עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5802/12

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  5802/12

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ארבל

 

העורר:

מוסא אבו גאליה

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.7.12 במ"ת 48801-06-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' פרידמן פלדמן.

                                                       

תאריך הישיבה:                     י"ד באב תשע"ב (2.8.12)

בשם העורר:                          עו"ד ש' פרנקו

בשם המשיבה:                       עו"ד ש' כהן

 

החלטה

 

 

           בפני ערר על החלטת בית משפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן) מיום 27.6.12, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

 

רקע

 

1.        ביום 26.6.12 הוגש נגד העורר ואחיו כתב אישום המחזיק שבעה אישומים, אשר חמישה מהם רלוונטיים לעורר (אישומים 4-1 ו-7), המייחסים לו עבירות של מתן שוחד; סחיטה באיומים; כניסה לישראל בניגוד לחוק; ניסיון לקשירת קשר לפשע; קשירת קשר לעוון; מסירת ידיעה כוזבת וניסיון לקבל דבר במרמה. על פי עובדות האישום הראשון, העורר שיחד את חיים בן חור (להלן: בן חור), שכיהן בעת הרלוונטית כאחראי על תחום הביטחון בעיריית מעלה אדומים. נטען כי העורר נהג להעביר לאדם בשם אברהם רשבי (להלן: רשבי), שעבד בעת הרלוונטית אצל העורר, סכומי כסף במזומן, אותם היה מעביר רשבי לבן חור. נטען כי תמורת סכומי כסף אלה היה נוהג בן חור להורות לאנשי הביטחון במעלה אדומים לאפשר את כניסתו של העורר לתחומי העיר (וזאת מבלי שהיה בידו היתר כניסה לישראל), וכן ניסח מכתב המלצה עבור העורר לצורך קבלת תעודת זהות ישראלית. על פי המתואר באישום השני, איימו העורר ואחיו על אדם בשם דורון בן ציון (להלן: דורון) ועל שותפו מושיקו לוי (להלן: מושיקו), הן באופן ישיר והן באופן עקיף, על רקע חוב כספי ותחרות עסקית בתחום הסחר בפסולת מתכת. בתוך כך, נכנס העורר לישראל ללא היתר כדין, הגיע לביתו של דורון בירושלים וקרא לו בצעקות לרדת ולפגוש אותו. עוד נטען כי העורר שוחח עם אשתו של דורון ואמר כי לא יעזור אם היא תתקשר למשטרה, שכן "גם אם ייתנו לו מכות ותלכי למשטרה, מה יעשו לנו? יעכבו אותנו לשעה". על פי הנטען באישום השלישי, אדם בשם עזרא דואק (להלן: דואק) החל לבנות את ביתו במעלה אדומים ושכר את שירותיו של קבלן בשם נביל עטייה (להלן: נביל). בשלב כלשהו הציג נביל את העורר לדואק ואמר לו שכדאי שדואק ישכור שירותי שמירה על אתר הבנייה, שאותם מספק העורר, וכי יש להעביר את התשלום על כך (בסך 100,000 ש"ח) אליו, והוא יעביר את התשלום לעורר. העורר הבהיר לדואק כי ככל שלא תוצב שמירה באתר תתרחשנה גניבות ויגרם נזק. במהלך בניית הבית שילם דואק לנביל 100,000 ש"ח עבור שירותי השמירה של העורר. במועד מאוחר יותר, פנה העורר לדואק וטען כי הוא חייב לו סכום נוסף של 26,000 ש"ח וזאת כיוון שנביל לא שילם לו את כספו. בסמוך לאחר מכן שילם דואק את הסכום לעורר בהמחאה, ולאחר זמן מה ביטל אותה. לאחר שנודע על כך לעורר, הוא איים על דואק כי ככל שלא ישלם לו את החוב הוא ירדוף אותו וישלח אנשים לביתו. לפי האישום הרביעי, על רקע סכסוך שנתגלע בין העורר לבין רשבי, פנה העורר אל אדם בשם צלאח חמדאן (להלן: צאלח) וביקש ממנו להרעיל את רשבי בכך שישים כדורים כלשהם במשקהו. העורר אמר לצאלח כי לאחר שרשבי ישתה את המשקה הוא "יהיה לא נורמאלי". לאחר מכן פנה העורר אל צאלח וביקש ממנו להביא את רשבי למקום מגוריו של העורר והסביר לו שכאשר הוא יגיע לשם, העורר ידאג שאנשים יכו ו"יכסחו" אותו. צאלח סירב לבצע את שביקש ממנו העורר וסיפר לרשבי על כוונותיו של העורר לפגוע בו. על פי הנטען באישום השביעי, קשר העורר קשר עם אנשים אחרים כדי להגיש הודעה כוזבת למשטרה ולחברת הביטוח על תאונת דרכים כדי לקבל במרמה את כספי הביטוח בגינה.

 

2.        בד בבד עם הגשת כתב אישום, הוגשה על ידי המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. לאחר שהתרשם מחומר הראיות שבתיק החקירה, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 26.6.12 כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, וכי הראיות מחזקות ומשלימות זו את זו. כמו כן, לא מצא בית המשפט כי יש בראיות שהוצגו מטעם העורר כדי לכרסם באופן ממשי בראיות לכאורה נגדו. לאחר שקבע כי מתקיימות במקרה זה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר, בחן בית המשפט את עילת המעצר וחלופת המעצר והגיע למסקנה כי האיזון הראוי במקרה דנן הוא במעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בהקשר למסוכנות הנשקפת מן העורר נקבע כי ממכלול הראיות שהוצג לפני בית המשפט עולה תמונה של שני אחים המטילים את אימתם על העוסקים בתחום הבניה באזור מעלה אדומים, לשם יצירת מונופול בשירותי השכרת כלי עבודה, ביצוע עבודות בנייה שונות ושירותי שמירה באתרי בנייה. בנוסף, העורר ואחיו מאיימים על בעלי חוב, ודורשים מאחרים סכומי כסף עבור עבודות שלא ביצעו. כמו כן צוין כי העורר ניסה לכאורה להרעיל את אחד מבעלי חובו וכי רוב המתלוננים מסרבים להתעמת עם העורר מחשש שהעורר יפגע בהם ובבני משפחתם מתוך הכלא באמצעות אחרים. נקבע שדי בכל אלה כדי לקבוע כי נשקפת מן העורר מסוכנות המקימה עילת מעצר. בהתייחסו לחלופת המעצר, קבע בית המשפט כי אין במעצר בית כדי לאיין את מסוכנותו של העורר הן משום שמדובר בתושב השטחים, באופן המקים חשש להימלטות מן הדין, והן משום החשש כי העורר יוכל להשפיע על עדים ולאיים עליהם, כפי שמיוחס לו בכתב האישום.

 

           מכאן הערר שבפניי.

 

טענות הצדדים

 

3.        העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי עת מצא כי קיימות ראיות לכאורה. לטענתו, כל המתלוננים הטוענים כי נסחטו על ידי העורר הינם בעלי חוב, והם העלילו על העורר במטרה להתחמק מתשלום החוב. העורר סבור כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מהודעות שונות של עדים שהוצגו לבית המשפט, אשר טענו כי כלל לא חשו מאוימים מהעורר, ולא נתן להן כל משקל. באשר לאישום השלישי, נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדה שדואק זנח את טענתו, לפיה נסחט על ידי העורר, במסגרת הליך אזרחי שהתנהל ביניהם, והסכים לשלם לעורר את חובו. באשר לאישום הרביעי נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התייחס אליו כאל ניסיון הרעלה, שכן עבירה זו לא יוחסה לעורר בכתב האישום. כמו כן מדגיש העורר כי הוא מכחיש את האירוע, וכי בכתב האישום נטען שהוא אירע בשנת 2010, אולם מאז לא פגע העורר ברשבי למרות שיכול היה לעשות זאת. לשיטתו, יש בעובדה זו כדי ללמד על היעדר מסוכנות מצידו. באשר לאישומים הראשון והשביעי נטען כי העבירות המיוחסות במסגרתם אינן מסוג העבירות המצדיקות מעצר עד תום ההליכים. לבסוף, נטען כי בית המשפט לא ייחס את המשקל הראוי לעובדה שלעורר אין עבר פלילי, כי זהו מעצרו הראשון, וכי הוא אב לילדים. משכך, סבור העורר כי יש לשחררו לחלופת מעצר.

 

4.        המשיבה סומכת ידיה על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה לשם מעצרו עד תום ההליכים. נטען כי העורר אינו חולק על קיומן של ראיות רבות בתיק, אלא על המשמעות הנורמטיבית שלהן. באשר לאישום השני נטען כי מקריאת הודעותיהם של דורון ואשתו עולה תמונה של אנשים מפוחדים ומאוימים. באשר לאישום השלישי, נטען כי בניגוד לטענת העורר, דואק לא חזר בו מהטענה כי הוא נסחט באיומים על ידי העורר במסגרת ההליך האזרחי, אלא הם הגיעו לפשרה ביניהם לפיה דואק שילם חלק מן החוב. באשר לאישום הרביעי, צוין כי מהודעתו של צאלח עולה כי העורר ביקש ממנו לשים במשקהו של רשבי כדורים שיהפכו אותו ל"לא נורמאלי", וברי כי הכוונה לפגיעה קשה בו. באשר לחלופת המעצר, טוענת המשיבה כי העורר מבקש לשחררו לביתו שנמצא בשטח B, אשר כניסתה של המשטרה אליו מחייבת ליווי צבאי כבד. כמו כן צוין כי ביתו של העורר נמצא בסמוך למקום מגורם של המתלוננים, באופן ששחרורו לשם מעלה את החשש כי יוכל להשפיע על עדים.

 

דיון והכרעה

 

5.        הכלל הוא כי בעת בחינת תשתית ראייתית לכאורית יבדוק בית המשפט האם הראיות שבידי התביעה הן "...ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147 (1996)). לאחר שבחנתי את הראיות הקיימות בתיק החקירה ביחס לחמשת האישומים המיוחסים לעורר, ועיינתי בהחלטתו המפורטת של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספיקה, המקימה סיכוי סביר להרשעת העורר במיוחס לו בכתב האישום. לפיכך, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

 

האישום הראשון

 

6.        ביחס לאישום זה מצויים בתיק החקירה, בין היתר, הודעותיו של רשבי במשטרה, עימות שנערך בינו ובין העורר, וכן עימות שנערך בינו ובין בן חור. בהודעותיו ובמהלך העימותים מציין רשבי כי היה מעביר מעטפות מהעורר לבן חור תמורת כניסה חופשית למעלה אדומים ותמורת מכתבי המלצה שכתב בן חור עבור העורר לשם קבלת אזרחות ישראלית. בנוסף, קיימים תמלולים של עשרות שיחות בין העורר לבין קציני ביטחון של עיריית מעלה אדומים, מהם עולה כי אנשי הביטחון נהגו לאסוף את העורר ממקומות שונים, ביניהם מהמחסום, ולהסיעו למעלה אדומים.

 

האישום השני והשלישי

 

7.        אישומים אלה מייחסים לעורר עבירות של סחיטה באיומים. ביחס לאישומים אלה קיימות הודעות של דורון ואשתו, של מושיקו ושל דואק. לא אחזור על ההודעות שפורטו בהרחבה בהחלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, אדגיש מספר דברים שעלו בהודעות ואתייחס לטענות העורר ביחס לאישומים אלה. באופן כללי, מההודעות עולה תחושה של פחד ממשי של המתלוננים מן העורר ואחיו. כך למשל, כאשר נשאל דורון בהודעתו מיום 7.6.12 האם הוא מוכן להתעמת מול העורר ואחיו – הוא עונה "אני לא מוכן, אני לא רוצה שידעו שדיברתי, אני מפחד, יש לי משפחה. הם מקושרים לעולם של עברייני שיכולים לפגוע בי גם [כ]שהם יהיו בכלא" (עמוד 2, שורות 36-35). בהודעתה של אשתו של דורון, נורית, היא מספרת על שיחות טלפון שביצע העורר לדורון, כאשר באחת מהן היא שמעה את בעלה מקבל איומים מאדם שזהותו בלתי ידועה, ונראה בעקבות השיחה מפוחד. כמו כן ציינה שהעורר הסביר לה בטלפון שאסור לדורון לעשות עסקים עם אנשים אחרים מלבדו, כי "זה עניין של כבוד בין גברים, שלא עוברים מאחד לשני" (עמוד 3 להודעה מיום 11.6.12, שורות 57-56).

 

           בהודעתו של דואק מיום 17.10.10, הוא אומר כי מעולם לא קיבל מהעורר איום מפורש כי אם לא יזמין ממנו שירותי שמירה אז ייגרמו לו נזקים באתר הבנייה, אך ציין שהעורר "אמר את זה בצורה הפוכה... זה היה די ברור, כי הוא דיבר בביטחון עצמי כאילו שזה מה שיקרה" [שהנזקים ייגרמו, ע.א] (עמוד 2, שורות 22-21), וכי שמע מאחרים שהעורר איים עליהם על רקע עבודות שמירה, ושהוא מסוגל לשרוף ציוד אם מתחרים איתו. משכך, השתכנע דואק כי מוטב לו להזמין מהעורר שירותי שמירה, לבל ייגרמו לו נזקים באתר הבנייה שבו הוא בונה את ביתו. כאשר לא שילם דואק לעורר את הכסף שהיה חייב לו על שירותי השמירה, שאותם לטענתו הוא אולץ להזמין מן העורר בכפייה, פנה אליו העורר ואמר לו שישלח אליו אנשים הביתה ושכדאי לו להיזהר (עמוד 2, שורות 53-50).

 

8.        בא כוח העורר חוזר ומצביע על כך שבהודעות אלה לא נאמר שהוא איים באופן מפורש על המתלוננים, ולכן הרגשת האיום מצידם הינה סובייקטיבית. אין בידי לקבל טענה זו. עבירת הסחיטה באיומים מאופיינת בכך שפעמים רבות האיום אינו מושמע בצורה מפורשת וברורה. לעיתים מספיקים רמזים, מבט, טון דיבור וכיוצא באלה בשביל ליצור אפקט של הפחדה והרתעה אצל קורבנות הסחיטה. זאת, במיוחד כאשר המתלוננים שומעים מאחרים על שאירע להם לאחר שסירבו לשתף פעולה עם הסחיטה. במקרה דנן, מההודעות הרבות שנמצאות בתיק החקירה ביחס לאישומים 2 ו-3, ניתן להתרשם כי המתלוננים חשו מאוימים מן העורר, ולכן בחרו לעשות עימו עסקים. האיומים שהופנו לכאורה על ידי העורר היו אמנם מרומזים, אך על רקע כלל הנסיבות הייתה ברורה למתלוננים משמעותם.

 

9.        באשר לטענת העורר לפיה דואק זנח במסגרת הליך אזרחי שהתנהל בינו ובין העורר את הטענה כי האחרון סחט ממנו את הכספים באיומים, גם בה אין כדי להועיל לעורר. אין בעובדה שהעורר ודואק הגיעו לפשרה בתיק האזרחי כדי לאיין את טענתו של דואק כי מקור החוב בסחיטה באיומים. יוער, כי דואק ציין באחת מהודעותיו שהעורר ביצע חלק מהעבודה, ולכן אין זה מן הנמנע שבשל סיבה זו הסכים להתפשר ולשלם חלק מהחוב לעורר.

 

10.      בנוסף, טוען העורר שתי טענות כלליות באשר לאישומים הנוגעים לסחיטה ואיומים. ראשית, נטען כי המתלוננים הם בעלי חוב כלפי העורר, והם העלילו עליו כי הוא סחט אותם באיומים במטרה להתחמק מתשלום החוב. טענה זו מופנית כנגד מהימנות הודעותיהם של המתלוננים. עם זאת, כידוע, בחינתן של הראיות לכאורה בשלב המעצר עד תום ההליכים אינה מתמקדת במהימנות העדים ובמשקל שיש לתת לגרסאותיהם, שכן מלאכה זו נעשית לאחר שכור ההיתוך של ההליך הפלילי הושלם (בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל, פס' 17 להחלטה (לא פורסמה, 24.5.2009)). אוסיף ואציין כי יש בעובדה שמדובר במספר מתלוננים המתארים באופן דומה את שיטת הסחיטה כדי להחליש טענה זו. טענה נוספת של העורר עניינה בהודעות של מספר אנשים שעשו עמו עסקים, שבהן נאמר במפורש כי אינם חשים מאוימים על ידו. גם טענה זו דינה להידחות. אין בעובדה שחלק מהאנשים שעשו עם העורר עסקים אינם מרגישים מאוימים על ידו כדי לאיין את העובדה שאנשים אחרים כן הרגישו מאוימים ואכן היו מאוימים על ידו.

 

האישום הרביעי

 

11.      באשר לאישום הרביעי, מעבר לאמור בהחלטה המפורטת של בית המשפט המחוזי, אציין כי הודעתו המפורטת של צאלח מיום 6.6.12 מבססת לכאורה את המיוחס בכתב אישום. מעבר לכך, צאלח מציין בהודעתו שהעורר איים עליו לאחר שנודע לו כי צאלח סיפר על כוונותיו של העורר לפגוע ברשבי (עמוד 2, שורות 28-21). עוד קיימים בתיק החקירה תמלילים של שיחות שניהל העורר עם צאלח, ובהן מאיים העורר על צאלח לשלם לו את כספו. כך למשל, בשיחה מיום 2.12.10 אומר העורר לצאלח "הלילה אני רוצה כסף, אם תסגור את הטלפון – אני בא אליך. מאצל אלוהים תברא כסף הלילה".

 

12.      העורר טוען כי בית המשפט התייחס לאישום זה כאל ניסיון הרעלה, אולם כתב האישום ייחס לעורר עבירה של ניסיון לקשירת קשר בלבד. אין בטענה כדי לשנות מהמסקנה כי קיימות די ראיות לכאורה לביסוס המיוחס לעורר במסגרת אישום זה. שהרי, הודעתו המפורטת של צאלח מלמדת כי העורר ניסה לשכנע אותו לשים בכוס התה של רשבי כדור שיספק לו על מנת לגרום לו להיות "לא נורמאלי". בהזדמנות נוספת ביקש העורר מצאלח כי יביא את רשבי למקום מגוריו של העורר, והוא ידאג שאנשים אחרים "יכסחו" אותו.

 

האישום השביעי

 

13.      באשר לאישום זה, דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה לביסוסו ולכן לא ארחיב בעניין זה.

 

עילת מעצר וחלופת מעצר

 

14.      בענייננו מתקיימות שתי עילות למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. ראשית, בית משפט זה עמד על כך שבעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם (בש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון, פ"ד נח(2) 406, 410 (2003) (להלן: פרשת אלפרון)). ואכן, כפי שצוין על ידי בית המשפט המחוזי, ממכלול הראיות בתיק החקירה מצטיירת תמונה לפיה העורר (יחד עם אחיו) מטיל את אימתו על העוסקים בתחום הבנייה באזור מעלה אדומים (בין אם מדובר בקבלנים, אנשים פרטיים הבונים את ביתם או אנשים העוסקים בתחום פסולת מתכת). לפיכך, המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום מבססים את מסוכנותו באופן המקים לגביו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק).

 

           שנית, עבירת הסחיטה באיומים, מעצם טיבה, מעלה את החשש מפני שיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא על קורבן העבירה (בש"פ 931/12 סלהב נ' מדינת ישראל, פס' 14 להחלטה (לא פורסמה, 9.2.2012)). כפי שעולה מהודעות המתלוננים, העורר יצר אצלם תחושת פחד משמעותית. חלק מהמתלוננים סירבו לערוך עימות עם העורר, וחלקם ציינו שהם עודם מפחדים שמא יפגעו בהם ובמשפחתם בעקבות הגשת התלונה במשטרה. זאת, בצירוף העובדה שמיוחס לעורר (לפי האישום השביעי) כי גרם לאדם אחר להגיש במשטרה תלונת שווא, מקימים חשד סביר כי שחרורו לחלופת מעצר יגרום להשפעה על עדים ולשיבוש מהלכי משפט. משכך מתקיימת בעניינו גם עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק.

 

           באשר לחלופת המעצר שהציע העורר, יצוין כי עבירות של סחיטה באיומים אינן מתאימות בדרך כלל לחלופות מעצר (פרשת אלפרון, בעמ' 410). לא מצאתי מקום לחרוג מכך בהתייחס לעורר, נוכח חומרת המעשים המיוחסים לו, והעובדה שהחלופה שהציע נמצאת בסמוך למקום מגוריהם של המתלוננים בתיק, יש בה כדי להגביר את החששות משחרורו לחלופה זו.

 

אשר על כן, דין הערר להידחות. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים.

 

           ניתנה היום, כ"א באב תשע"ב (9.8.12).

 

 

 

                       ש ו פ ט ת

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12058020_B01.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon