עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1326/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד ד' ליבוביץ

 

 

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' נד"ב) ברמ"ש 24137-11-11 מיום 10.1.2012, בו נקבע כי סכום המזונות הזמניים שישלם המבקש למשיבות, בתו ובת זוגו לשעבר, יהיה 7,500 ש"ח לחודש במקום סך של 3,800 ש"ח שנקבע בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (השופט ב' יזרעאלי) בתמ"ש 8937-01-11 מיום 26.6.2011 ובהחלטתו מיום 7.11.2011. כן מתייחסת הבקשה להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 2.2.2012 בנוגע לבקשה לתיקון פסק דין שהוגשה על ידי המשיבות.

 

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

 

1.        כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי המבקש עזב בחודש יולי 2010 את הדירה בה התגוררו הוא ובת זוגו לשעבר, המשיבה 2, עם בתם הקטינה, המשיבה 1. לאחר שהמשיבות הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בה עתרו, בין היתר, למזונות, קבע בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 26.6.2011 את שיעור המזונות הזמניים שעל המבקש לשלם למשיבות. בית המשפט לענייני משפחה העמיד את שיעור המזונות הזמניים כאמור על סך של 3,800 ש"ח (הגם שבסיפא של סעיף 7 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי צויין הסך של 3,500 ש"ח, אולם בסעיף 4 לפסק הדין צויין הסכום המדויק, קרי סך של 3,800 ש"ח).

 

2.        הנמקתו של בית המשפט לענייני משפחה הייתה כי שני בני הזוג עבדו בעבר במשרות מכובדות אשר הכניסו להם הכנסה משמעותית ויש מקום כי שני בני הזוג יעשו כל הדרוש לצורך ייצור הכנסה מתאימה. בית המשפט ציין כי למרות טענותיו של המבקש בדבר קושי במציאת מקום עבודה הרי שנראה כי לאור גילו ולאור ניסיונו הקודם יש אפשרות של ממש כי ימצא מקום עבודה משמעותי המתאים ליכולותיו. עוד ציין בית המשפט כי בהתחשב בכך שהקטינה בת למעלה משנתיים, נדרשת גם המשיבה 2 לעשות כל הדרוש לצורך ייצור הכנסה, הן עבור ההוצאות שלה עצמה והן לטובת הקטינה. כמו כן קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש לקחת במכלול השיקולים אף את הסכומים הכספיים שברשות כל אחד מהצדדים. בהחלטתו מיום 7.11.2011 דחה בית המשפט לענייני משפחה בקשה לשינוי שיעור המזונות הזמניים. על החלטותיו אלה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

3.        בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי בית המשפט לענייני משפחה לא פירט את נתוני הצדדים ואף לא פירט כיצד קבע את סכום המזונות הזמניים. בית המשפט עמד על הכנסתו של המבקש, על נתונים שונים נוספים שאין זה המקום לפרטם ועל צרכיהן של המשיבות. בית המשפט הפנה להלכה הפסוקה לפיה לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בסכום המזונות הזמניים שנפסקו בידי בית המשפט לענייני משפחה, אולם לצד זאת הפנה גם להחלטתו של השופט נ' הנדל בבע"מ 1078/11 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 27.4.2011), לפיה לצד מגמת אי ההתערבות אין לומר כי פסיקת מזונות זמניים חסינה מפני התערבות מצד ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור נתוני הצדדים וצורכי המשיבות יש להעלות את סך המזונות הזמניים כך שיעמוד על 7,500 ש"ח. לבית המשפט לענייני משפחה הוגשה בקשה לתיקון פסק הדין כך שיצויין בו כי "תחולתו של החיוב במזונות בסך – 7,500 ש"ח היא החל מיום הגשת תביעת המזונות". בהחלטתו מיום 2.2.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי כל שנדון בערעור לפניו הוא שיעור המזונות ולא מועד החיוב ולפיכך אין בפסק דינו כדי לשנות את מועד החיוב שנקבע בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה – יום הגשת התביעה. עוד ציין בית המשפט המחוזי בבחינת למעלה מן הדרוש כי גם אם מועד התחולה לא צויין בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה כי אז היה ניתן לראות בכך השמטה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

 

           כנגד פסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

 

תמצית נימוקי הבקשה

 

4.        המבקש טוען כי ההלכה הפסוקה שמה דגש משמעותי על אי התערבותה של ערכאת הערעור בסך המזונות הזמניים אלא במקרים מיוחדים וחריגים שמקרה זה אינו נמנה עליהם. המבקש מציין כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה נומקה כדבעי וסך המזונות שנקבע הוסבר, בין היתר, בעובדה כי המשיבה 2 אינה עובדת למרות השכלתה והאפשרות שיש לה להשתלב בשוק העבודה ובכספים שהיו ברשות הצדדים עובר לפרידתם. כן טוען המבקש כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת התיקון.

 

דיון והכרעה

 

5.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. פסיקת מזונות זמניים וגדר התערבותה של ערכאת הערעור בשיעור המזונות הזמניים שפסקה הערכאה הדיונית הן סוגיות המוסדרות היטב בהלכה הפסוקה ומשכך אין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית ומקרה זה מתמצה בנסיבותיו הקונקרטיות ובדל"ת אמותיהם של הצדדים. לכל היותר עסקינן ביישומה של ההלכה הפסוקה על נסיבותיו של המקרה דנן באופן שאינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבע"מ 6905/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 27.10.2009), פסקה ו'). זאת ועוד, מזונות זמניים כשמם כן הם – סעד זמני אשר נטייתה של ערכאת הערעור תהיה שלא להתערב בו ועל אחת כמה וכמה ב"גלגול שלישי" (שם). אכן, בנסיבות המקרה התערב בית המשפט המחוזי בסך המזונות הזמניים שנפסקו לטובת המשיבות, אולם בכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 21.11.2005), פסקה ה'). באשר לבקשה לתיקון פסק דין, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי בה לא נפלה טעות.

 

6.        בבחינת למעלה מן הצורך, יצויין כי חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית כפי שהטעים השופט הנדל בבע"מ 1078/11 הנ"ל (כן ראו: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבע"מ 3708/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 2.8.2007), פסקה ד'), שומה על בתי המשפט המחוזיים לדבוק בכלל שהתגבש בהלכה הפסוקה לפיו התערבות בפסיקת מזונות זמניים על ידי הערכאה הדיונית תתאפשר במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. קרי אי התערבות היא הכלל ואילו התערבות היא החריג לכלל שיש להפעילו במשורה ובצמצום. הדיון במזונות הזמניים בערכאה המבררת נערך בשלב ראשוני בו טרם נשמעו ראיות ומדובר בסעד זמני המבוסס על ראיות לכאוריות בלבד [ראו למשל: החלטתו של השופט י' זמיר בע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5) 608, 614 (1997)]. משכך, שומה על בתי המשפט המחוזיים להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים אלא אם אכן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן.

 

7.        אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ה' בניסן התשע"ב (28.3.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12013260_W01.doc   צמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il