עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 151/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

1.             לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 21884-10-11, השופט א' כהן), מיום 11.12.2011. במסגרתו, נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים מיום 7.9.2011 (תת"ע 6813-11-10, השופט מ' כדורי).

 

2.             המבקש הורשע ביום 7.9.2011, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה על פי פקודת התעבורה [נוסח חדש] של נהיגה במהירות של 154 קמ"ש בדרך בין עירונית, כאשר המהירות המותרת בה היא 90 קמ"ש בלבד. מהירות המכונית שבה נהג המבקש נקבעה על ידי שוטר באמצעות מכשיר למדידת מהירות מסוג "דבורה".

 

3.             במהלך שמיעת הראיות בבית משפט השלום, העידו השוטר אשר רשם את הדו"ח והמבקש. בית המשפט העדיף את גרסתו של השוטר על פני גרסת המבקש, וזאת מאחר שמדובר בשוטר מיומן ועתיר ניסיון, והמבקש לא הציע כל נימוק התומך בחוסר מהימנותו. בית המשפט התרשם כי השוטר מיומן בתפעול מכשיר ה"דבורה".

 

4.             כמו כן, בהתבסס על תמונות מקטע הכביש בו התבצעה העבירה, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי השוטר התבלבל והמדידה מתייחסת לרכב שנע משמאל לרכבו. בית המשפט קבע כי התמונות מקטע הכביש מעידות כי מדובר במקטע פתוח, המקנה שדה ראייה רחב וברור.

 

5.             לעניין גרסתו של המבקש, אותה מצא כאמור לא מהימנה, ציין בית המשפט כי המבקש לא טען אף אחת מהטענות המועלות כעת בעת קרות האירוע, ואף לא הכחיש כי נסע במהירות, למרות שניתנה לו הזדמנות על ידי השוטר. בנוסף, ציין בית המשפט כי יש בבחירת המבקש שלא להעיד את אשתו, אשר הייתה גם כן ברכב, כדי להעיד לחובתו.

 

6.             יש לציין כי במהלך הסיכומים, טען המבקש כי על אף בקשתו, המשיבה לא הציגה ראיה כי מכשיר ה"דבורה" כויל במעבדה מוסמכת. בית המשפט דחה טענה זו, וציין כי מאחר שלא קיימת פסיקה של בית משפט העליון הקובעת צורך בכיול מכשיר ה"דבורה", יש להתייחס לפסיקות בערכאות הדיוניות, שעל פיהן אין צורך לכייל מכשירים דומים דוגמת הממל"ז.

 

7.             בו ביום ניתן גזר הדין, במסגרתו נגזר על המבקש קנס בסך של 2,000 ש"ח, ורישיונו נפסל למשך שישה חודשים.

 

8.             המבקש ערער על הרשעתו ועל גזר הדין. ביום 8.12.2011, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את הערעור. בית המשפט אישר את קביעות המהימנות של הערכאה הדיונית, בציינו כי השוטר שאל מפורשות את המבקש מדוע נהג מעל המהירות המותרת, והמבקש לא הכחיש זאת. בנוסף, רישומים בפנקסו של השוטר מצביעים על כך שרכבו של המבקש היה לבדו במקטע הכביש, עובדה אשר סותרת את טענת המבקש כי רכב נוסף שמשמאלו הוא אשר נסע במהירות מעל המותר. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקש נמנע מלהעיד את אשתו שישבה לידו ברכב בעת האירוע.

 

9.             המבקש ציין בערעורו כי הוא כופר במהימנות מכשיר ה"דבורה", ודרש המצאת תעודת עובד ציבור להוכחה כי המכשיר שבו השתמש השוטר כויל במעבדה מוסמכת. בית המשפט דחה גם טענה זו מכמה סיבות. ראשית, השוטר העיד במהלך המשפט בבית משפט השלום כי בדק את המכשיר בטרם הפעלתו, ולא מצא בו כל תקלה. שנית, בחקירה הנגדית של השוטר על-ידי המבקש, האחרון לא טען כל טענה בדבר כיול המכשיר, עובדה המוכיחה כי טענה זו נטענה על ידו בעלמא. שלישית, בית המשפט המחוזי הציע מיוזמתו למבקש להורות למשיבה להמציא תעודת עובד ציבור תקינה, אולם בא-כוחו בחר שלא לפעול כך. רביעית, המבקש לא הציג כל ראיה שיכולה להצביע על אי תקינות מכשיר ה"דבורה" שבו השתמש השוטר עקב אי כיול, ואף לא הוכיח באופן כללי, שום הוכחה לכך שאי כיול המכשיר פוגם במהימנותו.

 

10.          בהמשך לכך, דחה בית המשפט את טענת המבקש לעניין זיכויו מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק, וקבע שלא היה כל פסול בהתנהלות המשטרה והשוטר. לבסוף, דחה בית המשפט את ערעורו על חומרת העונש שהוטל עליו, וזאת נוכח  נהיגתו במהירות מופרזת, ארבע הרשעות קודמות בעבירות דומות העומדות לחובתו, והעובדה שהעונש כלל אינו חמור בנסיבות העניין.

 

11.          מכאן הבקשה שלפנינו. במסגרתה, טוען המבקש כי בעניינו מתעוררות מספר סוגיות כלליות אשר חורגות ממקרהו הפרטני. טענות אלו מתרכזות בסוגיית הצורך בכיול מכשיר ה"דבורה" במעבדה מוסמכת; מהימנות המכשיר והצורך בבדיקות תקינות תקופתיות; נטל הראיה להוכחת מהימנות המכשיר, שלטענתו רובץ על המדינה, והשימוש בדוקטרינת הידיעה השיפוטית להוכחת השימוש במכשיר.

 

12.          כמו כן, טוען המבקש כי לאור הסוגיות והכשלים שהתקיימו בעניינו, ובכלל זה זיוף זימונו לדיון בפני בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, יש לזכותו מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק. בנוסף, טוען כי העונש שנגזר עליו חורג באופן קיצוני ממתחם הענישה המקובל בנסיבות העניין.

 

13.          מנגד, המשיבה סומכת את ידה על פסקי הדין שניתנו בערכאות הקודמות ועל נימוקיהם. כמו כן, טוענת היא כי אין בטענות המבקש כל סוגיה בעלת חשיבות כללית המצדיקה קבלת הבקשה. במסגרת זאת, טוענת כי הרשעתו של המבקש בוססה על המבחנים שנקבעו על ידי בית משפט זה, ולכן ניתן היה להרשיעו בהתבסס על מדידת מכשיר ה"דבורה".

 

14.          עוד טוענת המשיבה כי המבקש העלה טענות בנוגע לתקינות מכשיר ה"דבורה" לראשונה בפני ערכאת הערעור. במסגרת טענות אלה, לא דרש הגשת תעודת עובד ציבור להוכחת תקינות המכשיר, על אף הצעת בית המשפט שיעשה כך. בנוסף, לעניין כיול המכשיר במעבדה מוסמכת, מפנה המשיבה לפסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה, במסגרתו נקבע כי המדינה לא נדרשת להוכיח כיול במעבדה מוסמכת.

 

15.          דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי, או לנוכח קיומם של שיקולי צדק מיוחדים (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

 

16.          נושא תקינות ומהימנות מכשירי מדידת מהירות נדון פעמים רבות בפני בית משפט זה. לאור ההתקדמות הטכנולוגית, רוכשות רשויות האכיפה מכשירים חדשים שעוזרים להוכיח את יסודות עבירות התעבורה. מכשירים חדשים משמעותם לרוב מדידה מהימנה ומדויקת יותר. אולם, אין זה אומר כי לא חלה החובה על בתי המשפט לוודא כי רשויות האכיפה משתמשות במכשירים אלה באופן שמבטיח מדידות מהימנות ומדויקות.

 

17.          במסגרת זאת, דן בית משפט זה לאחרונה במהימנות בדיקת מכשירי הממל"ז והממא"ל (רע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' דריזין (1.7.2012) (להלן: פרשת דריזין)). במסגרת זאת, נקבע:

 

"באשר למכשירים מסוג אחר, ובפרט אלו שנכנסו לפעולה לאחר שהותקנו תקנים בנושא, אין לפנינו נתונים על מנת להכריע בסוגיות הנוגעות לתפעולם כעת ודי אם נאמר שחזקה כי תקן שהותקן ודבר חקיקה שנחקק – אם נחקק, מחייבים הם, כל עוד לא נקבע אחרת" (שם, פסקה 31).

 

18.          מן האמור עולה כי בפרשת דריזין, נקבע כי שאלת תקינות מכשירי מדידת מהירות אחרים (כדוגמת מכשיר ה"דבורה" בעניינו), יידונו לגופם ולא בכפוף לפסק הדין. לפיכך, לכאורה, שאלת חזקת התקינות של מכשיר ה"דבורה" היא אכן שאלה כללית המצדיקה דיון לגופו של עניין בפני בית משפט זה.

 

19.          בהמשך לכך, בפרשת דריזין, לעניין הצורך בהוכחת כיול מכשיר הממא"ל, נקבע:

 

"יש לטעמי מקום להוסיף ולקבוע, בהמשך לפסק הדין בעניין בראונשטיין, ועל אף שבית המשפט באותה פרשה לא מצא לנכון לראות בכך תנאי הכרחי, כי על התביעה להוכיח שהבדיקה התקופתית כפי שתוארה לעיל וכפי שמפורטת בנוהל המשטרתי, בוצעה למכשיר אחת לחצי שנה. הוכחה תיעשה באמצעות תעודת עובד ציבור, כפי שהוכחה במקרים הנדונים וכפי שנהוג על פי דברי המדינה, להוכיחה. ככל שלא הובאה תעודה כזו במסגרת הליך התלוי ועומד כעת, הרי שיש לאפשר למדינה להביא" (שם, פסקה 27).

 

20.          עוד עולה מן האמור הוא כי מקום בו מתוחזק המכשיר על פי תקן קבוע, אין צורך להוכיח בכל הליך פרטני את מהימנותו של המכשיר, ודי בהוכחת תקינותו של המכשיר הספציפי ששימש באותו האירוע באמצעות הגשת תעודת עובד ציבור. ברי, כי אין בכך כדי לקבוע שלא ניתן, בתקיפה עקיפה, לבחון את סבירותו של התקן עצמו שנקבע, ובית המשפט יידרש, מפעם לפעם, לבחון האם התקנים שנקבעו למכשירי מדידה שונים עומדים ברף המחמיר הנדרש לשם הוכחת קיומה של עבירה פלילית.

 

21.          לפיכך, לכאורה, נראה כי לטובת הדיון לגופו של עניין בנוגע למהימנות מכשיר ה"דבורה", ניתן לתקוף בתקיפה עקיפה את תקינות המכשיר ובמקרה האמור, על המשיבה להציג תעודת עובד ציבור לגבי תקינות המכשיר. עם זאת, במקרה שלפנינו, לא כך היה.

 

22.          בית המשפט המחוזי ציין כי בפסק דינו כי "הצעתי לב"כ המערער להורות למשיבה להמציא תע"צ תקינות, אך, ב"כ המערער דחה הצעה זו – דחייה האומרת דרשני" (עמוד 3 לפסק הדין). לכך יש להוסיף כי המשיבה בתגובתה טענה כי "במועד ההקראה לא ביקש המבקש להגיש תעודת עובד ציבור בדיקת תקינות תקופתית למכשיר ה"דבורה, אלא תעודת עובד ציבור לעניין כיול במעבדה מוסמכת" (ההדגשות במקור – ס' ג'').

 

23.          בהשלמת טיעון, אשר הגיש המבקש לאחר שניתן פסק הדין בפרשת דריזין, טען כי במעמד ההקראה ביקש לקבול גם על הכיול היומי וגם על בדיקת התקינות התקופתית. אין בידינו לקבל טענה זו. גם אם אכן כך הדברים, עצם סירובו להצעת בית המשפט המחוזי להגשת תעודת עובד ציבור לעניין התקינות התקופתית, וזאת על אף הצעתו המפורשת של בית המשפט המחוזי, אכן אומרת דרשני.

 

24.          הווה אומר, המבקש למעשה מעלה טענה בדבר אי תקינות מכשיר ה"דבורה" לאור הצורך בבדיקת תקינות תקופתית לראשונה בפני ערכאה זו. מדובר בשינוי חזית עובדתי, שקבלת הטענה שבבסיסו תחייב את שתי הערכאות הקודמות להידרש לו מחדש, ולכך אין להסכין (ראו: רע"פ 229/12 כהן נ' מדינת ישראל (16.10.2012); ע"פ 747/86 אייזנמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3) 447 (1988)).

 

25.          בהמשך לאמור, אף לו היה ממש בטענותיו של המבקש לעניין מהימנות מכשיר ה"דבורה", הרי שהרשעתו מבוססת על שורה ארוכה של ראיות נוספות נגדו, בהן ממצאי המהימנות בדבר עדותו ועדות השוטר, אי הכחשתו את העבירה לאחר ביצוע, והימנעותו מהעדת אשתו. די באלו כדי לבסס את הרשעת המבקש, ולפיכך, אין בהכרעה בדבר מהימנות המכשיר כדי להשפיע על תוצאות הערעור (ראו: רע"פ 1825/09 ביתן נ' מדינת ישראל (11.6.2009); רע"פ 7939/08 עזרי נ' מדינת ישראל (23.12.2008); המ' 71/52 מיקא נ' ביליג, פ"ד ז 1155, 1156 (1953)).

 

26.          לעניין טענותיו של המבקש לאי היתכנות המדידה לאור חוות דעת המומחה שהוגשה בבקשה, נהיגה באותה מהירות, ומיומנות השוטר בהפעלת המכשיר, סוגיות אלו נוגעות לעניינו הפרטני בלבד, ואינן מעוררות כל סוגיה כללית. כמו כן, ערכאת הערעור לא תתערב ללא סיבה כבדת משקל בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, קל וחומר שעה שמדובר בבקשה לערעור שני (ראו: ע"פ 2932/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (21.2.2001)).

 

27.          בנוסף, לא מצאנו כל סיבה לזכות את המבקש מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק. כידוע, הגנה מן הצדק תינתן מקום שנגרם נזק עקב התנהלות הרשויות למבקש אותה (ראו: ע"פ 8894/08 פלוני נ' מדינת ישראל (1.9.2009); דנ"פ 5189/05 איילון – חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל (20.4.2006)). בענייננו, ככל שיש אמת בטענת המבקש לכך שהזימון לדיון הראשון בבית משפט השלום לתעבורה זויף, הרי שפגם זה נרפא לאור ביטול פסק הדין הראשון שניתן בעניינו, וקיום דיון הוכחות חדש.

 

28.          כמו כן, לא מצאנו לנכון להתערב בעונשו של המבקש. מדובר בעונש אשר לא מהווה סטייה ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים אלו, ובודאי כאשר לחובתו עבירות מהירות רבות נוספות (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.12.1997)). קובץ הפסיקה שהציג המבקש במסגרת בקשתו, הם רק טיפה בים, וקיימים מנגד פסקי דין רבים אשר השיתו בגין עבירות דומות בנסיבות דומות עונשים דומים ואף חמורים יותר. לכך יש להוסיף כי לא מצאנו כי יש להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות.

 

29.          סוף דבר, הבקשה נדחית. ההחלטה מיום 5.1.2012 בעניין עיכוב ביצוע עונש הפסילה שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בעפ"ת 21884-10-11 מבוטלת.

 

 

השופט י' עמית:

אני מסכים.

 

 

השופט נ' סולברג:

אני מסכים.

 

 

           לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.

 

           ניתן היום, י"ח בסיון התשע"ג (27.5.2013).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12001510_H05.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il