עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4553/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4553/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

העורר:

וליד עואודה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט המחוזי בנצרת בתיק מ"ת 35819-05-12 שניתנה ביום 31.5.2012 על ידי השופט ז' הווארי

תאריך ישיבה: כ"ד בסיון התשע"ב (14.6.2012)

בשם העורר: עו"ד רמי שלבי

בשם המשיבה: עו"ד איילת קדוש

החלטה

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (מ"ת 35819-05-12, כבוד השופט ז' הווארי), מיום 31.5.2012, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

2. נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום, אשר תוקן בהמשך, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק (נשיאה והחזקה) ועבירת איומים. על פי הנטען בכתב האישום, בין משפחתו של העורר לבין משפחת המתלונן קיים סכסוך ירושה מתמשך בנוגע לחלקות אדמה בכפר כנא. נטען כי ביום 18.6.2009 בשעות הלילה הגיע העורר לביתו של המתלונן כשהוא נוהג ברכב ואיים על המתלונן כי הוא יירה בו עוד באותו היום. כן נטען, כי ביום 21.9.2011 בשעות הלילה, כשהלך המתלונן ברחובה הראשי של כפר כנא, הגיע העורר למקום כשהוא נוהג ברכב, עצר בסמוך למתלונן, ירק לעברו, כיוון לעברו אקדח ואמר לו כי הוא יחסל אותו. עוד נטען, כי ביום 5.5.2012 בשעות הערב, כששהה המתלונן בחלקת אדמה השייכת לו, הגיע העורר למקום כשהוא נושא אקדח, נעמד בסמוך למתלונן, הורה לו להרים את ידיו, ולאחר מכן הורה לו לשבת על הקרקע. המתלונן, שחשש כי העורר יפגע בו, התחנן בפניו שיחוס עליו. אז, הורה העורר למתלונן לעמוד על רגליו, ומשנעמד המתלונן, ירה העורר לכיוון רגליו שתי יריות. אחד מהכדורים פגע בשוק רגלו של המתלונן. מיד לאחר מכן, נמלט העורר מהמקום כשהוא מותיר את המתלונן פצוע ומדמם.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 28.5.2012 דן בית המשפט המחוזי בבקשה. בדיון נחלקו הצדדים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר. ביום 31.5.2012 קיבל בית המשפט (כבוד השופט ז' הווארי) את הבקשה ופסק כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום. בית המשפט ציין, כי המתלונן שב בהודעותיו על השתלשלות העניינים באופן עקבי וללא סתירות מהותיות, וכן זיהה את העורר באופן ודאי כמי שירה בו. בית המשפט סבר כי ניתן היה להסתפק בהודעות אלו, שכן בכוחן להצביע על סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. עם זאת, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות נוספות הקושרות את העורר לאירוע הנטען – תלונתו המיידית של המתלונן למוקד 100; תיעוד רפואי; ממצאים מזירת האירוע והודעות בני משפחת המתלונן. לצד ראיות אלו, נקבע כי קיימות ראיות נוספות אשר יש בהן לחזק את התשתית הראייתית הלכאורית לביצוע מעשה הירי. בעניין זה מנה בית המשפט בין היתר את סכסוך המקרקעין הקיים בין משפחת העורר למשפחת המתלונן ואשר בגינו מתנהלים בין המשפחות הליכים משפטיים, ואת תלונותיו הקודמות של המתלונן כנגד איומי העורר, אשר לא הצמיחו כתבי אישום.

עוד נקבע, כי בעניינו של העורר מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית, מאחר שמיוחסות לו עבירות בנשק. נוכח הרקע לביצוע העבירות קבע בית המשפט כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

4. מכאן הערר שלפניי. בגדרו טוען העורר כי שגה בית המשפט בקביעתו לפיה קיימת תשתית ראייתית לכאורית למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. לטענתו, מעיון בהודעות המתלונן ניתן לראות כי הוא לא זיהה את העורר באופן ודאי. בעניין זה טוען העורר כי יתכן שהמתלונן החליף בינו ובין בן משפחה אחר. העורר תומך טענה זו בקיומו של מקרה אחר, שפרטיו נכללו בכתב האישום המקורי, בגדרו החליפו המשטרה והתביעה בינו לבין בן דודו הנושא שם דומה לשלו.

עוד טוען העורר, כי היה על בית המשפט המחוזי ליתן משקל לטענת האליבי אותה הציג, לפיה במהלך יום אירוע הירי שהה בג'נין. עם שובו מג'נין ועוד לפני הגעתו לביתו הוא נכנס לחנות לחומרי בניין, משם נסע לבית חמו, ולאחר זמן מה לקח את אשתו וילדיו לביתם. אז, בסמוך לשעה 18:00 כששהה בביתו, הגיע אדם בשם מוג'אהד עואודה וסיפר כי המתלונן נפצע מירי. לטענתו, גרסתו זו נתמכת בהודעותיהם של אשתו ושל אותו מג'אהד עואודה. כמו כן, מפרט העורר שורה של מחדלי חקירה, אשר לטענתו דורשים כבר בעת הזו התייחסות ובחינה. לטענתו, הרושם המתקבל מתיק החקירה הוא, כי המשטרה ביצעה אך פעולות חקירה שמטרתן איסוף חומר מפליל כנגדו, ולא חקרה כיוונים אשר יכולים היו לסייע לו בהגנתו.

אציין, כי לאורך כתב הערר שזורות טענות בדבר מהימנותו של המתלונן ומניעיו, ומובאות דוגמאות שונות לסתירות לכאורה המצויות בהודעותיו.

נוכח כל האמור, טוען העורר כי קיים כרסום משמעותי בתשתית הראייתית אשר מצדיק בחינתה של חלופה למעצרו. זאת בייחוד נוכח העובדה שהוא אב למשפחה, אשר עד למעצרו ניהל חיים נורמטיביים לחלוטין, ונעדר כל הרשעות קודמות. לפיכך, מבקש העורר כי אורה על שחרורו לחלופת מעצר או למצער אורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

5. מנגד טענה המדינה כי דין הערר להידחות. לטענתה, העורר זוהה באופן ודאי על ידי המתלונן, כל הודעותיו נפתחו בזיהויו של העורר, תוך ציון שמו המלא, מיד לאחר אירוע הירי סיפר המתלונן לאשתו כי העורר הוא זה שירה בו, וכן הוא מסר כי הוא מכיר את היורה ומזהה אותו באופן ודאי מבין בני משפחתו האחרים. כן טוענת המשיבה, כי אף המועד בו נקלט המתלונן עוזב את מקום הירי, מועד הדיווח למד"א אודות הירי, וההודעה הספונטנית אותה מסר מיד עם אשפוזו מחזקים את מכלול הראיות העומדות כנגד העורר. עוד טוענת המשיבה, כי גרסתו של המתלונן מפורטת ונעדרת סתירות מהותיות, ולעומתה גרסתו של העורר חסרה, משתנה, וכן טענת האליבי שמסר אינה נתמכת בגרסת אחיו, אשר היה עמו בג'נין.

המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לשחרר את העורר לחלופה. לטענתה, הסכסוך בין המשפחות עדיין קיים, ומעשה הירי בצירוף האיומים המיוחסים לעורר, איומים שבסופו של דבר מומשו על ידו, מלמדים על המסוכנות הרבה נשקפת ממנו.

6. לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בחומר הראיות ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. בחינת חומר הראיות מעלה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית ברמה הנדרשת לביסוס אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הודעותיו של המתלונן קושרות את העורר באופן ברור לביצוע המעשים. כבר בהודעה הראשונית שמסר המתלונן ביום 5.5.2012 מיד לאחר האירוע, הוא נקב בשמו המלא והמשולש של העורר. לאורך כל הודעותיו מסר המתלונן בביטחון כי הוא זיהה את העורר במהלך אירוע הירי באופן ודאי, והוא מסוגל לזהותו מבין אנשים רבים ואף מיתר בני משפחתו של העורר.

אציין, כי גרסת המתלונן אף נתמכת בהודעותיהם של בני משפחתו, במועד הקריאה למד"א, למוקד 100 ולמועד בו נקלט רכבו במצלמת אבטחה כשיצא את החלקה בה נורה. מנגד, טענת האליבי לה טוען העורר, מעבר לחוסר העקביות והסתירות בין הודעותיו השונות של העורר בעניינה, אינה עולה בקנה אחד עם הראיות האובייקטיביות הקשורות בה, זאת בייחוד עם השעה בה צולם רכבו של העורר חוצה את המחסום מכיוון ג'נין לישראל ועם השעה בה נקלט במצלמות חנות חומרי הבניין בה ביקר.

באשר להודעתו של מג'האד עואודה, אשר לגביו מסר העורר כי הוא זה שבא לבית משפחתו ומסר להם על אירוע הירי במתלונן, בשעה שהוא (העורר) שהה בבית, בשלב הנוכחי המסקנה היא, כי כלל אין בהודעתו של מג'האד עואודה, והזמנים הנקובים בה, כדי לכרסם בגרסת המתלונן או לחלופין לחזק את טענת האליבי שמסר העורר. שכן, טווחי הזמנים השונים מתיישבים עם האפשרות שמג'האד עואודה הגיע לבית משפחתו של העורר וסיפר אודות אירוע הירי רק לאחר שהעורר שב לביתו מביצוע המעשים המיוחסים לו.

משכך הם פני הדברים, אני סבור כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי בחומר הראיות מצויה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום.

7. לעניין טענות העורר בדבר מהימנות המתלונן, מניעיו, והסתירות השונות המצויות לכאורה בגרסתו: ככלל, בשלב מקדמי זה אין בית המשפט נדרש לעמוד על משקלן של הראיות או לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים כפי שנעשה במסגרת ההליך העיקרי, ודי כי שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי (ראו: בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.10); בש"פ 1907/12 אבו מנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.3.2012)). בחנתי את טענות העורר בעניין זה, אולם לא מצאתי כי בהודעות המתלונן מצויות סתירות מהותיות אשר יש מקום להדרש אליהן בשלב זה, או אשר יש בהן לפגוע בצורה ניכרת בתשתית הראייתית העומדת לחובת העורר. כך גם באשר לטענותיו של העורר בעניין המחדלים בחקירה המשטרתית. השלב בו ככלל על מחדלי החקירה ונפקותם להתברר אינו במסגרת הליכי המעצר, אלא במסגרת ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 2323/12 שמלוילי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (לא פורסם, 3.4.2012); בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (לא פורסם, 24.5.2009)).

8. נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר ונוכח מכלול הנסיבות והראיות האופפות את ביצוע המעשים – הסכסוך המשפחתי והאיומים החוזרים והנשנים המיוחסים לעורר, שבסופו של יום אף הוציאו לפועל, איני סבור כי יש מקום להורות עתה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר או להורות על עריכת תסקיר מבחן בעניינו.

אשר על כן, הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏ל' בסיון התשע"ב (‏20.6.2012).