|
בבית המשפט העליון |
|
רע"א 5796/12 |
|
לפני: |
כבוד השופט צ' זילברטל |
|
המבקשת: |
חן חיים בע"מ |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל – מס הכנסה, פקיד שומה אשקלון |
|
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק תל"א 61287-01-12, שניתנה ביום 14.02.2012 על-ידי כב' הנשיא יוסף אלון |
בשם המבקשת: עו"ד סער רשף
|
החלטה |
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 14.2.2012 (תל"א 61207-01-12, כב' הנשיא י' אלון) אשר דחה את בקשת המבקשת, העוסקת בקבלנות בנין, להאריך את המועד להגשת ערעור על שומת מס הכנסה.
2. הצגת הרקע להגשת הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור על שומת המס נחוצה להבנת החלטת בית משפט קמא. כבר בפתח הדברים יצוין, כי התנהלות המבקשת לכל אורך הדרך מאופיינת במחדלים דיוניים, מה שהביא אותה למצב בו היא נתונה עתה, כשנחסמה דרכה לבירור טענותיה לגופו של ענין. ככל שתוצאה זו קשה למבקשת, אין לה אלא להלין על עצמה, שכן אין מקום שבמחיר הטעויות והמחדלים יישא הציבור כולו.
3. ביום 30.11.2010 הוציא המשיב צו ובו קבע את הכנסתה החייבת של המבקשת לשנת 2005. לאחר שמועד הערעור על צו זה חלף, הגישה המבקשת ביום 23.2.2011 בקשה להארכת מועד להגשת הערעור (תל"א 44939-02-11). הבקשה נומקה בנסיבות אישיות קשות של מנהל המבקשת, ולאחר שהמשיבה לא התנגדה לבקשה, האריך בית המשפט את המועד להגשת הערעור. משהוגש הערעור (עמ"ה 57465-03-11) והוגשו ביום 13.6.2011 נימוקי השומה, היה על המבקשת להגיש, בתוך 30 יום (עד ליום 14.7.2011), את נימוקי הערעור (תקנה 5 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט-1978). אלא שנימוקי הערעור אף לא הוגשו עובר לישיבת קדם הערער שהיתה קבועה ליום 18.11.2011. בדיון מיום 18.11.2011 התיר בית המשפט למבקשת (כדבריו, לפנים משורת הדין) להגיש נימוקי ערעור עד ליום 27.11.2011. בנוסף, המבקשת הצטוותה להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמה עד ליום 10.12.2011. מועד לחקירת המצהירים נקבע ליום 24.1.2012.
משלא הוגשו נימוקי הערעור והתצהירים, וחלפו המועדים להגשתם, ביקשה המשיבה כי הערעור יימחק.
רק בתגובה לבקשה זו הגישה המבקשת, ביום 25.12.2011, בקשה להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור עד ליום 1.1.2012 ובקשה להארכת מועד להגשת התצהירים עד ליום 26.1.2012. לא למותר לציין, כי משמעות הדברים היתה גם ביטול ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 24.1.2012. הנימוק שביסוד בקשת המבקשת לאי הגשת נימוקי הערעור היה "טעות משרדית שבהיסח הדעת". לענין אי הגשת התצהירים נטען כי המבקשת מעוניינת להמתין לסיום הליך פלילי המתנהל נגד מנהלה.
4. ביום 26.12.2011 החליט בית המשפט המחוזי לקבל את בקשת המשיבה ולמחוק את ערעור המבקשת נוכח מחדליה האמורים (הלכה למעשה מדובר ב"פסק דין", אף כי בית המשפט הכתירו כ"החלטה"). בהחלטתו ציין בית המשפט, כי המועדים להגשת נימוקי הערעור ותצהירי העדות הראשית נמסרו לבא-כוח המערערת בישיבת קדם הערעור, כי המבקשת "התעוררה" להגיש בקשות אורכה רק לאחר שחלפו המועדים והמשיב ביקש את מחיקת הערעור, כי לא ניתן טעם טוב להתנהלותה האמורה וכי קבלת בקשות המבקשת משמעותה ביטול יום ההוכחות.
על "החלטה" זו היתה המבקשת רשאית להגיש ערעור בזכות לבית משפט זה, אך היא לא עשתה כן וההחלטה הפכה לחלוטה. כלומר, כיום אין להרהר עוד אחר שנפסק בהחלטה, לפיו נוכח מחדלי המבקשת נשללה זכותה להגיש נימוקי ערעור ותצהירי עדות ראשית, כך שדין ערעורה להימחק. תחת הגשת הערעור על החלטת המחיקה, נקטה המבקשת בהליך שגוי של הגשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 26.12.2011, בקשה שנדחתה ביום 29.1.2012. עד כאן תיאור הרקע להחלטה נושא בקשת רשות הערעור דנא.
5. לאחר מחיקת ערעורה, עליה המבקשת לא ערערה אף כי היתה זכאית לעשות כן, מצאה המבקשת לנכון לשוב ולפנות ביום 31.1.2012 לבית המשפט המחוזי בבקשה חדשה להארכת המועד להגשת ערעור על השומה (תל"א 61287-01-12), שההחלטה שדחתה אותה היא נושא הבקשה שלפניי.
הטיעון שבפי המבקשת, לעניין זכותה לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה האמורה, התבסס על העקרון שלפניו מחיקת הליך אינה יוצרת "השתק עילה", כלומר - ניתן לשוב ולהגיש את ההליך שנמחק, והרי ערעורה נמחק ביום 26.12.2011, ולא נדחה.
בבקשה להארכת המועד (אותה המבקשת כלל לא טרחה לצרף לבקשה דנא) נטען, כי "עקב נסיבות חיצוניות אשר אינן תלויות ב[מבקשת]", לא עלה בידה להגיש את תצהיריה בגדר עמ"ה 57465-03-11. המבקשת הסבירה, שמדובר ב"טעות בחישוב הימים להגשת התצהירים ... אשר נעשה על-ידי בא כוחה הקודם של [המבקשת]". אגב, נקל להיווכח שהנימוק למחדל שנמסר בשעתו לבית המשפט, במסגרת הדיון בעמ"ה 57465-03-11, היה שונה ("טעות משרדית שבהיסח הדעת"), וכלל לא ברור מה הקושי ב"חישוב הימים". עם זאת, המבקשת כלל לא הסבירה מדוע לא הוגשו על ידה נימוקי הערעור. המבקשת טענה, בבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, כי ככל שמדובר במחדל, אין הוא מחדלה-שלה, אלא של בא-כוחה הקודם (שאגב, מייצגה גם במסגרת ההליכים שבפני ולכאורה קיים קושי בשמיעת טיעון זה מפיו בשל ניגוד עניינים מובנה המתעורר בגדר כך). כיוון שכך, וכיוון שאין מדובר בזלזול מצדה, ראוי היה, לדעת המבקשת, ליתן לה את יומה על מנת שניתן יהיה לבחון את טענותיה ביחס לשומה לגופן. בהקשר זה נטען, כי השומה מבוססת על מידע כוזב שמסרו לרשויות המס גורמים המסוכסכים עם המבקשת וניהלו נגדה הליכים משפטיים.
6. בית המשפט המחוזי דחה ביום 14.2.2012 את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור על השומה. בית המשפט פסק, כי "הכסות הפורמאלית" של הבקשה, כבקשה להארכת מועד, אינה יכולה לשנות את טיבה האמיתי של הבקשה, שהוא השגה ערעורית על ההחלטה מיום 26.12.2011 למחוק את הערעור. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.
להשלמת התמונה, יוזכר כי המבקשת פנתה בתחילה לבית משפט זה בדרך של הגשת ערעור בזכות (ע"א 1563/12). המשיבה ביקשה לסלק את הערעור על הסף מהטעם שלא קיימת זכות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 14.2.2012. טענה זו של המשיבה התקבלה והערעור נמחק בהחלטה מפורטת שניתנה על-ידי כב' הרשם ג' שני ביום 18.6.2012 תך חיוב המבקשת בהוצאות. נוכח כל זאת נוצר הצורך להגיש בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה דנא, שכן בינתיים חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בקשה זו (בש"א 5427/12) התקבלה על-ידי כב' הרשמת ד' כהן-לקח בהחלטה מיום 23.7.2012, ושוב, בכפוף לחיוב המבקשת בהוצאות.
7. בבקשת רשות הערעור חוזרת המבקשת על הטענה, כי משנמחק הערעור בעמ"ה 57465-03-11, "קמה זכותה" להגיש ערעור חדש. המבקשת מוסיפה, כי בית משפט קמא שגה כאשר ייחס רלבנטיות להליך שנמחק ולמה שהתרחש במסגרתו בדונו בבקשתה "החדשה" להארכת המועד להגשת הערעור על השומה. המבקשת מדגישה את העובדה שטענותיה לא נשמעו לגופן וכי המחדלים שהביאו למחיקת הערעור היו מחדלי בא-כוחה "ולא היו בשליטתה". כאמור, בהינתן העובדה שמי שהיה בא-כוחה של המערערת בעמ"ה 57465-03-11 הוא גם בא-כוחה הנוכחי, יש קושי בהעלאת טיעון זה באמצעותו. בנוסף מפרטת המבקשת את טענותיה לגוף השומה עליה היא מבקשת להשיג.
8. דין הבקשה להידחות אף מבלי שתתבקש הגשת תשובה. בפתח הדברים יודגש, כי אין מקום לבחון, במסגרת הבקשה שלפני, את נכונות ההחלטה בדבר מחיקת הערעור (החלטה מיום 26.12.2011), שהפכה לחלוטה. כלומר, נקודת המוצא היא, שאין עוד מקום לדון בשאלה האם היה מקום ליתן למבקשת אורכות להגשת נימוקי הערעור ותצהירי העדות הראשית בגדר ההליך בעמ"ה 57465-03-11, והאם מחדלי עורך הדין הם נימוק טוב למחול למבקשת על מחדליה הקשים במסגרת ההליך הנ"ל, כפי שאלה תוארו על-ידי בית המשפט המחוזי.
השאלה שבפני אינה אלא האם היה מקום לדחות את הבקשה להארכת המועד שהוגשה בתל"א 61287-01-12 ושנדחתה ביום 14.2.2012. התשובה לכך חיובית בתכלית.
9. אכן, מחיקה אינה מקימה מחסום מפני הגשת ההליך פעם נוספת. אלא שברי שלא ניתן להתעלם, במסגרת ההליך החדש שמבקשים להגיש, ממה שהתרחש קודם לכן, ובכלל זה מסיבת מחיקתו של ההליך הראשון ומנסיבות המחיקה.
בענייננו עומד למבקשת מכשול בפני הגשת ערעור חדש בדמות הצורך לבקש אורכה להגשתו, שהרי המועד להגשתו חלף מזה זמן רב. והנה, הנימוקים שביסוד בקשת הארכה להגשת הערעור מחדש, זהים לחלוטין לנימוקים שעמדו בבסיס בקשת המבקשת במסגרת עמ"ה 57465-03-11 (להארכת המועד להגשת נימוקי הערעור ותצהירי עדות ראשית), בקשה שנדחתה, מה שהביא למחיקת הערעור.
שורש התקלה נעוץ באי הגשת התצהירים ונימוקי הערעור. בית המשפט החליט שמחדלים אלה מצדיקים את מחיקת הערעור, ושאין ליתן למבקשת ארכה להגשת הנימוקים והתצהירים. כאמור, החלטה זו אינה עומדת עוד לבחינה. והנה, עתה מבקשת המבקשת שבית המשפט יתעלם מסיבת המחיקה וייעתר לבקשתה למתן ארכה להגשת הערעור. אם תתקבל בקשתה זו יהא בכך, הלכה למעשה, שינוי של מה שנפסק בהחלטה שנעשתה חלוטה.
העובדה שבדרכה של המבקשת להגיש הליך חדש לאחר שהקודם נמחק, עליה לצלוח בהצלחה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור החדש, היא עובדה בעלת משמעות. זאת כיוון שהשאלות, שעל בית המשפט להכריע בהן לצורך הבקשה להארכת מועד, חופפות במידה רבה את הסוגיות שבהן הכריע בית המשפט כאשר מחק את הערעור הראשון. בעשותו כן נוצרה מעין פלוגתא פסוקה בשאלה האם המחדלים הדיוניים בהליך הראשון מאפשרים את שמיעת הערעור לגופו. שאלה זו הוכרעה לרעת המבקשת והיא מנועה לטעון אחרת במסגרת הליך אחר אותו היא יוזמת נגד המשיבה.
10. ניתן להתבונן על הסיטואציה גם מזווית מעט שונה, והיא האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. אין להשלים עם מצב שלפיו בעל דין רשלן, שבשל רשלנותו נמחק הליך אותו הגיש, יוכל לשוב ולהגיש את אותו ההליך, כשעצם הגשתו מותנית בקבלת היתר מיוחד (הארכת מועד שנקבע בחיקוק, שתינתן רק מטעמים מיוחדים שיירשמו). אין להלום הארכת מועד במצב כזה. אם כך ייעשה, נעמוד בפני ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. ובענייננו – ניצול לרעה של העקרון שלפיו מחיקה, ככלל, אינה מונעת הגשתו מחדש של ההליך שנמחק. בנסיבות אלה מנועה המבקשת לשוב ולטעון לזכותה להביא את עניינה בפני בית המשפט במסגרת ערעור על השומה, לאחר שנפסק כי זכות זו אינה עומדת לה עוד נוכח מחדליה הקשים בגדרו של עמ"ה 57465-03-11. הישענות המבקשת על עובדת מחיקת הערעור (במובחן מדחייתו) אינה יכולה להועיל לה בנסיבות אלה, במיוחד כשהגשת ערעור חדש תלויה במתן אורכה לאחר שהמועד לעשות כן חלף (לענין ניצול לרעה של הליכי משפט ראו בש"א 6479/06 (ע"א 11319/05) בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (לא פורסם, 15.1.2007)).
11. למבקשת היה יומה בבית המשפט, ורק בשל מחדליה-שלה לא עלה בידה להביא לדיון את טענותיה לגוף השומה שבמחלוקת. בהינתן העובדה, שמחיקת ערעורה היא עובדה מוגמרת ואין להרהר עוד אחר טעמי המחיקה, אין לשעות לטענת המבקשת לפיה נגרם לה עיוות דין כשלא ניתן לה להשמיע טיעוניה כלפי השומה. מערכת המשפט והמשיבה הלכו כברת דרך לקראת המבקשת: המועד להגשת הערעור הראשון הוארך בהסכמה, ועל אף שהמבקשת לא הגישה נימוקי ערעור עובר לדיון המקדמי בערעור אפשר לה בית המשפט לעשות כן "לפנים משורת הדין". אין מדובר במצב בו ננעלו שערי בית המשפט בפני המבקשת מיד עם מחדלה הראשון. על אף זאת היא הכשילה במו ידיה את האפשרות לדון בטענותיה לגופן. גם לאחר מחיקת ערעורה נקטה המבקשת במהלך שגוי, ותחת הגשת ערעור בזכות על המחיקה, במסגרתו ניתן היה לבחון האם היתה הצדקה למחיקה (ואיני רומז בכך לעניין סיכוייו של ערעור כזה להתקבל), בחרה לפנות בבקשה למתן ארכה להגשת הערעור, בהנחה המוטעית שרק מכיוון שהערעור נמחק תינתן לה ארכה להגשתו המחודשת.
גם אין לקבל את הטענה כי האשמה מוטלת על כתפי בא-כוח המבקשת והיא אינה אמורה לשאת בתוצאות מעשיו ומחדליו. בא-כוח המבקשת הוא שלוח שלה ומעשיו מחייבים ומזכים אותה. ככל שסבורה המבקשת שבא-כוחה גרם לה נזק, פתוחה דרכה לפעול כלפיו בנדון, אך אין להטיל על ציבור המתדיינים כולו, על מערכת המשפט ועל המשיבה, את תוצאות הפרת חובות עורך הדין כלפי לקוחו, ככל שחובות אלו אכן הופרו.
אשר על כן נדחית בקשת רשות הערעור.
ניתנה היום, ח' באלול התשע"ב (26.8.2012).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12057960_L02.doc סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il