עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5387/12

 

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  5387/12

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

העורר:

מאיר קריאף

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) במת 055970-01-11 מיום 28.6.2012

                                          

תאריך הישיבה:

כ"ה בתמוז התשע"ב (15.7.12)

 

בשם העורר:

עו"ד ישראל קליין

 

בשם המשיבה:

עו"ד קרן ווקסלר; עו"ד ניצן ביילין

 

 

החלטה

 

 

1.             נגד העורר הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. משפטו מתנהל בימים אלה בבית המשפט המחוזי מרכז.

 

2.             פרטי כתב האישום הובאו בהרחבה בהחלטת בית משפט זה בערר קודם שהגיש העורר (בש"פ 9442/11 קריאף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.1.2002)), ואחזור עליהם בתמצית. לפי כתב האישום, העורר חב סכומי כסף שונים ליוסי תורג'מן (להלן: המנוח), בשל הימורים שערך העורר במועדון הימורים אשר הופעל על-ידי המנוח ועל-ידי שותפו, יוסי חדד (להלן: חדד), בדירה בנתניה (להלן: הדירה). באירוע שהתרחש בחודש נובמבר 2010, היכה המנוח את העורר בדירה, בנוכחות אחרים, על רקע החוב שחב לו האחרון. בעקבות האירוע, גמלה בליבו של העורר ההחלטה להביא למותו של המנוח. העורר הצטייד באקדח ובאופנוע, וביום 12.11.2010 ערך בירורים שונים כדי לוודא שהמנוח נמצא בדירה. באותה עת, שהה העורר בדירתה של חברתו (להלן: החברה), שנמצאת בבית מגורים בנתניה בבעלותו של שלומי בן סימון (להלן: שלומי). שלומי התגורר אף הוא בבית ולימים הפך לעד המדינה המרכזי בפרשה. העורר יצא מן המקום בשעה אחת בלילה, כשהוא רכוב על אופנוע ומצויד באקדח. זמן קצר לאחר מכן הגיע העורר לדירה. העורר נכנס לדירה דרך המרפסת וירה במנוח ובאדם נוסף ששהה במקום. הירי גרם למותו של המנוח ולפציעתו של האדם האחר. סמוך לאחר מכן סיפר העורר לשלומי כי ביצע את הרצח, והשניים ביצעו פעולות שונות כדי לאפשר לעורר להימלט מהדין: שלומי העלים כונן קשיח שבו נשמרה הקלטה של מצלמות האבטחה בביתו, כדי לטשטש את העובדה שהעורר יצא מהמקום עם האופנוע; את הכונן הקשיח העביר שלומי למחסן בדירת חברו, משה חזן (להלן: חזן), ברמת גן. זמן קצר לאחר הרצח הגיעו שלומי והעורר לדירתו של חזן ברמת-גן. בדרכם לרמת-גן, הצטייד העורר בטלפון נייד שאינו שייך לו, ובהמשך רכש עבורו שלומי כרטיס SIM. לאחר שהגיעו לדירה ברמת-גן, התקלח העורר, החליף את בגדיו ונעליו, ושטף את גופו באלכוהול על מנת להעלים את שרידי הירי מגופו. בהמשך, נפטר העורר מהבגדים שלבש בעת הרצח.

 

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) קבע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

 

4.             בית משפט זה (השופט (כתארו אז) א' גרוניס) דחה ערר על החלטה זו (בש"פ 9442/11 לעיל). בהחלטתו, ציין השופט א' גרוניס כי אין ראיות ישירות הקושרות את העורר למעשה הרצח, שכן העדים שנכחו בדירה לא זיהו את היורה שפניו היו מכוסות. עם זאת, נמצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבוססת על הודעתו המפורטת של שלומי במשטרה והדברים שאמר במסגרת עימות עם העורר. שלומי סיפר כי מייד לאחר האירוע, התוודה בפניו העורר כי היה מעורב במעשה וביקש את עזרתו לטשטש את הראיות ולהתחמק מהדין – כמפורט בכתב האישום. כן ציין שלומי כי מספר ימים לאחר האירוע, התרברב בפניו העורר על כך שביצע את המעשים. בית המשפט ציין כי מדובר לכאורה בראיה העומדת בחריג לכלל האוסר על קבלת עדות שמיעה, לפי סעיפים 11 ו-12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). בנוסף, קבע בית המשפט כי קיימות תוספות ראייתיות לכאורה לגרסתו של עד המדינה ואינדיקציות נסיבתיות נוספות הקושרות את העורר למעשה הרצח: גרסתו של חזן בנוגע להתנהלותם התמוהה של העורר ושלומי כשהגיעו לדירתו ברמת-גן; עדויות בדבר החלפת כרטיס ה-SIM (הודעתה של נטלי אדרי שנסעה עם העורר ושלומי; הודעתו של מנהל תחנת הדלק שבה ניסו לרכוש כרטיס); עדויות שונות לכך שהכונן הקשיח הוצא לכאורה מביתו של שלומי לאחר הרצח (צילומי מצלמת אבטחה של שכן); גרסאותיהם של עדים שונים בדבר האירוע שבו היכה המנוח את העורר (והיה לכאורה המניע לרצח); הודעתו של חדד שלפיה העורר פנה אליו לפני הרצח כדי לברר אם המנוח נמצא בדירה; צילומי מצלמת האבטחה של שלומי שמהם עולה כי העורר יצא את ביתו של שלומי כשהוא רכוב על אופנוע; שמירתו של העורר על זכות השתיקה בחקירתו.

 

5.             בצד האמור, ציין השופט א' גרוניס, כי לא נעלמו מעיניו קשיים מסוימים בחומר החקירה: צבע בגדיו של היורה, ובפרט צבע חולצתו – בצילומי מצלמת האבטחה של שלומי נראה גבר הלובש לכאורה חולצה בצבע בהיר, בעוד שעדי הראייה לרצח טענו כי היורה היה לבוש בבגדים שחורים; גובה היורה – מרבית עדי הראייה לרצח טענו שהיורה הוא גבוה, בעוד שגובהו של העורר הוא כ- 1.70 מטרים; היד שבה החזיק היורה באקדח – מספר עדי ראייה לרצח טענו שהיורה החזיק באקדח בידו הימנית, אך העד חננייב טען כי היורה החזיק באקדח בידו השמאלית, בעוד שהעורר הוא ימני; קולו של היורה – חדד ציין בהודעתו שהיורה דיבר, אך לא זיהה את קולו כקולו של העורר על אף היכרות קודמת. עדי ראייה אחרים לא טענו כי היורה דיבר.

 

           בית המשפט ציין כי קשיים אלו אכן מעוררים תמיהות שונות באשר לזיהויו של העורר על-ידי עדי הראייה לרצח, אך קבע כי בחינה כוללת של חומר הראיות כמתואר לעיל מבססת תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

 

6.             לאחר סיום פרשת התביעה, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, שבגדרה טען כי חל כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית בעניינו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט) דחה את הבקשה, בקובעו כי העורר לא הרים את הנטל להראות כי חל שינוי דרמטי בתשתית הראייתית הלכאורית המצדיק עיון מחדש בשאלת המעצר.

 

טענות הצדדים

 

7.             להחלטה זו מכוון הערר שלפניי. העורר טוען כי במסגרת ניהול פרשת התביעה חל כרסום משמעותי בתשתית הראייתית המצדיק, למצער, את שחרורו לחלופת מעצר:

(א)  גובה היורה – נטען כי עדי התביעה תיארו את היורה בגובה של מעל 1.85 מטרים, בעוד שגובהו של העורר אינו עולה על 1.70 מטרים. אמנם, העד טוויזר ציין גובה נמוך יותר, אך הזהיר את בית המשפט מפני הסתמכות על התרשמותו שכן בעת האירוע לא היה עם משקפיים.

(ב)   לבוש היורה – קיימת אי התאמה בין תיאור לבושו של היורה על-ידי עדי התביעה (בגדים שחורים) לבין הראיות המצולמות שלפיהן העורר היה לבוש בחולצה כחולה, ג'ינס ונעליים לבנות.

(ג)   אי התאמה בקול – עד התביעה חדד ציין בעדותו בבית המשפט כי קולו של היורה אינו קולו של העורר, שעימו הייתה לו היכרות מוקדמת; לעומת זאת, בהודעתו במשטרה היה העורר מסויג יותר, ציין שלא זיהה את הקול, אך לא שלל את האפשרות שמדובר בעורר.

(ד)   אי התאמה ביחס לצבע האופנוע – בעוד שעדי הראייה תיארו שהיורה הגיע עם אופנוע שחור, העורר מצולם כשהוא נוסע על אופנוע כסוף.

(ה)  היד שבה החזיק היורה את האקדח – העורר הוא ימני, בעוד שעד הראייה חננייב תיאר כי אדם שמאלי ביצע את הרצח.

(ו)    שינוי בגרסתו של עד המדינה בעדותו – עד המדינה העיד בבית המשפט כי מעולם לא שוחח עם העורר על הרצח, וכי הוא לא היה קשור לרצח.

(ז)    בכונן הקשיח ש"הועלם" לכאורה, כלל לא היו ראיות מפלילות ביחס לעורר.

 

8.             ב"כ המדינה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוענת כי העורר לא הראה כרסום ממשי בראיות כפי שנדרש בבקשה לעיון מחדש. אשר לגרסתו של חדד – אמנם, בתחילה מסר חדד כי לא זיהה את קולו של היורה, ואילו בעדותו בבית המשפט מסר כי לא מדובר בעורר; עם זאת, התביעה ביקשה להכריז עליו עד עוין, ושאלת מהימנות גרסתו האחרונה תיבחן על-ידי המותב הדין בתיק העיקרי. אשר לעדות עד המדינה – אמנם בתחילת עדותו, חזר בו עד המדינה במידה מסוימת מגרסתו, אך לאחר שהובהר לו כי הוא מצופה לעמוד בהסכם שעליו חתם – שב ועמד על הגרסה שמסר במשטרה. ביחס לסוגיית גובהו של היורה – המדינה טוענת כי חלק מעדי הראייה – טוויזר וחדד – מסרו כי מדובר באדם נמוך, וממילא ייתכן שחוסר ההתאמה ביחס לגובה נובעת מכך שהיורה חבש קסדה. עוד נטען כי העורר לא טען טענת אין להשיב לאשמה עם סיום פרשת התביעה, וגם בכך יש כדי לסתור את טענתו הנוכחית כי גרסת התביעה קרסה.

 

 

 

דיון והכרעה

 

9.             ככלל, כדי שתקום עילה לשחרור ממעצר בשל כרסום ראייתי לאחר שנמצא בשלב קודם כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמטי במערך ראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה (בש"פ 1955/05 פלדמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.4.2005); בש"פ 6174/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.9.2011)). השינוי בתמונה הראייתית, צריך "להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו" (בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.1995). כפי שנפסק לא אחת, בית המשפט הדן בבקשה לעיון מחדש בשאלת המעצר, אינו בודק את העדויות אחת לאחת ומכריע בשאלת המהימנות של העדים. כל אלה ייעשו בבוא העת על-ידי השופט השומע ורואה את העדים ומתרשם מהם (שם, בפסקה 6).

 

10.          לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, על רקע הקביעות הקודמות בהחלטות המעצר והפרוטוקולים שהגישו לי ב"כ הצדדים, לא מצאתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה לא הורם הנטל לעיון מחדש בשאלת התשתית הראייתית למעצר.

 

11.          התפתחות אחת שעליה משליף העורר את יהבו, היא עדותו של חזן בבית המשפט ביחס לזיהוי קולו של היורה. בעוד שבמשטרה, מסר חזן כי קולו של היורה לא היה מוכר לו אך לא שלל אפשרות שמדובר בעורר, בעדותו בבית המשפט ציין באופן פוזיטיבי כי לא מדובר בקולו של העורר ואף הוסיף כי הוא אמר זאת לחוקרי המשטרה ולתובעת בתיק (עמ' 126 לפרוטוקול, ש' 7, 18-17, עמ' 127, ש' 10, 32; עמ' 129 לפרוטוקול, ש' 6-5; עמ' 136, ש' 31). להשקפתי אין מדובר בשינוי המכרסם באופן דרמטי בגרסת התביעה, כנדרש לשם בחינה מחודשת של שאלת המעצר. אמנם, גרסתו של חזן בבית המשפט פועלת במידה מסוימת לזכותו של העורר, שכן הוא הכריז מעל דוכן העדים כי קולו של היורה שונה בתכלית מקולו של העורר. עם זאת, קיימים טעמים שונים לחזרה של עד מגרסתו, או להכנסת שינויים בה, והדברים כרוכים בשאלת מהימנות עדותו שתיבחן על-ידי המותב הדן בתיק העיקרי.

 

12.          כרסום משמעותי נוסף בראיות התביעה – לשיטת העורר – הוא בעדותו של שלומי בבית המשפט. במהלך עדותו, התנער שלומי לפרקים מגרסתו המפלילה במשטרה (עמ' 442 ש' 30; עמ' 443 ש' 28-27), ורק לאחר שהתובעת התרתה בו כי מדובר בהפרה של הסכם עד המדינה (עמ' 345 לפרוטוקול, ש' 26-25), הוא חזר לגרסתו המקורית שלפיה העורר אמר לו כי היה מעורב ברצח (עמ' 349 לפרוטוקול, ש' 23; עמ' 354 לפרוטוקול, ש' 9-5; עמ' 519, ש' 6; עמ' 529, ש' 2). גם שינוי זה איננו מצדיק בחינה מחדש של שאלת המעצר. חזרה של עד מגרסתו או שינויים מסוימים בעדות, אינם נדירים כלל ועיקר (השוו: בש"פ 6174/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.9.2011)). בגרסתו של עד המדינה בבית המשפט, ניתן למצוא הן אמירות מפלילות ביחס לעורר, הן אמירות שיכולות לסייע לעורר בהגנתו. ההכרעה בין אלה לבין אלה היא בידי המותב הדין בתיק העיקרי, ולא במסגרת הליך המעצר. כל שעלינו לבחון בנקודה זו, הוא – כאמור – אם השינויים בגרסתו של שלומי הופכים את הקערה על פיה וממוטטים את גרסת התביעה, ולהשקפתי – לא זה המצב בענייננו. 

 

13.          הקשיים הנוספים בחומר הראיות שעליהם הצביע העורר – שאלת הגובה, היד שבה הוחזק האקדח, צבע האופנוע, לבושו של היורה וכן הלאה – אינם חדשים. השופט א' גרוניס התייחס בהחלטתו לקשיים אלו, אך מצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות לשלב המעצר. משכך, טענותיו הנוספות של העורר, אינן אלא חזרה על דברים שנטענו והוכרעו במסגרת החלטת המעצר המקורית והערר עליה, ואינן מקימות עילה לעיון מחדש.

 

           הערר נדחה אפוא.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ו בתמוז התשע"ב (‏16.7.2012).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12053870_M01.doc   נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon