|
בבית המשפט העליון |
|
ע"א 1120/10 |
|
בפני: |
כבוד השופטת מ' נאור |
|
המערערים: |
1. פלוני |
|
|
2. פלונית |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבים: |
1. פלונית |
|
|
2. פלוני |
|
|
3. פלוני |
|
|
4. פלוני |
|
|
5. פלונית |
|
בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.12.2009 ב-ת"א 294/02 שניתן על ידי השופט מ' רניאל |
בשם המערערים: עו"ד יוסף ליבנה
בשם המשיבים: עו"ד יריב שפרונג
|
החלטה |
1. בפני בקשה מטעם המשיבים בערעור (להלן: המשיבים) לסעד זמני בערעור. עניינו של פסק הדין לגביו הוגש הערעור פורט בהחלטת השופט א' רובינשטיין מיום 11.3.2010 בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת הערעור, כדלקמן:
"השתלשלות העניינים הארוכה והמסועפת תוארה בפירוט רב בפסק הדין קמא, ואביאה להלן בתמצית. ביום 6.9.00 נחתם הסכם בין הצדדים, למכירת דירת המשיבים בקיסריה [למערערים – מ"נ] (להלן הסכם קיסריה). על פי ההסכם, אמורה היתה התמורה בעד הדירה להשתלם בארבעה חלקים; החזקה בדירה תימסר עם קבלת התשלום השני; התשלום הרביעי יהיה התמורה ממכירת דירה שבבעלות [המערערים] בחיפה, כך שאם זו לא תימכר עד המועד המוסכם, תועבר הבעלות בדירה בחיפה למשיבים לשם הבטחת ביצוע התשלום. בעקבות תפיסת החזקה על-ידי [המערערים] בדירה בקיסריה וסירובם להשלים את התשלומים החסרים, הגישו המשיבים תביעה נגדם בבית משפט השלום. הליך זה נסתיים בהסכם פשרה (להלן הסכם הפשרה). בהמשך, חתמו הצדדים על הסכם נוסף ביניהם, להסדרת העברת הבעלות בדירה בחיפה (להלן הסכם חיפה). עם זאת, לא שילמו [המערערים] את מלוא הסכומים המוסכמים למשיבים ולא העבירו את הדירה בחיפה לרשות המשיבים. נוכח כך, הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי לביטול ההסכמים. בפסק הדין נקבע, כי [המערערים] הפרו את שלושת ההסכמים – הסכם קיסריה, הסכם הפשרה והסכם חיפה – ועל כן זכאים המשיבים לביטול ההסכמים וקבלת הפיצוי המוסכם על פיהם. כן נקבע, כי יש לבצע השבה הדדית מלאה, כך [שהמערערים] יחזירו את הנכס בקיסריה, ואילו המשיבים יחזירו את הכספים ששולמו להם, וכן את ייפוי הכוח שניתן להם לעניין הדירה בחיפה, וימחקו כל הערת אזהרה, שיעבוד או עיקול שנרשמה על דירה זו. נאמר, כי כדי למנוע התעשרות שלא כדין, יהא צורך לבחון את מרכיבי ההשבה באופן מדויק, והצדדים יהיו זכאים לטעון להשבה או ניכוי של סכומים נוספים בסופו של יום. כן חויבו [המערערים] בהוצאות משפט."
2. המערערים הגישו ערעור על פסק הדין, והשופט רובינשטיין דחה את בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין, למעט הוראה לפיה המערערים יפקידו ערובה על סך 400,000 ש"ח חלף אי פינוי הדירה בקיסריה. הדיון בערעור קבוע נכון לעתה ליום 23.1.2012.
3. ביום 24.10.2011 פנו המשיבים בבקשה דחופה למתן סעד זמני בערעור במעמד צד אחד. בבקשה טענו המשיבים כי בחול המועד סוכות הם גילו כי המערערים החלו לבנות גדר או חומה בנכס בקיסריה. לתצהיר התומך בבקשה צורפו תמונות המצביעות, לכאורה, על בנייה כאמור. נטען בבקשה כי מטרת ביצוע העבודה היא "ניסיון לפגוע בקיום דיון ענייני בערעור ולסכל את אפשרות ביצועו של פסק הדין אשר יינתן בערעור". כן טענו המשיבים כי הבנייה מהווה שינוי המצב העובדתי בשטח שלא כדין ובניגוד לחוק. עוד נטען, כי ביצוע העבודות חושף את המשיבה 1 לנזקים כספיים, לרבות הוצאות לשם הסרת הבניה הבלתי חוקית ואולי אף להליכים פליליים בשל בניה בניגוד לחוק. בהחלטה מיום 24.10.2011 קבעתי כי אין מקום לצו במעמד צד אחד והוריתי על המצאת העתק הבקשה למערערים באופן מיידי ועל תגובה לבקשה עד יום 26.10.2011 בשעה 12:00.
4. ביום 25.10.2011 הגישו המערערים בקשה לארכה, בטענה שהבקשה טרם הומצאה להם. על כן הוריתי ביום 26.10.2011 כי המשיבים ימציאו אישור מסירת העתק הבקשה כתנאי להמשך דיון בה והארכתי את המועד לתגובה עד יומיים לאחר המצאה כאמור. ביום 27.10.2011 הגישו המשיבים הודעה על אישור מסירת הבקשה, אליה צורף אישור בענין מסירת הבקשה כבר ביום 25.10.2011 בשעה 10:42 בבוקר.
5. בו ביום (27.10.2011) הגישו המערערים את תגובתם לבקשה. המערערים טוענים כי המשיבים מפרים את חובתם על פי פסק הדין להשיב להם כספים. לטענת המערערים, הם זכאים מכוח הסכם השיתוף במקרקעין שנחתם בין המשיבה 1 לבין המערערים לבנות את הגדר. עוד נטען כי בניית הגדר נכללת בהיתר הבניה המקורי לנכס ולכן הינה חוקית. זאת ועוד: לטענתם, בניית הגדר כבר הושלמה והיא בגדר מעשה עשוי. המערערים טוענים כי הם זקוקים לגדר, בין היתר כי צדדים שלישיים, אשר גרים בדירה הסמוכה באותה חלקה בהסכמת המשיבים, תקפו בעבר את המערערים ובני ביתם וביצעו נגדם מעשי אלימות, איומים, הסגות גבול, חבלה ברכוש, גניבה ועוד. נטען עוד כי צדדים שלישיים אלה אף מנהלים, בדירה הסמוכה, "מכון עיסוי" המשמש לבילוי לשיכורים, נערות ליווי וכיוצא באלה, שרבים מאורחיו מתדפקים על דלתות המערערים. לטענת המערערים אין להקמת הגדר כל נפקות בענין תוצאות הערעור או מימוש פסק הדין, ככל שלא ישונה בערעור. כן טוענים הם כי המשיבים לא הצביעו על נזק בלתי הפיך שייגרם מהגדר, וכי ככל שניתן נזקו של הטוען לצו המניעה הזמני לפיצוי כספי, ימאן בית המשפט מליתן את הצו. לאור כל האמור, סבורים המערערים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם – לטובת אי מתן הצו המבוקש.
דיון
6. דין הבקשה להידחות. ככלל, סעד זמני לבקשת משיב הוא "מזן נדיר", אף שאינו בלתי אפשרי (ראו והשוו: ע"א 7497/10 יורשי המנוח ישראל פולאק ז"ל נ' יורשי המנוחה חיה מובשוביץ, פסקה 2 (טרם פורסם, 28.4.2011); בג"ץ 4760/08 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' ממשלת ישראל, פסקה 4 (טרם פורסם, 16.5.2010)). הטענה לפיה מטרת בניית הגדר היא סיכול דיון בערעור או ביצוע פסק הדין איננה משכנעת. הגדר בוודאי לא תמנע דיון בערעור, ואם פסק הדין לא ישונה, היא אף לא תמנע את ביצועו. המערערים לא צירפו לתגובתם תמונות המצביעות על השלמת הגדר, אולם, אף אם הגדר הושלמה, נוכח אי הבהירות בקשר לכרונולוגיה המדויקת של המצאת הבקשה למערערים והגשת בקשתם לארכה לתגובה, אינני רואה לנכון לבסס את החלטתי על העובדה (הנטענת) שהגדר הושלמה בזמן הקצר בין הגשת הבקשה לבין הגשת התגובה. בין אם טענות המערערים לגבי הצורך בגדר מבוססות בין אם לאו, העיקר הוא שהמשיבים לא הרימו את הנטל שרבץ עליהם להראות שבנייתה תסב להם נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי. די בכך כדי לדחות את הבקשה. אין באמור כדי למנוע בעד המשיבים לבקש סעדים במסגרות אחרות, ככל שעומדת להם זכות שכזו בשים לב לכך שפסק הדין לא עוכב.
7. הבקשה נדחית אפוא. לא יהיה צו להוצאות.
ניתנה היום, ל' בתשרי התשע"ב (28.10.2011).
|
|
|
ש ו פ ט ת |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10011200_C15.doc
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il