עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6252/12

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

בשם העוררת:                        עו"ד א' קדוש

בשם המשיב:                         עו"ד נ' בן-נתן                           

 

 

           לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ט' חיימוביץ) מיום 23.8.2012 במ"ת 57174-07-12, במסגרתה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר מסוג מעצר בית מלא בביתו, בפיקוח אשתו ובני משפחה נוספים ובכפוף לכך שלא ייכנסו לבית קטינים, למעט ילדי המשיב.

 

העובדות לפי כתב האישום

1.        ביום 30.7.2012 הוגש כתב אישום כנגד המשיב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כתב האישום כולל שבעה אישומים – שעניינם אירועים המתפרשים על פני כ-10 שנים – ומייחס למשיב סדרה ארוכה של מעשים מיניים שביצע במתלוננת, אחותו הצעירה ממנו בשמונה שנים, עת הייתה המתלוננת בין הגילאים 18-8 שנים. במסגרת ההחלטה הנוכחית אין צורך להיכנס לפרטי הפרטים של כתב האישום, ודי לציין כי בלב כתב האישום מיוחסים למשיב מספר רב של מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום שביצע במתלוננת לאורך כל התקופה האמורה. כמו כן, נטען בכתב האישום כי המשיב נהג להראות למתלוננת באופן קבוע תכנים פורנוגרפיים (בין באמצעות חוברות פורנוגרפיות ובין באמצעות המחשב) והורה לה במספר הזדמנויות לערוך בפניו "מופעי חשפנות". בנוסף, כתב האישום מייחס למשיב ביצוע מעשה מגונה בקטינה נוספת בת תשע שנים, חברתה של המתלוננת ובת גילה באותה עת, בנוכחות המתלוננת. כמו כן, על פי כתב האישום שיתף המשיב באחד האירועים את המתלוננת במעשה מיני עם חברתו דאז, בעת שהייתה בת 15 שנים לערך. כמו כן, על פי כתב האישום שידל המשיב את המתלוננת, כשהייתה בת 17 שנים, לקיים אקט מיני עם בן דודם.

 

           כפועל יוצא, כאמור, מואשם המשיב במספר רב של עבירות מין במשפחה, בהן עבירות של אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים.

 

הליכי המעצר, תסקיר שירות המבחן וההחלטה מושא הערר

2.        עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, במסגרתה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ונטען כי שחרורו יסכן את ביטחון הציבור, וכי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט ככל שהמשיב ישוחרר ממעצר. בדיון שהתקיים ביום 7.8.2012 בבית המשפט המחוזי הסכים בא כוחו של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר של מסוכנות לכאורה נוכח האישומים המיוחסים למשיב. יחד עם זאת, טען בא כוח המשיב כי יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, נוכח העובדה שחלפו כשבע שנים מאז שתמה מסכת המעשים המיניים המיוחסים למשיב, ומשהמשיב לא הסתבך בשנים האחרונות במעשים אחרים מסוג זה. נטען כי המשיב הינו איש משפחה ומתפקד בצורה נורמטיבית. לחלופין, ביקש בא כוח המשיב להורות על עריכת תסקיר מבחן בעניינו. בית המשפט (השופט י' צלקובניק) קבע בתום הדיון כי כתב האישום שהוגש כנגד המשיב הינו חמור מאד בנסיבותיו ומייחס לו ביצוע עבירות מין רבות. בית המשפט קבע כי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנות מינית וכי במהלך השנים המשיב הפך את המתלוננת ל"שפחת מין ממש" וטענת ההגנה כי המתלוננת שיתפה פעולה לעיתים מרצונה אינה יכולה להתקבל לכאורה, נוכח העובדה שהמעשים המיניים החמורים החלו ביוזמת המשיב, שהיה מבוגר בכשמונה שנים מהמתלוננת, שהייתה באותה עת בת שמונה שנים. בית המשפט ציין עוד כי הפעילות המינית המיוחסת למשיב בכתב האישום נמשכה לאורך שנים, גם בגיל מבוגר יחסית של המשיב, וכללה עירובם של אחרים, ביניהם קטינה, במעשים. בית המשפט קבע כי פעילות מינית זו אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות "נורמטיבית" וקשה לצפות מהלכיו של המשיב לאחר הגשת התלונה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי יש חשיבות לקבלת עמדת שירות המבחן בעניינו של המשיב, והורה כי שירות המבחן ישמע גם את עמדתה של המתלוננת בעניין המעצר, על רקע השנים שחלפו מתום המעשים המיוחסים למשיב.

          

3.        ביום 20.8.2012 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב. מהתסקיר עולה כי המשיב הינו בן 33 כיום ובעל משפחה (נשוי ואב לשני פעוטות – בני שנה וחצי ושלושה שבועות) שהיה עד למעצרו בעל רקע של תפקוד תעסוקתי ועמידה בגבולות ובמסגרות שהוצבו בפניו במסגרות פורמאליות (סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות חלקית, שירת שירות צבאי מלא ועובד במשך רוב השנים ממועד שחרורו). בתסקיר נקבע כי המשיב נמצא במצוקה רגשית על רקע מעצרו לראשונה בחייו ועל רקע כתב האישום והעבירות המיוחסות לו, כאשר לתפיסתו הוא נעצר על לא עוול בכפו. צוין כי בשיחה שהתקיימה עימו תיאר המשיב התפתחות מינית תקינה במהלך השנים וקשר זוגי ומיני תקין וחיובי עם אשתו. עוד צוין כי המשיב שלל קיומם של דחפים מיניים מוגברים וכן שלל על הסף משיכה מינית לקטינות. המשיב ציין שצפה במהלך חייו בסרטים פורנוגרפיים כשלב מקדים לקיום יחסי מין עם בנות זוג, אך שלל עיסוק אובססיבי בחומר פורנוגרפי וכן שלל צפייה בחומרים פדופיליים. לאור השיחה עם המשיב, קבע שירות המבחן כי קיים פער משמעותי בין אופי וחומרת האישומים המיוחסים למשיב ומצבה של המתלוננת לבין עמדותיו המתוארות של המשיב השוללות כל בעייתיות מצידו.

 

           שירות המבחן הביא בתסקיר את עמדתה של המתלוננת. צוין כי המתלוננת הגישה את התלונה כנגד המשיב בעקבות טיפול פסיכולוגי במהלכו התמודדה עם המעשים המיניים, ומשיחה שניהלה עם חברת ילדות בה גילתה לה חברתה שהמשיב פגע בה מינית, עת הייתה בת תשע שנים. צוין כי המתלוננת רואה בהגשת התלונה ובמיצוי הדין עם המשיב חלק מתהליך הריפוי מהפגיעה הקשה עימה התמודדה במשך השנים "תוך הסתרת הסוד מהסובבים אותה והצגת פאסדה חיצונית מתפקדת". צוין כי המתלוננת התנגדה בתוקף לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בהביעהּ חשש מהמשיב (בהקשר זה צוין כי המתלוננת מתעתדת להשתלב בשנה הקרובה בהכשרה מעשית במסגרת לימודיה בבית חולים המצוי בעיר מגוריו של המשיב). כמו כן, הביעה המתלוננת חשש כי המשיב מהווה סיכון כלפי קטינים נוספים המצויים בסביבתו – לרבות אחייניותיו וילדיו הפעוטים – וזאת לאור האירוע שנכלל בכתב האישום בו מיוחסת למשיב פגיעה מינית בקטינה נוספת, חברתה של המתלוננת שהייתה באותה עת בת תשע שנים, ולאור טענתה כי המשיב נהג להראות לה סרטים פורנוגרפיים בעלי אופי פדופילי.

 

           בבואו להעריך את רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב ציין שירות המבחן כי נלקח בחשבון מחד כי מדובר באדם בעל רקע של הסתגלות ועמידה בגבולות במסגרות פורמאליות, בעל רקע של תפקוד תעסוקתי יציב אשר עבד עד למעצרו במסגרות מובנות ובעל משפחה. כמו כן, צוין כי נלקחו בחשבון האפקט ההרתעתי של המעצר עצמו ופרק הזמן שחלף מעת האירועים המתוארים בכתב האישום במהלכו לא ביצע לכאורה פגיעות נוספות. מאידך, צוין כי נלקחו בחשבון כתב האישום הקשה שבו חשוד המשיב והפער שבין החשדות המיוחסים למשיב לבין עמדתו ששוללת כל בעייתיות, וכן "השימוש שנראה שעשה בין השנים בבניית פאסדה חיצונית מתפקדת כדרך להסוואת בעייתיות כלשהי בתפקודו אשר איננה מתרחשת לעיני כל". בנוסף צוין כי נלקחה בחשבון עמדתה השלילית של המתלוננת ביחס לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר ודיווחיה אודות צפייה של המשיב בסרטים פורנוגרפיים עם תכנים פדופיליים. לפיכך נקבע כי לא ניתן לשלול קיומה של סטייה מינית וכי קיים סיכון להישנות התנהגות פוגענית מינית מצידו של המשיב במידה שישוחרר לכל חלופת מעצר, ובפרט לחלופה בה שוהים קטינים. כמו כן נקבע כי ישנו סיכון לשיבוש הליכי חקירה במידה שהמשיב ישוחרר לחלופת מעצר, נוכח העובדה שמדובר לכאורה בעבירות מין במשפחה ונוכח הפער בין כתב האישום החמור לבין עמדותיו של המשיב השוללות כל בעייתיות.

 

           שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב, בביתו תחת פיקוחה העיקרי של אשתו ובסיוע מפקחים נוספים מקרב בני המשפחה (מצד אשתו) – חמיו, גיסתו ושתי דודותיו. צוין כי ההתרשמות מהמפקחים המוצעים הייתה חיובית וכי ניכר שמדובר במשפחה מלכודת אשר מעוניינת לסייע למשיב באמצעות פיקוח עליו וחתימה על ערבויות כספיות. יחד עם זאת, לא המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופה, בין היתר לאור חומרת המעשים המיוחסים לו, לאור הסיכון לשיבוש הליכי חקירה, לאור מצבה הנפשי של המתלוננת ועמדתה בנוגע לשחרורו, לאור מיקום החלופה בעיר שסמוכה למקום מגוריה של המתלוננת היום, לאור העובדה שלא ניתן לשלול קיומה של משיכה מינית פדופילית ולאור נוכחות קטינים בחלופה.

 

4.        ביום 22.8.2012 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשה וביום 23.8.2012 ניתנה ההחלטה מושא הערר שלפני. בית המשפט (השופטת ט' חיימוביץ) קבע בהחלטתו כי אין חולק על חומרת המעשים המיוחסים למשיב ועל המסוכנות הנשקפת מהמשיב בגינם, אלא שיש לבחון אם ניתן להשיג בנסיבות העניין את מטרת המעצר באמצעות חלופה שלא מאחורי סורג ובריח. בית המשפט קבע כי הסיכון שיש לקדמו הוא חזרה על המעשים המיוחסים כלפי המתלוננת או אחרים ושיבוש הליכי משפט.

 

           אשר לחזרה על המעשים, נקבע כי לא קיים חשש כי המשיב יחזור על המעשים כלפי המתלוננת, לאור העובדה שהמעשים נפסקו כליל לפני כשבע שנים, עת הודיעה המתלוננת כי היא רוצה להפסיק את המעשים. עוד נקבע כי ניתן לאיין את החשש למעשים מיניים מצד המשיב כלפי קטינים אחרים, על דרך של מתן הוראה שלא ישהו קטינים עם המשיב בביתו. אשר לחשש מפני שיבוש הליכי המשפט נקבע כי לא מדובר בחשש אמיתי, כאשר המתלוננת נחושה בדעתה לעמוד על תלונתה ומקבלת גיבוי ממשפחתה. צוין כי לא נטען שהמשיב ניסה ליצור קשר עם המתלוננת במישרין או בעקיפין על מנת לנסות ולהשפיע על גרסתה. בית המשפט ציין כי הערבים המוצעים מקובלים על שירות המבחן ואין חשש שיזניחו את תפקידם. לפיכך, קבע בית המשפט כי הסיכונים הצפויים מהמשיב בשלב זה אינם כאלה שלא ניתן להפיגם באמצעות החלופה של מעצר בית בפיקוח ערבים. נקבע כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה החשש לשלומו הנפשי של המתלונן בעבירות מין צריך להילקח בחשבון כשיקול לשחרורו של הנאשם, אך יחד עם זאת נקבע כי במקרה זה אין מדובר במתלוננת קטינה או חסרת ישע או במשפחה המגוננת על הנאשם. לפיכך נקבע כי אין מקום שלא לשקול שחרור לחלופה רק מטעם זה. בית המשפט ציין כי החלופה המוצעת הינה בעיר אחרת מעיר מגוריה של המתלוננת (ואף מעיר המגורים של הוריה, שנקבע בהחלטה כי המתלוננת נוהגת לבקרם בסופי שבוע), ולכן לא מדובר בחלופה שקרובה למקום מגוריה.

 

           נוכח כל האמור, קבע בית המשפט כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר שכוללת: מעצר בית מלא בביתו של המשיב, בפיקוח אחד מחמישה מפקחים מוצעים; איסור כניסה של קטינים לביתו של המשיב, בו ישהה בחלופת מעצר, למעט ילדי המשיב שהינם תינוקות ויהיו ביחד עם אימם בבית; חתימה על ערבויות עצמיות וערבויות צד ג' והפקדת עירבון כספי.

 

5.        בית המשפט המחוזי עיכב, לבקשת העוררת, את ביצוע השחרור לחלופת מעצר עד לתאריך 26.8.2012 בשעה 10:00, על מנת לאפשר הגשת ערר. בהתאם להסכמת הצדדים, עיכבתי במסגרת החלטתי מיום 26.8.2012 את ביצוע השחרור עד למתן החלטה אחרת.

 

          מכאן הערר שלפני.

 

 

 

נימוקי הערר

6.        העוררת טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד איילת קדוש – כי בנסיבות המקרה אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי.

 

           ראשית, נטען כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות גבוהה ומהותית –  כלפי הציבור בכלל וכלפי ציבור הקטינים בפרט – ומצביעים על דחפים מיניים חריגים ובלתי מרוסנים ועל אכזריות וקהות חושים ביחס לסבל ולנזק שנגרם למתלוננת. נטען כי בית המשפט לא התייחס בהחלטתו לעובדה שהמעשים המיוחסים למשיב לא הופנו כלפי המתלוננת בלבד כקורבן יחיד, כאשר בכתב האישום כלולים שני אישומים הנוגעים למתלוננות נוספות, בהן קטינה בת תשע שנים. עוד נטען כי בית המשפט שגה בקובעו שחלוף הזמן ממועד ביצוע המעשים המיוחסים לעורר מאיין את המסוכנות, בהתעלם מכך שהמשיב כופר כפירה מלאה במעשים המיוחסים לו, באופן שמעורר קושי מהותי לבחון את הסיכון להישנות עבירות דומות. כמו כן, נטען כי בחיפוש במחשב ובמכשיר הסלולארי של המשיב התגלו כ-150 סרטים פורנוגרפיים. נטען כי בית המשפט לא נתן כל נימוק ממשי להתעלמותו מהאמור בתסקיר ולסטייתו הקיצונית מההמלצה הנחרצת של שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב לשום חלופת מעצר ובפרט לחלופת המעצר הספציפית המוצעת. בנוסף נטען כי אין בחלופה המוצעת אפשרות ויכולת ממשית לפקח על אי הימצאותם של קטינים בה, במיוחד בשעה שהמפקחת הראשית הינה אשתו של המשיב, המטופלת בשני פעוטים רכים בשנים.

 

           שנית, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך ששלל את האפשרות שהמשיב ישבש הליכי משפט, חרף הערכתו הברורה של שירות המבחן כי קיים סיכון ממשי כי יעשה כן ככל שישוחרר. נטען כי החשש לשיבוש במקרים של עבירות מין במשפחה הוא חשש מובנה ואין כל נפקות לעובדה שלעת עתה תומכים הוריה של המתלוננת בה. בנקודה זו נטען כי המתלוננת תשהה יומיים בשבוע במסגרת התמחותה בבית חולים שמצוי בעיר מגוריו של המשיב.

 

           שלישית, נטען כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי למצבה הנפשי הקשה של המתלוננת ולחשש שהביעה באם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר, ונתן משקל רב מדי לעובדה שהמתלוננת הינה בגירה וזוכה לתמיכה ממשפחתה.

 

7.        המשיב טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד נס בן נתן – כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ולפיכך דין הערר להידחות.

 

           ראשית, לעניין המסוכנות כלפי המתלוננת, נטען כי עברו שבע שנים מעת שנפסקו המעשים המיוחסים למשיב ובמשך כל התקופה הזו המתלוננת לא הביעה כל חשש מפני המשיב. עוד נטען כי חלק ניכר מהמעשים נעשו בהסכמתה של המתלוננת ולעיתים אף ביוזמתה. לעניין הטענה כי נשקפת מסוכנות כללית כלפי קטינים, נטען כי אף אם המעשים המיוחסים מעידים על מחשבה מעוותת, אין בכך כדי להעיד על מסוכנות כללית כלפי קטינים. עוד נטען כי העובדה שנמצאו בביתו של המשיב 150 סרטים פורנוגרפיים אינה מעידה בפני עצמה על מסוכנות כלפי קטינים או בכלל, בשים לב למזכר שערכה המשטרה לאחר בדיקת הסרטים, ממנו עולה כי לא נמצא שום תוכן פדופילי בסרטים. לעניין הטענה כי נשקפת מסוכנות כלשהי כלפי ילדיו הקטינים של המשיב, נטען כי אשתו של המשיב שוחחה ארוכות עם קצינת המבחן ומבינה מה מיוחס לו ובכך יש כדי לבטל מסוכנות נטענת זו.

   

           שנית, לעניין החשש משיבוש הליכי משפט, נטען כי בתסקיר הוזכר אמנם חשש לשיבוש על רקע הפער בין כתב האישום לבין עמדת המשיב ששולל כל בעייתיות בהתנהגותו ועל רקע אופיין של העבירות המיוחסות למשיב (עבירות מין במשפחה), אך נטען כי בכך לא די כדי לקבוע שמתקיים חשש לשיבוש.

 

           שלישית, לעניין מצבה הנפשי של המתלוננת, נטען כי המתלוננת נחושה בדעתה למצות את הדין עם המשיב ו"חרטה על דגלה" להכניסו מאחורי סורג ובריח. נטען כי אין בסיס לטענת המתלוננת בדבר חששה מהמשיב, בשים לב לחלוף הזמן הרב מעת שהמעשים הנטענים נפסקו כליל.

 

דיון והכרעה

8.        לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה, שמעתי את טענות הצדדים בדיון לפני ו ועיינתי במוצגים שהוגשו לעיוני במהלך הדיון (ובסמוך לאחריו) הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

 

9.        עלי להודות כי התלבטתי בשאלת חלופת המעצר בנסיבות התיק שלפני. נימוקיו של בית המשפט המחוזי אינם משוללי יסוד. בית המשפט לא התעלם מחומרת המעשים המיוחסים למשיב, מקיומן של ראיות לכאורה ומהמסוכנות שעולה מהן. בית המשפט סבר כי מעת שמדובר במעשים שהתרחשו לפני שנים רבות, אשר בוצעו ברובם כלפי המתלוננת ואשר נפסקו לפני כשבע שנים, יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת. לגישה זו, הרואה בתלונה בדבר מעשים מיניים המוגשת בחלוף שנים רבות ממועד ביצוע המעשים המיוחסים נסיבה מקלה עם הנאשם המטה את הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר, יש ביסוס בפסיקתו של בית משפט זה [ראו: בש"פ 6239/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.9.2011); בש"פ 8282/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.11.2006)]. יחד עם זאת, בסופו של יום, סבורני כי החלטת בית המשפט אינה יכולה להיוותר על כנה, מן הטעם העיקרי כי בית המשפט לא ייחס משקל הולם לתסקיר שירות המבחן ולמסוכנות שנשקפת מהמשיב בנסיבות העניין. אפרט.

 

10.      בפתח הדברים אדגיש כי מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי שלא הוכח בנסיבות העניין קיומו של חשש לשיבוש הליכי משפט המצדיק המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח. אמנם, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע שעבירות מין המבוצעות בתוך המשפחה מקימות חשש מובנה לשיבוש הליכים. יחד עם זאת, נקבע כי לא די בטענות בעלמא בדבר חשש לשיבוש, ויש להצביע על יסוד סביר לחשש זה. זאת ועוד, החשש שהוזכר לעיל מתעורר בראש ובראשונה כאשר מדובר במתלוננים שעודם קטינים או כאשר מתקיימים יחסי תלות בין המתלונן לבין הנאשם, ולכן קיים חשש מובנה שההורים והמשפחה הקרובה או הנאשם עצמו עלולים לנסות לשכנע את המתלונן או המתלוננת "לכבס את הכביסה המלוכלכת" בבית פנימה ולמשוך את התלונה [ראו והשוו: בש"פ 8282/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.11.2006), פסקה 11 להחלטת השופט ד' חשין והאסמכתאות המוזכרות שם; בש"פ 5669/12 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.7.2012), פסקאות 17-16 להחלטת השופט א' שהם]. זוהי אינה הסיטואציה שלפני. המתלוננת הינה בגירה כיום (בת 25) ונחושה בדעתה לעמוד על תלונתה ועל הבאת המשיב לדין והיא מקבלת גיבוי ותמיכה ממשפחתה. לא נטען כי המשיב ניסה ליצור עם המתלוננת קשר, במישרין או בעקיפין, על מנת לשכנעה לחזור בה מהתלונה. בנסיבות אלה, לא מצאתי שהוכח יסוד סביר לחשש לשיבוש.

 

           כמו כן, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי החשש לשלומה הנפשי של המתלוננת במקרה זה אינו גבוה ולא די בו כשלעצמו כדי להימנע משחרורו של המשיב לחלופת מעצר. כאמור, המתלוננת בגירה ונחושה בדעתה למצות את הדין עם המשיב. כמו כן, היא מקבלת גיבוי ותמיכה מבני משפחתה [ראו והשוו לבש"פ 8282/10, שהוזכר לעיל, בפסקה 11 להחלטת השופט ד' חשין]. אף בתסקיר המבחן לא מצאתי ביסוס לטענה כי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר יגרום להתדרדרות במצבה הנפשי של המתלוננת, להבדיל מהחשש שהיא מביעה בדבר המסוכנות שנשקפת ממנו, לטענתה, לקטינים ככלל.

 

           הנה כי כן, אילו התבסס הערר על שני הנדבכים הללו בלבד, הייתי מורה על דחייתו.

 

11.      אלא שהערר מושתת על נדבך שלישי – והוא הנדבך העיקרי – המסוכנות הנשקפת מהמשיב ככל שישוחרר לחלופת מעצר. בנקודה זו סבורני כי בית המשפט המעיט יתר על המידה במשקלו של תסקיר שירות המבחן. לטעמי, בית המשפט לא ייחס משקל מספיק לעמדתו הנחרצת של שירות המבחן לפיה קיים סיכון להישנות התנהגות פוגענית מינית, במידה והמשיב ישוחרר לכל חלופה ובפרט לחלופה ששוהים בה קטינים. שירות המבחן ביסס עמדתו זו על שלושה אדנים: ראשית, הפער שבין החשדות המיוחסים למשיב לבין עמדתו השוללת כל בעייתיות בהתנהגותו (שכונתה על ידי שירות המבחן "פסאדה חיצונית"), אשר מקשה על הערכת המסוכנות שנשקפת ממנו; שנית, דיווחיה של המתלוננת על תכנים פדופיליים שהמשיב הראה לה באותה עת; שלישית, מעורבותם הנטענת של גורמים נוספים מלבד המתלוננת במעשים המיניים המיוחסים למשיב, לרבות קטינה נוספת בת תשע שנים באותה עת, חברתו דאז של המשיב ובן דודו. ויודגש, כי למעורבות זו יש תמיכה בחומר הראיות שהונח לפני והיא אינה מבוססת רק על הודעת המתלוננת במשטרה. סבורני כי שלושת הטעמים האמורים מובילים למסקנה כי חלופת המעצר הנוכחית – אשר עמדה לנגד עיניו של שירות המבחן ונדונה על ידו במפורש ואשר שוהים בה קטינים – אינה מהווה תחליף הולם למעצר בנסיבות העניין. לכך מתווספת גם העובדה שבמכשיר הסלולארי ובמחשב של המשיב נמצאו מאות סרטים פורנוגרפיים (אף אם לא נמצאו בהם תכנים פדופיליים). בכל אלו יש לטעמי כדי להטות את הכף כנגד השחרור לחלופת מעצר.

 

           ודוק, תסקיר המבחן במקרה זה הינו תסקיר שלילי ונחרץ ביחס לחלופת המעצר המוצעת. לפיכך, דחייתו על ידי בית המשפט טעונה הנמקה בעלת משקל [ראו בש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 15.3.2012) בפסקה ז' להחלטת השופט א' רובינשטיין והאסמכתאות המוזכרות שם]. בית המשפט סבר, בניגוד להמלצת שירות המבחן, כי בנסיבות העניין די בחלופת המעצר המוצעת. בית המשפט אמנם נימק את החלטתו אך מנימוקיו נעדרת התייחסות מפורשת לתסקיר שירות המבחן, אשר קבע ברחל בתך הקטנה כי החלופה המוצעת אינה מספיקה (ואף ביתר שאת, כי אין מקום בשלב זה לשחרר את המשיב לשום חלופה). כשלעצמי איני סבור שהיה מקום לסטות מההמלצה הברורה של שירות המבחן בנסיבות העניין. יודגש שוב: החלופה המוצעת הינה חלופה בה שוהים קטינים רכים בשנים (ילדיו של המשיב), וזאת כאשר ברקע מהדהדת עמדת שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות התנהגות מינית פוגענית. סבורני כי בנסיבות אלה, שגה בית המשפט המחוזי עת החליט כפי שהחליט. אמנם, לא נעלמו מעיני הכחשתו של המשיב בדבר צפייה בתכנים פדופיליים ומזכר המשטרה שקבע כי בקרב הסרטים הפורנוגרפיים שנמצאו במחשבו של המשיב לא נמצאו תכנים פדופיליים. אלא שנתונים אלו היו ידועים עובר לקבלת תסקיר שירות המבחן, ועמדת שירות המבחן – כי אין לשלול הישנות פגיעה מינית, לאור עמדת המשיב השולל כל בעייתיות בהתנהגותו – נותרה בעינה. בנסיבות אלה, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו להתערב בהמלצת שירות המבחן [למעמדו של תסקיר שירות המבחן ולסמכותו של בית המשפט להתערב בהמלצותיו מחד, ולנטייתו של בית המשפט שלא להתערב בהמלצות אלה כאשר מדובר בעבירות מין מאידך, ראו והשוו בין היתר: בש"פ 787/12 מדינת ישראל נ' סלאימה (טרם פורסם, 26.1.2012) בפסקאות 14-13 להחלטתי; פסקאות ו'-ז' להחלטת השופט א' רובינשטיין בבש"פ 2006/12 שהוזכר לעיל].

 

12.      למען הסר ספק, אבהיר כי אין לפרש את החלטתי כדחיית האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר כלשהי בעתיד. ככל שתוצע חלופת מעצר אחרת, שלא שוהים בה קטינים, וככל שיתקבל תסקיר שירות מבחן נוסף ועדכני אשר תומך בשחרור לחלופה שכזו, ניתן יהיה לשקול את הדברים מחדש [ראו והשוו: בש"פ 6190/10 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.9.2010]. בשלב זה, משחלופת המעצר המוצעת אינה עולה בקנה אחד עם המלצת שירות המבחן, אין מקום לשחרר את המשיב לחלופה זו.

 

13.      נוכח האמור לעיל, דין הערר להתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר מבוטלת.

 

           ניתנה היום, ‏ט' אלול תשע"ב (27.8.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12062520_W02.doc   אב

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il