עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1327/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד ש' מאירי

בשם המשיב:                         עו"ד מ' חשין

 

 

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה א' שילה והשופטים מ' נד"ב ו-א' מקובר) בע"ו 19213-02-10 מיום 30.12.2010, בו התקבל  ערעורו של המבקש על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] שליד בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת ש' יעקובוביץ) מיום 20.12.2009 בע"נ 217/03 (להלן: הוועדה), בה נקבע כי ההטבות ישולמו למבקש רטרואקטיבית החל משנת התקציב 2000 ולא משנת התקציב 1997.

 

רקע עובדתי והליכים קודמים.

 

1.        כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש התגייס לשירות חובה בשנת 1988. ביום 20.9.1993 נקבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 1% בגין פגימה בקרסול ימין. ביום 9.7.1995 הכירה ועדה רפואית חוזרת גם בנכות בקרסול שמאל בשיעור של 10%. ביום 31.12.1997 עתר המבקש לעמוד לפני ועדה רפואית חוזרת בגין החמרה בנכותו המוכרת וכן להכרה בנכויות נוספות. לאחר התדיינות משפטית ארוכה במסגרת מספר הליכים, אליהם אדרש בהמשך, ביום 12.11.2002 החליטה הוועדה הרפואית העליונה להעמיד את נכותו הכוללת המשוקללת של המבקש על 38%. על ההליכים המשפטיים שהתנהלו לפני הוועדות הרפואיות שלאחר שנת 1997 עמדה הועדה בקובעה כי "התנהלותן של הועדות הרפואיות...עולה לשיטתנו כדי מחדל חוזר ונשנה, אשר גרם להתמשכות ההליכים בעניינו של המערער ייתר על המידה ושלא לצורך...".

 

2.        בהמשך לכך, ביקש המערער לקבל תשלומים רטרואקטיביים של ההטבות החל מיום פנייתו הראשונה לבדיקה חוזרת (31.12.1997). ביום 24.2.2003 דחה המשיב את הבקשה בהסתמך על סעיף 10 להוראת אגף השיקום מס' 80.23 (להלן: ההוראה) הקובעת כי "נכה אשר ועדה רפואית עליונה או בימ"ש מחוזי ביושבו כערכאת ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה, העלו את דרגת הנכות שנקבעה בועדה הרפואית המחוזית בפניה עמד – ישולמו לו הטבות ו/או המענקים מתאריך הועדה הרפואית שעליה ערער, בתנאי שהיא התקיימה באותה שנת תקציב בה ניתנה הקביעה החדשה. במידה והשינוי בדרגת הנכות נקבע בשנת תקציב שונה מזו בה התקיימה הועדה הרפואית המחוזית, ישולמו ההטבות ו/או המענקים בגין השינוי בדרגת הנכות מתחילת שנת התקציב בה נקבע השינוי".

 

החלטתה של הוועדה

 

3.        כנגד החלטתו של המשיב הגיש המבקש ערר לוועדה. הוועדה קבעה כי התנהלותן של הועדות הרפואיות בעניינו של המבקש "עולה כדי מחדל חוזר ונשנה" אשר "גרם להתמשכות ההליכים יתר על המידה ושלא לצורך" והתנהלות ממין זו מצדיקה לחרוג מהכלל בדבר אי תשלום הטבות באורח רטרואקטיבי ולנהוג לפי החריג לו המעוגן בסעיף 14 להוראה לפיו "סגן ראש אגף השיקום ור' היחידה לתגמולים והטבות, בהתקיים נסיבות מיוחדות, מוסמך לאשר מתן הטבות במסגרת הוראה זו ושלא בהתאם למפורט לעיל בסכום של עד-44,800 ש"ח". לפיכך הורתה הוועדה כי ישולמו למבקש כל ההטבות להן הוא זכאי החל מראשית שנת התקציב בה התקיימה הוועדה הרפואית העליונה, 5.11.2000, ובכפוף לתקרה הקבועה בהוראה. הוועדה דחתה את טענותיו של המבקש כנגד תוקפה של ההוראה, אי פרסומה ואי תחולתה על המקרה דנן. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של הוועדה.

 

 

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

4.        בבית המשפט המחוז קיבל המבקש את המלצת בית המשפט וצמצם את התקופה שבמחלוקת כך שתחל ביום 1.3.1998. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור כך שההטבות ישולמו למבקש החל מיום 1.3.1998. בית המשפט המחוזי קבע כי אין אבחנה עניינית המצדיקה לקבוע את תחילת התקופה לתשלום ההטבות בתחילת שנת 2000 ולא בשנת 1998, שכן אין הצדקה גם להתמשכות ההליכים במשך השנתיים הללו. בית המשפט המחוזי קבע כי אלמלא האופן שבו פעל המשיב והדרך שבה התנהלו הוועדות הרפואיות, היה המבקש זכאי לתשלום ההטבות כבר בשנת 1998. בית המשפט המחוזי התייחס לטענתו של המבקש כי בעת"מ (מנהלי ת"א-יפו) 1860/07 לופו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.8.2010) (להלן: עניין לופו) ביטלה השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן את ההוראה עקב היותה מפלה ובלתי מידתית וכי ערעור על פסק דינה תלוי ועומד לפני בית משפט זה. בית המשפט המחוזי ציין שגם אם ההוראה שרירה וקיימת הרי שלכלל בדבר אי תשלום רטרואקטיבי של ההטבות הוכרו חריגים בפסיקה תוך שהפנה לפסק דינו של בית משפט זה בעע"ם 4539/09 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 15.11.2010). 

 

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

 

תמצית נימוקי הבקשה

 

5.        המבקש שב ומעלה את טענותיו כנגד תוקפה של ההוראה וטוען לבטלותה.  כן טוען המבקש כי ההוראה אינה חלה בעניינו. לטענת המבקש שאלת תוקפה של ההוראה היא שאלה משפטית עקרונית ובשל כך יש ליתן בידיו רשות ערעור ולחלופין לצרף את התיק לערעור התלוי ועומד לפני בית משפט זה על פסק דינה של השופטת ד"ר אגמון-גונן בעניין לופו. בהחלטתי מיום 23.3.2011 הוריתי למבקש להשיב לשתי שאלות שעלו בעקבות עיון בבקשה. בהודעתו מיום 6.4.2011 הבהיר המבקש כי אכן נתן הסכמתו לצמצום התקופה כך שתחל ביום 1.3.1998. כן ציין המבקש כי אלמלא התקרה הקבועה בסעיף 14 להוראה, 44,800 ש"ח, היה זכאי לסך של 99,893 ש"ח נוספים, טענה שהתבררה כבלתי מדויקת לכאורה בעקבות תגובת המשיב שהוגשה לבית המשפט ביום 19.6.2011 בהמשך להחלטתי מיום 7.4.2011.

 

 

 

 

תמצית תגובת המשיב

 

6.        בתגובתו טוען המשיב כי אין ליתן רשות ערעור למבקש שכן רשות ערעור "בגלגול שלישי" ניתנת במשורה ובמקרים המעוררים שאלה עקרונית משפטית שלא כמו במקרה דנן. לטענת המשיב ההטבות שולמו למבקש רטרואקטיבית ללא התחשבות בתקרה הקבועה בסעיף 14 להוראה ומשכך השאלה המשפטית המוצגת על ידי המבקש היא תיאורטית וממילא קיבל המבקש את מלוא הסעד לו עתר. משכך, טוען המשיב כי אין כל טעם בצירוף התיק דנן לערעור התלוי ועומד לפני בית משפט זה בעניין לופו. המשיב מציין כי למבקש שולמו סך של 64,928 ש"ח וכי התחשיבים להם טוען המבקש כלל לא שימשו את הערכאות הקודמות להכרעה במחלוקת שהתמקדה בתקופת התשלום הרטרואקטיבי ולא בסכום התשלום. לטענת המשיב ככל שהמבקש מעוניין לתקוף את התחשיבים מטעם אגף השיקום הוא אינו רשאי לעשות כן מבלי שהוגש על כך ערעור לערכאות הקודמות ובוודאי שלא במסגרת בקשת רשות ערעור.

 

דיון והכרעה

 

7.        לאחר שעיינתי בבקשה, בהודעה ובתשובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

8.        למקרא פסק דינו של בית המשפט המחוזי ותגובת המשיב עולה כי אכן המבקש קיבל את מלוא הסעד המגיע לו שכן ההטבות שולמו לו רטרואקטיבית החל משנת 1998 וללא התחשבות בתקרה הנקובה בסעיף 14 להוראה. משכך, גם אם עסקינן בהוראה מפלה ובלתי מידתית, ואיני קובע כך, הרי שלא ניתן לטעון כי הנוהל מקפח את המבקש בנסיבותיו הקונקרטיות. לאור זאת, טענותיו של המבקש כנגד תוקפו של הנוהל או תחולתו כלל אינן מתעוררות בנסיבות העניין. ודוק, כלל ידוע היטב הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); ולאחרונה ראו: רע"א 730/11 בירן נ' קיבוץ סער אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם, 5.4.2011), סעיף 8; רע"א 2555/11 גלסטקס בע"מ נ' הוליס תעשיות בע"מ (לא פורסם, 7.4.2011), סעיף 7. עוד ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)]. איני סבור כי ניתן להיזקק לתחשיביו של המבקש במסגרת הדיונית הנוכחית מבלי שנקבעו בעניין זה ממצאים על ידי הערכאות הקודמות. מעבר לכך, בסוגיה המשפטית הרלבנטית כלל אין מחלוקת בין הצדדים שכן המשיב מכיר בכך כי בעניינו של המבקש יש לשלם את ההטבות רטרואקטיבית, אף מבלי להתחשב בתקרה הקבועה בסעיף 14 להוראה. תחשיב הסכומים כשלעצמו הוא עניין קונקרטי וטכני שאינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

 

9.        אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

10.      לפנים משורת הדין המבקש יישא בהוצאותיו של המשיב בסך של 2,000 ש"ח בלבד.

 

           ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשע"א (22.6.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11013270_W04.doc   צמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il