עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9575/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בר"ם 9575/11

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקש:

Tay Sing Yu Cano

נ ג ד

המשיבים:

1. מדינת ישראל-משרד הפנים

2. משרד המשפטים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו ב-עת"ם 2813-12-11 מתאריך 20.12.2011 (כב' השופט ד"ר ק' ורדי).

מטעם המבקש: עו"ד ברק הלוי

מטעם המשיבים: עו"ד ורד חלאוה

החלטה

1. זוהי בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענינים מנהליים בתל-אביב-יפו מתאריך 20.12.2011 (כב' השופט ד"ר ק' ורדי), בגדרה נקבע כי המבקש לא יורחק מישראל עד להכרעה בעתירה שהגיש, ואולם יחד עם זאת הוא יישאר במשמורת עד לתום ההליך האמור. הבקשה שלפניי מופנית רק כנגד הקביעה לפיה המבקש יישאר במשמורת.

בפתח הדברים אביא בקצרה את הנתונים הרלבנטיים להכרעה.

2. המבקש הינו אזרח קולומביה, בן לאב סיני ולאם קולומביאנית. המבקש נכנס לישראל בתאריך 29.9.2005 באשרת תייר שניתנה לו לשבוע ימים. לאחר שפג תוקפה של האשרה הנ"ל, המשיך המבקש לשהות בישראל שלא כדין.

3. בחודש אוקטובר 2005 פנה המבקש לנציבות האו"ם לפליטים בבקשת מקלט. במסגרת הראיונות שנערכו לו על ידי נציבות האו"ם, מסר המבקש כי הוא סטודנט ל"טכנולוגיה כימית" באוניברסיטה בקולומביה, וכי הוא נרדף על ידי ארגונים מהפכניים בקולומביה, אשר מנסים להשתמש בידע שיש לו במדע הכימיה למטרותיהם. עוד ציין המבקש כי על רקע סירובו לעזור לאותם הארגונים, הוא נורה בבטנו, ולאחר מכן הוא אף קיבל שיחות טלפון מאיימות מאותם הארגונים (אף שהשיחות הנ"ל פסקו כחצי שנה לפני שהוא הגיע לישראל). נוכח הנתונים האמורים – המבקש טען כי הוא נתון לסכנת רדיפה בקולומביה.

4. נציבות האו"ם בחנה את הטענות שצוינו לעיל והגיעה למסקנה כי הסבריו של המבקש לאירועי הירי והאיומים לא ביססו את טענותיו כדבעי. כך, לדוגמה, המבקש לא הסביר מה היו מעשיו במקום שבו הוא נורה; מדוע הוא המשיך לחיות בקולומביה מספר שנים לאחר שקיבל את האיומים על חייו; ומדוע הוא בחר לעזוב את ארץ מולדתו, כחצי שנה לאחר שיחת האיום האחרונה. כפועל יוצא מכך המליצה הנציבות כי הבקשה להכרה במבקש כפליט – תידחה. המלצה זו התקבלה על ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים, ובהמשך גם על ידי מנהל מינהל האוכלוסין, ומכתב המודיע על כך נשלח למבקש. בתאריך 24.8.2011 נדחתה גם בקשה לעיון חוזר בהחלטה שהגיש המבקש, על ידי היחידה הרלבנטית במשרד הפנים (יחידת RSD), והוא נדרש לצאת מישראל בתוך שבעה ימים.

5. המבקש לא יצא מישראל כפי שנדרש, ובתאריך 29.11.2011 הוא עוכב על ידי יחידת "עוז" ברחובות. לאחר דיון בפני הממונה על ביקורת גבולות – הוצא כנגד המבקש צו הרחקה ומשמורת. בהמשך נערך דיון בעניינו של המבקש בפני בית הדין לביקורת משמורת, שבו ציין המבקש כי הוא מבקש להישאר בישראל על מנת להשלים את לימודיו באוניברסיטה בקולומביה, שאותם הוא ממשיך בשיטת "לימוד מרחוק". עוד טען המבקש במעמד זה כי כתוצאה מאירועי הירי והאיומים שאליהם נחשף – מצבו הנפשי איננו טוב, וכי בהקשר זה הוא מבקש להיבדק על ידי פסיכיאטר. בית הדין דחה טענות אלה, ואישר בהחלטתו מתאריך 1.12.2011 את צו המשמורת.

6. בסמוך לאחר מכן הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ובה תקף את ההחלטה להוציא נגדו את צו ההרחקה, וכן את ההחלטה הדוחה את בקשתו לעיון מחדש מתאריך 24.8.2011.

7. בתאריך 3.12.2011 נתן בית המשפט הנכבד קמא צו ארעי האוסר על הרחקתו של המבקש עד להחלטה אחרת (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' קובו). לאחר מכן נדחתה בקשה נוספת שהגיש המבקש לעיון מחדש, ובתאריך 20.12.2011 ניתן צו ביניים כאמור בפיסקה 1 שלעיל – ומכאן הבקשה שלפניי.

8. המבקש חוזר על טענותיו, ולפיהן ראוי לשחררו עד להכרעה בעתירה שהגיש, וזאת הן מחמת הצורך להשלים את לימודיו, הן מאחר שיש לאפשר לו להיבדק על ידי פסיכיאטר. טעמים אלה מהווים, לשיטתו של המבקש, נסיבות הומינטאריות מיוחדות, המחייבות את שחרורו בערובה.

9. בתגובתה לבקשה מתאריך 3.1.2012, מסרה המדינה כי לדידה אין מקום להתערב בהחלטה מתאריך 20.12.2011, ובנוסף היא ציינה כי בתאריך 3.1.2012 המבקש נבדק על ידי פסיכיאטר במקום בו הוא מוחזק, וזה מצא כי המבקש לא זקוק לטיפול פסיכיאטרי נוסף.

10. דין הבקשה – להידחות, מהטעמים שיפורטו בקצרה להלן:

(א) כידוע, חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: החוק( קובע כנקודת מוצא, כי אדם אשר שוהה שלא כדין בישראל – יוחזק במשמורת עד להרחקתו או יציאתו ממנה (ראו: סעיף 13א(ב) לחוק). סעיף 13ו(א) לחוק מונה מספר מקרים שבהם ניתן לחרוג מהכלל הנ"ל ולשחרר שוהים בלתי-חוקיים בערובה.

(ב) המבקש שלפניי מתבסס בבקשתו על סעיפים 13ו(א)(2) ו-13ו(א)(3) לחוק, המדברים במצבים שבהם ממונה ביקורת הגבולות השתכנע כי השוהה הבלתי-חוקי יצא מישראל בעצמו, וכי לא יהיה קושי באיתורו אם לא יעשה כן (סעיף 13ו(א)(2) לחוק), או כאשר קיימים: "טעמים הומניטריים מיוחדים", המצדיקים את שחרורו (סעיף ו13(א)(3) לחוק). לשיטתי, נסיבות המקרה אינן תומכות בעמדתו של המבקש. אסביר: הטיעון המרכזי שעליו מתבססת הבקשה לרשות ערעור – הצורך של המבקש להיפגש עם פסיכיאטר על מנת להעריך את מצבו הנפשי – איננו יכול למלא עוד תפקיד משמעותי במכלול, נוכח העובדה שהמבקש נפגש עם פסיכיאטר, כאמור, בתאריך 3.1.2012. בנסיבות אלה לא ניתן לראות גם בעובדת היותו של המבקש סטודנט באוניברסיטה בקולומביה "טעם הומינטארי", ומקל וחומר – ודאי שלא "טעם הומינטארי מיוחד", המצדיק את שחרורו בשלב זה (וראו לעניין זה את הנמקתו של בית הדין לביקורת משמורת מתאריך 1.12.2011, נספח מש/15 לתגובת המדינה). בשים לב לעובדה שהמבקש לא עזב את ישראל לאחר שבקשתו לעיון חוזר נדחתה – דומני כי גם סעיף 13ו(א)(2) לחוק איננו מתקיים כאן.

11. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית בזאת, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד טבת התשע"ב (19.1.2012).