עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8827/12

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  8827/12

 

לפני:  

כבוד השופט ח' מלצר

 

העורר:

עמאר מוחיסן

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים שניתנה ביום 22.11.2012 על ידי כב' השופט מ' יועד-הכהן בתיק מת  037005-11-12

                                          

תאריך הישיבה:                     כ"ה בכסלו, התשע"ג (9.12.2012)

 

בשם העורר:                          עו"ד מחמד ענאבסה

בשם המשיבה:                       עו"ד ג'ואי אש

 

החלטה

 

 

1.               לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים הנכבד (כב' השופט מ' יועד-הכהן), שהורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

 

הנתונים הצריכים לענין

 

2.               נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק וניסיון תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי העובדות המתוארות בכתב האישום, בתאריך 15.11.2012, בשעה 14:30 לערך התקיימו הפרות סדר בשכונת עיסאוויה בירושלים. נטען כי העורר הבחין בשוטרים ויידה לעברם בקבוק תבערה, אשר התנפץ במרחק של כחצי מטר מהשוטרים. לאחר השלכת בקבוק התבערה החל העורר לברוח מהשוטרים והם ניהלו אחריו מרדף של מספר דקות עד שנתפס בתוך ביתו.

 

3.               יחד עם הגשת כתב האישום הנ"ל, המדינה הגישה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים ובגדרה מסרה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. כן הודגש בבקשה כי העבירות המיוחסות לעורר ותיאור אופן ביצוען מקימות נגדו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב), וכן לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

 

4.               בית המשפט המחוזי בירושלים הנכבד בחן את הראיות לכאורה שהוצגו בפניו ואת טענות הצדדים, וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך אישור הבקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בין יתר הראיות לכאורה שהוצגו בהקשר זה – בית המשפט המחוזי הנכבד ציין את העקביות בהודעותיהם של השוטרים שהיו מעורבים בתפיסתו של העורר בכל הנוגע לסוגיית זיהויו. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי עילת המעצר מתקיימת, והוסיף כי נוכח המסוכנות האינהרנטית הכרוכה בעבירה של השלכת בקבוקי תבערה – אין צורך לבדוק את קיומה של חלופת מעצר, משום שבמקרים כאלה אין חלופה כלשהי היכולה לסכון.

 

טענות הצדדים

 

5.               העורר שם את יהבו בערר (שהוגש לאחר כשבועיים ימים ממועד ההחלטה, מושא הערר) על כך שלגישתו הוא נעצר בשל טעות בזיהוי. לשיטתו, הדבר מצביע על חולשה וקושי בראיות, שיש בהם כדי להשליך על עוצמתן של עילות המעצר נגדו. הודגש כי העורר נתפס בביתו, ללא אינדיקציה חפצית לכך שהוא היה מעורב באירוע (כך למשל, לא נמצאו סימני פיח, או ריח של דלק על בגדיו וכו'). בנוסף הוא טוען כי היתה חובה לבחון את האפשרות של שחרורו לחלופת מעצר, במיוחד בשים לב לכך שאין לחובתו של העורר עבר פלילי.

 

6.               בדיון שקיימתי לפני – המדינה גרסה כי הטענות לגבי כלל הראיות צריכות להתבהר בהליך העיקרי. כן צויין כי העורר הוא בן 25, וכי הוא זרק, לטענת המדינה, את בקבוק התבערה על השוטרים ממרחק קצר מאוד, כאשר הם היו בקשר עין (מה שמשליך על סוגיית זיהויו). לענין בחינת שחרורו של העורר לחלופת המעצר, המדינה סומכת את ידה על החלטת בית המשפט קמא הנכבד כי במקרים מסוג זה, כאשר המסוכנות היא רבה – חלופת מעצר לא תסכון, אף אם יוגש תסקיר מעצר חיובי.

 

דיון והכרעה

 

7.               אקדים ואומר כי דין הערר – להידחות. אבהיר ואנמק הדברים בקצרה להלן.

 

8.               סעיף 21(ב) לחוק המעצרים קובע, כידוע, כי בית המשפט לא יוציא צו מעצר עד תום ההליכים, אלא אם כן נוכח לדעת, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה. החוק מורה עוד כי לענין זה, לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם – פחותה. לצד הוראות החוק הללו, נפסק כי חובה זו קשורה בסוג העבירה, מושא כתב האישום, ונסיבות ביצועה.

 

9.               בהתחשב בסוג העבירה, מושא הערר שלפני, נקבע על-ידי בית משפט זה כבר בעבר כי כאשר הונחה תשתית ראייתית לכאורית של השלכת בקבוק תבערה – חלופת מעצר, ככלל, לא תצלח (ראו: בש"פ 7627/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 737, 738 (2000) (להלן: בש"פ 7627/00). כן עיינו: בש"פ 5946/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.8.2012); בש"פ 5688/12 אלהדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2012); בש"פ 9307/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.12.2011); בש"פ 5400/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.6.2008)). כך נפסק אף במקרה שבו ראה בית משפט זה כי אין ראיה ישירה לעובדה שהעורר השליך בקבוק תבערה במו ידיו (ראו ב-בש"פ 7627/00), מה שאין כן כאן לנוכח עדויות השוטרים.  טענותיו של בא-כח העורר התמקדו אמנם בהקשר זה בהשגה על זיהויו של העורר על-ידי השוטרים, אשר תפסוהו. למותר לציין כי שאלת מהימנותם של השוטרים ויתר הראיות שבתיק ידונו בעת משפטו של העורר. הנה כי כן, בשלב זה שבו נבחנת אפשרות מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים – בית המשפט איננו נדרש לבסס את הכרעתו לפי הרף הראייתי המתחייב כדי להביא להרשעה בתיק העיקרי. לפיכך – אין בטיעון שהועלה לגבי הקושי בזיהוי כדי להוות בנסיבות המקרה שבכאן, משקל נגד לעילת המעצר וחזקת המסוכנות הנשקפת לציבור נוכח המסוכנות האינהרנטית שיש בהשלכת בקבוקי תבערה במהלך הפרות סדר (עיינו: בש"פ 8441/12 דיבס נ' מדינת ישראל (29.11.2012); בש"פ 233/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.2012); בש"פ 7554/00 הירכאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.2010), שם דובר על יידוי אבנים על כלי רכב שהביאו לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; בש"פ 7196/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.12.1997)).

 

10.            נוכח כל האמור לעיל – לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד ודין הערר בפני להדחות.

 

           ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ג (9.12.2012).

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12088270_K02.doc   מה

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon