עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6116/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6116/12

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר:

חליל אבו סוילם

נ ג ד

המשיב:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא אלון) במ"ת 43490-06-12 מיום 16.7.12

תאריך הישיבה: ה' באלול התשע"ב (23.8.12)

בשם העורר: עו"ד רעות רוזנר; עו"ד ריאד סוואעד

בשם המשיבה: עו"ד איילת קדוש

בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס שלומית מרדר

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא אלון) במ"ת 43490-06-12 מיום 16.7.12, במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עניינה של הפרשה אישומים באלימות, הצתה, איומים ועוד - במשפחה.

כתב האישום

ב. לבית המשפט המחוזי הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו, במסגרת ארבעה אישומים ממאי-יוני 2012, עבירות של אלימות כלפי קטינים מבני משפחתו, הצתה, היזק בזדון לרכוש, הטרדת עדים ואיומים. לפי האישום הראשון, ניגש העורר לאחיינו, כבן 5, סטר על פניו והפילו ארצה, מייד לאחר מכן ניגש אל אחיין נוסף, כבן 3, הצמיד לירכו סיגריה בוערת וגרם לו לכויה. בעקבות דברים אלה, כמתואר במסגרת האישום השני, הגיע העורר לחדרו בבית הוריו, בשעת לילה מאוחרת, פתח את חלון החדר והשליך פיסת נייר בוערת; כתוצאה מכך, הוצתה מיטתו של העורר. תוך כדי האירוע החל העורר לצעוק לאביו "בוא תראה אני שורף לך את כל הבית", אולם טרם התפשטות הדלקה, הגיע אחיו של העורר וכיבה את האש. לפי האישום השלישי, נטל העורר מיכל שמן ושפך אותו בבית גיסתו, המתגוררת בסמיכות אליו. בעקבות זאת פנתה גיסתו אל אמו וסיפרה לה על שהתרחש בביתה; העורר, שנכח במקום, איים על גיסתו באומרו "אני רוצה לאנוס אותך. את לא טובה. את יוצאת עם גברים אחרים". בהמשך לכך נטל העורר אבן, איים להשליכה על גיסתו ולרצוח אותה. לאחר שגיסתו של העורר הגישה נגדו תלונה במשטרה, כמתואר באישום הרביעי, הגיע העורר לביתה שבר את מנעול הדלת ואיים עליה, כי הוא רוצה להרוג אותה. גיסתו פנתה להזעיק עזרה, או אז צעק לעברה העורר, כי אם ייכנס לכלא בגללה יהרוג אותה לאחר שישתחרר.

הליכי המעצר

ג. עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים. נטען כי ראיות התביעה כוללות, בין היתר, הודעות מצד העורר, אביו וגיסתו. בדבר עילת המעצר נטען, כי קמה עילת מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(ג)(4), 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. נטען, כי העורר מסכן את בני משפחתו ואחרים; וכי כתב האישום מעלה חשש משמעותי למעשי אלימות ההולכים ומסלימים. צוין, כי ברקע מצויה, ככל הנראה בעיית סמים; וכי יש לבחון את מצבו הנפשי של העורר. נטען, כי בנסיבות אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את תכליות המעצר.

החלטת בית המשפט המחוזי

ד. בפתח הדיון במעצרו של העורר, הודיע בא כוחו, כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. המשיבה טענה לחומרת המעשים המיוחסת לעורר, הכוללים עבירות אלימות כנגד קטינים בני פחות מחמש שנים וכנגד מבוגרים בני משפחתו. עוד נאמר, כי עבירת ההצתה המיוחסת לעורר מקימה מסוכנות גבוהה במיוחד נוכח הסכנה לכל דיירי בניין המגורים בו מצויה דירת המשפחה. מנגד נטען, כי מדובר במעשים בעלי אופי פרובוקטיבי כלפי המשפחה, ולא במעשים מסוכנים, הלכה למעשה. נטען, כי מרבית התלונות הן ישנות ולא הצריכו הגשת כתב אישום בעבר; עמדת המשפחה היא, כי ניתן לבטל את התלונות ולתת לעורר הזדמנות נוספת. בית המשפט החליט (ביום 27.6.12), כי העורר יישאר במעצר עד לקבלת תסקיר ועריכת בדיקה פסיכיאטרית, נוכח חשש לתחלואה כפולה. הוטעם, כי "יש במעשים ובאמירות שנאמרו כדי ללמד לכאורה על מסוכנות רבה... ריבוי המעשים וגיוונם והעובדה שהם כוונו כלפי בני משפחה קרובים מלמדים על מסוכנות לכאורה שהיא משמעותית ביותר".

ה. בתסקיר המעצר (מיום 12.7.12) עולה, כי העורר משתמש, לדבריו, בסם מסוג חשיש מזה כמה שנים וצורך אלכוהול. מבחינת הרקע הפסיכיאטרי, לדברי העורר, הופנה בעבר לטיפול אך נשר לאחר זמן קצר (תוצאות האבחון הפסיכיאטרי לא נמצאו עדיין ברשותו של השירות ולכן לא התייחס אליהם). השירות התרשם, כי העורר אדם צעיר, בעל כוחות אגו חלשים, עם נטייה להרס עצמי, המתקשה לדחות סיפוקים. עוד צוין, כי נראה שהעורר אינו מודע למצבו, וחסר הכוח והמוטיבציה להתמודד עם קשייו, כך שאין לו הבשלות לעבור טיפול גמילה מסמים. בבואו להעריך את הסיכון להישנות העבירות, ציין השירות, כי קיימת רמת סיכון להמשך אורח חיים התמכרותי וכן לפגיעה באחרים. עוד צוין, כי חלופה במסגרת סגורה היא המתאימה ביותר לצמצום סיכון זה, אולם נוכח האמור מעלה העריך השירות שהטיפול לא יצלח והעורר ייפלט ממנו לאחר פרק זמן קצר. ביחס להורי העורר התרשם השירות, כי הם נוטים לגונן עליו, ויתקשו לרסן את התנהגותו בעתיד, כשם שהתקשו לעשות זאת בעבר. נקבע, כי על רקע רמת הסיכון שתוארה אין חלופת המעצר ושהוצעה בבית הוריו מתאימה לצמצם את הסיכון הנשקף מן העורר, וכי העורר, כאמור, אינו בשל אף לטיפול בחלופה סגורה.

ו. מחוות הדעת הפסיכיאטרית (מיום 15.7.12) עולה, כי הוא אינו סובל מדיכאון מג'ורי מהפרעות בחשיבה ובתפיסה. צוין, כי לעורר בוחן מציאות נכון וקיימת אצלו תובנה למצבו. מבחינה משפטית צוין, כי העורר מבדיל בין טוב ורע, מותר ואסור, ואינו לוקה במחלת נפש פסיכוטית; ונמסר, כי "במידה וביצע את המעשיים המיוחסים לו היה אחראי על כך" (עמ' 2 לחוות הדעת). עוד נמסר, כי לדברי העורר היה שרוי בהשפעת סמים ואלכוהול כאשר ביצע את מעשה ההצתה. הפסיכיאטר ציין לבסוף, כי העורר עצמו "מבטא רצון להיגמל ולקבל 'טיפול נפשי'" (שם), והמליץ על תהליך גמילה מבוקרת מסמים ומעקב פסיכיאטרי מרפאתי.

ז. בדיון ההמשך (מיום 16.7.12) ביקש העורר, כי ייערך תסקיר משלים לבחינת "חלופה אנושית", שבפועל לא נבדקה (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 16.7.12) וחלופה נוספת שמוצעת כעת. כן נתבקשה בחינה נוספת של מסגרת טיפולית פתוחה או סגורה בשילוב עם חלופת המעצר, כפי שעלה, כך נטען, מחוות הדעת הפסיכיאטרית. מנגד נטען, כי העורר אינו עומד בתנאים שקבעה הפסיקה לצורך שליחת אדם לגמילה בהליך מעצר, וכי בכל מקרה התרשמות שירות המבחן לעניין זה היתה ברורה, ושללה סיכויי הצלחה של הליך מסוג זה. עוד נטען, כי נוכח תסקיר המבחן אין מקום לבחון חלופות מעצר נוספות. בית המשפט החליט להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, והטעים, כי העורר נמצא כשיר לדין, ושירות המבחן מצא, שבני משפחתו אינם מסוגלים להתמודד עם הבעייתיות והמסוכנות הנובעות ממנו. זאת ועוד, נוכח התמכרותו לסמים וצריכת אלכוהול הוא עלול להפוך לסכנה מוחשית לבני משפחתו ואחרים, קטנים כגדולים. עוד הוטעם, כי השירות קבע באופן חד משמעי שאין לעורר יכולת לעבור בהצלחה הליך טיפולי כעת. לפיכך נקבע, כי משקיימות ראיות לכאורה, ישנה עילת מעצר מובהקת, ובהיעדר חלופה מתאימה ואף לא אופק טיפולי אפשרי – יש לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

הערר

ח. על החלטה זו הוגש הערר (ביום 15.8.12) שבפני, ובו נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי בשעה שלא איפשר לעורר לבחון חלופת מעצר נוספת שהוצעה עובר לתסקיר שירות המבחן. עוד נטען, כי למעשה שלל שירות המבחן חלופת מעצר מרוחקת (בבית הדודה בשבט אלעזזמה ליד רמת חובב בדרום הארץ) מבלי לבחון את טיבה לעומק; כי בפני שירות המבחן לא עמדה תשתית הנתונים המלאה; זאת בהתייחס למידע בדבר טיפול שקיבל העורר במערכת לבריאות הנפש ושילובו במסגרות לתחלואה כפולה. למידע זה, כך נטען, חשיבות מיוחדת, במיוחד נוכח התרשמות בית המשפט המחוזי מאופי המעשים המיוחסים לעורר (שתוארו כ"ביזאריים" גם על ידיו (בפני השופט אינפלד - עמ' 5, ש' 33, להחלטה מיום 27.6.12). נטען, כי לא ניתן משקל הולם לחוות דעת הפסיכיאטרית שהמליצה על תהליך גמילה מבוקר ומעקב, להיעדר עבר פלילי לחובתו של העורר ולקשייו במעצר. בשורה התחתונה נתבקש, כי טרם קביעה אחרונה בעניינו של העורר ושליחתו למעצר עד תום ההליכים – ייבחנו שוב, בצורה רצינית ומקיפה אפשרויות השחרור לחלופת מעצר ושיקום.

הדיון בפנינו

ט. בדיון הוסיף עו"ד נסאר וטען לעורר, כי תסקיר שירות המבחן אינו מלא ולא נבדקה החלופה הספציפית בבית דודה הגרה במרחק מזירת העבירות. נאמר, כי כפי שציין בית המשפט המחוזי בדיון הראשון, מדובר באירועים ביזאריים, ולשיטת הסניגור, אין זה העבריין הטיפוסי אלא מי שפעל במצוקה נפשית ומהתמכרות; הוא נעדר עבר פלילי, בן 23, ויש מקום לבדיקת חלופה נוספת, של מעצר בית מלא וטיפול יום; שירות המבחן אינו מכיר את רקעו כראוי, ויש צורך בזהירות בטרם מעצר עד תום ההליכים.

י. עו"ד קדוש טענה למדינה, כי חוות הדעת הפסיכיאטרית מחזקת את האמור בתסקיר, ואין כל אינדיקציה לתקפותו של הליך גמילה. אשר לחלופה, ישנו פוטנציאל לפגיעה במפקחים, נוכח העובדה שהעורר פגע בקרובים על פי כתב האישום.

הכרעה

י"א. עיינתי בתסקיר ובחוות הדעת הפסיכיאטרית. התסקיר אמנם נכתב בטרם נמסרו הממצאים הפסיכיאטריים, אך נתתי לבי לכך שאף שמדובר באדם צעיר ללא עבר פלילי, ושירות המבחן הוא כידוע הסמן השיקומי במערכת הממסדית, לא ניתנה כל המלצת שחרור; זאת - תוך התיחסות לרמת הסיכון, שעל פי כתב האישום והראיות לכאורה היא משמעותית. חוות הדעת הפסיכיאטרית, הקובעת כשרות לעמידה לדין, מצביעה על הפרעת אישיות ושינויים מנטליים-התנהגותיים על רקע שימוש בסמים ואלכוהול, וממליצה על תהליך גמילה מבוקרת מסמים ומעקב פסיכיאטרי מרפאתי. אוסיף, כי אין כל זכר בתסקיר להצעת חלופה שונה מזו שבפיקוח הוריו, שהוצעה. להצעת החלופה אצל הדודה בשבט אלעזזמה הועלתה רק בדיון השני בבית המשפט (16.7.12), בפני הנשיא אלון; אמנם נטען כי הועלתה מתחילה, אך - מבלי לפגוע - אין כל סיבה להניח ששירות המבחן לא היה מזכיר ובודק אותה. השילוב בין סוג העבירות המופנות כלפי המשפחה, והמלצת השירות שאינה חיובית ושבתי המשפט יטו שלא לסטות משכמותה, מטה את הכף - חוששני - לעבר אי היעתרות לערר. אכן, לא בקלות החלטתי כן, נוכח היעדר עבר פלילי והגיל הצעיר. שקלתי אם אין מקום לבקש תסקיר משלים בעקבות חוות הדעת הפסיכיאטרית ששירות המבחן לא ראה, אך החלטתי שבנסיבות אין טעם לפתוח במקרה דנא בהליך גמילה במעצר, בניגוד לנהוג בכגון דא ובגישה של שכל ישר. סבורני בסופו של יום ובמובהק, כי הדרך הנכונה לטיפול בתיק היא הכרעה מהירה בתיק העיקרי, שתוצאתה - ככל שתהא הרשעה, כמובן, אם בהסדר ואם אחרת, ואיני מביע דעה לעניין זה - תכלול גם תהליך טיפולי מתאים, אם בשב"ס ואם אחר. התיק, גם אם לא יסתיים בהסדר, כולל מספר עדים מועט - ארבעה בני משפחה וארבעה שוטרים – וניתן לסיימו בהקדם. זו המלצתי לצדדים ולבית המשפט המחוזי. בכפוף לכך איני נעתר לערר.

ניתנה היום, ט' באלול התשע"ב (27.8.12).