עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5502/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

דנ"א 5502/11

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

העותר:

ד"ר יוסף דלין

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל מחלקת עבודות ציבוריות

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום 19.5.11 בע"א 954/10 שניתן על-ידי כבוד השופטים א' חיות, ע' פוגלמן וי' עמית

בשם העותר: בעצמו

החלטה

1. זוהי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון בע"א 954/10 (מפי כבוד השופטים א' חיות, ע' פוגלמן וי' עמית). בית המשפט העליון קבע כי יש לדחות את ערעורו של העותר על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

העותר הגיש תביעה נגד המשיבה לתשלום סכומים שלטענתו מגיעים לו בתמורה לעבודות שביצע עבורה. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת העותר ביחס לשניים מן הפריטים שנתבעו, ודחה אותה ביחס ליתר הפריטים – שלפי קביעתו, לא הוכחו כדבעי. בית המשפט העליון דחה את הערעור בפסק-דין קצר, לאחר שקבע כי נתקיימו התנאים הקבועים בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאמור: "הממצאים העובדתיים הרבים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי ואין עילה לדחותם. בנוסף, אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק".

2. עיקר טענותיו של העותר בעתירה שלפנינו הוא כי תנאי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לא נתקיימו, ומשכך "לא התקיים הליך משפטי של ערעור". לטענת העותר, ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי שגויים, וכך גם מסקנותיו המשפטיות. טענה נוספת שבפי העותר נוגעת לייצוגה של המשיבה. המשיבה, לפי כתב התביעה, היא "מדינת ישראל – מחלקת עבודות ציבוריות" (להלן: מע"צ), וזאת שכן בעת ביצוע העבודות הייתה מע"צ יחידת סמך של משרד ממשלתי. בינתיים הפכה מע"צ לחברה ציבורית (להלן: מע"צ החדשה), וייצוגה הועבר מהפרקליטות למשרד עורכי-דין פרטי. בדיון לפני בית המשפט המחוזי הצהיר בא-כוח מע"צ החדשה כי אינו מייצג את מדינת ישראל. חרף זאת, לא התבקש תיקון כתב התביעה. לטענת העותר, היה מקום לקבל את התביעה מן הטעם שמדינת ישראל לא התגוננה. בית המשפט המחוזי לא קיבל טענה זו, וקבע כי אף שהיה ראוי כי המדינה תבקש לתקן את כתב התביעה או תסדיר את ייצוגה על-ידי בא-כוח מע"צ החדשה, הרי שאין מקום לקבל את התביעה מן הטעם של היעדר התייצבות, וזאת לנוכח העובדה שלא נגרם לעותר כל נזק כתוצאה מן הייצוג, ולנוכח העובדה שהצדדים לא ירדו לפרטי העברת התחייבויות המדינה למע"צ החדשה, וזו התגוננה בפועל מפני התביעה. בית המשפט העליון הוסיף כי בסופו של דבר נתנה המדינה לבא-כוח מע"צ החדשה ייפוי כוח למפרע.

3. דין העתירה להידחות. טענותיו של העותר אינן מגלות כל עילה לקיים הליך של דיון נוסף בפסק-הדין של בית המשפט העליון. לעמדת העותר, מקום בו סבור הוא כי לא נתמלאו תנאי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שלא נתקיים הליך ערעורי תקין. אלא שלא כך הוא הדבר. בית המשפט הוא המוסמך לקבוע אם נתקיימו תנאים אלה, והליך הדיון הנוסף אינו בגדר ערעור נוסף על קביעותיו של בית המשפט העליון. הקביעה כי במקרה פרטני זה או אחר לא נפל בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, אינה בגדר הלכה משפטית, ובוודאי שאינה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, ראוי לקיים בה דיון נוסף. כך גם באשר לטענותיו של העותר בנוגע לייצוג המשיבה. בעניין זה לא נקבעה כל הלכה בעלת תחולה כללית, ואף אם סבור העותר כי היה מקום להכריע אחרת בנסיבות העניין, לא מתקיימים התנאים לקיום ההליך הנדיר והחריג של דיון נוסף. כבר נכתב לא פעם כי: "עד שנדע אם דברים שאמר בית-המשפט העליון בפסק-דין עולים [כדי] הלכה, חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות" (דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן (לא פורסם, 19.8.2002).

אשר-על-כן העתירה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח באלול התשע"א (27.9.2011).