עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4533/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם
הדפסה

 

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  4533/12

 

לפני:  

כבוד השופט צ' זילברטל

 

המבקש:

סיף גבן

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק מ"ת 33533-04-12 שניתנה ביום 13.5.2012 על ידי סגן הנשיא ת' כתילי

                                          

 

בשם המבקש:                        עו"ד ד"ר מוחמד ס. ותד

 

 

החלטה

 

 

 

           לפני בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.5.2012 (כב' סגן הנשיא ת' כתילי) בעמ"ת 33533-04-12. במסגרת החלטה זו נדחה ערר של המבקש על החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 19.4.2012 (כב' השופטת י' שיטרית) במ"ת 29212-02-12, להותיר את המבקש במעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בת"פ 29187-02-12.

 

כתב האישום

 

1.             בכתב האישום, אשר הוגש ביום 16.2.2012, מיוחסים למבקש, לאביו, ולשלושת אֶחיו, שורה ארוכה של אישומים במסגרת פעילותם המשותפת: הפקת חומרי כרייה מקרקעות שאינן בבעלותם (פרטיות וציבוריות), הובלתם ומכירתם בניגוד לחוק. באופן כללי, לפי המתואר בכתב האישום, הנאשמים נהגו לאתר שטחים ובהם סלעים ואדמה הדרושים להם, ואז הגיעו עם כלי רכב שונים, ביצעו את הפעולות הנחוצות לשם הפקת הסלעים והאדמה, העמיסו והובילו אותם משם למכירה. פעילות זו התרחשה באופן תכוף, נרחב ושיטתי, בניהולם של המבקש ואביו, ומחזור העסקים של פעילות הכרייה הגיע לכ-8,500,000 מיליון ש"ח בין השנים 2006 ל-2011. מעבר לאמור, במהלך חיפוש שנערך בביתו של המבקש, נמצאו 2 אקדחים ותחמושת של כלי נשק שונים, ללא רשיון.

 

           נוכח הדברים, מואשם המבקש בעבירת כרייה שלא כדין (מספר רב של מקרים), עבירה לפי סעיף 111 לפקודת המכרות בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובאחריות בעל רכב, עבירה לפי סעיף 111ב לפקודת המכרות בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. מעבר לכך, מואשם המבקש גם בקשירת קשר לביצוע פשע (מספר רב של מקרים); גניבה (מספר רב של מקרים); הסגת גבול כדי לעבור עבירה (מספר רב של מקרים); הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע (מספר רב של מקרים); החזקת נשק; השלכת פסולת ברשות הרבים; מטרד לציבור ומרמה.

 

הליכי המעצר

 

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצרו של המבקש (ושאר הנאשמים) עד תום ההליכים. לגבי המבקש ואביו, התנגדה המשיבה לשחרורם לחלופת מעצר. בדיון שנערך ביום 16.2.2012 בבית משפט השלום בנצרת הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר בעניין המבקש. שלושת אחיו של המבקש שוחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בדיון שנערך ביום 13.3.2012.

 

3.             ביום 19.4.2012, לאחר שהתקבל תסקיר מעצר, החליט בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. לפי האמור בהחלטה, שירות המבחן התרשם מן הערבים המוצעים והמליץ לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בביתו שבטורעאן, בפיקוחם של הערבים שהוצעו – אך, כאמור, בית המשפט לא קיבל המלצה זו.

 

           בית המשפט דחה את טענת בא כוחו של המבקש ביחס לקבילות הראיות שעל בסיסן יוחסה למבקש עבירת החזקת נשק. נקבע כי החיפוש שנערך בביתו, ובמסגרתו נמצאו כלי נשק, נערך לכאורה כדין. בית המשפט אף דחה את הטענה כי כלל אין ראיות לביצועה של כרייה בלתי חוקית, כמשמעה בפקודת המכרות. נקבע כי אין צורך בביצוע חפירה לצורך התגבשות יסודות עבירת הכרייה, וכי אפילו די בהובלת המחצבים, פעולה אשר ביצועה עולה בבירור מן הראיות לכאורה.

 

           בית המשפט קבע, כי חלקו המרכזי של המבקש במסגרת העבריינית, בצירוף הרשעותיו הקודמות בעבירה של תקיפת עובד ציבור ופציעה בנסיבות מחמירות, וכן בעבירות מטרד לציבור והשלכת פסולת ברשות הרבים, מגבירים את המסוכנות הנשקפת ממנו. עבירת החזקת הנשק המיוחסת למבקש מוסיפה על כך, ואף מקימה חזקת מסוכנות המבססת עילת מעצר עצמאית. נוכח הדברים ועל אף תסקיר המעצר החיובי, נקבע כי המבקש ישאר במעצר עד תום ההליכים כנגדו.

 

           גם לגבי אביו של המבקש התקבלה בקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים. אביו של המבקש מרצה בימים אלו עונש מאסר בן 8 חודשים בגין הרשעתו בעבירות אלימות ובית המשפט אף ציין כי לחובתו גם מאסר מותנה בן 12 חודשים שקיימת חובה להפעילו במקרה דנן.

 

4.             על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר על ידי בא כוחו של המבקש. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את הערר, וקבע כי המבקש יוותר במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע, כי נאספו די ראיות לכאורה להוכחת ביצוע העבירות המיוחסות למבקש וכי אין ממש בטענתו לפיה הראיות אינן מקימות את יסודות עבירת הכרייה שלא כדין. בית המשפט אף קיבל את מסקנות בית משפט השלום בנוגע למסוכנות המבקש, אשר מקימה עילת מעצר.

 

טענות המבקש

 

5.             המבקש מבקש כי תינתן לו רשות לערור על ההחלטה להותירו במעצר עד תום ההליכים. בבקשתו, מפנה המבקש לפסיקה לפיה אמות המידה לקבלת רשות ערר בגלגול שלישי בהליך הפלילי הן מרחיבות בהשוואה לאלו הנהוגות בהליך האזרחי (למשל בש"פ 2786/11 ג'ריס ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)); אך מוסיף וטוען, כי אפילו לפי הקריטריונים הנהוגים בהליך האזרחי (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)) יש לקבל את בקשתו, כיוון שהיא מעלה שאלות עקרוניות. המבקש הביא בפירוט רב את טענותיו, העובדתיות והעקרוניות, ואביאם כאן בקיצור.

 

           לעניין האשמתו בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, טוען המבקש כי הראיות החפציות לעבירה זו נמצאו במסגרת חיפוש לא חוקי בביתו. כלי הנשק נמצאו בתוך קופסה קטנה, סגורה, בתוך שקית ניילון סגורה שהיתה נתונה בתוך מערבל מזון שבארון המטבח של המבקש. לטענתו, מאחר והחיפוש שנערך בביתו בוצע כדי לאתר ראיות לעבירת הכרייה שלא כדין והעבירות האחרות הכרוכות בה, החיפוש במערבל המזון לא היה חוקי – שהרי היה ברור מראש שלא ימצאו בו מסמכים רלוונטיים לעבירות אלו. מעבר לכך, כעיקרון, סבור המבקש כי ראוי לבחון את קבילותן של הראיות כבר בהליך המעצרים, וכי יש להחיל על הליך זה הלכות שונות המאפשרות פסילתן של ראיות בלתי קבילות בהליך העיקרי.

 

           לעניין האישומים השונים בעבירות כרייה שלא כדין, טוען המבקש כי חומר הראיות כלל אינו מבסס את יסודות העבירה. לטענתו, עיסוקו הסתכם באיסוף סלעים מקרקעות פרטיות, בהסכמת ואף לבקשת בעלי הקרקע, והובלתם משם בהתנדבות ושלא לצורכי מסחר. המבקש טוען כי פעילות זו אינה מהווה כרייה שלא כדין, כיוון שהיסוד העובדתי של עבירת הכרייה דורש חפירה, כנלמד מהגדרת "מכרה" בסעיף 2(1) לפקודת המכרות, אלא שכלל לא התבצעה חפירה על ידי המבקש או מי מהנאשמים. המבקש סבור כי יש לקבל פרשנות זו לעבירת הכרייה ולא את הפרשנות שהציגו המשיבה והערכאות הקודמות, מאחר שיש לאמץ את הפירוש המקל על מי שאמור לשאת באחריות הפלילית; וכי גם אם תידחה עמדתו, הרי שנכון לראות בגרסתו כ"טעות במצב משפטי" אשר יש לקחת אותה בחשבון, בבחינת הראיות לכאורה, או לכל הפחות, בבחינת מסוכנות המבקש.

 

           המבקש אינו חולק על עצם קיומה של חזקת מסוכנות הנובעת מן האישום בעבירת החזקת נשק, אולם סבור כי גרסתו הסדורה בנוגע לנשק מפריכה חזקה זו. כמו כן, סבור המבקש כי שגו הערכאות הקודמות כשייחסו לו מסוכנות עקב הרשעתו הקודמת, נוכח נסיבותיה של אותה עבירה.

 

           לשיטת המבקש, בבחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, הושפע בית המשפט ביתר שאת מקיומה של החזקה הסטטוטורית לעילת מעצר הנובעת מעבירת החזקת הנשק. המבקש טוען כי הלכה היא שיש לבחון לא רק את עצם קיומה של החזקת הנשק, אלא להתחשב גם בתכלית לשמה הוחזק הנשק. לגרסת המבקש, הנשק לא הוחזק לצורך ביצוע עבירה פלילית ואף אין ראיות לכך, ועל כן נסתרת החזקה הסטטוטורית. המבקש מוסיף ועומד על כך שבמקרים רבים בעבר שוחררו נאשמים בעבירות נשק לחלופת מעצר; והפנה גם למקרים של שחרור לחלופת מעצר במקרים של אישומים בעבירות של כרייה שלא כדין.

 

           מעבר לכך, המבקש טוען כי בית המשפט לא ייחס משקל של ממש לתסקיר המעצר החיובי, אשר כלל המלצה לשחררו לחלופת מעצר, ואף לא נימק מדוע בחר לנהוג כך.

 

דיון והכרעה

 

6.             לאחר עיון בבקשה ובהחלטות הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

 

7.             מאז התיקון לחוק המעצרים (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א-2011, ס"ח 2284, נדרשת קבלת רשות על מנת להגיש ערר על החלטת בית משפט מחוזי בערר שהוגש על החלטות בהליכי מעצר בבית משפט השלום. הלכה היא שרשות שכזו תינתן אך ורק כאשר בקשת רשות הערר מעלה סוגיות עקרוניות ובעלות חשיבות החורגות מעניינם של הצדדים, או בנסיבות מיוחדות (כפי שתיארתי ביתר הרחבה בבש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.2012)).

 

8.             בא כוחו של המבקש ניסה בכל כוחו וביצירתיות להציג את בקשתו ככזו המעלה סוגיות עקרוניות שונות, אולם סבורני כי אין מדובר בטענות עקרוניות בעלות משקל ועל כן אין מקום למתן רשות ערר.

 

9.             בטענותיו של המבקש בשאלת קבילותן של הראיות לעבירת החזקת הנשק לא מצאתי ממש. בקיצור רב אומר כי מקומן של טענות העורר בעניין קבילותן של הראיות הוא בהליך העיקרי ולא בשלב זה, בו די כי בית המשפט ישתכנע שהראיות לכאורה מקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו וכי סביר שלא תמצאנה בלתי קבילות (בש"פ 9745/11 נימר בואב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.2012); בש"פ 8303/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2007)). יתר על כן, מקובלים עלי נימוקי הערכאות הקודמות, לפיהם ממילא אין פגם של ממש באופן שבו הושגו הראיות על החזקת הנשק.

 

10.          איני מוצא ממש גם בטענתו של המבקש על כך שהראיות לכאורה אינן מקימות את יסודות עבירת הכרייה שלא כדין. המבקש מנסה להיבנות ממארג ההגדרות שבפקודת המכרות, ומתייחס לשרשרת של הפניות שבין ההגדרות השונות. הגדרת עבירת הכרייה שלא כדין שבסעיף 111 לפקודה מתייחסת למונח "חומרי חציבה", אשר מוגדר בסעיף 108 (סעיף הפירוש של חלק י"ב לפקודה: מחצבות) כ"חומרים שניתן לכרותם במחצבה". ה"מחצבה" מוגדרת בסעיף 108 כ"מכרה ש...", ואילו ה"מכרה" מוגדר בסעיף 2 (סעיף הפירושים הכללי) כ"כל חפירה לצורך...". שרשרת זו מובילה את בא כוחו של המבקש למסקנה שבהיעדר חפירה לא מתקיימים יסודות עבירת הכרייה שלא כדין. כיוון שלטענתו של המבקש הראיות לכאורה אינן מצביעות על קיומה של חפירה, לשיטתו אין מתקיימת עבירת הכרייה שלא כדין. איני רואה לקבל טענה זו.

 

11.          ראשיתו של סעיף 111(א), סעיף עבירת הכרייה שלא כדין, מנוסחת כך:

 

"החוצב או הכורה חומר חציבה בלי רשיון לפי פקודה זו, מקום שנדרש רשיון כאמור, או שלא על פיו ...".

 

           מעיון בסעיף 2, סעיף הפירושים הכללי של פקודת המכרות, ניתן לראות את הגדרת המונח "לכרות":

 

"'לכרות' כולל את כל הפעולות הנחוצות למדי לשם ניצולם, רכישתם וקבלתם של מחצבים והעלאתם אל פני האדמה או הובלתם".

 

           ואילו "מחצבים" מוגדרים בסעיף 2 כך:

 

"'מחצבים' פירושם כל החמרים בעלי ערך כלכלי שהם חלק מקליפת האדמה או שמוצאם הטבעי הוא מקליפת האדמה, לרבות שמן מינרלי, חמר, אספלט וגז טבעי, ולמעט מחצבי תמיסה או כבול (Peat), אילנות, עצי בנין וכל תוצרת יער כיוצא בזה או החמרים שהוגדרו במונח 'מחצבה' בסעיף 108".

          

           כאמור, "חומרי חציבה" מוגדרים כ"כל אחד מהחומרים שניתן לכרותם במחצבה", כלומר כ"אבן, צפחה, שחם וכל מיני אבני געש או סלעים מטמורפיים אחרים, צור (קווארטץ), שיש, חלמיש, גיר, חצץ, חול, חמר וגבס", כפי שניתן ללמוד מן הפירוש שניתן למונח "מחצבה" בסעיף 108.

 

12.          מן ההגדרה הרחבה של המונח "לכרות" ניתן לראות כי לא נדרשת חפירה לעומק הקרקע, אלא די ב"ניצולם, רכישתם וקבלתם" של מחצבים (או חומרי חציבה כהגדרת סעיף 111), או אפילו בהובלתם. המונחים "מחצבים" ו"חומרי חציבה" מוגדרים בנפרד ובאופן שונה בפקודה, אולם שניהם מוגדרים באופן רחב דיו כדי להסיר כל ספק בכך שהכוונה גם לסלעים כמו אלו שנטל, הוביל ומכר המבקש. על כן, בענייננו, כפי שהובהר בהחלטת בית משפט השלום, אין ספק שקיימות ראיות לכאורה לפעילות של כרייה שלא כדין מצד המבקש.

 

13.          מעבר לכך, חשוב להדגיש כי "שרשרת ההגדרות" עליה מנסה המבקש להצביע אינה ממשית. כאמור, לשיטת המבקש, סעיף 111 לפקודה מתייחס לחומרי חציבה, חומרי החציבה מוגדרים כ"חומרים שניתן לכרותם במחצבה", ומכאן הלאה בשרשרת עד לאלמנט החפירה. אולם, אין פירושו של דבר שכל חומרי החציבה צריכים להיות כאלו שנחפרו. שהרי לפי הגדרת "חומרי חציבה" מדובר בחומרים שניתן לכרותם במחצבה, ולא בחומרים שבהכרח נכרו במחצבה. סלע יכול להיכרות במחצבה תוך ביצוע של חפירה לעומק האדמה כדי להוציאו, אך הוא יכול גם להיות מונח על פני הקרקע. מיקומו בעומק האדמה או על פניה אינו מהותי לשאלת קיומה של עבירת כרייה שלא כדין.

 

14.          האבחנה אותה מנסה להציב המבקש, אם יש או אין חפירה, אינה עולה בקנה אחד גם עם תכליתו של סעיף 111, כפי שניתן ללמוד מעיון בהצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (תיקון מס' 7), התש"ס-2000 (להלן: הצעת החוק). כפי שנאמר בדברי ההסבר להצעת החוק, "הצעת החוק באה על רקע התגברות מקרים של כריית חול בלי היתר כדין וגניבת חומרי חציבה, עד כדי פיתוח תשתית עבריינית עניפה; חומרתה של התופעה מתבטאת בעיקר בנזק אקולוגי וכלכלי" (ההדגשה אינה במקור). בעקבות הצעת החוק נוספה ההגדרה המרחיבה של המונח "לכרות" בסעיף 2 לפקודה, "כך שכל הובלת מחצב גנוב לכל מטרה שהיא, תהווה עבירה", כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק. כמו כן, נוספה ההגדרה המרחיבה של המונח "חומרי חציבה" ("כל אחד מהחומרים שניתן לכרותם במחצבה"), וסעיף 111 שונה לנוסחו הנוכחי. מכל אלו אנו למדים שהמחוקק רואה בעבירת הכרייה שלא כדין ככזו המקיפה את כלל הפעילות של גניבת חומרי חציבה, כולל עצם הובלת החומרים, ובא לעוקרה מן השורש. על כן, אינני מוצא לנכון לקבל את טענותיו של המבקש, אשר על פי חומר הראיות לכאורה, ניהל תשתית מאורגנת, עניפה וממושכת של גזל מחצבים פרטיים וציבוריים: גניבה, הובלה ומכירה של חומרי חציבה, לעתים מקרקעות פרטיות, ולעתים מקרקעות המדינה. תופעות מסוג זה הן בדיוק אלו אליהן כיוון המחוקק בהצעת החוק, ויהא זה בלתי סביר לפרש את יסודות עבירת הכרייה באופן המצמצם אליו כיוון בא כוחו של המבקש.

 

15.      פרט לעבירת החזקת הנשק, המקימה עילת מעצר עצמאית, מדובר בענייננו בעבירות רכוש שבוצעו באורח שיטתי ובהיקף ניכר תוך התארגנות של מספר עבריינים, ומכאן שגם עבירות הרכוש מקימות עילה נפרדת ונוספת למעצרו של המבקש.

 

16.      יתר טענותיו של המבקש, אשר מתמקדות בשאלת מסוכנותו ואפשרות שחרורו לחלופת מעצר, אינן מעלות כל שאלה עקרונית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי. למעלה מן הדרוש, אוסיף ואומר כי נימוקי הערכאות הקודמות בעניינים אלו מקובלים עלי בהחלט. היקף הפעילות והארגון השיטתי והעקבי של מפעל הכרייה הבלתי חוקי, אשר המבקש עומד בראשו (ביחד עם אביו), מצביעים על סיכון ממשי בשחרורו לחלופת מעצר, ממנה יתכן ויוכל לחדש את התעשייה המשפחתית. אין מקום להקל ראש גם בעבירת החזקת הנשק המיוחסת למבקש, ובעברו הפלילי, אשר כולל תקיפת עובד ציבור ופציעה בנסיבות מחמירות.

 

           נוכח כל האמור, דין הבקשה להידחות.

 

 

           ניתנה היום, ‏ל' בסיון התשע"ב (‏20.6.2012).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12045330_L01.doc   סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il