עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 871/12

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  871/12

 

לפני:  

כבוד השופט  י' דנציגר

 

העורר:

אלכסנדר אורזלין

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

 

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 25.1.2012 במ"ת 29889-08-11 שניתנה על ידי כבוד השופט ד"ר א' סטולר

                                          

תאריך הישיבה:                     ט' בשבט תשע"ב (2.2.2012)

 

בשם העורר:                          עו"ד י' הלוי

בשם המשיבה:                       עו"ד נ' פינקלשטיין

 

 

החלטה

 

           לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ד"ר א' סטולר) במ"ת 29889-08-11 מיום 25.1.2012 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

 

העובדות לפי כתב האישום

 

1.        ביום 18.7.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד העורר וכנגד אלעד צוברה (להלן: אלעד). במסגרת כתב האישום מיוחסת לעורר עבירת סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי כתב האישום, עובר ליום 25.6.2011 שוחחו אלעד והעורר ביניהם אודות העברת מטען (להלן: המטען) מהעורר לידי אלעד. ביום 25.6.2011 הגיע אלעד אל מקום מגוריו של העורר וקיבל לידיו תיק ובו המטען, אותו הניח בתא המטען של רכבו. בהמשך לכך נעצר אלעד, לאחר שנוהל אחריו מרדף משטרתי.

 

הליכי המעצר

 

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להורות על מעצרם של העורר ושל אלעד עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה זו טענה המשיבה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, וביניהן הקלטות של שיחות טלפון בין אלעד לעורר, דו"חות עיקוב בהם נצפה אלעד נכנס לבניין מגוריו של העורר ויוצא ממנו עם תיק כחול גדול (להלן: התיק), דו"חות חבלה בנוגע למטען שנתפס ברכבו של אלעד וכן עקבות דנ"א של העורר שנמצאו על רצועת התיק בו הונח המטען. ביום 18.7.2011 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) כי הדיון בהארכת מעצרם של העורר ושל אלעד יידחה בכדי לאפשר לבאי כוחם לעיין בחומר הראיות וכן הורה על מתן אורכה של 45 ימים לצורך הוצאת תעודת חיסיון, וזאת בהסכמתם של העורר ואלעד. באותו מועד הורה בית המשפט כי העורר ואלעד יוותרו במעצר עד מתן החלטה אחרת בעניינם. בהמשך לכך נעצר אלעד בהסכמתו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

3.        לאחר דחיות שונות שנבעו בין השאר מעיכוב בהוצאת תעודת החיסיון, התקיים ביום 3.10.2011 דיון לגופו של עניין בנוגע למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון זה ציין העורר כי אין הוא חולק על קיומן של שיחות טלפון בינו לבין אלעד ועל קיומם של מפגשים ביניהם, אך טען כי אין בשיחות ביניהם,  שהוקלטו באמצעות האזנות סתר, מידע מפלילי וכי אין לו כל קשר למטען.

 

           המשיבה מצידה טענה כי קיימות ראיות לכך שאלעד הגיע לביתו של העורר בידיים ריקות ויצא ממנו כשהוא מחזיק בתיק, שעל רצועתו נמצאו עקבות דנ"א של העורר ובתוכו נמצא לאחר מכן המטען. המשיבה טענה עוד כי ברכב נמצא מכשיר סלולארי ללא סוללה וללא מכסה אחורי, שלחלקו האחורי הוצמד מוליך דו-גידי בצבע כתום (להלן: הטלפון). הטלפון אמור היה לשמש להפעלת המטען, באמצעות מוליך דו-גידי נוסף בצבע כתום שחובר אליו, ומחקר תקשורתי גילה כי העורר השתמש בטלפון והכניס לתוכו את כרטיס ה-SIM השייך לו ערב לפני שהמטען הועבר לידי אלעד. המשיבה הוסיפה וטענה כי העורר שמר באופן גורף על זכות השתיקה בחקירה, התחמק מלהגיע לחקירה במשטרה ואף התגלו סימנים לראשית ניסיון לשיבוש הליכי חקירה מצידו. בהתייחס לכל האמור טענה המשיבה כי קיים בסיס איתן מאין כמותו להוכחת המיוחס לעורר.

 

4.        העורר השיב על טענות המשיבה וציין כי אינו חולק על כך שהטלפון היה בשימושו, אך גרס כי שימוש זה היה בנסיבות תמימות ואין כל אינדיקציה כי הטלפון היה קשור למטען. העורר טען עוד כי בתחילה לא ידע על כך שזומן לחקירה במשטרה ולאחר מכן לא התנגד למעצרו. כן טען כי אין כל ראיות לשיבוש הליכי משפט מצידו. העורר הוסיף וטען כי בכדי להרשיעו בסחר בנשק, יש להוכיח כי הוא שמסר את המטען לידי אלעד, ואין כל ראיה לכך כיוון שיסודות העבירה לא התקיימו בו ויש להאשימו לכל היותר בהחזקת נשק. כן טען העורר כי ייתכן והתיק נלקח בידי אלעד כשהוא ריק וכי העורר לא זוכר כי החזיק בתיק מעולם. העורר ציין עוד כי זכות השתיקה מוקנית לו וכי אין לזקוף את שתיקתו בחקירה לחובתו. נוכח כל זאת טען העורר כי המסכת הראייתית להוכחת המיוחס לו היא סדוקה וקשה יהיה להרשיע אותו על בסיסה.

 

5.        באותו מועד קבע בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) כי הראיות להוכחת המיוחס לעורר הן נסיבתיות אך הן מצטרפות לכאורה לכדי תמונה אחת, ושאליהן מצטרפת שתיקתו הגורפת בחקירותיו. משכך, קבעה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. בית המשפט גם דחה את טענתה העורר לפיה לא מתקיימים בו יסודות עבירת הסחר בנשק כיוון שעבירה זו מתייחסת למי שמוסר חזקה בנשק לזולתו בתמורה או שלא בתמורה, וקיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר אכן העביר חזקה במטען לאלעד. נוכח כך קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר כנגד העורר וקבע את המשך הדיון בנוגע לאפשרות לשחררו לחלופת מעצר ליום 24.10.2011.

 

6.        לאחר שהמשך הדיון נדחה מסיבות שונות, ביום 12.12.2011 הורה בית המשפט המחוזי כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו של העורר, וזאת בהסכמת המשיבה, מהתסקיר שהוגש ביום 25.1.2012 עולה כי העורר הינו צעיר בן כ22, שריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות בגין, בין השאר, עבירות אלימות, הפרת הוראה חוקית וקבלת דבר במרמה. בתסקיר צויין כי העורר הוא אימפולסיבי ומתקשה לנהל אורח חיים יציב ולקחת אחריות על מעשיו. נוכח כך העריך שירות המבחן את רמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצידו כגבוהה ונמנע מהמלצה על שחרורו ממעצר. באותו מועד התקיים דיון בעניינו של העורר בבית המשפט המחוזי, במסגרתו הודיע העורר כי הוא מסכים למעצרו עד תום ההליכים, תוך שהוא שומר לעצמו את הזכות לערור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו וכן את הזכות לבקש בכל שלב בחינה מחודשת של שחרורו לחלופת מעצר. נוכח כך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

 

           מכאן הערר שלפני.

 

נימוקי הערר

 

7.        העורר טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד ירום הלוי – כי הראיות להוכחת המיוחס לו הן נסיבתיות וחלשות. במסגרת זאת טוען המערער כי לא ידוע מתי נגע העורר בתיק ובאלה נסיבות והאם העורר הוא שמסר את התיק לאלעד, ולכן אין ללמוד דבר מכך שנמצאו עקבות דנ"א שלו על רצועת התיק. העורר מוסיף וטוען כי אלעד לא נצפה נפגש עם העורר וכי ייתכן שאלעד אסף את התיק ממקום מחבוא הסמוך לדירתו של העורר, או שהגיע לדירת העורר ושם קיבל את התיק מאדם אחר ויתכן אף שהתיק נמסר לאלעד בידי העורר אך לא הכיל בתוכו את המטען באותה עת. עוד טוען העורר כי "רבים הסיכויים" שהשימוש שעשה בטלפן היה בנסיבות תמימות לחלוטין; כי העובדה שלא נעצר מייד לאחר מעצרו של אלעד מעידה על חולשת הראיות להוכחת המיוחס לו; וכי שתיקתו בחקירה יכולה לחזק את הראיות להוכחת המיוחס לו, אולם אינה יכולה להוות את ה"יש" היכן שהוא איננו, כפי שקורה במקרה דנא לטענתו. העורר לא חלק גם על כך שלא התייצב במהירות לחקירה במשטרה, אך ציין כי לא נמלט מחקירה אלא שהה בדירתו ולכל היותר לא פתח את דלת הדירה לשוטרים שהגיעו אליה. נוכח כל זאת מבקש העורר כי בית משפט זה יורה על שחרורו ממעצר תוך מתן ערבויות מתאימות.

 

תגובת המשיבה

 

8.        המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד נילי פינקלשטיין – טוענת כי קיים מסד ראייתי איתן להוכחת המיוחס לעורר. המשיבה מציינת בהקשר זה כי מדובר אכן בראיות נסיבתיות, אך הן ארוגות במארג צפוף ביותר שלא מאפשר פרשנות אחרת מזו שנתן להן בית המשפט המחוזי. במסגרת זו, ציינה המשיבה את השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר בהן תיאמו העורר ואלעד את הגעתו של אלעד לדירתו של העורר ביום 24.6.2011, ושיחות דומות מיום 25.6.2011. המשיבה מציינת כי באותו מועד עלה אלעד לדירת העורר ושהה בה כשמונה דקות ואז ירד ממנה כשהוא נושא את התיק ונסע מן המקום. לאחר מכן נתפס אלעד כשהמטען היה בתיק ברכבו. המשיבה מזכירה גם את "חניית" כרטיס ה-SIM של העורר בטלפון שנועד להפעלת המטען ומדגישה בהקשר זה את המוליכים הדו-גידיים בצבע כתום שחוברו הן לטלפון והן למטען. נוכח כל זאת טוענת המשיבה כי הדברים מדברים בעד עצמם וכי יש לדחות את הערר.

 

דיון והכרעה

 

9.        לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

 

10.      העורר אינו חולק למעשה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, אלא רק לחולשת ראיות לכאורה אלה. כידוע, ראיות לכאורה כשמן כן הן - מדובר בבחינה לכאורית של הראיות בטרם עברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. משכך, אין המשיבה צריכה לשכנע בשלב זה את בית המשפט כי תוכל להוכיח את אשמתו של העורר ברמת וודאות של מעל ספק סביר באמצעות ראיות אלה [ראו למשל: בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.5.2009)]. אכן, חומר הראיות כנגד העורר הוא נסיבתי בלבד, אך עובדה זו כשלעצמה, אינה שוללת אפשרות של מעצר עד תום ההליכים מקום בו מצטרפות הראיות הנסיבתיות לכדי מסכת של ראיות לכאורה, המעמידות סיכוי סביר להרשעה. כאשר מדובר בראיות נסיבתיות, הן נדרשות להיות בעלות עוצמה מספקת, אשר תקשור את ביצוע העבירה הנטענת בכתב האישום בצורה ברורה לנאשמים, בדרך שיש בה משום סיכוי משמעותי להרשעתם [ראו למשל: בש"פ 2911/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.4.2008); בש"פ 7149/05 ברקאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2005)].

 

11.      בענייננו נראה, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי המשיבה הציגה מארג איתן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, וביניהן ניתן למנות את דו"חות העיקוב והשיחות שהוקלטו בהאזנות סתר המתייחסות למפגשים בין העורר לאלעד; את עקבות הדנ"א של העורר שנמצאו על רצועת התיק בו נמצא המטען; ואת העובדה כי כרטיס ה-SIM של העורר "חנה" בטלפון שיועד, כך נטען, לשמש להפעלת המטען וזאת ערב תפיסת המטען בידי המשטרה. לכך מצטרפת בחירתו של העורר לשמור על זכות השתיקה במהלך חקירתו במשטרה, שיש בה כדי לחזק את התשתית הראייתית הלכאורית העומדת כנגדו [ראו למשל: בש"פ 8053/09 ‏ נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.10.2009)]. כידוע, אם יבחר העורר לשתוק במשפטו, יהיה גם בכך חיזוק לראיות אותן תציג המשיבה להוכחת העבירות המיוחסות לו, וזאת מכוח סעיף 162(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (כן ראו והשוו: רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 27.2.2006) בפסקאות 12-10 לחוות דעתו של השופט א' לוי). 

 

12.      נוכח כך, לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. נוכח כך שלעורר עבר פלילי ונוכח הימנעות שירות המבחן מהמלצה על שחרור העורר לחלופת מעצר, אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה יוותר העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

13.      סוף דבר, הערר נדחה.

 

           ניתנה היום, ט' בשבט תשע"ב (2.2.2012).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12008710_W02.doc   חכ+הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon