עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7280/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 7280/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשת:

אסתר לייבוביץ

נ ג ד

המשיב:

עו"ד אברהם פסי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 20.09.2012 ברע"ב 17206-03-12 שניתן על ידי כבוד השופטת י' שיצר

בשם המבקשת: עו"ד ג' אואטה-אניסימוב

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שיצר) ברע"ב 17206-03-12 מיום 20.9.2012, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (הרשם ח' ברנר) בהפ"ב 33929-12-11 מיום 20.2.2012. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

1. בין המבקשת למשיב התנהל הליך בוררות בפני השופט בדימוס י' שמעוני (להלן: הבורר). ביום 28.8.2011 נתן הבורר את פסקו. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיב, ולאחריו המבקשת, הגישו שניהם בקשות לתיקון טעויות שנפלו בפסק הבורר. ביום 18.9.2011 ניתנה החלטת הבורר בבקשות לתיקון הפסק. כעבור כשלושה חודשים, ביום 19.12.2011 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבורר. המבקשת ביקשה להתנגד לאישור פסק הבורר על ידי בית המשפט על דרך של הגשת בקשה לביטול פסק הבורר. לשם כך, הגישה המבקשת ביום 29.12.2011 בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר. בבקשה להארכת מועד נטען כי פסק הבורר המתוקן הומצא למבקשת אך ביום 24.11.2011, כך שמניין 45 הימים להגשת בקשת הביטול יחלוף, לגישת המבקשת, ביום 7.1.2012. הבקשה נדחתה על ידי הרשם, בין היתר מאחר שלא נתמכה בתצהיר כנדרש. חרף האמור, הגישה המבקשת אך ביום 10.1.2012 בקשה לביטול פסק הבורר. בשל טעות של מזכירות בית המשפט, לא צורפה בקשת הביטול לתיק הרלוונטי. ביום 23.1.2012 החליט הרשם לאשר את פסק הבורר, מכוח סמכותו לפי תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: תקנות הבוררות), וזאת משלא הונחה לפניו בקשה לביטול פסק הבורר.

2. לאור האמור, הגישה המבקשת בקשה לביטול החלטת הרשם לאשר את פסק הבורר. רשם בית המשפט המחוזי החליט לדחות בקשה זו מן הטעם שהבקשה הוגשה באיחור וזאת אף אלמלא טעותה של מזכירות בית המשפט. הוסבר כי לפי סעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק) ותקנה 10 לתקנות הבוררות, עמדו למבקשת 45 ימים להגיש את הבקשה לביטול פסק הבורר החל מהיום בו החליט הבורר בבקשות לתיקון הפסק. נקבע כי בנסיבות העניין, יש למנות את תקופת 45 הימים החל מיום 18.9.2011, מועד בו ניתנה החלטת הבורר והומצאה למבקשת, ולכל המאוחר החל מיום 10.10.2011 בו , כעולה ממכתב ששלחה המבקשת למשיב, ניתן להניח שעמד לנגד עיניה נוסחו הסופי של פסק הבוררות. לפיכך, נקבע כי מניין 45 הימים להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר הסתיים, לכל המאוחר, ביום 25.11.2011. המבקשת הגישה את הבקשה לביטול פסק הבורר אך ביום 10.1.2011, ומשכך בקשתה הוגשה באיחור.

3. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת הרשם מיום 23.1.2012. תחילה, קבע בית המשפט המחוזי כי היה על המבקשת להגיש את ערעורה כערעור בזכות ולא כבקשה למתן רשות ערעור, וזאת לאור סעיף 38 לחוק הבוררות וסעיף 96 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור לגופו של עניין. בית המשפט המחוזי ציין כי אין חולק שהבורר נתן את החלטתו בבקשה לתיקון טעויות בפסק הבורר ביום 18.9.2011, כך שמניין 45 הימים שעמדו לרשות המבקשת החל ממועד זה הסתיים ביום 13.11.2011. בית המשפט המשיך ובחן אם הגישה המבקשת את הבקשה לביטול פסק הבורר תוך 45 ימים מן היום בו צריך היה הבורר ליתן את החלטתו בבקשה לתיקון טעויות בפסק לפי סעיף 22(ג) לחוק הבוררות. נקבע, כי מועד זה חל, לכל המאוחר, ביום 27.10.2011, ולכן המבקשת איחרה את המועד להגשת פסק הבורר ב-30 ימים לכל הפחות. למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט המחוזי כי אף לשיטתה המבקשת, לפיה יש למנות את מניין 45 הימים מיום 24.11.2012 בו לטענתה קיבלה לידיה את תיקון פסק הבורר, הרי שהיא איחרה את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר.

תמצית נימוקי בקשת רשות הערעור

4. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר שלל ממנה את זכותה החוקתית לגישה לערכאות, וזאת הגם שאיחרה את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר ביומיים בלבד. לטענת המבקשת עניינה מעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית הנוגעת למועד ממנו יש להתחיל למנות את מניין 45 הימים להגשת בקשה לביטול פסק בורר לפי סעיף 27(ב) לחוק הבוררות - האם מהיום בו ניתנה החלטת הבורר בעניין תיקון פסק הבוררות, או שמא, כטענת המבקשת, מהיום בו הומצאה החלטת הבורר למבקש.

דיון והחלטה

5. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובחנתי את טענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת ללא צורך בתגובת המשיב.

6. הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת היבט עקרוני בעל חשיבות ציבורית, החורג מעניינם של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות של בית המשפט משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. הליך הערעור ב"גלגול שלישי" לא נועד לבירור פרטני של השאלה אם במקרה הנדון יושמה ההלכה לפנינו על נסיבות המקרה הקונקרטי [ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 974/12 גדעון רביב בע"מ נ' רז (לא פורסם, 17.6.2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)]. הלכה זו הוחלה, בשינויים המחויבים, גם על בקשת רשות ערעור בעניינים הנוגעים לביטולו או לאישורו של פסק בוררות [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605, 616-615 (2004); רע"א 102/12 גור נ' וולף (לא פורסם, 10.1.2012); רע"א 4707/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' אלמישלי (לא פורסם, 7.9.2008)]. כמו כן, נפסק כי הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר עסקינן בשאלה הנוגעת לתחום סדרי הדין, בו נתון ממילא לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב [ראו, למשל: רע"א 8952/05 נור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 7.11.2005); רע"א 10641/08 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' מנאל (לא פורסם, 23.3.2009)].

7. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי מתקיימים התנאים המצדיקים קבלת בקשת רשות הערעור. הבקשה שלפני עוסקת, במהותה, בשאלה האם הגישה המבקשת את בקשתה לביטול פסק הבוררות במועד שנקבע לכך בסעיף 27(ב) לחוק הבוררות. רשם בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי המבקשת איחרה את המועד להגשת הבקשה והחלטה זו אושררה על ידי בית המשפט המחוזי. מדובר בשאלה שעניינה יישום הדין על נסיבות המקרה הפרטניות בעניינה של המבקשת, שאלה שאין לה חשיבות ציבורית כללית כנדרש לצורך קבלת רשות הערעור. הבקשה דנן אף אינה מעוררת את החשש שמא נגרם למבקשת עיוות דין, למצער לא במידה המצדיקה את קבלת רשות הערעור.

8. בבחינת למעלה מן הצורך, סבורני כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף לגופה, מהטעמים שיפורטו להלן.

מסגרת הזמנים להגשת בקשה לביטול פסק בורר קבועה בסעיף 27 לחוק הבוררות וכן בתקנות הבוררות. סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע כי, ככלל, יש להגיש בקשה לביטול פסק בורר תוך 45 ימים מהיום בו ניתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום בו הומצא למבקש, אם ניתן שלא בפניו. כן נקבע כי "בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו". סעיף 27(ב) לחוק הבוררות עוסק במצב בו נעשתה פניה לתיקון פסק הבוררות לפי סעיף 22 לחוק, וקובע כי במקרה זה יש להגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות תוך 45 ימים "מיום שבו הבורר החליט או היה צריך להחליט בפניה" [ההדגשה הוספה - י.ד.]. תקנה 10 לתקנות הבוררות מוסיפה כי במקרה בו הוגשה בקשה לאישור פסק הבוררות, ניתן להתנגד לכך באמצעות בקשה לביטול פסק הבורר שתוגש תוך 15 ימים מהיום בו הומצאה לבעל הדין בקשת האישור, ובלבד שמועד זה לא יהיה מאוחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות [ראו גם: רע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ (לא פורסם, 6.1.2010) (להלן: עניין טנא), בפיסקאות 12-10 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה; רע"א 5617/09 פורוש נ' דייטש (גרליץ) (לא פורסם, 26.10.2010), בפיסקה 4 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס; סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך ב 1135 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)].

בענייננו, המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר לפי לשון סעיף 27(ב) לחוק הבוררות הינו תוך 45 ימים מהיום בו החליט הבורר בבקשות לתיקון פסק הבורר. אין חולק כי החלטה זו ניתנה ביום 18.9.2011. המבקשת טוענת כי יש למנות את מניין 45 הימים מהיום בו הומצאה לה החלטת הבורר ולא מהיום בו ניתנה החלטה זו. המשיב טען כי ההחלטה בבקשת התיקון הומצאה למבקשת עוד באותו היום בו ניתנה, דהיינו ביום 18.9.2012. מנגד, טענה המבקשת כי פסק הבורר המתוקן הומצא לה אך ביום 24.11.2011. סבורני, כי בענייננו אין כל צורך להידרש למחלוקת האמורה, משום שאף לשיטתה של המבקשת, היה עליה להגיש את הבקשה לביטול פסק הבורר, לכל המאוחר, ביום 8.1.2012. המבקשת הגישה את הבקשה לביטול פסק הבורר אך ביום 10.1.2012, כלומר באיחור של יומיים. אכן, אין מדובר באיחור ניכר. ואולם, על מנת שתתקבל הבקשה לביטול פסק הבורר היה על המבקשת להציג טעם מיוחד ואמיתי לשיהוי בהגשתה [ראו עניין טנא הנזכר לעיל]. המבקשת לא הציגה טעם כאמור שיצדיק את האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הבורר. זאת ועוד, כזכור, בקשה שהגישה המבקשת להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר נדחתה, מבלי שהמבקשת ערערה על החלטה זו. יוער, כי באת כוח המבקשת ציינה בדיון לפני בית המשפט המחוזי כי עברה עליה תקופה קשה בה נפטרו אביה ואחיה ולכן יתכן שטעתה במועדים. ואולם, עם כל הצער שבדבר, טענה זו מקומה היה בבקשה להארכת מועד ולא אגב הדיון בערעורה של המבקשת וכעת לא ניתן עוד לקבלה.

9. לאור האמור, יש לדחות את בקשת רשות הערעור. נוכח תוצאה זו מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע. משלא נתבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' בחשון תשע"ג (22.10.2012).