עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2075/11

 

 

 

 

 

 

 

החלטה

           בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא השופט י' גריל), מיום 24.1.2011 בת"א 932/04, בגדרו חוייבו המבקשים בתשלום פיצויים למשיבים 3-1 ו-9-8 במסגרת תביעת נזיקין שהוגשה כנגדם. לבקשתם של המבקשים, עיכב בית משפט קמא את תשלום הפיצויים באופן חלקי, ומכאן הבקשה דנן להורות על עיכוב מלא של התשלום.

 

1.        המבקשים הם החברה שבבעלותה מועדון ה"ווינגס" שבצומת הצ'ק-פוסט במפרץ חיפה (להלן: המועדון), שלושה מבעלי המניות בחברה, מנהל המועדון, מנהל האבטחה במועדון והחברה המבטחת.

 

           ביום 20.6.1998 שהו במועדון שתי קבוצות מבלים, האחת מכפר מע'אר והשניה מטירת הכרמל. בשעה 3:00 לפנות בוקר לערך, התפתחה תגרה בין שתי הקבוצות והצדדים הוצאו מהמועדון על ידי המאבטחים. לאחר מכן, תקפו המשיבים 11-10 מטירת הכרמל את הקבוצה מכפר מע'אר בשטח מחוץ למועדון באמצעות סכין ואלה, וכתוצאה מכך נהרג המנוח עלאא ראדי מוזבלט (להלן: המנוח), ונפצעו פאדי מוניר רושרוש (שנהרג בשנת 2007 בתאונת דרכים) ואחיו טוני מוניר רושרוש (להלן ולמען הנוחות יקראו המשיבים). שני הדוקרים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הריגה וגרם חבלה חמורה, וביום 13.7.1999 נגזר דינם לעונשי מאסר בני 12 ו-7.5 שנים.

 

2.        אחר הדברים האלה הגישו המשיבים – חלקם באמצעות עיזבונם ובני משפחותיהם – תביעת נזיקין כנגד המבקשים, המאבטחים במועדון, הדוקרים, משטרת ישראל ועיריית חיפה. בכתב התביעה נטען כי מאבטחי המועדון התרשלו בכך שאפשרו לדוקרים להיכנס אל המועדון למרות שהיו בידיהם סכינים, ושהוציאו את הצדדים מחוץ למועדון על אף שידעו כי חייהם של המשיבים בסכנה, בניגוד להוראות המשטרה. כנגד המבקשים נטען, כי הם נושאים באחריות שילוחית למעשיהם של המאבטחים, ובאחריותם היה לתדרך את המאבטחים ולספק להם כלים על מנת להבטיח את שלומם של באי המועדון.

 

3.        בפסק דינו הטיל בית המשפט את האחריות לאירוע, בנוסף לשני הדוקרים, גם על מנהל המועדון ומנהל האבטחה (המבקשים 2-1 בהתאמה) וכן על החברה המפעילה את המועדון וחברת הביטוח (המבקשים 3 ו-8 בהתאמה), מכוח היותם מחזיקים במקרקעין בו התרחשה הפעילות העבריינית. נקבע, כי במקרה דנן התקיימו התנאים להטלת אחריות כפי שנקבעו בע"א 3510/99 ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826 (2001) (להלן: עניין ולעס), באשר צוות המועדון היה מודע לאפשרות התרחשותו הקרובה של המעשה העברייני והיה בידו למנוע אותו מראש. צוות המועדון לא פעל בהתאם לנוהל בטיפול בקטטות שנקבע על ידי המשטרה ובמקום להפריד בין הניצים במועדון, הוציא אותם מהמועדון מבלי שהזעיק את המשטרה. בנוסף, המאבטחים במקום לא היו כשירים לשמש בתפקידם על פי הקריטריונים שהציבה המשטרה, ולאחד מהמאבטחים אף עבר פלילי. בית המשפט דחה את גרסת התובעים, כי חברי הקבוצה ממע'אר התחננו בפני המאבטחים שלא יוצאו מן המועדון מחשש שיפגעו על ידי הדוקרים. עוד נקבע, כי לא הוכח כי הדוקרים נכנסו למועדון כשברשותם סכין, אולם המאבטחים במקום כשלו בשיקול הדעת כשאפשרו לדוקרים להיכנס למועדון על אף שקודם לכן נמצאה סכין ברשותו של אחד מהם ומסוכנותם היתה ברורה.

 

4.        מנגד נקבע, כי אין מקום להטיל אחריות אישית על המאבטחים לאור האחריות השילוחית המוטלת על המנהלים והחברה המפעילה, וכן אין להטיל אחריות על בעלי המניות בחברה (המבקשים 6-4) בשל עיקרון האישיות הנפרדת של חברה בע"מ. עוד נקבע כי אין למשטרה או לעירייה אחריות על האירוע. באשר למשטרה נקבע, כי ביצעה פעולות פיקוח על הנעשה במועדון, הציבה תנאים להפעלתו כנדרש, ואף הוציאה נגד המועדון צווי סגירה מינהליים בשלושה מועדים שונים. העירייה מצידה לא העניקה רישיון עסק למועדון בשל עניינים הקשורים בתכנון ובניה, והתובעים לא הוכיחו כי נתקיימו נסיבות מיוחדות בהן עמדה החובה לעירייה להורות על סגירת המועדון בשל סכנה לשלום הציבור לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. בית המשפט אף ייחס למשיבים אשם תורם לאירוע בשיעור של 15%.

 

5.        סיכומו של דבר, שבית המשפט חייב את המבקשים 3-1 ו-8 ביחד ולחוד עם שני הדוקרים לשלם למשיבים פיצויים בסך כולל של כ-2 מליון ₪, לאחר ניכוי שיעור האשם התורם ותשלומי גמלאות המל"ל. עוד נקבע, כי החבות תחולק בשיעור של 70% לחובתם של הדוקרים ו-30% לחובת המבקשים. בתמצית נספר, כי עבור עזבונו והוריו של המנוח פסק בית המשפט סך של כ-1.5 מליון ₪ המורכב בין היתר מרכיבים של אבדן השתכרות, הפסד פנסיה, נזק שאינו ממוני והוצאות קבורה. עבור עזבונו של פאדי מוניר רושרוש פסק בית המשפט סך של כ-43,000 ₪ בגין נזקיו הנפשיים כתוצאה מהאירוע והפסד הכנסותיו. כמו כן פסק בית המשפט פיצוי בסך של כ-485,000 ₪ לטוני מוניר עבור הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, נזק לא ממוני ועזרת הזולת. כמו כן חוייבו המבקשים בתשלום הוצאות שכר טרחה ואגרות, לרבות בשכר טרחת עורך הדין של אחד מן המאבטחים (משיב 12) בסך של 12,000 ₪.

 

6.        המבקשים הגישו לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו מיום 16.3.2011 נמנע בית המשפט מלהביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, אולם בנוגע למאזן הנוחות קבע, כי עלה בידי המבקשים להראות שלאור מצבם הכלכלי של המשיבים קיים קושי אפשרי בהשבת המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל. כדי לאזן בין האינטרסים של הצדדים הורה בית המשפט על עיכוב מחצית מהסכום שנפסק לטובת עזבון המנוח ומחצית מהסכום שנפסק עבור טוני מוניר רושרוש.

 

7.        המבקשים עתרו במסגרת הבקשה דנן להורות על עיכוב מלא של ביצוע פסק הדין, ולחלופין להורות על הפקדת הכסף בקופת בית המשפט או בידי חברת הביטוח.

 

           המבקשים טענו כי סיכויי הערעור טובים. במסגרת הערעור נטען, בין היתר, כי בית המשפט שגה כשהטיל אחריות על המועדון, שכן האירוע טופל באופן זהיר ומיטבי והמאבטחים לא יכלו לצפות את אירוע הדקירה. משכך, נטען כי לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע שהתרחש במועדון לוֹ היו המאבטחים אחראים, לאירוע הדקירה שהתרחש בחוץ. כן נטען נגד הראיות עליהן הסתמך בית משפט קמא, במיוחד לקביעת בית המשפט כי המועדון חרג מנהלי המשטרה בטיפול בקטטות.

 

           אשר למאזן הנחות, טענו המבקשים, כי לאור מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים, יש סיכוי קלוש להשבת הפיצויים אם המשיבים יזכו בערעור, בעוד שדחיית התשלום עד לאחר הערעור לא תגרום למשיבים נזק. זאת, מאחר שהחלק הארי של הפיצויים נפסק עבור עזבון המשיבים או לפיצויים עתידיים, ולא לצורך שיקום.

 

8.        המשיבים מתנגדים לבקשה ותומכים יתדותיהם בהחלטתו של בית משפט קמא לעכב חלק מסכום הפיצוי. נטען, כי טענות המבקשים מסתכמות בעניינים עובדתיים שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, ואשר על כן סיכויי הערעור אינם גבוהים. כן נטען, כי המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית לטענתם בנוגע לכושר הפירעון של המשיבים וסמכו טיעוניהם על השערות והנחות בלתי מבוססות. במאמר מוסגר יצויין כי המשיבים הגישו ערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט קמא, בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק להם ונגד קביעת בית המשפט באשר לרשלנות התורמת של המשיבים.

 

9.        משעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובכתבי הטענות שהגישו הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

 

           כידוע, הכלל הוא ביצוע מיידי של פסק הדין והחריג הוא עיכוב ביצוע פסק הדין, ובמיוחד כאשר בפסק דין כספי עסקינן. על מבקש עיכוב הביצוע להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, דהיינו אם יבוצע פסק הדין יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו (ראו, לדוגמה, ע"א 533/11 Blenheim Properties Group Limited נ' חבס ח.צ השקעות (1960) בע"מ (לא פורסם, 27.4.2011) והאסמכתאות שם).

 

10.      בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע, אין בית המשפט נדרש לפני ולפנים לסיכויי הערעור, ודי לו בבחינת פסק הדין על פניו ובסיכוי לכאורה כפי שעולה מבחינה ראשונית של פסק הדין ונימוקי הערעור (ב"ש 978/84 שכון עובדים נ' מלובנציק, פ"ד לח(4) 572, 576 (1984)). במקרה דנן, מבלי לקבוע מסמרות, אין לומר כי סיכויי הערעור קלושים. ככלל, הטלת אחריות על צד שלישי בגין מעשי עבריינות מכוונים של המעוול הישיר אינה עניין של מה בכך והיא כרוכה גם בשאלות של מדיניות משפטית (ראו, לדוגמה, רע"א 5277/08 עזבון המנוח אליקשוולי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (לא פורסם, 28.7.2009)). מבלי לנקוט עמדה לגופו של ערעור, יש ליתן את הדעת על כך שאירוע הדקירה במקרה דנן התרחש מחוץ למועדון, יש מקום לבחון את השאלה אם המאבטחים יכולים וצריכים היו לצפות את מעשה הדקירה ועוד.

 

11.      דומה כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים. ככלל, נטיית בית המשפט היא שלא לעכב פסק דין של חיוב כספי, באשר אין מדובר בדרך כלל ב"נזק בלתי הפיך", למעט במקרים חריגים בהם המבקש הוכיח כי מימוש פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך או שלא יוכל להיפרע מן הזוכה במידה ויזכה בערעור (ראו, לדוגמה, ע"א 9214/09 בשן נ' עיריית רמת השרון (לא פורסם, 16.11.2009); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל (לא פורסם, 24.2.2010)). במקרה דנן טענו המבקשים, ובית משפט קמא נטה לעמדתם, כי קיים קושי אפשרי בהשבת המצב לקדמותו אם יזכו המבקשים בערעורם. לכך יש להוסיף כי אין ענייננו בפיצויים הנדרשים לניזוק בדחיפות על מנת להעמידו במצב בו היה אילולא העוולה.

 

12.      אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים עבור כלל המשיבים לרבות הוצאות שכר הטרחה עבור המאבטח, משיב 12, עד למתן החלטה אחרת בערעור.

 

 

           בשולי הדברים אין לי אלא להצר על העיכוב במתן החלטה זו, באשר התגובה לבקשה הובאה בפני, בשל תקלה, אך בימים אלה.

 

 

           ניתנה היום, י' בסיון התשע"א (12.6.2011).

ש ו פ ט

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11020750_E05.doc   עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il