עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 624/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

 

בשם המבקש:                        עו"ד א' סהר שבצ'וק

 

 

 

           לפני בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן-אור) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 51563-09-11 מיום 3.1.2012, בו נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטתה של ראש דסק צפון במשיב, בגדרה נדחתה בקשתו של העותר להעברת עניינו לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, משמצאה כי בקשתו אינה מעלה טעם הומניטארי מיוחד המצדיק את העברת הדיון לאותה ועדה.

 

רקע עובדתי והליכים קודמים בתמצית

 

1.        הרקע העובדתי להשתלשלות העובדתית בעניינו של המבקש מפורט היטב בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ומשכך אדרש לנתונים העובדתיים ההכרחיים לשם מתן החלטה בבקשה שלפני בלבד. בתמצית יאמר כי המבקש הוא נתין אוזבקיסטאן אשר נכנס לראשונה לישראל בחודש יוני 1996 באשרת תייר וכעבור שלושה חודשים עזב את ישראל והגיש בקשה להסדרת מעמדו בישראל כבן זוגה של אזרחית ישראלית, לה נישא באוזבקיסטאן ואשר בשנת 1994 עלתה מאוזבקיסטאן לישראל עם שני ילדיהם של בני הזוג מכוח חוק השבות. המבקש ואשתו התגרשו עוד באוזבקיסטאן אולם בדצמבר 1996 נישאו בשנית ומשכך ניתן למבקש רישיון לישיבת ארעי לשם מיצוי ההליך המדורג לקבלת מעמד בישראל. בשלב מסוים הורשע המבקש בעבירות של איומים, תקיפת בן זוג והיזק לרכוש במזיד וביום 31.10.1999 נגזרו עליו ששה חודשי מאסר על תנאי. משכך ועל יסוד הצהרת אשת המבקש כי הוא מכה אותה וכי אין הם מתגוררים יחדיו הוחלט על הפסקת ההליך המדורג בעניינו. בשנת 2003 התגרשו המבקש ואשתו לשעבר בשנית. בשנת 2011 התקבל במשרד הפנים מכתב ששלחה גרושתו של המבקש לבית הדין לביקורת משמורת ומידע אודות תלונה שהגישה בטענה כי המבקש הטריד אותה טלפונית. כמו כן, בשנים 2004 ו-2005 הורשע המבקש בעבירות נוספות של איומים ושימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית.

 

2.        מאז 22.12.1999, עת פקע רישיון ישיבת הארעי של המבקש, שוהה המבקש בישראל שלא כדין. עוד יצויין כי בתו של המבקש משרתת בצה"ל ולפיכך פנה המבקש לבחון אם יש מקום להסדיר את מעמדו בישראל מכוח הוראות נוהל הורה חייל. בהמשך לכך, נערכה שיחת טלפון עם בתו של המבקש והיא נתבקשה לסור ביחד עם אביה ללשכת מנהל האוכלוסין באשקלון ביום 4.2.2007. השניים לא התייצבו לפגישה המיועדת וביום 19.3.2007 התקבל אצל המשיב מכתבה של הבת בו טענה כי אביה הוא אדם אלים וביקשה כי יורחק מישראל. מנגד הצביע המבקש על מכתבים מאת בתו ואשתו משנת 2000 בהם ביקשו כי יקבל מעמד בישראל. עוד ציין המבקש כתבה משנת 2004 בה צוטטה בתו כשהיא מתלוננת כנגד אי הסדרת מעמדו של המבקש בישראל.

 

3.        מיום 6.6.2007 היה נתון העותר במשמורת לצורך הרחקה, אך הרחקתו של העותר לא התאפשרה נוכח העובדה כי שגרירות אוזבקיסטאן לא הכירה בו כאזרח אוזבקי ומשכך לא ניתן היה להרחיקו למדינת מוצאו. העותר לא שיתף פעולה בהליכים הנדרשים לצורך קבלת תעודת מעבר ובדיקת אזרחותו באוזבקיסטאן. בשלב מסוים שוחרר המבקש ממשמורת. ביום 3.5.2011 הוכר העותר כנתין אוזבקיסטאן והרשויות האוזבקיות הוציאו עבורו תעודת מעבר המאפשרת את הרחקתו מישראל. הליכים ערעוריים כנגד צו ההרחקה שהוצא למבקש נדחו.

 

4.        בהמשך לכך, ביום 21.6.2011 התבקש המבקש להגיע ללשכת מנהל אוכלוסין בתל-אביב ביום 23.6.2011 ככל שברצונו להגיש בקשה ומסמכים נוספים. לאחר שהגיע המבקש למשרדי מנהל האוכלוסין על מנת להגיש בקשתו המבוססת על טעמים הומניטאריים הוא נעצר על ידי שוטרים, שהגעתם תואמה מראש עם מנהל אוכלוסין, בנימוק כי הוא דרוש לחקירה בנוגע לאירועים שהתרחשו לפני כארבע שנים. ביום 28.6.2011 דחתה ראש דסק צפון במשיב בקשת העותר להעביר את עניינו לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. כעולה מהבקשה שלפני, ביום 23.8.2011 נדחתה השגתו של המערער על החלטת ראש דסק צפון על ידי ועדת השגה לזרים בירושלים. ביום 25.8.2011 נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטת ועדת ההשגות. לאחר שוועדת ההשגות דחתה את ההליכים בהם נקט המבקש הוגשה מטעמו העתירה מושא הבקשה שלפני.

 

תמצית ההליכים לפני בית המשפט לעניינים מנהליים

 

5.        כעולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, טען המבקש כי החלטת ראש דסק צפון במשיב התקבלה תוך שטמנו לו מארב מתוכנן היטב ומראש בתיאום עם משטרת ישראל, הגם שבקשה מוקדמת להשיבו למשמורת נדחתה. לטענתו, מעצרו מנע ממנו להגיש בקשה משלימה וערוכה כראוי על מנת שעניינו יובא בפני הוועדה הבינמשרדית. המבקש טען כי יש לתת משקל משמעותי לרמיסת זכויותיו באופן גס במהלך הגשת בקשתו וכי יש לאפשר לו להשלים הליך הגשת הבקשה עובר להשלמת צעדי האכיפה כנגדו. עוד טען המבקש כי בשנת 2007 פנה לשר הפנים בנוגע למעמדו אך החלטה לא ניתנה ומשכך לא ניתן היה לנקוט נגדו צעדי אכיפה נוספים עד לקבלת החלטה סופית מטעם שר הפנים. כמו כן טען המבקש כי המשיב אינו רשאי להעלות טענה בדבר עברו הפלילי כנימוק למעצרו אלא היה עליו לערור על החלטת השחרור ממרץ 2011. עוד טען המבקש כי אין בסיס לטענה בדבר מסוכנותו לשלום הציבור ולבני משפחתו וכי התלונה שהוגשה על ידי גרושתו באפריל 2011 אינה מהווה ולו ראיה מנהלית לשם ביסוס קביעה זו.

 

6.        בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי מעצרו של המבקש עם הגיעו ללשכת מנהל האוכלוסין על פי זימון מראש ותוך מתן הודעה למשטרה היה בבחינת התנהלות לא ראויה שבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז והן בית משפט זה אמרו את דברם עליה, אולם אין בין אירוע זה לבין עניינה של העתירה ולא כלום. בית המשפט הדגיש כי המבקש אינו יכול לזכות במעמד בישראל מכוח קשרי משפחה כלשהם שכן אין הוא נשוי עוד לאשתו לשעבר ואין הוא טוען לקשר עם ילדיו הבוגרים. כמו כן הטעים בית המשפט כי אין המבקש יכול להישען על טענת חוסר האזרחות משעה שהוצאה לו תעודת מעבר. בנוסף לכך ציין בית המשפט כי הנימוקים ההומניטאריים העומדים ביסוד בקשתו של העותר הם נוכחותו המתמשכת בישראל והיעדר קרובי משפחה במדינת מוצאו. בית המשפט קבע כי טענה זו נטענה בחוסר תום לב שכן נוכחות שלא כדין משך שנים ארוכות אינה יכולה לבסס כשלעצמה טעם הומניטארי. כמו כן ציין בית המשפט כי גם בישראל אין למבקש קרובי משפחה איתם הוא מצוי בקשר שכן משפחתו אינה מכירה בו לנוכח התנהגותו האלימה. על כל אלה הוסיף בית המשפט כי ממילא המבקש אינו עומד בקריטריונים הומניטאריים נוכח עברו הפלילי. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענתו של המבקש כי פנה לשר הפנים בבקשה להסדרת מעמדו והחלטה בבקשה זו טרם ניתנה. מכל הטעמים הנ"ל נדחתה עתירתו של המבקש. כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים כאמור הוגש ערעור לבית משפט זה.

 

נימוקי הבקשה

 

7.        בד בבד עם הערעור שהוגש לבית משפט זה הוגשה בקשה למתן סעד זמני, היא הבקשה שלפני. בבקשתו טוען המבקש כי יש לתת בידו סעד זמני האוסר על הרחקתו מישראל עד להכרעה בערעורו. לטענת המבקש סיכויי ערעורו טובים שכן שגה בית המשפט לעניינים מנהליים משלא נתן משקל הולם לפגם שנפל בהליכים שננקטו כנגדו, תוך הטמנת מארב מתוכנן היטב לשם מעצרו עוד טרם הספיק להגיש בקשתו באופן מלא וראוי וטרם נערך לו שימוע. עוד טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן יגרם לו נזק בלתי הפיך עם הרחקתו בטרם יוכרע ערעורו שכן אין לו בני משפחה או רכוש וחסכונות כדי לשרוד בארץ מוצאו. עוד טוען המבקש כי העובדה שהוצאה לו תעודת מעבר אינה מעידה על אזרחותו האוזבקית.

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אעיר, כי בבקשה צויין כי מצורפים לה נספחים נוספים פרט לפסק הדין. ואולם, על אף שאין זה המצב איני סבור כי יש בכך כדי להצדיק עיכוב במתן החלטה בבקשה.

 

9.        כידוע, כלל הוא כי סעד זמני לתקופת הערעור יינתן בנסיבות בהן סיכויי הערעור טובים וכי עלול להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני, או, למצער, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו [ראו למשל: עעמ 6336/09 ריו נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.8.2009), פסקה 5; עע"מ 3658/11 דה רוסאריו תיאודור נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.5.2011), פסקה 7]. סבורני כי סיכויי הערעור בנסיבות העניין אינם טובים ואף לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

 

10.      באשר לסיכויי הערעור; על אף הפגם שדבק בהתנהלות המשיב, אשר תיאם את מעצרו של המבקש שעה שזומן מראש לפגישה במשרדי מנהל האוכלוסין, סבורני כי צדק בית המשפט לעניינים מנהליים בקובעו כי לא היה בפגם האמור כדי להביא לקבלת עתירתו של המבקש. העתירה התבססה בעיקרה על ההחלטה שלא להעביר את בקשת המבקש לוועדה הבינמשרדית. החלטה זו אינה מצדיקה בנסיבות העניין התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת ואין לומר כי שיקול דעת מנהלי זה פגום מיסודו ובלתי סביר. כפי שעמד על כך בית המשפט לעניינים מנהליים, המבקש הוא בעל עבר פלילי לא קל ומשכך ממילא אינו זכאי למעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. אכן, גם שהייה שלא כדין בישראל משך שנים רבות אינה יכולה להצדיק כשלעצמה הכרה בטעם הומניטארי. באשר לטענתו של המבקש כי תעודת מעבר מטעם אוזבקיסטאן אינה מצביעה על אזרחותו, הרי שהמבקש לא צירף לבקשה דנן כל ביסוס עובדתי או משפטי לטענתו זו, כדוגמת תצהיר מטעם נציג קונסולארי של שגרירות אוזבקיסטאן בישראל. תעודת המעבר שהונפקה למבקש מאפשרת הרחקתו מישראל מהפן הפרקטי. לא זאת אף זאת, בהתחשב בזיקותיו של המבקש לאוזבקיסטאן עובר לכניסתו לישראל אין זה בלתי סביר להניח כי נכונות הרשויות בארץ מוצאו להנפיק לו תעודת מעבר נגזרת מהנכונות להכיר באזרחותו. הנחה זו מקבלת משנה תוקף לאור הסכמתה המאוחרת של שגרירות אוזבקיסטאן להנפיק למבקש תעודת מעבר לאחר שנים בהן לא הייתה מוכנה לעשות כן. באשר למאזן הנוחות; כשם שהמבקש טוען כי אין לו קשרי משפחה באוזבקיסטאן ובסיס כלכלי, כך גם בישראל אין לו קשרי משפחה לנוכח התנהגותו האלימה, ואף לא הונחה ראשית ראיה למקורות קיומו הכלכלי ויכולתו להמשיך ולפרנס עצמו בישראל להבדיל מיכולתו להתפרנס באוזבקיסטאן.

 

11.      אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

           ניתנה היום, כ"ז בטבת תשע"ב (22.1.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12006240_W01.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il