עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7237/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 7237/11

לפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

המבקש:

מנחם וינגרטן

נ ג ד

המשיבים:

1. אברה אלון

2. מוניר שרוף

3. מולא מונצר

4. יגאל שמלה

5. שלמה טרבליס

6. דקל סמי

7. מדינת ישראל - משטרת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.9.11 בע"א 1398/09 שניתן על-ידי כבוד השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק

בשם המבקש: עו"ד עליזה לוין

החלטה

1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק) בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי).

המבקש, אדם שאינו בריא בנפשו, התאכסן בבית המלון "נס ציונה" בתל אביב בליל ה- 08.12.1993. בבוקר שלמחרת התבקש לעזוב את המלון עד לשעה 11:00. הוא ביקש להישאר בחדרו שעה נוספת אך בקשתו סורבה. כאשר הגיע מנהל המלון וביקש כי יעזוב את חדרו איים עליו המבקש ודרש שיסתלק. מנהל המלון הזעיק את המשטרה וביקש כי תסייע בהוצאת המבקש משטח בית המלון.

אל המקום הגיעו ארבעה שוטרים. השוטרים אזקו את המבקש בידיו – תוך שהוא מתנגד באלימות למרותם – והובילו אותו לתחנת המשטרה לחקירה. חוקר המשטרה הבחין כי המבקש סובל מפגיעות רבות בחלקי גופו, ולכן הועבר המבקש בהמשך היום מתחנת המשטרה לבית החולים איכילוב, נבדק ושוחרר. אף שהשוטרים חשדו בשלב זה כי המבקש חולה בנפשו – לא ציינו זאת בפני הרופא בבית החולים. אחר כך הועבר המבקש לבית המעצר אבו-כביר, שם בדק אותו חובש שסבר כי הוא סובל מהפרעה נפשית ועל כן ביקש להעבירו לבית החולים אברבנאל. במשך כל היום התפרע המבקש, חיפש לפגוע בשוטרים, והתנהגותו הייתה לא מובנת. השוטרים חשו כי התנהגותו מוזרה, וכמה מהם אף חשדו כי הוא חולה נפש. עם זאת, הפעילו השוטרים אלימות קשה כלפי המבקש, ונקטו בו ביד קשה ללא כל פרופורציה ביחס למצבו ולמעשיו.

לאחר לילה באברבנאל הועבר המבקש שוב לבית החולים איכילוב, כשהוא סובל מאי-ספיקת כליות ומחבלות חמורות בידיו, בראשו ובכל חלקי גופו. המבקש אושפז בבית החולים במשך 25 יום. לאחר מכן אושפז המבקש פעמים מספר בבית החולים אברבנאל.

2. המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום נגד ששת השוטרים שהיו מעורבים בטיפול בו ונגד משטרת ישראל. בית משפט השלום מצא כי השוטרים הפעילו אלימות רבה ומיותרת כלפי המבקש, מבלי להתחשב במצבו הנפשי. בית המשפט פסק כי כל אדם בר דעת היה מבין שהמבקש מתקשה לשלוט על מעשיו או להבין את חומרתם. המבקש התנגד בכוח למעצר, אמנם, אך היה על השוטרים להבין כי הפעלת אלימות כלפיו לא תסייע. עוד נפסק כי השוטרים לא העמידו את הרופא בבית החולים איכילוב על החשד כי המבקש סובל מהפרעה נפשית ולא ביררו אם המבקש מוכר לשירותים הפסיכיאטריים העירוניים או לבתי החולים לבריאות הנפש. על כן נפסק כי השוטרים הפרו את חובת הזהירות כלפי המבקש, וכי התרשלו במילוי תפקידם ובשיקול דעתם. רשלנות זו השפיעה על מצבו הנפשי ועל מצבו הבריאותי של המבקש, במשך מספר שנים, כך נפסק.

מצבו הנפשי של המבקש הדרדר בשנים שמאז האירוע, והוא הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות נפשית בגין מחלת הסכיזופרניה. בית המשפט ייחס חלק מהידרדרות זו להתנהגות השוטרים. עם זאת, מצא בית המשפט כי בתקופה שלפני האירוע היה המבקש מובטל, וכי לא הצליח להחזיק משק בית עצמאי. על כן נפסק כי המבקש לא זכאי לפיצויים בגין הפסד השתכרות, והפיצוי שנפסק לו התבסס על פיצוי בגין עזרת הזולת בסך 5,000 ש"ח, ופיצויים בגין כאב וסבל בסך 120,000 ש"ח. בית משפט השלום דחה את הבקשה לפסוק פיצויים עונשיים, שכן הוא מצא כי ההגנה התקשתה בניהול המשפט, מאחר שהתביעה הוגשה זמן קצר לפני שהתיישנה התביעה.

3. בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו את הערעור שהגיש המבקש על גובה הנזק. נפסק כי הפגיעות הקשות בגופו של המבקש הסבו לו כאב וסבל רבים, ועליהן לקבל ביטוי רב יותר במסגרת חישוב הפיצויים. לכן העלה בית המשפט המחוזי את סכום הפיצויים ל-220,000 ש"ח בסך הכול.

4. בבקשה שלפני טוען המבקש כי הפיצוי שנפסק לו הוא נמוך מדי ואינו מבטא כהלכה את הפרשה החמורה. לטענתו, עצם הפיצוי הנמוך, אשר אינו הולם את התיאור הקשה של האירועים – צריך לזכותו ברשות לערער. המבקש טוען כי בית המשפט לא התייחס מספיק לטענותיו וכי היה עליו לקבוע שהנכות הנפשית היא תולדה של האירוע ולא של הפרעה קיימת. לשיטתו, גרם האירוע ל"קפיצת מדרגה" שלילית במצבו התפקודי לצמיתות. כמו כן טוען המבקש כי היה על בית המשפט קמא לפסוק גם פיצויים עונשיים.

5. אכן, פסק הדין של בית משפט השלום מגולל סיפור מצער על שוטרים שהתייחסו למבקש בזלזול ובאלימות, ולא שעו למצוקתו בעת האירוע. השוטרים כשלו בהפעלת שיקול דעת סביר ובמתן התייחסות למצבו הקשה של המבקש. אולם פרשה זו נדונה בשתי ערכאות, אשר בחנו את השלכותיה על המבקש והעריכו את הנזק שנגרם לו במהלכה. המבקש לא הצביע על סוגיה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטי ומצדיקה ערעור נוסף על פסק הדין בעניינו. השפעתה היחידה של הבקשה היא על בעלי הדין בעניין זה בלבד. בנסיבות אלה אין מקום למתן רשות לערער על פסק הדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג בטבת התשע"ב (18.1.2012).