עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4389/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 4389/12

לפני:

כבוד השופט א' שהם

המבקש:

אנטולי סצקו

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עפ"ת 621-04-12 מיום 19.04.2012 שניתן על-ידי כב' השופט ר' בן-יוסף

בשם המבקש: עו"ד אשר ארבל

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שניתן על-ידי כב' השופט ר' בן-יוסף ב-עפ"ת 621-04-12 מיום 19.04.2012. בפסק דינו דחה כב' השופט ר' בן-יוסף את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת נ' פרג לבוא, ביום 28.03.2012.

הליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אלה:

א. נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה).

ב. נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

ג. נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

ד. נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

בכתב האישום נטען כי בתאריך 30.11.2009 בשעה 21:50, נהג המבקש ברכב, ברח' רזיאל בבת ים, ונעצר על ידי שוטרים בגין נהיגה מחשידה. בדיקת השוטרים העלתה שהוא נהג ברכב בהיותו שיכור, כאשר נדף מפיו ריח חזק של אלכוהול, הוא התנדנד וכמעט נפל על הרצפה, ודיבורו היה שלא לעניין. בבדיקת נשיפה נתגלו אצל המבקש 990 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. כמו כן, נהג המבקש ברכב ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח בר תוקף.

לשם הוכחת העבירות שבכתב האישום, העידו מס' עדי תביעה, ובראשם רס"ר יוסי בצר, אשר מסר כי קיבל דיווח על נהג שיכור הנוסע לפנים ולאחור, בחניון המצוי ברח' רזיאל בבת ים. לדבריו, הוא הגיע למקום באמצעות רכב סיור, סימן לנהג הרכב לעצור, אך הלה לא ציית לדרישה והחל לנסוע לאחור. מאחר שהעד חשש כי המבקש ינסה להימלט מהמקום, הוא הכניס את ידו דרך החלון והוציא את מפתחות הרכב, ובכך מנע מהמבקש להמשיך ולנהוג ברכבו. העד הכין דו"ח פעולה, ממנו עולה כי המבקש נסע בתוך החניון, קדימה ואחורה, כשהוא מנגח קלות קטנוע השייך למוסר ההודעה. משיצא המבקש מרכבו, הבחין העד כי הוא מתנדנד ונשמט אל הרצפה, דבר שנימנע, רק לאחר שהעד אחז בו. מפיו של המבקש נדף ריח חריף של אלכוהול והוא דיבר שלא לעניין.

נערכה בדיקת שכרות באמצעות מכשיר "ינשוף", לאחר שהמבקש נבדק, תחילה, באמצעות מכשיר "נשיפון". הבדיקה הראתה תוצאה של 990 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. המבקש עצמו אישר כי שתה כמות גדולה של משקאות חריפים, ובין היתר צרך חמישה בקבוקי בירה וכמות לא מבוטלת של וודקה. למעשה, לא היתה מחלוקת לגבי היותו של המבקש נתון במצב של שכרות, דבר שהוכחש בתחילה על-ידו, אך לאחר מכן הודה בעובדה זו, באמצעות סנגורו.

השאלה היחידה שנותרה במחלוקת הייתה, האם המבקש נהג ברכבו במצב של שכרות, לנוכח טענתו בבית המשפט, כי לא נהג כלל ברכב אלא ישב בתוכו, על מנת לנוח ולשמוע מוזיקה. המבקש הכחיש את טענתו של רס"ב בצר, לפיה נהג ברכב לפנים ולאחור, ואף פגע קלות בקטנוע. עם זאת, אישר המבקש כי לא היה ברשותו, אותה עת, רישיון נהיגה תקף ופוליסת ביטוח בת תוקף.

בהכרעת הדין, אשר ניתנה על-ידי בית המשפט לתעבורה, ציינה כב' השופטת פרג לבוא כי עדותו של רס"ב בצר מקובלת עליה, הגם שמדובר בעדות יחידה לעניין הנהיגה. עוד צוין בהכרעת הדין כי עדות זו נתמכת בהודאתו המפורשת של המבקש, במסגרת חקירתו במשטרה, שבה אישר כי נהג ברכב, ואף אמר "... אני עשיתי טעות שנהגתי באוטו אחרי ששתיתי בירה, אני רק רציתי לשתות בירה וללכת הביתה".

על יסוד ראיות אלה, החליטה כב' השופטת פרג לבוא להרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ולגזור עליו פסילה בפועל לתקופה של 30 חודשים, בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית. כמו כן, הושתו על המבקש פסילה על תנאי ומאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים, ובנוסף הוא חויב בתשלום קנס בשיעור של 4,000 ₪.

3. המבקש ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וערעורו נדחה.

בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי החקירה, במקרה דנן, הייתה גרועה, ככל שמדובר בשאלת הנהיגה, שכן הייתה אפשרות למאשימה להציג ראיות נוספות, פרט לעדותו רס"ב יוסי בצר. בין היתר, ניתן היה לגבות את עדות המודיע אשר הזעיק את המשטרה, וכן להעיד פקח בעיריית בת ים, אשר נלווה אל רס"ב בצר. כב' השופט ר' בן יוסף ראה בהימנעות זו מלזמן עדים נוספים, משום "מחדל חקירה", אך לגישתו לא היה במחדל זה כדי לגרום לפגיעה בהגנתו של המבקש, ולא קיים חשש ממשי לעיוות דין כלפיו. כב' השופט ר' בן-יוסף גרס כי יש לראות את הראיה העיקרית, להוכחת דבר נהיגתו של המבקש, בהודאתו בחקירה, כאשר ההודעה שנמסרה על-ידו הוגשה לתיק בית המשפט בהסכמה, ולהודעה זו "יש די והותר דבר מה". לפיכך, קבע כב' השופט ר' בן-יוסף כי אין להתערב בהרשעתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו.

עם זאת, מצא כב' השופט ר' בן-יוסף להעיר לגורמי החקירה, כי גם כאשר מתקבלת הודאתו של החשוד במעשה, יש לגבות ראיות נוספות ו"בוודאי ראיות חשובות כמו שני עדי ראיה זמינים לחקירה".

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור גם לעניין העונש.

הבקשה

4. בבקשת רשות הערעור, נטען על-ידי בא-כוחו של המבקש, עו"ד אשר ארבל, כי "עדות עד אחד ויחיד עמדה לנגד הערכאה הדיונית וגם היא הייתה נקובה ככברה". עוד נטען, כי אין די באמרי פיו של עד "מגמגם עובדתית ומשפטית" כדי לבסס בגינה הרשעה. לפיכך, סבור המבקש כי יש מקום ליתן לו רשות ערעור, על מנת לעשות עימו צדק ולבטל את התוצאה, שהיא לשיטתו "בלתי מתקבלת על הדעת". עו"ד ארבל הוסיף כי מדובר בסוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית שיש לה השלכות על כלל הציבור, וקבלת הבקשה היא הדרך היחידה להימנע מפגיעה אנושה במבקש.

דיון והכרעה

5. אין כל ממש בבקשה זו, שכן היא רחוקה מלענות על הקריטריונים אשר נקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), באשר לדיון בערעור נוסף.

קביעותיו של בית המשפט לתעבורה התבססו הן על עדותו של שוטר, אשר היה עד ראיה לנהיגתו של המבקש, וכן על הודאתו של המבקש עצמו, כי נהג ברכב בהיותו שיכור. המדובר בקביעת ממצאים עובדתיים, שבהם ערכאת ערעור לא תטה להתערב, והדברים אמורים, ביתר, שאת כאשר מדובר בבקשה לערעור שני על אותם ממצאים. היותו של המבקש נתון בשכרות עמוקה לא הייתה שנויה במחלוקת, והשאלה היחידה, בה נדרש בית המשפט לתעבורה להכריע, נגעה לנושא הנהיגה. שאלה זו הוכרעה על יסוד הראיות אשר הוצגו בפני הערכאה הדיונית, ואין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, המצדיקה בירור שיפוטי נוסף.

טרם סיום, אבקש להתייחס לביקורתו של כב' השופט ר' בן-יוסף על הפגמים שנפלו בחקירה והיותה בלתי ממצה, ואציין כי אינני שותף לביקורת זו. אכן, היה רצוי לגבות את עדותם של כל עדי ראיה, אשר נכחו במקום האירוע, אך אין לראות בהימנעות זו משום "מחדל חקירה", כסברתו של כב' השופט ר' בן-יוסף.

כפי שציין יעקב קדמי בספרו על הראיות חלק רביעי עמ' 1984, (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009): "יש להבחין בין 'מחדל' לבין 'אי מיצוי הליכי החקירה'". כך גם נקבע בע"פ 7546/06 אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.10.2007) "השאלה אינה האם אפשר וראוי לנקוט בצעדי חקירה נוספים, אלא אם יש די ראיות המוכיחות את האישום מעבר לספק סביר". (וראו גם ע"פ 54/11 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 7.3.2012]).

לטעמי, ההחלטה להסתפק בעדותו של שוטר, שהיה עד לאירוע וערך דו"ח פעולה, כאשר במהלך החקירה נרשמה הודאתו של החשוד בביצוע העבירה, אינה מבססת טענה לקיומו של "מחדל חקירה". זאת, בהינתן העובדה כי לגישת המאשימה די בראיות שהובאו לפני בית המשפט לתעבורה, לשם הוכחת אשמתו של המבקש מעבר לספק סביר.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

ניתנה היום, ט"ז בסיון תשע"ב (6.6.2012).