עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7149/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7149/12

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

העורר:

סאמר זהראן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.9.2012 במ"ת 875-09-12 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' בר-עם

תאריך הישיבה:

כ"ה בתשרי התשע"ג (11.10.2012)

בשם העורר:

עו"ד קובי סודרי

בשם המשיבה:

עו"ד עידית פרג'ון

החלטה

1. לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים הפליליים נגדו (מ"ת 875-09-12, מיום 27.9.2012).

2. ביום 2.9.2012 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הלנה, העסקה והסעה שלא כדין (עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין). לצד כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים הפליליים נגדו.

3. במהלך הדיון הראשון בבקשת המעצר, הודיע העורר על הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה לעניין המעצר, כמו-גם על הסכמתו לקיומה של עילת מעצר. עם זאת, ביקש העורר להפנותו לשירות המבחן, כדי שזה יבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בקשת העורר נענתה, תסקיר כאמור הוכן, וביום 20.9.2012 התקיים דיון נוסף בפני בית המשפט קמא. במוקד הדיון ניצבה השאלה אם יש בהמלצת שירות המבחן להורות על מעצר העורר בבית הוריו, ובפיקוח אמו ודודתו, כדי לאיין את מסוכנתו. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 20.9.2012, מלמד כי העורר ביקש להיבנות מהערכתו החיובית של שירות המבחן את יכולת המפקחות להציב לו גבולות, וכן מהתייחסותה הרצינית של משפחתו למשמעות העבירה המיוחסת לו. בא-כוח העורר אף הפנה למספר החלטות מעצר של בית משפט זה, העוסקות בעבירות דומות, בהן הותר שחרור הנאשם למעצר בית.

4. מנגד, המשיבה דחתה את המלצת שירות המבחן והדגישה כי לנוכח מסוכנתו הגבוהה של העורר, כפי שהיא נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה, אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו. בעיקר ציינה המשיבה את העובדה שהעורר נמלט מן המשטרה במשך 16 דקות תמימות, תוך שהוא נוהג בפראות במהירות של כ-140 קמ"ש, חוצה רמזורים אדומים, נוסע לאורך שולי הדרך ומסכן את באיה תוך זלזול מופגן בחוק ובמשטרה. עוד טענה המשיבה שגם שירות המבחן אינו חולק על כך שנשקפת מהעורר מסוכנות בינונית, וכי אין זו הפעם הראשונה שהעורר מסיע שוהים בלתי חוקיים. בסיומו של הדיון, ולאחר שבא-כוח העורר העלה אפשרות לחלופת מעצר אחרת, ביקש בית המשפט כי יערך תסקיר מבחן משלים לבחינת החלופה החדשה שהוצעה.

5. ביום 24.9.2012 הוגש התסקיר המשלים, שבו נדרש שירות המבחן לבחינת אפשרות שחרורו של העורר למעצר בית, בבית דודתו, בהשגחתה ובהשגחת שני הוריו. בשונה מן התסקיר הקודם, עלה מהתסקיר המשלים כי גם אביו של העורר – הנעדר מהבית ברוב ימות השבוע לצרכי עבודה – הסכים להירתם למלאכת הפיקוח ולהשגיח על בנו החל מהשעה 19:00 ועד השעה 06:00. עוד ראוי להעיר, כי שירות המבחן המליץ בתסקיר המשלים על הוספת איזוק אלקטרוני, ככל שהדבר אפשרי.

6. ביום 27.9.2012 התקיים דיון נוסף, שלישי במספר, בבקשת המעצר. גם זו הפעם התנגדה המשיבה לשחרורו של העורר למעצר בית, תוך שהיא מתמקדת במסוכנותו של העורר. לשם כך צרפה באת-כוח המשיבה דיסק המתעד את המרדף המדובר, ואף הצהירה לפרוטוקול כי הוגש נגד העורר כתב אישום נוסף המייחס לו שני מקרים אחרים של הסעת שוהים בלתי חוקיים. בא-כוח העורר הדגיש, לעומת זאת, כי מרשו הינו אדם צעיר וכי חלופת המעצר בבית הדודה תרחיקו ממקום מגוריו ותאיין את מסוכנתו. כמו-כן, עמד בא-כוח העורר על הציפייה שנבנתה בלב העורר כי ישלח למעצר בית, וזאת לנוכח הפנייתו – לא פעם אחת אלא פעמיים – לשירות המבחן שמצא להמליץ על כך.

5. בסיומו של הדיון, ולאחר ששקל את טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי "אין מנוס אלא להורות, לעת הזו, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו" (ההדגשה במקור – ד.ב.א). בהחלטתו המפורטת, עמד בית המשפט קמא על מסוכנותו הגבוהה של העורר, כפי שזו נלמדת מתיעוד המרדף שנוהל אחריו, שהיה ממושך ופראי. בית המשפט קמא הפנה לפסיקתו של בית משפט זה המצביעה על החומרה היתרה הנודעת למרדפים אחר עברייני תנועה שאינם שועים לקריאות המשטרה לעצור, ואגב מנוסתם מסכנים את באי הדרך – חומרה המצדיקה את מעצרם עד תום ההליכים. עוד ציין בית המשפט כי לחומרה ולמסוכנות מתווסף הסיכון הרב לשלום הציבור הכרוך בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, היכולה לשמש אמצעי להסתננות גורמים עוינים לישראל. בית המשפט הוסיף וחיזק את מסקנתו באשר למסוכנותו של העורר בשים לב לכתב אישום נוסף בעניין הסעת שוהים בלתי חוקיים, שעל-פי הצהרת באת-כוח המדינה הוגש בעניינו. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט קמא כי אין ביכולתה של חלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנתו הגבוהה של העורר. בית המשפט הוסיף וציין בהחלטתו כי ההחלטה הסופית בעניין תסקירי המבחן ומשמעותם מסורה לבית המשפט. כמו כן, קבע כי הגם שבעת הנוכחית אין מנוס מלהורות על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, יתכן שבעתיד – וככל שההליך העיקרי לא יסתיים תוך זמן סביר – תשתנה נקודת האיזון בין השיקולים. מכאן הערר שבפני.

6. העורר לא חלק על המסוכנות הנובעת מהמעשים הלכאוריים המיוחסים לו, אולם לשיטתו שגה בית המשפט קמא כאשר קבע שאין בחלופת המעצר כדי לאיינה. העורר סומך את טענתו על מסקנותיו של שירות המבחן ועל מרכיביה של חלופת המעצר שהוצעה, הכוללים פיקוח אנושי ופיקוח אלקטרוני רציף. בהמשך לכך, עמד העורר על נסיבותיו האישיות, ובכלל זה גילו הצעיר ועברו הפלילי הנקי. לבסוף, טען העורר כי התנהלות בית המשפט באשר לבחינת אפשרות שחרורו יצרה אצלו ציפייה הראויה להגנה, והפנה לעניין זה להחלטתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בבש"פ 6990/08 גיטנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.8.2008) (להלן: עניין גיטנס).

7. לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הערר להידחות. אכן, החלטה על מעצר עד תום ההליכים של אדם צעיר, נעדר הרשעות קודמות, היא תמיד החלטה קשה. אולם, בנסיבות העניין, אף ההתגייסות המשפחתית להשגחה על העורר במסגרת חלופת מעצר אינה מפיגה את המסוכנות הגבוהה העולה מן העובדות שעליהן מבוסס כתב האישום. נהיגה פרועה, תוך זלזול במשטרה וסיכון חיי אדם, במהלך עשרות קילומטרים (ולא כ"מעידה" רגעית) מבססת מסוכנות גבוהה. כדברי השופטת ד' ברלינר בבש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד (לא פורסם, 27.11.06): "מי שנוהג בצורה כזאת מפגין בכך זלזול בנורמות וערכים בסיסיים של שמירה על חיי אדם שלא לדבר על שמירת חוק". לא למותר לציין, שהתייחסות מחמירה זו לנהיגה פרועה באה לידי ביטוי גם בגישה העדכנית לענישה בעבירות שנסבות עליה.

8. בא-כוחו של העורר הציג בפני גם החלטות שאפשרו שחרורם של נאשמים לחלופת מעצר. אולם, כל מקרה נבחן על-פי מכלול נסיבותיו. בהקשר הנוכחי, לא התרשמתי כי חרף הרצון הטוב של המשפחה להעמיד חלופת מעצר, המבוססת על השגחת האם והדודה במרבית שעות היום (שעליה נוספת השגחת האב רק בשעות הלילה), אין בה כדי לאיין את המסוכנות העולה מעובדות המקרה. באשר להחלטה בעניין גיטנס, אני מוצאת לנכון להעיר, כי היא התבססה על הנסיבות המיוחדות שעמדו ביסודה, ובכלל זה השילוב בין חלופת המעצר להשתתפות במסגרת של גמילה מסמים, וכן העובדה שהפרקליטות תמכה בדיון הראשון, בהזמנת תסקיר, בשונה מאשר בענייננו.

8. התוצאה היא שהערר נדחה. כפי שציין בית המשפט קמא, עם חלוף הזמן אפשר שיתגבשו נסיבות שיצדיקו הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו.

ניתנה היום, כ"ה בתשרי תהשע"ג (11.10.2012).