עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9566/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 9566/11

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

אלירן סבלן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.12.11 בעפ"ת 24788-11-11 שניתן על ידי כבוד השופט רענן בן-יוסף

בשם המבקש:

עו"ד דוד גולן

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 24788-11-11, כבוד השופט ר' בן-יוסף, מיום 15.12.2011), שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו בפ"ל 9904-03-1 (כבוד השופטת ד' ורד).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, נהיגה ללא רשיון רכב תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, על סמך הודאתו, והטיל עליו עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל, הפעלת שלושה חודשי מאסר על תנאי בר הפעלה לריצוי באופן חופף, וכן פסילת רשיון לתקופה של ארבע שנים. בגזר דינו התייחס בית המשפט לכך שהמבקש הופנה על ידי בית המשפט בעבר לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית. מגזר הדין עולה כי ועדת האבחון במשרד הרווחה קבעה כי המבקש מתפקד ברמה שאינה עולה עד כדי פיגור שכלי אך היא גבולית. בנוסף, נקבע כי המבקש אינו זקוק לטיפול פסיכיאטרי אלא רק לתכנית שיקום. הפסיכיאטר המחוזי קבע כי המבקש לא לקה במחלת נפש בעת ביצוע המעשה המיוחס לו וכי הוא ידע כי הוא עושה דבר המנוגד לחוק. בנוסף, ציין בית המשפט כי המבקש הופנה בעבר לממונה על עבודות השירות אך נקבע כי הוא אינו כשיר עקב פיגור שכלי והפרעה נפשית. בית המשפט ציין כי המבקש לא הוציא מעולם רשיון נהיגה וכי לחובתו שלוש הרשעות קודמות הכוללות נהיגה בזמן פסילה וכן נהיגה ללא רשיון. בית המשפט התייחס גם לתסקיר שירות המבחן שבו נקבע כי הוא לא יכול לבוא בהמלצה כלשהי ביחס למבקש. בית המשפט קבע כי עשה כל שביכולתו על מנת שלא להפעיל את המאסר המותנה ופעל על מנת לאפשר למבקש להשתלב במסגרת שיקומית, אך ניסיונותיו לא צלחו.

על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט התייחס למצבו הנפשי של המבקש אך ציין שנקבע כי המבקש ידע להבחין בין טוב לרע וכי הוא בר-אחריות פלילית לביצוע המעשים. בית המשפט התייחס גם לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של המבקש. מנגד, התייחס בית המשפט לצורך בענישה מרתיעה וכן לצורך לשמור על ביטחונם של המשתמשים בכביש.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה חוזר המבקש על הטענות שהעלה בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. בין היתר, טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו הוא חמור לנוכח מצבו הנפשי הקשה וכי שליחתו למאסר תחריף את מצבו. לטענתו, שגו הערכאות הקודמות בכך שלא נענו לבקשתו להאריך את המאסר המותנה במקום להטיל עליו מאסר בפועל.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).הבקשה שלפניי, על אף טענותיו של המבקש, אינה מעלה שאלה מסוג זה. יתרה מכך, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. להיפך, העונש שהוטל עליו הוא עונש מקל ביחס לעבירות שביצע. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין, לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה. העונש שהוטל על המבקש הוא עונש ראוי בנסיבות המקרה ולנוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות. כאמור, מדובר בעונש מקל בהתחשב בעבירות שביצע ובכך שאין זו הפעם הראשונה שבה הוא נתפס נוהג ללא רשיון נהיגה. בית המשפט לתעבורה התחשב במצבו הנפשי של המבקש ואף הלך לקראתו בכך שאפשר הגשת תסקירי מבחן בעניינו. בעניין זה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי שלפיה בית המשפט המחוזי יצא מגדרו על מנת שלא להפעיל את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי עומד נגד המבקש. העבירות בהן הורשע המבקש בשילוב מצבו הנפשי הקשה, יש בהן כדי לסכן את חייהם של הנוסעים האחרים בכביש. לפיכך, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, יש לקוות כי ריצוי העונש יעזור למבקש להפנים את חומרת מעשיו וימנע את הישנות המעשים. בנוסף, אף אני מצטרף לבקשתו של בית המשפט לתעבורה וקורא לשירות בתי הסוהר לפעול במטרה להקל על המבקש את ריצוי עונשו תוך מתן טיפול הולם למצבו הנפשי.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' בטבת התשע"ב (29.12.2011).