עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9330/12

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"פ  9330/12 - א'

 

לפני:  

כבוד השופט ח' מלצר

 

המבקש:

יהונתן פנירו

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיב:

מדינת ישראל

                                          

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן ביום 12.12.12 ע"י כב' השופט א' כהן ב-עפ"ת 46897-10-12 ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד אופיר כהן

 

 

החלטה

 

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן) מתאריך 12.12.2012 ב-עפ"ת 46897-10-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' סגן הנשיא, השופט י' ריבלין) מתאריך 24.09.2012 ב-נ"ב 7609-08-11.

 

לצד בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש גם בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

 

להלן תפורטנה בתמציתיות העובדות הנדרשות להכרעה בבקשות.

 

תיאור העובדות וההליכים הקודמים

 

2.            בתאריך 16.08.2011 הוגש כתב אישום נגד המבקש, בגדרו נטען כי בתאריך 19.03.2011, בשעה 05:00 לערך, נהג המבקש ברכב ברחוב חצב במבשרת ציון. בשלב מסוים, כך על פי המתואר בכתב האישום, סטה המבקש ימינה מנתיב נסיעתו, ופגע במכונית חונה (להלן: הרכב המעורב), אשר נדחפה קדימה ופגעה בעמוד חשמל. בכך, על פי הנטען, נהג המבקש בחוסר זהירות, שכן סטה מנתיב נסיעתו ללא הסבר סביר, תוך גרימת הפרעה וסיכון, וכן גרם לתאונת דרכים.

 

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המבקש בגרימת נזק לרכוש או לאדם (עבירה לפי תקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), בחוסר זהירות (עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, ובסטיה מנתיב (עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה).

 

          למען שלמות התמונה, אציין כי המבקש נחקר באזהרה עוד ביום התאונה, קרי בתאריך 19.03.2011. בחקירתו הנ"ל לא הוצגה בפני המבקש האפשרות להוועץ בעורך דין.

 

3.            במסגרת הכרעת הדין בבית משפט השלום הנכבד, לא היתה מחלוקת על כך שהמבקש אכן נהג במקום ובמועד המתואר בכתב האישום, וכן לא היתה מחלוקת על כך שרכבו סטה מנתיב נסיעתו וגרם לתאונת הדרכים המתוארת. המחלוקת בין הצדדים היתה בשאלה האם אכן מדובר בחוסר זהירות מצד המבקש, כאשר המבקש טען כי סטייתו מנתיב הנסיעה נבעה מתקלה מכאנית. עוד טען המבקש כי הרכב המעורב "בלט" לתוך הכביש.

 

4.            בית משפט השלום הנכבד, לאחר שסקר את מכלול הראיות בתיק, קבע כי "ככלל, אין רכב סוטה אלא אם יש סיבה לכך... מרגע שהוכיחה המאשימה כי הנאשם סטה מנתיבו, מוטל על הנאשם להוכיח כי סטיה זו אינה נובעת מנהיגה לא זהירה". בית משפט השלום קבע כי על מנת שהמבקש יעמוד בנטל ההוכחה הנ"ל, עליו להקים ספק סביר, שמא אין להסיק מסטייתו מנתיב נסיעתו כי נהג באופן בלתי זהיר. בהתאם, בחן בית משפט השלום את גרסאותיו של המבקש, ומצא כי יש לשלול את טענת ההגנה שלו, לפיה הסיבה לסטייה נעוצה בכשל מכאני ברכב.

 

5.            בכל הנוגע לפגיעה בזכות ההוועצות של המבקש, אשר לא קיבל, כאמור, הודעה בדבר זכותו הנ"ל בטרם חקירתו באזהרה, קבע בית משפט השלום הנכבד כדלקמן:

 

"אני ער לטענת ההגנה על כך שזכותו של הנאשם להיוועץ בעורך דין לא הובהרה לו, ואולם לא מצאתי שיש בכך כדי לפגוע במשקל ו[ב]מהימנות הודעתו. ובמיוחד כששב על גרסתו בהודעתו במשטרה בפני בעדותו".

 

6.             נוכח כל האמור לעיל, הרשיע בית משפט השלום הנכבד את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו. בעקבות הרשעתו, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: קנס בסך 750 ש"ח, פסילה מלקבל או מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, ופסילה מלקבל או מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של חודשיים, וזאת על תנאי למשך שנתיים. יחד עם זאת, בית משפט השלום הנכבד הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו, שניתן בתאריך 24.9.12 – למשך 45 ימים, כדי לאפשר למבקש לערער לבית המשפט המחוזי הנכבד.

 

7.            על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. תמצית טענותיו של המבקש שם היו כי ממכלול הראיות עולה ספק באשר לכך שנהג את רכבו בחוסר זהירות וכן חזר על טענתו באשר לכך שנפגעה זכותו להוועץ עם עורך דין. יצויין, כי המבקש אף עתר כי בית המשפט המחוזי הנכבד יעכב את פסק דינו של בית משפט השלום עד להכרעה בערעור – ובית המשפט המחוזי קיבל את בקשתו.

 

8.            בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי רוב טענותיו של המבקש נוגעות לממצאי מהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית, וכי בנסיבות העניין אין סיבה לסטות מן הכלל לפיו ערכאת הערעור איננה מתערבת בממצאים שכאלה. בית המשפט המחוזי הנכבד אף אימץ את מסקנתו של בית משפט השלום, לפיה הפגיעה בזכות ההוועצות של המבקש – אין בה כדי לפגוע במשקל או במהימנות של הדברים שאמר בחקירתו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי "גם העונש שהוטל על המערער אינו חמור ואינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור". לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את שני חלקיו של הערעור, והותיר את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו.

 

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

 

 

 

 

 

טענות המבקש

 

9.            בבקשתו, שב המבקש וטוען כי ממכלול הראיות שבתיק עולה ספק סביר כי סטייתו מנתיב נסיעתו לא נגרמה בשל חוסר זהירות, אלא מחמת גורמים שאינם בשליטתו, ולכן הסטייה היתה "בלתי רצונית ובלתי נמנעת". עוד הוסיף המבקש בהקשר זה טענות שונות באשר למהימנותם של העדים מטעם המשיבה. בנוסף, טוען המבקש כי לא ניתן כל משקל "לתוצאת רמיסת זכות המבקש לידע זכות ההיוועצות בעורך דין".

 

לחילופין, עתר המבקש להקל בעונשו, וציין כי "הפסילה קשה היא עבור המבקש שמשתמש ברכב עבור עבודתו ואף לצערנו אמו חולה בניוון שרירים וזקוקה זו כנהג".

 

דיון והכרעה

 

10.         לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.

 

11.         הלכה ידועה היא כי בית משפט זה יענה לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); להלן: הלכת חניון חיפה).

 

בגדרי הבקשה שבפני, לא הצביע המבקש על טעם של ממש מדוע עניינו נופל בגדרי המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור על פי הלכת חניון חיפה הנ"ל, אלא חזר, הלכה למעשה, על טענות ההגנה אותן העלה כבר בפני שתי הערכאות הקודמות שדנו בעניינו, ואתייחס לכך מיד בסמוך:

 

12.          אשר לטענות בנוגע לקיומו של ספק סביר בכך שסטיית המבקש מנתיב נסיעתו נגרמה מחמת כשל מכאני או אירוע חיצוני דומה, הרי שטענות אלה התבררו – ונדחו – הן בבית משפט השלום הן בבית המשפט המחוזי. לא מצאתי כל טעם טוב לשוב ולהידרש לכך בערכאת שיפוט שלישית.

 

13.         דין דומה חל כאן בנוגע לטענת המבקש על הפגיעה בזכותו להוועץ בעורך דין. במישור העקרוני, מקובלת עלי הטענה כי זכותו של המבקש אכן נפגעה, וכי ככלל פגיעה בזכות יסוד זו עשויה להביא, במקרים המתאימים, אפילו לפסילת הודאת נאשם (ראו: ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (2006) (להלן: הלכת יששכרוב)). יחד עם זאת, לא מצאתי כי נפל פגם במסקנתן של הערכאות הנכבדות קמא לפיה בנסיבות העניין הפגיעה בזכות ההוועצות של המבקש – אשר על עצם קיומה אין למעשה מחלוקת – איננה פה בעלת נפקות ממשית, שכן ממילא חזר המבקש, בעדותו בפני בית משפט השלום (אחרי שנועץ כבר בעו"ד), על הדברים שמסר בחקירתו. לפיכך, אפילו אם אניח לטובת המבקש כי עניינו נופל לגדרי הלכת יששכרוב הנ"ל, ואפילו אם תפסל הודאתו בחקירתו – עדיין הדבר איננו יכול להביא להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

 

14.         אין להעתר גם לטענתו החילופית של המבקש, לפיה יש להקל בעונש שהושת עליו: ראשית, המבקש לא פירט כלל את טענתו בהקשר זה, אלא הסתפק בהעלאתה בעלמא; ושנית, רשות ערעור בנוגע לגזר הדין לא תנתן, כידוע, אלא במקרים נדירים ומובחנים היטב – שאין זה המקום לפרטם, ושעניינו של המבקש איננו נכלל בהם.

 

15.         נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית. משדחיתי את בקשת רשות הערעור, גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד דינה להדחות.

 

           ניתנה היום, י"ז בטבת תשע"ג (30.12.2012).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12093300_K01.doc   מה

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon