עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6081/10

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם
הדפסה

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  6081/10

 

לפני:  

כבוד השופטת א' חיות

 

המבקשת:

ורדה פולני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. גבריאל גרוס

 

2. רונית גרוס

3. חיים פולני

4. מרק אמיר פולני

5. לירון פולני

                                          

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 21.07.2010 בת"א 1421/01 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' אחיטוב

                                          

בשם המבקשת:                      עו"ד עמית בן-גל; עו"ד בלה וולנרמן  

 

 

החלטה

 

           זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו המתוקן של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' אחיטוב) מיום 22.6.2011 בו נקבע, בין היתר, כי על המבקשת ועל המשיבים 5-3 (להלן: קבוצת פולני) לשלם למשיבים 2-1 (להלן: קבוצת גרוס) סך של 1,357,247 ש"ח וכי חבות זו מוטלת על חברי קבוצת פולני ביחד ולחוד. יובהר כי הבקשה, שהוכתרה כבקשה ל"עיכוב ביצוע ספציפי", הוגשה מטעמה של המבקשת בלבד.

 

1.        קבוצת פולני וקבוצת גרוס הן שתיים מתוך שלוש קבוצות שחברו יחד לצורך הקמת בניין דירות למכירה בעיר הרצליה (להלן: הפרויקט). לאחר שהפרויקט הסב לצדדים הפסדים כספיים, הגישה קבוצת גרוס לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד קבוצת פולני ונגד הקבוצה הנוספת בעילות של תרמית ושל הפרת חוזה. בפסק דינו מיום 3.9.2006 דחה בית המשפט (כב' השופטת נ' אחיטוב) את התביעה, אך הוסיף וציין - בבחינת המלצה בלבד - כי נותרה סוגיה של התחשבנות בין בעלי הדין שיש להידרש לה לצורך מיצוי הסכסוך, וכי טוב יעשו הצדדים אם ימנו רואה חשבון מוסכם על מנת שיערוך בדיקה בעניין הכספים שהשקיעה כל קבוצה בפרויקט ויבחן האם השקעות אלו תואמות את התחייבות הצדדים לשותפות בפרויקט בחלקים שווים (להלן: פסק הדין הראשון). ערעורים שהוגשו על פסק הדין הראשון לבית משפט זה נדחו ביום 24.3.2008 אך נקבע כי העניין יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך דיון והכרעה בשאלת ההתחשבנות בין הצדדים.

 

           ביום 10.11.2008, לאחר שהצדדים נמנעו מלהציע מומחה מוסכם, מינה בית המשפט המחוזי את רואה החשבון אלכס הילמן כמומחה מטעמו (להלן: המומחה) לצורך הכרעה סופית במחלוקות הכספיות שבין הצדדים. קבוצת גרוס וקבוצת פולני הגישו למומחה מסמכים באמצעות באי-כוחם אך הקבוצה השלישית לא עשתה כן, וביום 13.4.2010 הוגשה חוות דעתו של המומחה ולפיה, לצורך שמירה על עקרון השותפות בחלקים שווים, על קבוצת פולני ועל הקבוצה השלישית לשלם סכומים מסוימים לקבוצת גרוס. בפסק דינו מיום 21.7.2010 נתן בית המשפט תוקף של פסק דין לקביעותיו של המומחה תוך דחיית טענותיה השונות של קבוצת פולני שהופנו נגד מסקנותיו (להלן: פסק הדין השני). בית המשפט קבע, בין היתר, כי משלא תקפו הצדדים את עצם מינוי המומחה בזמן אמת אין להתיר להם לעשות כן לאחר שהסתבר להם שמסקנותיו אינן תואמות את עמדתם; כי חוות דעתו של המומחה מבוססת על אמות מידה מקצועיות ואינה מהווה הכרעה בשאלות משפטיות; וכי צדק המומחה משלא ערך בחוות דעתו הפרדה לפי חבותו האישית של כל אחד מחברי הקבוצות, שכן מדובר בשאלה משפטית. בית המשפט חייב, אפוא, את קבוצת פולני ואת הקבוצה השלישית בתשלום הסכומים שציין המומחה בחוות דעתו וכן קבע כי חבותם של היחידים בכל אחת מן הקבוצות הינה ביחד ולחוד. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 19.9.2010 דחה בית המשפט את בקשתם של חברי קבוצת פולני לעיכוב ביצוע פסק דינו.


2.        מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין השני הוגשה לבית משפט קמא בקשה מטעמה של הקבוצה השלישית לביטולו ובדיון שקיים בבקשה ביום 2.12.2010 התיר בית המשפט לחברי הקבוצה השלישית לפנות למומחה ולהעמיד לעיונו מסמכים מטעמם וכן קבע כי המומחה יהיה רשאי להגיש חוות דעת מתוקנת ככל שיראה בכך צורך. ביום 10.4.2011 הוגשה חוות דעתו המשלימה של המומחה וביום 22.6.2011 ניתן פסק דין מתוקן המאמץ את מסקנותיה ולפיו חויבו חברי קבוצת פולני, ביחד ולחוד, לשלם לקבוצת גרוס סך של 1,357,237 ₪. כמו כן נקבעה בפסק הדין חבותם של חברי הקבוצה השלישית (להלן:
פסק הדין המתוקן).

 

           המבקשת עתרה לעיכוב ביצוע פסק הדין המתוקן ובהחלטתו מיום 11.6.2012 דחה בית משפט קמא את הבקשה בקובעו, בין היתר, כי אין בבקשה כל נימוק או נסיבה חדשה שיש בה כדי להביאו לשנות את החלטתו הקודמת שלא לעכב את ביצוע פסק הדין.

 

3.        מכאן הבקשה שבפניי בה טוענת המבקשת כי היא לא הייתה שותפה בפרויקט ולא בחשבון הבנק בו נוהל וכי מעורבותה התמצתה בהעמדת נכסים שבבעלותה כבטוחות לטובת חשבון הפרויקט לבקשת בנה, המשיב 4, שהינו אחד השותפים בפרויקט. לטענת המבקשת, בכתב התביעה המקורי לא התבקש נגדה כל סעד כספי והסעד היחיד שנתבע ממנה היה כי תימנע מהעברת זכויותיה בדירת הגג בפרויקט. לפיכך, המבקשת טוענת כי שגה המומחה משקבע כי חבותם של חברי קבוצת פולני הינה ביחד ולחוד ובעשותו כן חרג מסמכותו שכן מעולם לא התקיים בפניו דיון בדבר חלקו האישי של כל אחד מחברי הקבוצה. עוד טוענת המבקשת כי משנדחתה התביעה בפסק הדין הראשון תוך קביעת ממצאי מהימנות נגד קבוצת גרוס, שגה בית משפט קמא בחייבו את חברי קבוצת פולני ואת חברי הקבוצה הנוספת בתשלום סכומים אך ורק על יסוד חוות דעתו של המומחה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הוטלו על רכושה עיקולים זמניים לטובת קבוצת גרוס ולכן ממילא החוב הכספי בו חויבה מובטח במלואו; כי הערעור קבוע להישמע בעוד חמישה חודשים בלבד ולא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב ביצוע התשלום; וכי סיכויי הערעור להתקבל טובים שכן חבותה נקבעה בהכרעה שיפוטית שאינה מבוססת על סדרי הדין הרגילים.   

 

4.        לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת ובנספחים שצורפו לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

           כבר נפסק פעמים רבות כי על המבקש את עיכוב ביצועו של פסק דין מוטל הנטל להראות כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. במסגרת זו על המבקש להראות כי ביצועו של פסק הדין יגרום לו נזק שאינו בר תיקון או כי יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל (ראו, למשל ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 304 (2003)). כמו כן, הלכה היא כי משמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי הנטייה הברורה היא שלא לעכב את ביצועו אלא במקרים חריגים (ראו: בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2) 172, 174 (1989); ע"א 573/11 דיאמנט נ' נתיב לקידום בע"מ (טרם פורסם, 9.8.2011)). לענין מאזן הנוחות המבקשת לא הצביעה על כל טעם מדוע ביצועו של פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך ומדוע לא יהא בידה להיפרע מקבוצת גרוס אם יתקבל ערעורה ובאשר לסיכויי הערעור אציין, מבלי לטעת מסמרות בנדון, כי בית משפט קמא נתן דעתו לטענותיה בדבר חלקה בחיוב הקבוצתי וקבע בפסק הדין השני כך:

 

"[חברי קבוצת פולני] היו כולם חלק מן הצדדים המיוצגים בהליך כמצוין בכתב התביעה וכתב ההגנה ובפסק הדין. רו"ח הילמן לא צריך היה להפריד בין יחידי הקבוצה, בוודאי לא כשאלת אגב, ובוודאי לא במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים. לו היה עושה כן, היה מכריע בשאלות משפטיות. הצדדים גם לא פנו לבית המשפט בבקשה למחוק נתבעים מסוימים או להורות לרו"ח הילמן שלא לחייבם" (ההדגשות הוספו) (שם, פיסקה 8).

 

 

           על כן, המשוכה הניצבת בפני המבקשת בהקשר זה אף היא אינה מן הנמוכות.

 

           מטעמים אלה הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ז' בתמוז התשע"ב (‏27.6.2012).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10060810_V13.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il