עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7292/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) במ"ת 15347-08-12 מיום 23.9.2012, אשר במסגרתה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

עיקרי כתב האישום

2.        ביום 8.8.2012 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של סיוע לסחר בסם מסוכן, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. על-פי הנטען בכתב האישום, פנה ג'ורג' נימר, סוחר סמים תושב לבנון המכונה "אבו עלי" (להלן: אבו עלי), אל עבד אל באסט זועבי (להלן: עבד), תושב נצרת, והביע את רצונו לבצע עמו עסקאות סמים במסגרתן ייבאו מלבנון לישראל סמים מסוכנים. אבו עלי ביקש מעבד לסייע לו בהעברת כספים מאחרים בארץ אליו. עבד הסכים, ביודעו כי מדובר בהעברות על רקע סחר בסמים. אבו עלי התקשר במהלך חודש יוני 2012 אל עבד וביקש ממנו להעביר עבורו כסף לירדן באמצעות חלפן כספים. עבד מסר לאבו עלי מספר של כרטיס Sim, אשר ישמש את השליח מטעמו להעברת הכסף המיועד לאבו עלי. בהמשך פנה עבד אל קרוב משפחתו, אלמג'יד זועבי (להלן: אלמג'יד), ביקש ממנו להעביר את הכספים הקשורים לעסקי הסמים, והעביר לרשותו טלפון סלולארי עם כרטיס הSim- שאת מספרו מסר לאבו עלי (להלן: הטלפון המבצעי). סמוך ליום 28.6.2012 פנה אבו עלי או מי מטעמו אל העורר, וביקש ממנו להעביר עבורו כספים אשר מקורם בעסקאות סמים מסוכנים. לצורך כך העביר איש הקשר אל העורר את מספר הטלפון המבצעי. העורר הסכים וקיבל לידיו סך של 10,000$ ו-80,000 ₪, כספים שמקורם בעסקאות סמים. העורר התקשר לאלמג'יד, וקבע איתו פגישה בתחנת דלק. העורר נסע לנקודת המפגש כשהוא נוהג ברכב, למרות שהיה פסול לנהיגה על-פי החלטת משרד הרישוי. כשהגיע העורר לנקודת המפגש מסר לו אלמג'יד את הכסף ועזב את המקום. בהמשך, הועבר הכסף באמצעות עבד וחלפן כספים מנצרת אל אבו עלי.

 

הליכי המעצר

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 8.8.2012, לבקשת העורר, ומאחר שבא כוחו הודיע כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, הורה בית המשפט על הזמנת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר.

 

4.        תסקיר שירות המבחן תיאר את תולדותיו של העורר, רווק בן 25, ללא עבר פלילי. התרשמות שירות המבחן היא כי העורר חלש ותלותי ומתקשה לגלות יציבות והתמדה באורח חייו מבחינה תעסוקתית. על-פי התסקיר, מתרועע העורר בקרב חברה שולית ומוצא בה מקור להשתייכות חברתית. העורר מתקשה לקחת אחריות על חייו, אולם ניכר כי טרם אימץ כדרך חיים נורמות עברייניות. עוד ציין שירות המבחן כי המעצר חידד עבור העורר את הצורך בשינוי אורחות חייו. שירות המבחן העריך כי הסיכוי להישנות עבירות דומות בעתיד הוא ברמה נמוכה, ועל כן המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית האם, בפיקוח אימו ואחותו.

 

5.        בית המשפט המחוזי קבע כי יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגד העורר, וכי קיימת נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית. בית המשפט קבע כי העורר לא הצליח להפריך את חזקת המסוכנות, וכי אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו. בית המשפט ציין כי הלכה פסוקה היא שבעבירות סמים יש להורות על מעצר הנאשם עד תום ההליכים, וכי רק נסיבות מיוחדות יכולות להצדיק שחרור לחלופת מעצר. בית המשפט קבע כי לא נמצאו בענין דנן נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות את שחרור העורר לחלופת מעצר. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן, וזאת לאור התרשמותו של קצין המבחן מאישיותו של העורר, אישיות המצביעה על נטייה להיסחף אחרי אחרים ועל קושי בלקיחת אחריות. בית המשפט קבע כי התרשמות זו אינה מתיישבת עם מסקנת שירות המבחן, כי הסיכוי להישנות עבירות בעתיד הוא נמוך. עוד ציין בית המשפט כי תסקיר שירות המבחן כלל לא התייחס לעבירה שבביצועה הואשם העורר ולתגובת העורר לעבירה זו, ולכן לא ניתן לאמץ את המלצת התסקיר. בית המשפט קבע כי העובדה שהעורר היה בקשר עם סוחר סמים תושב לבנון מגבירה עוד את מסוכנותו. אין בעברו הנקי של העורר כדי להטות את הכף להחלטה על שחרורו. כמו כן ציין בית המשפט כי העובדה שהעורר נהג ברכב בזמן פסילה וללא רישיון מלמדת כי לא ניתן לתת בו אמון. העורר נחקר בעבר מספר פעמים במשטרה. חלק מהתיקים נגדו נסגרו מחוסר עניין לציבור, חלק מחוסר ראיות, ועוד תלויים ועומדים נגדו שלושה תיקי מב"ד שעניינם החזקת נשק, ירי באזור מגורים, הסגת גבול, גניבה חקלאית ועוד.

 

6.        בית המשפט התייחס לטענות בא כוח העורר לעניין עוצמת הראיות, על אף שבא כוח העורר נתן את הסכמתו כאמור לגבי קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר. בית המשפט קבע כי ישנה תשתית ראייתית בעוצמה מספקת לחובת העורר, וזו מורכבת מהודעות מפיהם של מעורבים אחרים בביצוע העבירות המפלילות את העורר, צילומי מצלמת אבטחה מתחנת הדלק שבה הועברו הכספים, וגרסתו של העורר אשר קשר את עצמו לעבירות. עוד ציין בית המשפט כי הימנעותו של העורר מלהשיב לשאלות בזמן חקירתו מחזקת בשלב זה את הראיות על מעורבותו במה שמיוחס לו, ומקשה על הפרכת חזקת המסוכנות הסטטוטורית. על כן, לאור חומרת העבירות וחזקת המסוכנות שלא הופרכה, הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

עיקרי טענות הצדדים

7.        לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. לטענתו, אין כל ראיה ישירה הקושרת אותו לעבירת הסיוע לסחר בסם. העורר אינו מתכחש לעובדה כי העביר את הכסף לאלמג'יד, אך לטענתו לא ידע מה מקור הכסף ומה יעודו, ועל כן לא מתקיים היסוד הנפשי להוכחת עבירת הסיוע. לטענת העורר, הראיות העיקריות נגדו הן הודעותיהם של עבד ואלמג'יד, אשר להם אינטרס מובהק להביא להפללתו, שכן הם מואשמים גם בעבירות ביטחוניות חמורות, וברצונם להתנער מביצוע עבירות אלו ולקשור את עצמם לעבירות הסחר בסמים. העורר מפנה להודעותיהם של עבד ואלמג'יד אשר אומרים כי אינם מכירים את העורר ולא היה להם כל קשר קודם איתו. לטענת העורר, אין  בהודעות אלו כדי ללמד על כך שהיה מודע למקור הכסף ולייעודו. עוד טוען העורר כי יתר הראיות נגדו, התנהגותו בחקירה וסרט האבטחה שבו צולם, הן ראיות שנויות במחלוקת, אשר אותן יש לבחון במסגרת ההליך העיקרי. לאור טעמים אלו, טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו עד תום ההליכים. העורר מוסיף וטוען כי שני נאשמים נוספים שנעצרו בפרשה שוחררו לחלופת מעצר, על אף שחלקם בפרשה גדול יותר מאשר חלקו, ובמעצרו של העורר יש פגיעה בעיקרון השוויון, והפליה בינו לבין אחרים.

 

8.        המשיבה סומכת את ידיה על החלטת בית משפט קמא. לטענתה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר. בכלל זאת מציינת המשיבה את מכלול הראיות אשר עליהן עמד בית משפט קמא: צילומי אבטחה מתחנת הדלק שבה הועברו הכספים; אמרות מעורבים נוספים בביצוע העבירות המפלילות את העורר; גרסתו המתפתחת של העורר ושתיקתו במהלך חקירתו. המשיבה מציינת כי הכלל הנוהג בעבירה של סחר בסמים הוא כי חלופת מעצר אינה מספקת להפגת המסוכנות הנשקפת ממי שנאשם בעבירה זו, וכי רק במצבים חריגים ניתן לשחרר נאשם בעבירות כגון דא לחלופת מעצר. לטענת המשיבה, אין מדובר במקרה המצדיק שחרור לחלופה, וזאת לאור התרשמות שירות המבחן מן העורר והמסוכנות הנשקפת ממנו. בהתייחס לטענות העורר בדבר שחרור שני נאשמים אחרים בפרשה לחלופת מעצר, טוענת המשיבה כי אחד מהנאשמים ששוחרר הוא קטין יליד שנת 1997, ועל כן לא ניתן להשוות בינו לבין העורר. באשר לנאשם הנוסף טוענת המשיבה כי חלקו בפרשה הוא קטן, כי לא היה לו תפקיד קריטי בביצוע העסקה, וגם לא היה קשר ישיר בין אותו נאשם לבין סוחר הסמים, אבו עלי, דבר המשליך על מידת מסוכנותו.

 

דיון והכרעה

9.        לאחר בחינת הערר ועיון בחומר החקירה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות. בחינת חומר הראיות שבתיק החקירה על בסיס טיעוני הצדדים, מעלה כי מארג הראיות הקיים בתיק מקים תשתית ראייתית בכמות ובעוצמה שדי בהן בשלב זה כדי לעמוד במבחן המשפטי של ראיות לכאורה להוכחת האשמה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996)). התשתית הראייתית מורכבת מסרטון אבטחה המתעד את העורר בתחנת הדלק כשהוא מוסר את הכסף; מהודעותיהם של אלמג'יד ועבד על אודות האירועים המתוארים בכתב האישום; ומהודעותיו של העורר. העורר אינו מכחיש כזכור כי העביר כסף לאלמג'יד, אך לטענתו לא ידע כי מקורו של הכסף בעסקאות סמים. מבחינת טענות העורר והודעותיו במשטרה, נראה לכאורה כי העורר לא מסר גרסה סבירה לגבי האישום הנטען כלפיו. תחילה הכחיש העורר כל קשר למעורבים האחרים, הכחיש כי שוחח עם מי מהם בפלאפון, הכחיש כי היה בתחנת הדלק וכי מסר שם את הכסף לאלמג'יד. כשהוצג לפני העורר סרט האבטחה המתעד את נוכחותו בתחנת הדלק, הודיע העורר כי הוא שומר על זכות השתיקה וסירב להשיב לשאלות החוקרים. למחרת היום, מסר העורר גרסה שונה ואמר כי פלוני ביקש ממנו להעביר את הכסף, ולחכות בתחנת הדלק לאדם שיאסוף את הכסף. גרסתו המתפתחת של העורר והימנעותו מלהשיב לשאלות במהלך חקירתו, מחזקים מבחינה ראייתית, לפחות בשלב זה של המעצר, את מעורבותו הלכאורית של העורר במיוחס לו (סעיף 28(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים)). אכן, יכולות להיות סיבות רבות לשתיקה, ויכול להיות ששתיקתו של העורר נובעת מגורמים שאינם נהירים לנו, אך בסופו של דבר, שתיקה זו מונעת את פיזור הערפל לגבי מעורבותו במיוחס לו בכתב האישום ומקשה על קבלת גרסתו (ראו למשל: בש"פ 5472/11 מדינת ישראל נ' מוסיראתי פס' 5 להחלטתו של כבוד השופט י' עמית (לא פורסם, 11.8.2011)). על כן לא מצאתי כי העורר הצביע על חולשה בתשתית הראייתית המצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר.

 

10.      משהגעתי למסקנה כי קיימות כלפי העורר ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לו, איני רואה להכביר מילים לגבי עילת המעצר, מאחר והעבירות בהן נאשם העורר מקימות נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי הקבוע בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, כך שמעצר הוא הכלל וחלופת מעצר היא החריג. בבסיס תפיסה זו מצויה פגיעתם הרעה של הסמים בחברה, ובעיקר, העובדה שהסחר בסמים, או סיוע לסחר שכזה, יכולים להתבצע גם כאשר נאשם מצוי בחלופת מעצר, וגם כאשר חופש התנועה שלו מוגבל (בש"פ 6463/09 איליה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.2009)). שחרור לחלופת מעצר יתכן אפוא במצבים אלה רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן. בענייננו, הגם שעברו של העורר נקי, לא מצאתי כי מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו שחרור לחלופת מעצר. נוכח התרשמותו של שירות המבחן מאישיותו של העורר כפי שפורט מעלה; קשריו הלכאוריים של העורר עם אבו עלי, סוחר סמים תושב לבנון; העובדה שהעורר נהג ברכב בזמן פסילה וללא רישיון, דבר המלמד על הקושי ליתן בו אמון; אינני סבור כי ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר במידה שיכולה להניח את הדעת, בחלופת מעצר.

 

11.      באשר לטענת ההפליה שהועלתה מפי בא כוח העורר, אכן, אין ערוך לחשיבותו של עיקרון השוויון, אך מקום שבו קיים שוני רלבנטי בין נאשמים המצדיק את ההבחנה ביניהם, עקרון השוויון לא יהווה שיקול בהחלטת המעצר, כי לא בין שווים עסקינן (ראו למשל: ב"ש 361/83 אלמלם נ' מדינת ישראל פ"ד לז(2) 381, 386)). העורר הפנה להחלטת השחרור לגבי נאשם 3 בכתב האישום, קטין כבן חמש עשרה. אך אין לעשות גזירה שווה בין הקטין לבין העורר. כידוע, בעניינם של קטינים, בנוסף על הוראתו הכללית של סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, לפיה אין להורות על מעצרו של אדם אם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו תהיה פחותה, חלה גם הוראת סעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 המורה על מתן משקל רב להשפעת המעצר על הקטין ולאינטרס השיקום. בעניינו של הנאשם 8 בכתב האישום, אשר להחלטה על שחרורו הפנה העורר, קבע בית המשפט המחוזי כי חלקו בפרשה הוא מינורי וכי האירוע היה יכול להתרחש גם בלי נוכחותו. כמו כן, תסקיר המעצר בעניינו של נאשם 8 היה חיובי והצביע על כך שמדובר באדם נורמטיבי. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נשקפת מפני הנאשם 8 סכנה של ממש כלפי הציבור. דברים אלה מגלמים שוני מהותי בין אותו נאשם לבין העורר דנא, שוני המצדיק את ההבחנה ביניהם לענין המעצר עד תום ההליכים.

 

12.      לאור הטעמים המפורטים לעיל, דין הערר להידחות, וכך אני מורה.

 

 

ניתנה היום, ט"ז בחשון התשע"ג (1.11.2012).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12072920_O03.doc/צש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il