עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6072/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בר"ם 6072/12

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

יצחק דוד

נ ג ד

המשיבה:

עיריית נצרת עילית

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' צרפתי) מיום 6.8.2012 בעת"ם 6666-08-12

בשם המבקש:

עו"ד דניאל דרבקין

בשם המשיבה:

עו"ד מורן ברדה מלכה

החלטה

1. ביום 26.6.2012 חויב המבקש בתשלום ארנונה עבור שתי דירות מגורים שבבעלותו, בסך כולל של 19,150 ש"ח בגין השנים 2012-2009. משלא שולם הסכום, החלה העירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהלית ביחס לחוב האמור. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת המכוונת להליכים אחרונים אלה, ובמסגרתה מעלה הוא טענות שונות ביחס לחיוב הארנונה (ובפרט, לזהות המתגוררים בנכס בתקופה זו). בד בבד עם הגשת העתירה, הוגשה גם בקשה לצו ביניים לעיכוב ביצוע הליכי הגבייה המינהלית.

2. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' צרפתי) דחה את הבקשה. נקבע כי אין עילה לעכב את ביצוע החיוב, שכן מדובר בתשלום כספי שניתן להשבה ככל שתתקבל העתירה. עוד צוין כי הבקשה לוקה בשיהוי, וכוללת תיאור עובדתי מעורפל. בעקבות בקשה לעיון חוזר שאליה צורפו מסמכים נוספים, הבהיר בית המשפט כי אכן – כטענת המבקש – אין מדובר בבקשה מעורפלת הלוקה בשיהוי ארוך שנים; בצד האמור שב ודחה את הבקשה בקובעו כי לא ניתן בשלב זה לאיין את הנימוקים העומדים בבסיס החלטת המשיבה; וכי החיוב אינו גורם לנזק בלתי הפיך, שכן בפני המבקש פתוחה הדרך לשלם את החיוב "תחת מחאה".

3. מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי חיובו בארנונה הוא שגוי, ומפרט את השתלשלות העניינים שעליה עמד בעתירתו ביחס לזהות המחזיקים בנכס בתקופות הרלוונטיות. נטען כי החיוב הרטרואקטיבי בארנונה במסגרת גבייה מינהלית נעשה בשרירותיות, ומבלי שניתנה לו זכות טיעון. לדבריו, כל עוד קיימת מחלוקת בדבר עצם החיוב וגובהו – אין הרשות יכולה לנקוט באמצעי גביה מינהלית.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה, ולדבריה אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא. המשיבה סבורה כי העתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים תידחה בשל אי מיצוי הליכים. לדבריה, השגותיו של המבקש נדחו על-ידי מנהלת אגף הגבייה במשיבה, שמכתבה בנדון נשלח אליו ביום 26.6.2012. דא עקא, שהמבקש לא נקט בהליכי הערר הקבועים בחוק ביחס לדחיית השגתו (בדרך של הגשת ערר לוועדת ערר לפי סעיף 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר)), אלא הגיש עתירה נגד הליכי הגבייה המינהלית. עוד נטען כי דין העתירה להידחות בשל שיהוי שנפל בהגשתה, והיעדר ניקיון כפיים. לדבריה, המבקש הציג בפניה מצג שקרי בדבר זהות המחזיקים בנכסים, והוא חזר על אמירות אלו בפני בית המשפט קמא ובמסגרת הבקשה דנן.

דיון והכרעה

5. כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני עניינים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות" (ראו למשל בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב (לא פורסם, 20.12.2010)), כאשר מאזן הנוחות הוא אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה (ראו: בר"ם 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (לא פורסם, 9.8.2010)). בצד האמור, האיזון בין שני השיקולים נעשה במסגרת "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא כי ככל שסיכויי העתירה גבוהים כך, ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך.

6. עיקר טענותיו של המבקש מכוונות לזהות המחזיק בנכס במועדים הרלוונטיים לחיוב הארנונה. ככל שעולה מבקשה ומהתגובה, המבקש הגיש השגה למנהל הארנונה לפי סעיף 3(א)(3) לחוק הערר – וזו נדחתה במכתבי המשיבה מיום 26.6.2012 ומיום 5.8.2012. המבקש שלא השלים עם דחיית השגתו, הגיש עתירה מינהלית נגד הליכי הגבייה המינהליים שננקטו נגדו. לשיטתו, בגדר הדיון בעתירה נגד הליכי הגבייה תוכרענה השאלות העובדתיות ביחס לזהות המחזיק בנכס. אין לקבל עמדה זו. כפי שמציינת המשיבה בתשובתה, המתווה הדיוני המתאים להשגה על חיוב בארנונה הוא זה הקבוע בחוק הערר (הגשת השגה לפי סעיף 3(א) לחוק; הגשת ערר לוועדת הערר לפי סעיף 6(א) לחוק; ובהמשך – ככל שיש עילה לכך – ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים לפי סעיף 6(ב) לחוק). על רקע אופי הטענות שמעלה המבקש ביחס לחיוב הארנונה שהושת עליו – ומבלי לקבוע מסמרות בשלב דיוני מוקדם זה – נראה כי זו אכן הדרך המתאימה לבירורן, ולא הגשת עתירה מינהלית נגד הליכי הגבייה המינהלית. בנסיבות אלה, אין בידי לקבוע כי סיכויי העתירה הם טובים במיוחד. לכך יש להוסיף כי שיקולי מאזן הנוחות אף הם אינם תומכים בבקשתו של המבקש, שכן מדובר בחיוב כספי בלבד.

7. בצד האמור, אציין כי מיצוי הליכי ההשגה על חיוב הארנונה העומדים לרשות המבקש על-פי דין, היה מביא ממילא לתוצאה המבוקשת על-ידו בבקשה לצו ביניים. כידוע, כאשר נישום לא משלם את חוב הארנונה לרשות המקומית, פתוחות בפניה שתי דרכי פעולה: האחת – הגשת תביעה אזרחית לפי סעיף 317 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות); השנייה – פנייה להליכי גבייה מינהליים (רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עלית, פסקה 11 (לא פורסם, 20.6.2010)) (להלן: עניין נסייר). בדין קיימים שני הסדרים מקבילים המאפשרים לרשות לנקוט באמצעי גבייה מינהליים ביחס לחוב ארנונה. הסדר אחד מותווה בפרק חמישה עשר לפקודת העיריות. הסדר שני הוא זה הקבוע בפקודת המסים (גביה) (להלן: פקודת המסים), אשר חלה גם על גביית ארנונה כללית, מכוח אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות), (הוראת שעה), התש"ס-2000 (להלן: אכרזת המסים). בין שני ההסדרים יש קירבה רבה, שכן ההסדר בפקודת העיריות מאמץ הוראות שונות מפקודת המסים (ראו עניין נסייר). סעיף 2 לאכרזת המסים קובע כלהלן:

"(א) על אף האמור בסעיף 1 ובכל דין אחר, לגבי חובות לרשות המקומית, לא תומצא לאדם, לגבי הסכום השנוי במחלוקת, דרישה לפי סעיף 4 לפקודה ולא יינקטו פעולות לפי הפקודה כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה, ערר, ערעור, לפי הענין (להלן: הליכי ערעור), ואם הגיש אדם הליכי ערעור או תובענה אחרת – כל עוד לא ניתן פסק דין סופי או החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור עוד; הוראות סעיף זה לא יחולו על הליכי גביה לפי הפקודה שהחלו בהם לפני תחילת תוקפה של אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ב-2002.

(ב) בסעיף זה 'השגה', 'ערר' או 'ערעור' כמשמעותם בהוראות הדין על פיו נקבע החיוב".

לשון אחר, הרשות המקומית אינה מוסמכת לנקוט באמצעי גבייה מינהלית לפי פקודת המסים, לפני שחלף המועד להגשת השגה על החיוב, ואם ננקטו הליכי ערעור כאמור – לפני שניתן פסק דין חלוט באשר לסכום השנוי במחלוקת. שאלת תחולתו של כלל זה על הליכי גבייה לפי פקודת העיריות טרם הוכרעה על-ידי בית משפט זה (בר"ם 225/07 רכבת ישראל נ' עיריית חדרה (לא פורסם, 7.5.2007)), ובפסיקת בתי המשפט המחוזיים הובעו דעות לכאן ולכאן (ראו, למשל: בש"א (מחוזי חי') 990/02 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' מועצה אזורית זבולון (לא פורסם, 18.12.2002); ומנגד: עת"מ (מינהליים ב"ש) 234/07 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית דימונה (לא פורסם, 22.10.2007)). גם בענייננו, לא נדרשת הכרעה בשאלה זו, שכן מדרישת התשלום (שצורפה כנספח ב' לבקשה) עולה כי מדובר בהליכי גבייה לפי פקודת המסים, שעליהם ממילא חל הכלל האמור.

8. הודעת התשלום הומצאה למבקש במהלך חודש יוני 2006. לפי סעיף 3(א) לחוק הערר, רשאי מי שחויב בתשלום ארנונה להשיג על חיובו תוך 90 ימים. ככל שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה, המבקש עשה כן והשגתו נדחתה במכתב מיום 26.6.2012 (נספח א' לבקשה). לפי סעיף 6 לחוק הארנונה, "הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר" (ההדגשה נוספה – ע' פ'). נוכח הוראות סעיף 2 לאכרזת המסים, הרשות המקומית אינה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מינהלית עד חלוף המועד להגשת ערר. ככל שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה ולתשובה, המבקש לא הגיש ערר על תשובת מנהל הארנונה. ההתראה לפני נקיטה בהליכי גבייה מינהלית נשלחה אל המבקש ביום 22.7.2012, ונכתב בה כי אלה יינקטו תוך חמישה ימים (נספח ב(1) לבקשה). על פני הדברים נראה אפוא כי המשיבה נהגה לפי הוראות סעיף 2 לאכרזת המסים, ולא נקטה בהליכי הגבייה המינהלית עד שחלף המועד לנקיטה בהליך הערעורי המתאים.

9. בצד האמור, מעלה המבקש בגדר עתירתו טענות עקרוניות וכלליות בדבר עצם חוקתיותם של הליכי גבייה מינהלית, ומפנה לפסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בעת"מ (מינהליים חי') 3061/06 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית חדרה (לא פורסם, 19.9.2007). דא עקא, שפסק דין זה בוטל על-ידי בית משפט זה (עע"ם 8380/07 עיריית חדרה נ' רכבת ישראל בע"מ (לא פורסם, 16.2.2010). ממילא, בנסיבות העניין ונוכח השלב הדיוני שבו אנו מצויים, למותר הוא להידרש לטענות אלה.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏ג' בתשרי התשע"ג (‏19.9.2012).