עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5945/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 5945/12

לפני:

כבוד השופט א' שהם

העורר:

ליאור גואל

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 1.8.2012, בתיק מ"ת 31005-05-11, שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי

תאריך הישיבה: ב' באלול התשע"ב (20.8.2012)

בשם העורר: עו"ד אורי בן-נתן

בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה

החלטה

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי), מיום 1.8.2012, בתיק מ"ת 31005-05-11, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לצאת לחופשה באילת, על-מנת לחגוג את יום נישואיו.

הרקע לבקשה

2. ביום 17.5.2011, הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 30949-05-11), המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ושל פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 ביחד עם סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין.

העורר הוא הנאשם 2 בכתב אישום שהוגש נגד שני נאשמים, שביניהם שוררים קשרי חברות. על פי הנטען בכתב האישום, תקף, הנאשם האחר (להלן: הנאשם 1), ביחד עם העורר, שני מתלוננים, כאשר הרקע לתקיפה הינו רקע רומנטי המיוחס לנאשם 1. הנאשם 1, פנה למתלונן 1, והיכה אותו במכת אגרוף בפניו, כאשר העורר ואחרים מצטרפים לנאשם 1, ומכים את המתלונן 1 במכות אגרוף ובבעיטות בכל חלקי גופו. בהמשך, הוציא הנאשם 1 סכין, בעוד האחרים ממשיכים להכות את המתלונן 1.

המתלונן 2, הוא המתלונן האחר, הבחין במתרחש ופנה לסייע למתלונן 1, ואו אז תקפו אותו הנאשמים ביחד עם אחרים, בצוותא חדא, כשהם מכים אותו בכל חלקי גופו. המתלוננים הוכו באמצעות קורת עץ וכסא, ובשלב כלשהו הושלכה קורת העץ לעבר ראשו ופניו של המתלונן 2.

במהלך ההתרחשות, קרב הנאשם 1 אל המתלונן 1 ודקר אותו בבטנו באמצעות הסכין שהיתה בידו, וכן דקר את המתלונן 2 בחזהו ובעכוזו. גם לאחר שנפלו המתלוננים אל הארץ, המשיכו הנאשמים והאחרים להכותם ולבעוט בהם.

שני המתלוננים פונו לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, כאשר המתלונן 1 אובחן כסובל מפצע דקירה בבטן השמאלית העליונה, והתגלה קרע במעי הדק, אשר אוחה בניתוח. המתלונן 2 אובחן כסובל מפצע דקירה בעכוזו וכן מפצעים וחבלות בחזהו.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את שני הנאשמים עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשה נטען, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות להם, וכן קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). כמו כן, נטען כי קמה בעניינם של הנאשמים חזקת מסוכנות, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן מדובר בעבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק קר. עוד נטען, כי לשני הנאשמים הרשעות קודמות בעבירות פליליות שונות.

4. בית המשפט עיין בתסקיר שהוגש בעניינו של העורר, שבו כלולה המלצה לשחררו לחלופת מעצר בבית סבתו, בפיקוח צמוד של דודו ודודתו, לסירוגין. בית המשפט החליט, ביום 19.6.2011, לשחרר את העורר לחלופה זו, בשים לב לעובדה כי מדובר בצעיר, יליד 1989, אשר לא הפעיל שיקול דעת בוגר, עת נרתם לסייע לחברו, הוא הנאשם 1, בסכסוך שלעורר לא היה יד ורגל בו. העורר הפגין, אמנם, אלימות פיזית כלפי המתלוננים, אך הוא לא עשה שימוש בנשק קר או חם. עוד ציין בית משפט קמא, כי הגם שאין זו הסתבכותו הראשונה של העורר בפלילים, הרי שעברו אינו מכביד, כלל ועיקר, והוא אינו כולל עבירות אלימות או עבירות הכרוכות בהפגנת כוח בלתי חוקי. לאור זאת, הוחלט לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בתנאים שנקבעו בהחלטה. על העורר הוטל פיקוח מעצר למשך ששה חודשים, על-מנת שבתקופה זו הוא יפעל בהתאם לתוכנית ולמתווה טיפולי מטעם שירות המבחן.

5. ביום 23.4.2012, החליט בית המשפט המחוזי להקל בתנאי השחרור בערובה אשר הושתו על העורר, באופן שמעצר הבית הוגבל לשעות 20:00 – 06:00 למחרת, ונאסר על העורר להיכנס לעיר אשדוד וליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה. בשעות היום הותר לעורר לצאת לעבודה, ולעשות כראות עיניו, ללא כל ליווי.

הבקשה ליציאה לחופשה באילת והחלטת בית המשפט המחזוי

6. ביום 1.8.2012, דן בית המשפט המחוזי בבקשתו של העורר, לצאת לחופשה עם בני משפחתו באילת, בין התאריכים 23.8.2012 – 26.8.2012, כאשר העורר הצהיר כי ישהה בשעות הלילה בחדרו במלון, ולא ייצא את החדר עד לשעות הבוקר שלמחרת. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה, כי לעורר מיוחסות עבירות חמורות, וכי אין מקום להיענות להקלה נוספת בתנאי השחרור בערובה, שהם ממילא תנאים מינוריים.

7. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי), החליט ביום 1.8.2012, לדחות את הבקשה, בציינו כי התנאים המגבילים אשר הוטלו על העורר "התכרסמו פעם אחר פעם, וכיום שוהה הוא בביתו בתנאי מעצר בית ליליים בלבד". עם זאת, ציינה כב' השופטת ברקאי, כי העורר הוכיח "כי הוא ראוי לאימון בית המשפט". הסיבה לדחיית הבקשה נעוצה בחוסר האפשרות שיש למדינה, באמצעות הזרוע המשטרתית "לפקח כי נאשמים השוהים בתנאים מגבילים, ימלאו אחר התנאים בזמני חופשות בבתי מלון בהם הם שוהים". מאחר שלגישתה של כב' השופטת ברקאי מדובר בבקשה מרחיקת לכת, הרי שיש לדחותה.

הערר

8. בערר שהגיש עו"ד אורי בן-נתן, בא כוחו של העורר, נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שסבר כי אין באפשרות המשטרה לפקח על העורר, שעה שיימצא במעצר בית לילי בבית מלון באילת. אין כל מניעה כי המשטרה תוודא כי העורר נימצא בחדרו במלון בשעות הלילה, בכפוף למסירת שם המלון, כתובתו ומספר החדר בו שוהה העורר. הבקשה ליציאה לחופשה, על-מנת לחגוג את יום הנישואין, אינה "מרחיקת לכת", כסברת בית משפט קמא, שכן העורר משוחרר ממעצר בית של ממש למעלה משנה, כאשר הוא הקפיד על תנאי שחרורו, ככתבם וכלשונם, ובכך הוכיח כי הוא ראוי לאימונו של בית המשפט. עוד נטען, כי חלקו של העורר באירוע נשוא כתב האישום הוא זוטר, והוא אינו מואשם כלל בהחזקת סכין או במעשה הדקירה של המתלוננים. המדובר בצעיר, שהוא אב לשני ילדים קטנים, כאשר עברו הפלילי דל ביותר. לאור האמור, התבקשתי לקבל את הערר ולהתיר את יציאתו של העורר לחופשה באילת, בין התאריכים 23.8.2012 עד 26.8.2012.

תגובת המשיבה

9. המשיבה מתנגדת לבקשה, בציינה כי העורר היה מעורב בביצוע עבירות חמורות ביותר, כאשר במהלך האירוע הותקפו המתלוננים על ידי הנאשם האחר, באמצעות סכין, ונגרמה להם חבלה של ממש. ניתנו לעורר הקלות רבות בתנאי השחרור בערובה, ואין מקום, לגישת המשיבה, להקלה נוספת, כמבוקש על ידו. לאור זאת, ובשים לב לעברו הפלילי של העורר, הרי שאין מקום להיענות לבקשה.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל, וניתן לאפשר לעורר לצאת לחופשה באילת, כמבוקש על ידו.

אין חולק כי, כיום, חופשי העורר להתנהל כראות עיניו בשעות היום, ללא כל מגבלות או ליווי, כאשר מעצר הבית מוגבל לשעות הלילה בלבד. הקלות אלה נובעות ממתן אימון בעורר, ואין חולק כי הוא לא הפר את תנאי השחרור בערובה, במהלך התקופה מאז שוחרר ממעצר.

בנסיבות אלה, ומבלי להקל ראש בחומרת העבירות המיוחסות לעורר, נראה כי דחיית בקשתו אינה במקומה, בשים לב לעובדה כי אין עסקינן בשינוי מהותי בתנאי השחרור בערובה, שכן גם כיום מדובר במעצר בית בשעות הלילה בלבד. אינני סבור כי ניתן לקבל את הטיעון, לפיו אין זה באפשרותה של המשיבה, באמצעות משטרת ישראל, לוודא את הימצאותו של העורר בחדרו במלון בשעות הלילה, כאשר ניתן לעשות כן בשיחת טלפון רגילה לחדר במלון, שבו אמור העורר להימצא.

11. לאור האמור, הערר מתקבל, והעורר יהא רשאי לצאת לחופשה בעיר אילת, על-מנת לחגוג את יום נישואיו, בין התאריכים 23.8.2012 עד 26.8.2012, במלון שפרטיו מופיעים בבקשה.

העורר יימצא בחדרו במלון במועדי החופשה, בין השעות 22:00 עד 06:00 למחרת. עם הגיעו לאילת, על העורר ליצור קשר עם תחנת המשטרה בעיר זו, ולמסור את המיקום המדויק, לרבות מספר החדר, שבו הוא יימצא במהלך חופשתו.

ניתנה היום, ב' באלול התשע"ב (20.8.2012).