו התחתון לראשה. כששמע המשיב את בתו חוזרת לסלון, חדל ממעשיו.
ג. בגזר דינו מיום 23.11.11, נתן בית המשפט דעתו לתסקיר נפגעת עבירה המתאר את סבלה של המתלוננת ואת צרכיה הטיפוליים, וכן לתסקיר הערכת מסוכנות של המשיב, שקבע מסוכנות נמוכה, לתסקיר שירות המבחן שהמליץ על ענישה בעבודות שירות, וכן למסמכים המתארים את מצבו הרפואי של המשיב - ולרבות בעיות שמיעה וקוצר נשימה וכן דיכאון וחרדות - ולעדותם של שניים מחבריו ובנו. בית המשפט ציין, כי המעשים המיוחסים למשיב חמורים, במיוחד נוכח גילה הצעיר של המתלוננת - 12 כשהחלו המעשים, אך ציין כי נוכח עברו הנקי והנורמטיבי, גילו המבוגר, רמת המסוכנות הנמוכה הנשקפת ממנו, הזמן הרב שחלף מביצוע העבירות, הודאתו (גם אם לאחר שהסתיימה פרשת התביעה ולאחר שהעידה המתלוננת) והתנצלותו בפני המתלוננת - העונש הראוי הוא של מאסר שירוצה בעבודות שירות, בשילוב פיצוי משמעותי למתלוננת. על כן, נגזרו על המשיב שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי בעבירת מין מסוג עוון, 12 חודשי מאסר על תנאי בעבירת מין מסוג פשע ופיצוי בגובה 35,000 ₪ למתלוננת. יצוין כאן כי כנמסר שולם הפיצוי ללא שיהוי.
הבקשה
ד המדינה עירערה, ובמיוחד טענה כי הסבל שנגרם למתלוננת מצדיק מאסר מאחורי סורג ובריח. הבקשה נסבה כאמור על עונש עבודות השירות בלבד. נטען, כי העונש שהושת על המשיב אינו הולם את המעשים בהם הודה, ועל כן ישנם סיכויים ממשיים שהערעור שהוגש על קולת העונש יתקבל. בהמשך לכך נטען, כי אם יחל המשיב בריצוי העונש, יפגע הדבר משמעותית בסיכויי קבלת הערעור. עוד נטען, כי לא ייגרם למשיב נזק אם יעוכב ביצוע עונשו עד לאחר ההחלטה בערעורו.
ה. בא כוח המשיב ציין בתגובה, כי המבקשת לא הודיעה עם גזר הדין על כוונתה להגיש ערעור על קולת העונש, ועל כן לא ביקשה לעכב את העונש אלא ביום 1.1.12, שלושה ימים בלבד לפני תחילת ריצוי עבודות השירות, למרות שגזר הדין ניתן כבר ביום 23.11.11. עוד נטען, כי העונש שהושת על המשיב מאוזן, ומשקלל בתוכו את מגוון האינטרסים וכן את חוות הדעת השונות שהוגשו לבית המשפט. לבסוף נטען, כי אין בדחיית הבקשה כדי לפגוע בסיכויי הערעור, וזאת נוכח הצהרת בא כוח המשיב כי לא יטען במעמד הערעור שאין להתערב בקולת העונש בשל כך שהמשיב התחיל או אף סיים לרצות את עונשו. לבסוף הוטעם כי אמנם נטייתו של בית משפט זה לעכב את ביצוע עונשי עבודות שירות כשמדובר בערעורי המדינה על קולת העונש, אולם ככל שמתרשם בית המשפט כי פלוני שהודה במיוחס לו, ומעוניין לכפר על מעשיו ולשים את הפרשיה מאחוריו, יש אינטרס ממשי לאפשר לו לרצות את עונשו באופן מיידי; והמדובר בענייננו בפרשה מלפני שנים לא מעטות.
הדיון
ו. בא כוח המדינה טען, כי נכונה המדיניות המשתקפת, למשל, בהחלטת השופט עדיאל בע"פ 4940/05 מדינת ישראל נ' עמרם (לא פורסם), שלפיה "כאשר מדובר בבקשה לעכב עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, איזון השיקולים מביא בדרך כלל למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה". שינוי מכך צריך להיעשות במקרים חריגים, כשהערעור מופרך והנזק למשיב גדול ודרמטי. במקרה דנא נטען כי אין הלימה בין העונש לנזק הגדול שנגרם למתלוננת, גם אם המעשים היו במדרג נמוך יחסית. הוסבר גם כי התיק אמנם נחקר ב-2007, אך מסיבות שונות חלו עיכובים עד שהגיע לפרקליטות בינואר 2009, וכתב האישום הוגש בדצמבר 2009; ביצוע העונש עתה, כנטען, יקרין על נכונות בית המשפט לקבלת הערעור.
ז. עו"ד בויראת טען למשיב, כי הגם שעל פי רוב ניתנת הסכמה בכגון דא, במקרה דנא עשוי לבוא בגדר החריגים, שכן למשיב עבר נקי לחלוטין, יציבותו המשפחתית רבה ומסוכנותו נמוכה; הוא נמצא בחופשה ללא תשלום שנטל ממעסיקו (התעשיה הצבאית), ומצב בריאותו אינו טוב; המדובר בעבירות מין שאינן במדרג הגבוה. כן התחייב בא כוח המשיב כי אם יוחל בעבודות השירות לא יוגשו בקשות דחיה, ועבודות השירות לא יהוו טיעון בערעור.
הכרעה
ח. אכן המדיניות בכגון דא היא כפי שציין השופט עדיאל בע"פ 4940/05 וכמצוטט מעלה; ראו גם ע"פ 5360/07 מדינת ישראל נ' כריים (לא פורסם) ; ע"פ 5622/07 מדינת ישראל נ' קרדונה (לא פורסם); ע"פ 10576/07 מדינת ישראל נ' אחיעם (לא פורסם). המדיניות השיפוטית היא "ליתן משקל גם לצורך להותיר לערכאות הערעור בענייני ענישה מרווח שיקול דעת רחב ככל הניתן, ולהימנע, בגדר האפשר, מכבילת שיקול דעתה" (השופטת פרוקצ'יה בע"פ 55/07 מדינת ישראל נ' זלינגר וכוגן (לא פורסם)). הטעם הוא מעשי, וחל בדומה גם על גזרי דין קצרים שעליהם מערער הנאשם, ובע"פ 5622/07 גם ציינתי את אי הנוחות הנגרמת לשירות בתי הסוהר מפיצול עבודות השירות, אם יקרה. בא כוח המדינה אף הפנה לע"פ 935/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) שם אושר להמשיך בעבודות השירות, ואך בשל השלמתן נמחק הערעור. ומנגד, בע"פ 7026/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) ציין השופט פוגלמן, כי:
"... בצד זאת, קיימים אינטרסים נוגדים שיכולים להטות את הכף, במקרים המתאימים לכך, לכיוון דחיית בקשת המדינה לעיכוב ביצוע, ובהם: השיקול השיקומי של נידון אשר רוצה לכפר על מעשיו, להשתקם ולהשאיר את מעידתו מאחוריו; הפגיעה בפרט שהודה בביצוע העבירה, רוצה להמשיך בחייו ולסיים עם חובו לחברה בריצוי עונשו מוקדם ככל האפשר ושריצוי העונש בשלב מאוחר יותר יכול לפגוע באינטרס כלשהו שלו"
ט. לדידי אכן דרך המלך עודנה עיכוב ביצוע במקרים כאלה, מטעמים טובים, אף שגם המדינה אינה חולקת כי יתכנו חריגים, ואלה יהיו מועטים גם לטעמי. במקרה דנא סברתי כי יש מקום לחריג, נוכח טענת המשיב כי תיאם במקום עבודתו חל"ת לשם ריצוי העונש, תוך שהבקשה לעיכוב הגיעה ברגע האחרון כמעט (לא תמיד יסכים בית המשפט לסיטואציה מעין זו שהיתה בע"פ 10576/04 הנזכר, שם כבר הוחל בעבודות השירות). טעם נוסף הוא לוח הזמנים האיטי מאוד שבו טופלו התלונות, ושגם בהינתן הסברים טובים עדיין היה לא קצר כלל. בשל אלה ונוכח מצב בריאותו של המשיב - נכון אני להסדר החריג הבא: המשיב יתחיל בריצוי עבודות השירות ביום 18.1.12 (יום ד' הקרוב), והתיק יישמע בתוך חודש. המשיב הצהיר מפי בא כוחו כי לא יתבקשו דחיות, ולא ייטען בערעור כי המשיב ריצה עבודות שירות ועל כן אין להחמיר בעונשו (כמובן תוך שמירת שאר טענותיו).
ניתנה היום, כ' בטבת התשע"ב (15.1.2012).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12000230_T05.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il