עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5785/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 5785/12

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקשת:

אילנית מוליחי (אלקובי)

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 30.5.12 ומיום 10.7.12 (פסק דין משלים) בעפ"ג 60774-01-12 שניתנו על ידי כבוד השופטים: מ' פינקלשטיין, ר' אמיר וב' טולקובסקי

בשם המבקשת:

עו"ד שלומי לוי

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 60774-01-12, כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, ר' אמיר ו-ב' טולקובסקי) מיום 30.5.2012 שבמסגרתו נדחה ערעורה של המערערת על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (ת"פ 3268/08 ו-ת"פ 2797/08, כבוד השופטת נ' מימון) מיום 10.1.2012.

ביום 11.6.2009, הורשעה המבקשת בהתבסס על הודאתה בעבירות שיוחסו לה בשני כתבי אישום. בהסתמך על כתב האישום הראשון הורשעה המבקשת בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת לפי סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז-1077 (להלן: חוק העונשין או החוק), מכיוון שמסרה ביום 18.1.2008 ידיעה שעניינה תלונה על עבירת אלימות שביצע בה בן זוגה דאז (ובהווה גרושהּ) "כשהיא יודעת שהידיעה כוזבת". בנוסף, בית משפט השלום הרשיע את המבקשת, לפי כתב האישום השני והמתוקן, בעבירה של ניסיון חבלה או פציעה לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין. לפי העובדות העולות מכתב האישום המתוקן, ביום 8.9.2008 ניסתה המערערת, ללא הצלחה, לדקור את בן זוגה דאז באמצעות סכין ובשלב מאוחר יותר הכתה אותו באמצעות קרש בידו.

במסגרת הטיעונים לעונש, ביקשה המשיבה שיופעלו ששת חודשי המאסר על תנאי שנגזרו על המבקשת בתיק אחר, וזאת בחופף לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, זאת ככל שיתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינה שישקף אופק טיפולי, לקיחת אחריות מצידה וסיכוי נמוך להישנות העבירה. המבקשת ביקשה שבית המשפט יאריך את המאסר המותנה. תסקיר שירות המבחן שהתקבל בעניינה של המבקשת הציג תמונת חיים קשה, שכללו בין היתר אלימות פיזית ונפשית, הן בילדותה הן בחייה הבוגרים, וכן תקיפות פיזיות ומיניות מצד גרושהּ. יתר על כן, התקבלה חוות דעת של הממונה על עבודות השירות שמצאה כי המבקשת כשירה לבצע עבודות שירות. על רקע דברים אלה, החליט בית המשפט ביום 10.1.2012 להפעיל את ששת חודשי המאסר על תנאי וגזר בחופף עונש של ששת חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות. נוסף על כן, נגזרו על המבקשת ששה חודשים של מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

על גזר הדין, הגישה המבקשת ערעור שבו ביקשה מבית המשפט המחוזי שיאריך את עונש המאסר על תנאי שנגזר עליה, וזאת תחת עונש המאסר שנגזר עליה, וזאת משום שבנסיבותיה הכלכליות והמשפחתיות אין בידה לבצע עבודות שירות מבלי שהדבר יפגע בה ובילדיה. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניכרת התלבטות לא קלה בשל הנסיבות החריגות של המקרה ונסיבותיה האישיות של המבקשת. בין הנסיבות הקשות, וכפי שעלה מהתסקיר המעודכן שהוגש בעניינה, שקל בית המשפט את העובדה שגרושהּ הורשע בינתיים בעבירה של מעשה מגונה במשפחה כלפי בתם המשותפת ואת מצבה של הבת שלאחר מספר חודשים ביצעה ניסיון התאבדות. עם זאת, הוחלט ביום 30.5.2012 לדחות את הערעור, משנקבע כי אין בטעמים שהציגה בעניין היעדר יכולתה לבצע עבודות שירות כדי להביא לקבלת ערעורה, וזאת משום שלא נמצא שעקב ביצוע עבודות השירות תיפגע יכולתה של המערערת לקיים מערכת יחסים עם ילדיה, שחלקם נמצאים בפנימיות וחלקם במשמורת האב.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שבמסגרתה טוענת המבקשת כי יש ליתן לנסיבותיה האישיות את מלוא המשקל, שכן המדובר הוא במקרה יוצא דופן. כמו כן, היא טוענת כי השתנה חלקית המצב העובדתי שעליו הסתמך בית המשפט המחוזי ביחס לשהות ילדיה בפנימיות, כך שלאחר מתן פסק הדין השתחררו שתי בנותיה מהפנימייה ועברו לגור עמה, וחיובה לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות יביא לכך שהיא תזניחן בתקופה שבה הן נזקקות לה. לבסוף טוענת המבקשת כי יש לקבוע את עונשה לפי המלצת שירות המבחן, שלפיה יש להאריך את תקופת המאסר על תנאי ולבטל את המאסר בפועל (שירוצה כאמור בעבודות שירות).

לאחר שעיינתי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ולאחר ששקלתי את טענותיה של המבקשת, מצאתי שאין מקום לקבל את הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)), או כאשר התערבות בית המשפט נדרשת למניעת עיוות דין. המקרה שלפניי, על אף נסיבותיו הקשות, אינו מעלה שאלה בעלת היבטים עקרוניים. גם אין זה מקרה שניתן לומר כי נגרם בו עיוות דין. על כן, אין המדובר במקרה הנמנה במסגרת המקרים שבהם יש הצדקה לדון בו בשלישית. יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא ישנה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, העונש שהוטל הוא סביר ומקל, כך אף לגישת המבקשת, ועל כן הסטייה כאן היא לטובתה בהינתן סוג העבירות שבהן הורשעה. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות. ייאמר כי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי הקלו משמעותית בעונשה של המבקשת מתוך ניסיון למצוא איזון הולם בין נסיבותיה הקשות לבין האינטרס הציבורי. השינוי בנסיבות שהתרחש לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי אין בו כדי לשנות מקביעתי, שכן אין להפוך דיון בגלגול שלישי למקצה שיפורים, ויש להותיר את דלת הכניסה בשערי הדיון השלישי נעולה, למעט מקרים העונים על המבחנים שמניתי לעיל.

סוף דבר, הבקשה נדחית בזאת.

ניתנה היום, כ"ה באב התשע"ב (13.8.2012).