תביעות רשלנות רפואית

תביעות בהן מטפלת עו"ד ענת מולסון ממשרד נבו מולסון - עמוד 3

צעירה תובעת מיליונים: כרתו לי שד בגלל רשלנות רפואית


התובעת, בת 30 אם לשני ילדים, הגישה הבוקר תביעה המוערכת בשני מיליון ₪ בבית משפט השלום בת"א כנגד קופ"ח מאוחדת וד"ר יוסף שפירא. היא טוענת באמצעות באת כוחה עו"ד ענת מולסון ממשרד עורכי הדין נבו מולסון, כי נאלצה לעבור כריתה מלאה של השד השמאלי עקב איחור משמעותי ובלתי סביר של תשע שנים באבחון גידול סרטני. כיום סובלת התובעת מדימוי גוף נמוך אשר גרם לה לנכות נפשית משמעותית, וכן מסיכון לחזרת הגידול ולפיתוח גרורות, סיכון אשר יכול היה אף הוא להימנע לו טופלה כנדרש ובמועד.

התובעת החלה במעקב בקופה"ח כאשר גילתה גוש קטן בשד שמאל. בבדיקה מיום 7.10.1997 איבחן ד"ר יוסף שפירא כי אצל התובעת קיים מבנה: Cystic Fibrosis (CF) (הכוונה לרקמת שד צפופה), אולם לא המליץ על טיפול כלשהו. משלב זה נמצאה התובעת במעקב סדיר במשך למעלה מ – 9 שנים.

במרץ 1998 הוחלט על ביופסיה פתוחה של הגוש בשד שמאל, כאשר התשובה הפתולוגית העלתה כי מדובר ב"תהליך שפיר".

בשנת 2002 לאחר לידת הבן השני, חשה התובעת שוב בגוש שצמח בשדה השמאלי. ד"ר שפירא הסביר כי מדובר בצלקת מניתוח הביופסיה ממרץ 1998.

בתאריך 7.5.2002 ביצע הנתבע 1 לתובעת בדיקת ניקור, FNA (דיקור במחט עדינה) משד שמאל, לבדיקת ממאירות הגוש. באבחנה הקלינית נרשם כי ידוע על מחלת CF וכן כי לאחרונה אובחן בשינוי במבנה השד השמאלי. בממצא הפתולוגי נרשם בין היתר כי : "לא נמצאו תאים ממאירים אך החומר דל". הנתבע 1 לא נתן התייחסותו ודעתו לכך שהבדיקה לא היתה אבחנתית, שכן המשטחים שהוכנו מחומר הבדיקה היו דלים בתאים, ולא ניתן היה להסיק דבר על אופיים של התאים. הנתבע 1 לא הפנה את התובעת בעקבות הממצא הפתולוגי הבלתי מספק להמשך בירור, כמתחייב, ע"י בדיקת US או לבדיקת רקמה באמצעות ביופסיה פתוחה.


הגוש בשדה השמאלי של התובעת המשיך לגדול, והתובעת התלוננה על כך בביקוריה התקופתיים, אם כי לא ניתן ביטוי הולם לתלונותיה ולמצבה הקליני ברשומה הרפואית אצל הנתבע 1.

התובעת הופנתה לבדיקת US של השדיים רק ביוני 2004. ביום 11.7.2004 בוצעה הבדיקה. בבדיקה, איתרה הרופאה המבצעת שני גושים בשד שמאל. היא העלתה את החשד כי הגוש הגדול הינו גידול מסוג : Phalloid Tumor או Giant Fibroadenoma, קרי, גידול ממאיר. הרופאה המליצה על ביופסיה מהגוש הנמוש (הגדול).

ד"ר שפירא התעלם לחלוטין מממצאי בדיקת ה- US הנ"ל ומהמלצות הרופאה המפענחת ובחר שלא להפנות את התובעת לביצוע ביופסיה כפי שהומלץ.

התובעת המשיכה להתלונן על הגוש בשדה השמאלי ועל אסימטריה ניכרת בין השדיים. במאי 2005 ביקשה התובעת להתייעץ עם ד"ר שפירא באשר להריון נוסף, והאפשרות כי יגרום לגדילה מהירה ומסיבית יותר של השד. ד"ר שפירא קבע כי אין כל מניעה מהריון במצבה, שכן מדובר בגידול התלוי בהורמונים.

התובעת נכנסה להריון בחודש יוני 2005 ומאז החלה גדילה מהירה משמעותית ופרוגרסיבית של השד השמאלי והשינויים בו ניכרו מיום ליום. הבדלי הגודל בין שד ימין לשמאל הלכו וגדלו והגיעו לחוסר פרופורציה משמעותי ביותר. תוספת הנפח המשמעותית לשד גרמה לתובעת לכאבים עזים, אשר הלכו והתגברו במשך חודשי ההריון, והפריעו לה מאוד בהתנהלות היומיומית.

התובעת פנתה במהלך ההריון מספר פעמים אל הנתבע 1 לצורך התייעצות בנוגע להחמרה המשמעותית בשד שמאל. הנתבע 1 שוב פטר אותה בתשובה שהמצב יחזור לקדמותו לאחר ההריון וההנקה. בצר לה פנתה התובעת להתייעצות עם מומחה פרטי, אשר הפנה אותה מיידית לביצוע בדיקת US.

בתאריך 18.12.2005, בהיותה בשלבי הריון מתקדמים ביצעה התובעת בדיקות US. ממצאי הבדיקה העלו כי : "כל המחצית הלטרלית של השד תפוסה ע"י גוש בקוטר של 18 ס"מ". בהמשך נרשם ע"י המפענחת כי קיים חשד בסבירות גבוהה ל - ציסטוסרקומה פילואידס (גידול אשר עלול להיות ממאיר ואלים עם נטייה לחזר4ה לאחר כריתה ובעל פוטנציאל לשליחת גרורות) והמליצה על ביצוע ביופסיה.

יומיים לאחור מכן בוצעה ביופסיה ע"י מחט עבה , אשר העלתה ממצאים החשודים ל Phylloides tumor. התובעת הפנתה את לתשובת הביופסיה אל ד"ר שפירא אשר קבע כי מדובר בגידול שפיר.


יצוין כי בתקופה זו היו ממדיו של השד השמאלי חריגים בגודל במידה כזו שהקשו על התובעת בהתנהלותה היומיומית, הכאבים שהסב לה היו בלתי נסבלים, והיא נאלצה לתמוך את השד בידה על מנת להקל על כאביה ועל התנהלותה.

לאחר הלידה פנתה התובעת לכירורג אשר קבע כי קיימת אינדיקציה חד משמעית לכריתה מלאה של השד.

בתאריך 11.9.2006 עברה התובעת כריתה מלאה של השד השמאלי. משקל הגידול שנכרת היה 3.450 ק"ג, פי עשרה משד נורמלי !!! התשובה הפתולוגית של הגוש העלתה כי מדובר בגידול ממאיר מסוג פילואידס, כפי שאבחנה הרופאה שביצעה את בדיקת ה- US ביולי 2004, וכפי שצריך היה לחשוד כבר בשנת 2002, כאשר תיעד הנתבע 1 כי חל שינוי במבנה השד השמאלי.

התובעת נמצאת כיום במעקב צמוד ואינטנסיבי, שכן בשל גודלו של הגידול לא נתאפשרה כריתתו בשוליים רחבים, וקיים סיכון גבוה לחזרת הגידול ולהתפתחות גרורות באיברים אחרים.


לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ’ מומחה לכירורגיה כללית ואונקולוגית, מנהל מחלקה כירורגית, אשר בדק את התובעת וכן את החומר הרפואי וצילומי ההדמיה שבוצעו לתובעת.

המומחה מסביר בפתח חוות דעתו את מהותו של הגידול ממנו סבלה התובעת. מדובר בגידול אשר יכול להתבטא גם באופן שפיר וגם באופן ממאיר ואלים, עם נטייה לחזרה מקומית לאחר כריתה רדיקלית, ובעל פוטנציאל לשליחת גרורות לאיברים חיוניים. אבחנה מדויקת של סוג זה של גידול נערכת רק לאחר ביופסיה פתוחה של הגוש. ביופסיה באמצעות מחט דקה או עבה עלולה לגרור אבחנה שגויה של גידול שפיר.

המומחה קובע כי כבר בשנת 2002, כאשר הופיע הגוש הגידולי, היתה אינדיקציה ברורה להפנות את התובעת לביצוע US של השדיים ו/או בדיקת הרקמה ע"י ביופסיה פתוחה, שכן בדיקת ה – FNA שביצע לא היתה אבחנתית. הבודק רשם בפירוש כי המשטחים שקיבל לבדיקה היו דלים בתאים: "החומר דל".

המומחה קובע כי ביצוען של בדיקות כנדרש (US וביופסיה פתוחה), היה מוביל למהלך שונה לחלוטין. בשלב זה, ניתן היה לכרות את הגוש בלבד, עם שוליים רחבים, ובכך למנוע את כריתת השד כולו 4 שנים מאוחר יותר.

יתירה מכך, כבר בחודש יולי 2004, בטרם נכנסה התובעת להריון, נעשתה האבחנה הסונוגרפית הנכונה ע"י הרופאה המפענחת של צילומי ה - US. הרופאה העלתה את החשד, עפ"י הצילום, כי אפשר שמדובר בגידול ממאיר, ולפיכך המליצה על ביצוע של ביופסיה פתוחה. פרופ’ שילוני קובע כי קיימת סבירות גבוהה כי גם בשלב זה, לו היתה מבוצעת המלצתה של המפענחת, והתובעת היתה מופנית לביופסיה פתוחה, עדיין ניתן היה למנוע כריתה מלאה של השד שנתיים לאחר מכן.

תחת זאת, אישר ד"ר שפירא לתובעת להכנס להריון, דבר אשר גרם לדחיית הניתוח ביותר מ – 18 חודשים, כאשר בתקופת ההריון היתה התפתחות מהירה של הגידול עד שהגיע למימדים עצומים ולמשקל יוצא דופן, אשר לא הותירו כל ברירה מלבד כריתת השד במלואו.

לסיכום, קובע המומחה כדלקמן: "האבחנה צריכה היתה להיעשות כבר ב – 2002 ע"י ד"ר שפירא, אשר היתה מונעת את כריתת השד וניתן היה להסתפק אז רק בכריתת הגידול שהיה אז קטן בהרבה. יובהר שוב, כי גם לו נעשתה האבחנה הנכונה בשנת 2004, ניתן היה לדעתי למנוע קרוב לוודאי כריתה מלאה של השד".

התובעת תטען כי למשך הזמן של למעלה מ – 4 שנים, מאז ניתן היה לאבחן ולגלות את מחלת סרטן השד אצלה ועד לכריתת הגידול בספטמבר 2006, היתה משמעות קריטית. קביעה זו מתבססת על שיעורי הריפוי הגבוהים מסרטן השד מן הסוג בו חלתה התובעת, במידה והגידול מתגלה בשלב מוקדם, וסיכויי הנמוך לחזרת הגידול.

המומחה קןבע כי לו היתה האבחנה מבוצעת כבר בשנת 2002, ואפשר שגם בשנת 2004, ניתן היה להסתפק בכריתה מקומית של הגידול, ולמנוע את כריתתו השלמה של השד.

יתירה מכך, בשלב בו נכרת הגידול, בשל גודלו העצום, לא ניתן היה להוציאו עם שוליים רחבים, כפי שמומלץ בספרות הרפואית.

המומחה העריך את נכותה של התובעת הינו בשיעור של 25%, בהתאם לסעיף 28 (א) (2). כמו כן הוסיף כי קיים סיכון של 20% לחזרה מקומית של הגידול ולהופעת גרורות רחוקות יותר באיברים חיוניים, לרבות ריאות כבד ועצמות.

בשל מצב זה וחוסר הוודאות לגבי התנהגותו של הגידול בעתיד, התובעת נדרשת להימצא במעקב הדוק ואינטנסיבי, כאשר עתידה מעורפל וצפויה הפחתה משמעותית בתוחלת חייה.

בשל הכריתה המלאה של השד מתקשה התובעת עם ההתמודדות עם המראה המעוות, המכוער והבלתי סימטרי של השד והצלקות שעל החזה. התובעת הפכה למוגבלת בלבושה ובכל פעולותיה בחיי היומיום, ונמנעת במודע מהימצאות במקומות בילוי ונופש, שם איננה יכולה להתנהג בחופשיות ולהתנהג כאחד הנופשים.

התובעת, קוסמטיקאית במקצועה, אשר מראה החיצוני והאסטתיקה היו חשובים לה מאז ומתמיד, מתקשה כיום להשלים עם המצב המעוות והפגום של גופה. יצוין כי בהתאם להמלצות הרופאים ניתוח משחזר פלסטי איננו בר ביצוע בשנים הקרובות, בין היתר בשל הסיכון המוגבר לחזרתו של הגידול.

ההתמודדות את הפגם הגופני והאסטטי של גופה, בשילוב בידיעה כי הינה חשופה לחזרה מקומית כמו גם גרורתית של הגידול, קשים מאוד לתובעת, וגורמים לה למצב רוח ירוד ולתחושות תסכול עם נטייה להתפרצויות.

התובעת צירפה לתביעה חוות דעת פסיכיאטרית, פרופ’ קוטלר קובע כי אצל התובעת ניכרים תסמינים טיפוסיים של הפרעת הסתגלות מתמשכת לאובדן והעיוות במראה החיצוני, עם תסמינים של דיכאון, שינויי מזג ופגיעה בדימוי הגופני והנשי. הוא העריך את נכותה הנפשית של התובעת בשיעור של- 15%, בהתאם לסעיף 34 לתקנות המוסד לביטוח לאומי.


צעיר תובע מיליונים: הפכתי נכה עקב זריקה במיקום שגוי


הבוקר הוגשה בבית משפט השלום בת"א תביעה בגובה 2.5 מיליון ₪ כנגד קופ"ח מכבי, ע"י צעיר תושב מרכז הארץ, נשוי ואב לשני ילדים. הצעיר באמצעות באת כוחו עו"ד ענת מולסון ממשרד נבו- מולסון, טוען לרשלנות רפואית בביצוע זריקת וולטרן, אשר נעשתה בצורה בלתי מיומנת ובלתי מקצועית ואשר גרמה לו לפגיעה חמורה בעצבי הרגל ולנכות קשה ברגלו הימנית.

ביום 15.2.07 ועקב תחושה רעה אשר לוותה בשיעול ובכאבים בבית החזה, פנה התובע למוקד הרפואי בחולון. במסגרת המלצות לטיפול, הופנה התובע לאחות, לצורך ביצוע זריקת וולטרן תוך שרירית לישבן כנגד הכאבים.

מיד עם החדרת המחט חש התובע בזרם חשמלי המלווה בכאב חד אשר הקרין עד לכף הרגל. התובע צעק מכאבים אך האחות אמרה לו כי הכאב יחלוף והמשיכה בביצוע הזריקה. גם לאחר מתן הזריקה חש התובע בכאב חד ובתחושת נימול לאורך הרגל הימנית. בהמשך הופיעה חולשה וקושי בדריכה על הרגל.

תחילה טופל התובע בעזרת משככי כאבים אך משתחושת הכאב לא חלפה ואף החמירה, הופנה התובע לבדיקת EMG (בדיקת הולכה עצבית). בדיקת EMG אותה ביצע התובע הדגימה פגיעה עצבית חמורה בעצב הסכיאטי והעדר תגובות מוטוריות ותחושתיות בעצב הפרואנלי.

התובע נבדק ע"י אורטופד, אשר אבחן כי הוא סובל מצניחה של כף רגל ימין-DROP FOOT. יובהר כי צניחת כף הרגל הנה הפרעה אשר משפיעה על היכולת להרים את כף הרגל לעבר הרגל, פעולה המתבצעת בעת ההליכה ומאפשרת הליכה רגילה. צניחת כף הרגל הופכת את ההליכה לאתגר וכל פעולה יומיומית, הכרוכה בהליכה-למאמץ קשה ומעייף.

בהמשך הותאם לתובע סד לרגל, המאפשר פעילות ותנועה של כף הרגל ובמקביל נעזר התובע במקל הליכה ובקביים.

כיום, כשנה ממועד ביצוע הזריקה ועקב רשלנותם של הנתבעים, סובל התובע מצניחה מוחלטת של כף רגל ימין, היא רגלו הדומיננטית. התובע נזקק לסד לרגל בכדי שיוכל להתהלך ונעזר במקל הליכה באופן קבוע. לפגיעתו הפיזית הקשה אף משמעות נפשית.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של נוירולוג מומחה, אשר קובע כי זריקת הוולטרן לא בוצעה באזור המומלץ אלא ברבע התחתון הפנימי של העכוז, אשר ידוע ככזה שעלול לגרום לנזק בעצב הסכיאטי. אפשרות הייוצרותו של נזק לעצב הייתה ידועה במועד הזריקה ואף מופיעה כאזהרה בספרי הלימוד, המציינים במפורש כי יש לבצע הזריקה בחלק החיצוני של העכוז בשל חשש לפגיעה בעצב הסכיאטי. כתוצאה מהחדרת המחט ברבע התחתון הפנימי של העכוז, הוחדרו לעצב חומרים אשר גרמו לנזק לעצב וכן לשיתוק של כל העצבים הפריפריאליים.

מצבו הגופני הקשה של התובע מקשה עליו בביצוע פעולות יום-יומיות פשוטות כגון נהיגה ופעילות ספורטיבית-פעילות לה הקדיש זמן רב עובר לפגיעתו.

עקב מצבו, איבד התובע כ 10 ק"ג ממשקלו וכן סובל ממצב נפשי ירוד, המאופיין בדיכאון, הפרעות בשינה, מתח ולחץ נפשי, פגיעה בתפקוד החברותי ובזוגיות, חוסר סבלנות כלפי בת זוגו ובני משפחתו ותחושה כי הוא תלוי בסביבתו. פרופ’ מומחה בתחום רפואת הנפש, קובע בחוות דעתו כי התובע סובל מהתפתחות טיפוסית של הפרעה דיכאונית עם תסמינים פסיכולוגיים, הפוגמים באיכות חייו וניתן להצביע על הפרעה תפקודית ניכרת במישור הבין-אישי, החברתי והתעסוקתי בגלל זריקת הוולטרן וסיבוכיה. התובע זקוק להתערבות פסיכיאטרית ופסיכולוגית דחופה ואינטנסיבית ולטיפולים זוגיים. הוא קובע לצעיר 25% נכות נפשית קבועה.


תובע: הבטיחו לי הסרת משקפיים בלייזר וכיום אני כמעט עיוור


הבוקר הוגשה תביעה בבית משפט השלום בת"א נגד מכון אמריקן לייזר בראשל"צ, ע"י צעיר בן 23 ממרכז הארץ, הטוען באמצעות באי כוחו עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו, כי במכון הוצג בפניו מצג שווא, לפיו מדובר בניתוח פשוט בלייזר לצורך הסרת משקפיים, עם תופעות לוואי מינוריות, זמניות, אשר חולפות לאחר טיפול פשוט וכי מצב עיניו מתאים ביותר לביצוע הניתוח הנדון. הניתוח שבוצע גרם להתפרצות מחלת הקרטוקונוס בשתי עיניו של התובע, הגורמת לעיוות חמור של הקרניות. מדובר בעיוות קשה ביותר, אשר אין אפשרות לתקנו באמצעות שימוש במשקפיים, ולפיכך התובע תלוי באופן מוחלט בעדשות מגע מיוחדות.

לטענת התובע, הניתוח בוצע ללא הצדקה רפואית ובניגוד למצבו הרפואי הנכון וכאשר בדיקת הנתונים הרלבנטיים הצביעה למעשה על מצב של "קרטוקונוס רדום" אצל התובע, אשר מהווה קונטרה-אינדיקציה ברורה וידועה לביצוע הניתוח (קרטוקונוס היא מחלת עיניים הנפוצה בקרב צעירים ובאה לידי ביטוי בעיוות צורת הקרנית).

המקרה נבדק ע"י פרופ’ מומחה למחלות עיניים אשר קובע חד משמעית כי מדובר במקרה ברור של רשלנות רפואית. בחוות דעתו אשר צורפה לכתב התביעה קובע הפרופ’ כי מחלת הקרטוקונוס מהווה קונטרה-אינדיקציה לניתוחי תישבורת. חרף עובדה זו לא בוצעו לתובע עובר לניתוח הבדיקות הרלבנטיות והנדרשות על מנת לגלות מצב של קרטוקונוס רדום, או לשלול מצב זה. כמו כן, הבדיקות שבוצעו לא פוענחו כראוי.
היציבות התשבורתית, המהווה אינדיקציה למחלת הקרטוקונוס לא נבדקה אצל התובע עובר לניתוח. ללא קבלת מידע על היציבות התשבורתית אין לנתח ניתוחי תשבורת.
בדיקות הטופוגרפיה האקסיאלית שבוצעו לתובע הצביעו על קרניות לא סימטריות עם אסטיגמטיזם אלכסוני, וקשר עניבה לא סימטרי עם זוית. בדיקות אלה היו צריכות להעלות חשד ממשי לקיומו של קרטוקונוס חבוי.
חרף תוצאות בדיקות הטופוגרפיה שבוצעו לתובע לא נערך המשך בירור, לרבות מפות טנגנציאליות, מפות גובה, בדיקת אינדקסים לקרטוקונוס וכד’.
התובע לא עבר בדיקות יסודיות לפני הניתוח, לרבות הבדיקות שצויינו בטופס המכון. כך לדוגמא לא נערכה בדיקת תשבורת ציקלופלגית, לא בוצע שירמר טסט, בדיקת עובי קרנית בוצעה רק במרכז ולא בהיקף, לא בוצעה בדיקת לחץ תוך עיני, בדיקת רשתית ולא קיים כל מידע על עצב הראיה או על היקף הרשתית.
הניתוחים תוכננו ובוצעו בקרנית, קרוב לגבול המסוכן של 250 מיקרון, ובכך גרמו להידקקות של הקרניות והחישו את התפתחות הקרטוקונוס.
התובע לא התאים כלל לביצוע ניתוח התשבורת הנדון, שכן סבל מקרטוקונוס נסתר. הקרטוקונוס הנסתר לא אובחן עקב היעדר ביצוע של בדיקות יסודיות ומקיפות לפני הניתוח, ופענוח שגוי של בדיקות הטופוגרפיה.
המומחה קובע כי הרשלנות במקרה זה היא ביצוע ניתוח לאסיק בחיפזון, בעיניים, שכבר היה בהם קרוב לוודאי קרטוקונוס נסתר. הקרטוקונוס לא אובחן כי הבדיקות שבוצעו לא היו יסודיות. ביצוע ניתוח לאסיק בעיניים, ללא בירור חשד לקרטוקונוס עמד בשנת 2002, כמו גם היום בסתירה למקובל ולהוראות מפורשות של כל הגורמים הרשמיים, ארגוני הרופאים המנתחים וגם ה FDA, ולכן הוא מהווה רשלנות".
כיום, 5 שנים ממועד ביצוע הניתוח סובל התובע מעיוותי קרנית ומקרקוטונוס בשתי עיניו, אשר הולך ומחמיר בהדרגה. התובע נאלץ להשתמש בעדשות מגע מיוחדות, בעוד הרכבת משקפיים איננה עוזרת לו כלל, כאשר ברור בשלב זה כי בסופו של יום, יאלץ לעבור ניתוחי השתלת קרנית בשתי עיניו- ניתוח אשר סיכונים רבים בצידו ואף סכנת עיוורון.

הניתוח שבוצע גרם להתפרצות מחלת הקרטוקונוס בשתי עיניו של התובע, הגורמת לעיוות חמור של הקרניות. מדובר בעיוות קשה ביותר, אשר אין אפשרות לתקנו באמצעות שימוש במשקפיים, ולפיכך התובע תלוי באופן מוחלט בעדשות מגע מיוחדות.

אצל התובע התפתחה צלקת במרכז הקרנית השמאלית, מצב לאחר זיהום או חיכוך מוגזם בקודקוד האקטזיה, עקב הרכבת עדשות המגע.

התובע סובל מיובש תמידי בעיניו מדלקות תכופות וכאבים. תופעות אלו מקשות מאוד על התובע בשימוש בעדשות מגע בהן הוא תלוי באופן מוחלט לצורך תפקודו.
התובע מתקשה מאוד בנהיגה בעיקר בלילה בשל ראייתו המוגבלת ומוגבל לפיכך בניידותו.
עקב השימוש המוגבל שרשאי התובע לעשות בעדשות המגע הוא מוגבל ביותר בפעילותו החברתית, ומתקשה לבצע ולהשתתף בפעילויות המתאימות לבני גילו.

התובע דורש מבית המשפט פיצוי בסך של 2.5 מיליון ₪.


דוגמנית בת 8 תובעת מיליונים: הפכתי למצולקת בגלל רשלנות קופ"ח מכבי

בבית משפט המחוזי הוגשה היום תביעה המוערכת בחמישה מיליון ₪. התובעת- ילדה צעירה ויפה העוסקת בשעות הפנאי בדוגמנות, טוענת, באמצעות באת כוחה עו"ד ענת מולסון ממשרד עורכי דין נבו- מולסון, כי נכותה והצלקת שנותרה ברגלה כתוצאה מרשלנות רפואית של קופ"ח מכבי, פוגעת קשות באפשרויות התעסוקה שלה, שכן היא אינה יכולה וכן לא תוכל בעתיד לקבל עבודות דוגמנות.

לטענת התובעת, היא פנתה עם אמה לסניף קופת חולים עם תלונות על חום, הקאות וכאבי גרון. התובעת נבדקה על ידי רופאת קופת חולים, אשר נתנה הוראה לבצע משטח גרון. בשל הימשכות החום, פנתה התובעת עם אמה לרופאת קופת חולים פעם נוספת ביום 4.5.06. התובעת נבדקה ואובחנה דלקת גרון עם צמיחה של סטרפטוקוק במשטח. בהתאם לממצאים אלה הורתה הרופאה על מתן זריקת אנטיביוטיקה (מסוג דורביוטיק) תוך שרירית.

אמה של התובעת, אשר תמהה על החלטת הרופאה לתת לילדה אנטיביוטיקה דווקא בזריקה, התקשרה לאביה של התובעת, אשר סר באופן מידי לקופת חולים. חרף בקשתו של אבי התובעת, לא ניתן על ידי הרופאה כל הסבר לשאלה מדוע יש לתת לתובעת את האנטיביוטיקה בזריקה, ולא בסירופ, כמקובל.

בתום השיחה עם הרופאה, פנה אביה של התובעת עם בתו לאחות קופת חולים, אשר הזריקה לתובעת את הזריקה בירך ימין. יצוין כי לאחר החדרת המחט, לא נעשה ניסיון שאיבה על מנת לוודא שהמחט אינה נעוצה בכלי דם.

כשהגיעה התובעת לביתה, החלה התובעת להתלונן על כאבים עזים באזור ההזרקה ובכתה ללא הפסקה. הורי התובעת הבחינו בכתמים כחולים – סגולים לאורך רגל ימין של התובעת, ממקום ההזרקה ועד קצות האצבעות.

אביה של התובעת, אשר נחרד למראה רגלה של בתו, נשא אותה על זרועותיו ורץ עמה לביתו של רופא משפחה הגר בסמוך לביתם. השניים ניסו להשיג טלפונית את הרופאה אשר הורתה על מתן הזריקה לתובעת, לצורך בירור סוג התרופה שניתנה, אך ללא הצלחה. לאחר בדיקתו את התובעת, הפנה הרופא את התובעת לחדר מיון.

התובעת פנתה לבית החולים ברזילי. בבדיקתה של התובעת בבית החולים, נראתה התובעת חיוורת וסובלת. אובחנו שטפי דם ברגל ימין, נפיחות ורגישות ניכרת ברגל ימין. הרושם בקבלתה היה שמדובר בתסחיף מסיבי החומר המוזרק לנימי הרגל.

התובעת אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ ילדים והוחל טיפול בזריקות קלקסן (תרופה נוגדת קרישה), בעירוי ריאומקרודקס (תכשיר המסייע בזרימת הדם בנימים) ובעירוי נוזלים.

ביום השני לאשפוזה של התובעת, הופיע סיבוך של Rhabdomylosis (הסתמנות של הרס רקמות שריר עם הופעת חלבון שריר בשתן). עדות להרס רקמת שריר היתה בעליה קיצונית של אנזים CPK. על מנת להגן על הכליות העלולות להיפגע ממצב זה, טופלה התובעת בתכשירים להגברת בסיסיות השתן ובעירוי נוזלים. בנוסף היתה עדות לפגיעה בתפקוד הכבד עם עליית אנזימים LDH, ALT ו- AST, המצביעים על תפקודו.

במהלך אשפוזה של התובעת סבלה התובעת מכאבי תופת, בלתי פוסקים ובלתי נסבלים, וטופלה במשככי כאבים, לרבות מורפיום. התובעת לא היתה מסוגלת כלל לדרוך על רגלה, והתקשתה להזיזה, התובעת סבלה מחום מקומי ונפיחות ברגל, ומידי יום היה צורך למדוד את היקף רגלה. באזור הכתמים בירך הופיעו כיבים אשר טופלו במשחות, בייעוץ מומחה לכירורגיה פלסטית.

בשחרורה עדיין סבלה התובעת מנפיחות וכתמים באזור הירך הימנית, ולא היתה מסוגלת לדרוך על רגלה. התובעת שוחררה לביתה עם הוראה על פיסיותרפיה להפעלת רגל ימין, זריקות קלקסן למשך 10 ימים וחבישות עם משחה (סילברול) פעמיים ביום.

כתב התביעה נתמך בחוות דעתו של פרופ’ מנהל יחידה לכירורגיה של כלי דם בבי"ח במרכז הארץ, הקובע כי יש לתת לילדים אנטיביוטיקה בסירופ, ולא ברור מדוע נתקבלה ההחלטה על מתן האנטיביוטיקה בזריקה, כשלתובעת לא היתה כל בעיה לשתות סירופ אנטיביוטיקה.

לטענת המומחה, אין כל ספק שמתן הזריקה היה לא לתוך השריר אלא לתוך עורק הירך. הדבר גרם לתסחוף מאסיבי של החומר המוזרק, אשר סתם עורקיות קטנות ונימים בירך ובכף הרגל.

עוד מוסיף וקובע המומחה כי ממהלך העניינים ברור כי נעשו שני משגים חמורים בהזרקה:
1. לא נעשתה שאיבה שהיתה מבהירה שהמחט נמצאת בתוך עורק.
2. ההזרקה נעשתה עמוקה מאוד שכן עברה את כל השריר והגיעה לעורק הנמצא במנח הרבה יותר עמוק.

המומחה מוסיף וקובע בחוות דעתו כי אופן ההזרקה הלא מיומן הוא הגורם הישיר לנזק שנגרם ואינו עולה בקנה אחד עם הצפוי מגורם רפואי סביר ומהווה רשלנות רפואית.

כיום סובלת התובעת מבעיות הליכה וצלקת מכאיבה ומכערת ברגלה. הצלקת ברגלה גורמת לכיעור רב והתובעת מתביישת בה ועל כן מכסה היא את רגליה גם בקיץ. היא הפגמים המכערים מסבים לה עוגמת נפש ופוגעים באיכות חייה, במידה ניכרת. היא הפכה מילדה שמחה ובטוחה בעצמה, לילדה רגישה מאוד עם סף תסכול נמוך הגורם לה להיות עצבנית מאוד ותוקפנית. התובעת מרבה לבכות, ולהסתגר בתוך עצמה. התובעת אף חזרה למצוץ אצבע לאחר שנגמלה מכך לחלוטין.

אביה של התובעת מתייסר על כך שלא עמד על דעתו שלא לתת לתובעת אנטיביוטיקה בזריקה, אלא דרך הפה. בעת שהחלו הכתמים ושטפי הדם להתפשט ברגלה של התובעת, עמד התובע חסר אונים נוכח מצבה של בתו וחשב על הגרוע מכל. הוא רץ עימה לרופא שגר בסמוך לביתם, ומשם לבית חולים. במהלך האשפוז לא מש ממיטתה, ולצערו הרב נאלץ להזריק לה בעצמו את זריקות הקלקסן להן נדרשה, חרף התנגדותה העזה לאור הטראומה שחוותה.


תביעת מיליונים: הרופא הזין נתונים שגויים למחשב ואיבדתי ראייה בעין


צעיר בן 33 מצפון הארץ, נשוי ואב לשלושה, תובע מיליונים מהדסה אופטימל בגין ניתוח לקיצור ראייה שגרם לו לנזק קשה ובלתי הפיך בעיניו. באמצעות באת כוחו, עו"ד ענת מולסון ממשרד עורכי הדין נבו - מולסון, טוען הצעיר כי הרופא הכניס נתונים שגויים למכשיר הלייזר וביצע בו ניתוח בנתונים שאינם נכונים ובאופן שהותיר אותו עיוור למחצה. בעקבות מצבו, הוא אינו מקיים קשר בינאישי עם אשתו, אינו ממלא את תפקידו כבעל וכהורה ואינו מסוגל לעבוד ולפרנס את משפחתו.

בעקבות המלצה של חבר, פנה למכון הדסה אופטימל לצורך בדיקת אפשרות של הסרת משקפיים בלייזר. התובע נפגש עם פרופ’ טיכו כדי לבצע בדיקות התאמה לניתוח לייזר מסוג LASIK. במועד זה בוצעו מס’ בדיקות, ובסיומן הודיע פרופ’ טיכו לתובע כי הוא נמצא מתאים לניתוח בשתי עיניו. פרופ’ טיכו ציין בפני התובע כי כבר למחרת הניתוח הוא לא יזדקק למשקפיים וכי ראייתו תהיה כמעט 6/6. סיבוכים ו/או סיכונים, לרבות הסיכונים שהתממשו בפועל, כלל לא הובאו לידיעתו של התובע.

התובע, אשר התרשם מאוד מפרופ’ טיכו, קבע מועד לביצוע הניתוח. הוא הגיע התובע למכון לביצוע הניתוח והתקבל ע"י אחות, אשר נתנה לו כדור טשטוש וכרבע שעה לאחר מכן, הכניסה אותו לחדר הניתוח. במועד זה, כשהוא מטושטש ונרגש, הוגש לתובע לחתימתו טופס הסכמה לניתוח מבלי שהוסברה לו מהות הטופס והסיכונים הכרוכים בניתוח האמור. לשאלתו באשר לפשרו של הטופס נענה התובע כי זהו טופס סטנדרטי עליו חותמים לפני ניתוח.

למחרת הניתוח הגיע התובע לבדיקת ביקורת אצל פרופ’ טיכו, אשר אמר כי הניתוח נראה מצוין ובתוך שבוע-שבועיים, כך הבטיח לתובע, כבר יראה ללא משקפיים. בדרכו חזרה מהבדיקה, חש התובע כי ראייתו מטושטשת וכי הוא מתקשה לראות שלטים על הדרך ואף את מספרי המכוניות אשר נסעו לפניו.

התובע המשיך לסבול מראיה מטושטשת שאף הלכה והחמירה בשעות הערב והלילה (אז התווספה אליה גם ראיה כפולה) ובחלוף כשבועיים, הגיע לביקורת נוספת אצל פרופ’ טיכו, אשר בדק אותו ואמר לו כי התסמינים מהם הוא סובל הם נורמליים וכי ההחלמה מתארכת בגין המספרים הגבוהים שהיו לתובע לפני הניתוח.

במהלך חודשים רבים לא חל שיפור בראייתו של התובע, שהייתה מטושטשת ומעוותת עם סינוורים ביום ובלילה. במקביל, גם חדות הראיה הלכה והתדרדרה ובהמלצת רופא העיניים של התובע, שב התובע להרכיב משקפים בכדי להגיע לראיה תפקודית.

התובע נבדק ע"י פרופ’ טיכו אשר הציע לו לעבור ניתוח תיקון כדי להוריד את שארית הצילינדר שנותר מהניתוח הראשון. התובע חשש מאוד מביצוע ניתוח נוסף אשר עלול להרע את מצבו. פרופ’ טיכו הרגיע את התובע והבטיח לו כי מדובר בניתוח פשוט, אשר ישפר את מצבו. בסופו של יום השתכנע התובע וקבע מועד לניתוח, ליום 26.4.06.

ביום 26.4.06 הגיע התובע לביצוע ניתוח מתקן לעין ימין. לפני כניסתו לניתוח, הוגש לחתימתו טופס הסכמה לניתוח, שוב ללא הסברים אודות מהות הטופס והסיכונים הכרוכים בביצוע ניתוח נוסף בעין שכבר נותחה. עם צאתו מהניתוח, נבעת התובע לגלות כי ראייתו הנה גרועה ביותר וכי בעין המנותחת, עין ימין, הוא כמעט ואינו רואה דבר. פרופ’ טיכו הרגיע את התובע ואמר לו כי המצב ישתפר אך בפועל, לא היה כל שיפור בראיה-ההיפך הוא הנכון.

בבדיקות הביקורת לאחר ניתוח התיקון התלונן התובע על "צל" בעין ימין, ראיה כפולה וכאבי ראש.

בחודש 1/07 ומשלא חל כל שיפור בראייתו, נבדק התובע ע"י פרופ’ פרוכט, אחד מרופאי המכון. פרופ’ פרוכט בדק את התובע ואמר לו כי הוא אינו יודע מה אירע בניתוח וכי עליו לבדוק את העניין עם פרופ’ טיכו. ביום 18.2.07 הגיע התובע למכון בכדי להיבדק שוב ע"י פרופ’ פרוכט אך לפני כן נפגש עם פרופ’ טיכו.

במועד זה ולתדהמתו של התובע, אמר לו פרופ’ טיכו כי נתוני התשבורת אשר הוכנסו למכשיר הלייזר היו נתונים שגויים והם גרמו לקוצר ראיה גבוה ולצילינדר גדול בעין ימין.

פרופ’ פרוכט ופרופ’ טיכו המליצו לתובע על ביצוע ניתוח מתקן נוסף לעין ימין אך בשל חששו הברור מכישלון נוסף, החליט התובע שלא לעבור ניתוח תיקון נוסף בעין ימין.

כיום ועקב רשלנותם של הנתבעים, סובל התובע מכפל ראיה קשה הנובע מחוסר איזון בחדות הראיה בשתי העיניים-מצב אותו כלל לא ניתן לתקן באמצעות משקפיים. לפגיעה הקשה בראייתו של התובע אף משמעות נפשית, הכול כפי שיפורט להלן.

מומחה למחלות וניתוחי עיניים, בדק את המסמכים ואת הצעיר, וקבע בחוות דעתו שצורפה לכתב התביעה, כי מן הממצאים שבידיו, עולה שרשרת של מעשים ומחדלים רשלניים של מכון הדסה אופטימל ובעטיים נגרמו לתובע נזקים קשים.

המומחה קובע כי נתוני ראייתו של הצעיר שהוכנסו למכשיר ה LASIK בניתוח התיקון היו שגויים ולא התאימו למצב הראייה של עין ימין לפני הניתוח. בגיליון הניתוח ניתן לראות כי הנתונים שהוכנסו למכשיר הנם לתיקון רוחק ראיה של +4.30 עם מינוס צילינדר של 4 דיופטר בציר של 5 מעלות, כאשר בפועל, נתוני התשבורת של התובע היו קוצר ראיה קל, של -0.5 עם מינוס צילינדר של 4 דיופטר בציר של 5 מעלות.

טעות זו יכולה הייתה להימנע לו הפרופ’ טיכו היה מוודא כי הנתונים שהוכנסו למכשיר הם אכן הנתונים המתאימים לתשבורת של העין. כתוצאה מניתוח עינו הימנית של התובע בנתונים שגויים, נוצר הבדל גדול בין שתי העיניים, הגורם לבלבול ולראיה כפולה.

כתוצאה מהניתוחים, הידרדרה ראיית התובע בשתי העיניים. התובע סובל מחוסר איזון בתשבורת בין שתי העיניים-מצב הגורם לכפל ראיה, כאשר הדמות בכל עין היא בגודל שונה.

המומחה קבע כי שיעור נכותו הצמיתה של התובע עקב רשלנות הנתבעים הינו 25%.

עוד קובע המומחה כי הנזק הקשה שנגרם לראייתו של התובע אינו ניתן לתיקון בעזרת משקפיים מכיוון שההבדל הגדול בין העדשות בעיניים יגרום לבלבול ולראיה כפולה ובאשר לעדשות מגע, לא ניתן לתקן הראיה בעזרתן שכן התובע אינו יכול להרכיב עדשות מגע בשל אי סבילות לעדשות. באשר לאפשרות ביצוע ניתוח תיקון נוסף קובע פרופ’ טרייסטר כי אין כל ביטחון שניתוח נוסף יצליח וישפר את ראייתו של התובע.

מאז הניתוחים וכתוצאה מהפגיעה הקשה בראייה, התובע כיום במצוי במצב בו הוא משתמש בעין שמאל בלבד. התובע מתקשה מאוד בנהיגה בשל ראייתו המוגבלת, בעיקר בלילה ומוגבל לפיכך בניידותו.

מצב ראייתו הירוד של התובע מקשה עליו בביצוע פעולות יום-יומיות פשוטות כגון נהיגה, קריאה, צפייה בטלוויזיה ופעילות חברתית. עקב מצבו, מרבה התובע להסתגר בביתו והוא נמנע מלצאת. משכך הפכו חייו של התובע לדלים ומצומצמים בפעילויות.

עקב מצבו, סובל התובע ממצב נפשי ירוד, המאופיין בדיכאון, הפרעות בשינה, מתח ולחץ נפשי, פגיעה בתפקוד החברותי ובזוגיות, חוסר סבלנות כלפי בת זוגו ובני משפחתו ותחושה כי הוא תלוי בסביבתו.

מומחה בפסיכיאטריה, בדק את התובע וקבע בחוות דעתו לעניין נזקיו הנפשיים של התובע, כי לאחר הפגיעה הקשה בראייתו של התובע, בעקבות הניתוחים, החלה להופיע אפיזודה ממושכת של עצב מלווה יאוש, חוסר תקווה, הפרעות שינה וירידה בתיפקוד בעבודה עד כדי הפסקת העבודה באופן מוחלט. התובע הפך פסיבי, נמנע, לא יוזם ותלותי עם מחשבות אובדניות, חרד, אימפולסיבי ועצבני.

גם ביחסים הבינאישיים עם אשתו הפך לעצבני, אימפולסיבי ומתנתק. התובע חושב ללא הרף על ההפרעה בעיניו, התרחק מחבריו, שקוע במר גורלו, אינו מקיים קשר בינאישי עם אשתו ואינו ממלא את תפקידו כבעל וכהורה.

המומחה מעריך את נכותו הנפשית של התובע בשיעור של 20%.

הבעיות הרפואיות שנגרמו לעיניו של התובע מאז הניתוחים מלוות בהגבלות תפקודיות, הפוגעות בתפקודו של התובע המשמש כטכנאי גז, עבודה הדורשת ראיה מיטבית.

הצעיר מבקש מבית המשפט לפצותו בסכום המוערך בחמישה מיליון ש"ח.


נכנסתי לניתוח בבטן ויצאתי ללא שיניים


תושב המרכז בן 50 הגיש היום תביעה המוערכת במאות אלפי שקלים כנגד משרד הבריאות. באמצעות באת כוחו עו"ד ענת מולסון, הוא טוען כי נכנס לניתוח בקע פשוט בבי"ח וולפסון ויצא ללא שיניו. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של מומחה ברפואת שיניים הקובע כי כתוצאה מהפעולות שבוצעו בניתוח, נגרם נזק קשה לפיו ולשיניו של התובע, הן בלסת התחתונה והן בלסת העליונה.

במהלך הניתוח נתלש גשר השיניים התחתון מפיו של התובע. במשך תקופה ארוכה לאחר מכן, המשיך התובע, בלית ברירה, להשתמש בגשר שנתלש מפיו, אולם מאחר והשיניים שאחזו בגשר נשברו במהלך הניתוח וההרדמה, הגשר הונח ישירות על החניכיים וגרם לפצעים ולסבל רב. מאחר והגשר היה חופשי בפה, נאלץ התובע לאכול מזון נוזלי ואוכל קל בלבד.

לאור חוסר יציבותו של הגשר, אשר "רקד" בפיו של התובע, נגרמה לתובע אי נוחות רבה. התובע חש בושה רבה בשל מראהו הלא אסתטי ועשה כל שלאל ידו על מנת להסתיר את פיו ושיניו בעת שנפגש עם אנשים. עד היום, מראה פיו ושיניו של התובע אינו אסתטי, דבר המסב לתובע מבוכה ופוגע בביטחונו העצמי.

התובע טוען כי עד כה הוא ביצע טיפולי שיניים בסיסיים בלבד (הותקנה תותבת שלמה זמנית תחתונה וכן נעקר שורש שן בלסת תחתונה), שכן ידו אינה משגת לממן את עלותם של הטיפולים להם הוא נזקק כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת.

כתוצאה מן ההרדמה והאינטובציה נגרם נזק לגשר החרסינה התחתון של התובע, אשר הונח בעבר על גבי 7 שיניים מאחזות, וכן נגרם נזק לשיניים המאחזות את הגשר וכתוצאה מכך נותרו בפיו של התובע 5 גדמי שיניים שאינן ברות שיקום, הזקוקים לעקירות.

לגבי הלסת העליונה, קובע המומחה בחוות דעתו כי הלחץ והכוח שהופעלו בפיו של התובע וגרמו לנזק בלסת התחתונה, גרמו נזק גם לשיניים בלסת העליונה שבא לידי ביטוי בהחמרת מצב החניכיים ובפגיעה בשיניים עצמן, דבר המצריך טיפול דחוף גם בלסת זו.

המומחה ממליץ לטפל בשתי הלסתות באופן משולב, שאם לא כן הלסת התחתונה תיבנה כתמונת ראי של המצב הלקוי בלסת העליונה. עלות הטיפולים המתוכננים בשיניו של התובע היא 176,320 ₪ נכון להיום. התובע יטען כי אלמלא רשלנותה של הנתבעת, הוא לא היה נזקק ו/או נדרש לטיפולים אלו.

עובר לטיפול הרשלני, השתמש התובע בגשר חרסינה בלסת התחתונה ובגשר חרסינה בלסת העליונה. גשרי השיניים היו תקינים ותפקדו בצורה טובה, כך שאפשרו לתובע תזונה נאותה ואיכות חיים טובה.

הוא טוען כי עד כה הוא ביצע טיפולי שיניים בסיסיים בלבד שכן ידו אינה משגת לממן את עלותם של הטיפולים להם הוא נזקק כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת. וכי נגרמו הוצאות כספיות בגין הטיפול הרשלני ותוצאותיו לרבות הוצאות לטיפולים רפואיים, והוא עוד יזדקק להוצאות בעתיד על מנת לטפל בנזק שנגרם לו כתוצאה מרשלנות הנתבעת.


נהג אוטובוס תובע מיליונים: נכנסתי לצינתור פשוט ויצאתי נכה עם רגל לא מתפקדת

לבית המשפט בת"א הוגשה הבוקר (ד’) תביעה של אדם אשר לטענתו נגרם נזק בלתי הפיך ברגלו עקב רשלנות בביצוע צינתור ובמעקב שאחריו שבוצעו בבית חולים מדיקל סנטר בהרצליה

בעקבות בדיקת סקר תקופתית מטעם מקום העבודה, אשר הצביעה על מחלת לב, הומלץ לתובע על ביצוע צנתור. הוא עבר צנתור דרך אשר בוצע בביה"ח מדיקל סנטר בהרצליה. כ- 4 שעות בלבד לאחר הצנתור, שוחרר התובע לביתו עם הנחיות להמשך טיפול תרופתי.

באמצעות באי כוחו עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו, טוען התובע כי לאחר הצנתור החל לסבול מכאבים ברגלו הימנית, המלווה בהגבלה בהליכה. הוא התקשר לרופא המצנתר וסיפר לו על הכאבים ברגלו הימנית. הרופא השיב שיבוא לבקר אותו רק בעוד כשבועיים כי אז הוא במדיקל סנטר ואכן לאחר כשבועיים פנה התובע אל הרופא לצורך בדיקה. הרופא בדק את אזור הצנתור במסדרון בית החולים שעה שהיה בן הצנתורים וקבע כי "הכול בסדר" והמליץ לתובע על טיפול בעזרת משככי כאבים.

בבדיקה זו לא בוצעה בדיקת דפקים במספר מקומות לאורך הרגל, כמקובל וכך גם לא הופנה התובע לבדיקת דופלר או לכל בדיקה אחרת.

מאחר וכאביו של התובע לא חלפו, התובע שב ופנה לרופא. גם הפעם לא זכו תלונותיו להתייחסות רצינית. גם בבדיקה זו כקודמתה נאמר לתובע כי "הכאבים יחלפו" והתובע לא הופנה לביצוע בדיקות נוספות. התובע טוען בכתב התביעה כי בדיקות אלה נעשו כאמור "בין צינתורים" ולא באופן מסודר.


התובע המשיך לסבול מכאבים עזים ברגל ימין. לאחר שנואש מן הנתבע פנה התובע לקבלת ייעוץ בפורום רפואי באינטרנט ותיאר את מצבו. שם ייעצו לו לפנות לביצוע בדיקת דופלר של הרגל.

התובע פנה לרופאת המשפחה לצורך קבלת הפניה לבדיקת הדופלר. בבדיקה הודגמה הפרעה קשה בזרימת הדם ובוצע לתובע צינתור של עורקי הרגליים. בצד ימין הודגמה חסימה קצרה בחלק הדיסטאלי של העורק הפמורלי המשותף. בעקבות ממצא זה, אושפז התובע לצורך ביצוע ניתוח לשחזור זרימת הדם.

בניתוח שבוצע למחרת, נמצאה חסימה בעורק הכסל החיצוני ובעורק פמורלי משותף על ידי קריש מאורגן ובתוכו רקמה צלקתית. לאור הממצא שהתגלה, לא ניתן היה להוציא הקריש ולכן נדרשה כריתת העורק וביצוע מעקף.

כיום נמצא התובע לאחר ניתוח, כאשר בגופו נמצא שתל אשר מציב אותו בפני סיכונים של הופעת זיהום, היצרות, פקקת, חסימת השתל ומפרצת. התובע נדרש למעקב כירורגי וסביר כי בעתיד יאלץ לעבור ניתוח נוסף להחלפת השתל.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של רופא מומחה כלי דם. לדעת המומחה, עקב האיחור באבחון של חוסר זרימת דם ברגל במהלך או לאחר הצינתור, נוצר ברגלו של התובע קריש מאורגן ובתוכו רקמה צלקתית אשר חייב ביצוע ניתוח לכריתת העורק החולה וביצוע מעקף סינטטי במקום העורק שנכרת.

בנוסף קובע המומחה כי עצם הימצאותו של מעקף סינטטי ברגלו הימנית של התובע טומנת בחובה סיכון להופעת זיהום, היצרות נוספת, פקקת, חסימת השתל ומפרצת באזור ההשקה. כמו כן ועקב גילו הצעיר של התובע, סביר כי בעתיד ייאלץ התובע לעבור ניתוח נוסף להחלפת השתל הסינטטי, אשר אורך חייו קצר יותר מזה של העורק המקורי שנכרת.

במשך כ 27 שנה, עבד התובע בחב’ "אגד" כקופאי וכנהג אוטובוס ברחבי הארץ. בעקבות הניתוח נאלץ להיעדר מעבודתו לתקופה ארוכה ונגרמו לו הפסדי שכר. לאחר ששב לעבודה הועבר התובע למח’ ביקורת פנים ונוכח מגבלותיו, נאלץ לוותר על חלק מהנסיעות וכך נמנעו ממנו הטבות כספיות רבות, לרבות שעות נוספות ונגרמו לו הפסדי שכר ניכרים.

מוגבלותו של התובע כתוצאה מהאיחור באבחון גרמה לפגיעה קשה באיכות חייו. לטענתו, הוא הפך מאדם צעיר ופעיל אשר עסק בפעילות ספורטיבית יום-יומית, לאדם מוגבל, המתקשה בהליכה ולו למרחקים קצרים ונגרמו לו סבל רב ואבדן הנאות חיים.

התובע מבקש מבית המשפט לפסוק לו פיצוי המוערך במיליונים. טרם הוגש כתב הגנה.



צעיר תובע מיליונים: הפכתי נכה עקב זריקה במיקום שגוי


הבוקר הוגשה בבית משפט השלום בת"א תביעה בגובה 2.5 מיליון ₪ כנגד קופ"ח מכבי, ע"י צעיר תושב מרכז הארץ, נשוי ואב לשני ילדים. הצעיר באמצעות באת כוחו עו"ד ענת מולסון ממשרד נבו- מולסון, טוען לרשלנות רפואית בביצוע זריקת וולטרן, אשר נעשתה בצורה בלתי מיומנת ובלתי מקצועית ואשר גרמה לו לפגיעה חמורה בעצבי הרגל ולנכות קשה ברגלו הימנית.

ביום 15.2.07 ועקב תחושה רעה אשר לוותה בשיעול ובכאבים בבית החזה, פנה התובע למוקד הרפואי בחולון. במסגרת המלצות לטיפול, הופנה התובע לאחות, לצורך ביצוע זריקת וולטרן תוך שרירית לישבן כנגד הכאבים.

מיד עם החדרת המחט חש התובע בזרם חשמלי המלווה בכאב חד אשר הקרין עד לכף הרגל. התובע צעק מכאבים אך האחות אמרה לו כי הכאב יחלוף והמשיכה בביצוע הזריקה. גם לאחר מתן הזריקה חש התובע בכאב חד ובתחושת נימול לאורך הרגל הימנית. בהמשך הופיעה חולשה וקושי בדריכה על הרגל.

תחילה טופל התובע בעזרת משככי כאבים אך משתחושת הכאב לא חלפה ואף החמירה, הופנה התובע לבדיקת EMG (בדיקת הולכה עצבית). בדיקת EMG אותה ביצע התובע הדגימה פגיעה עצבית חמורה בעצב הסכיאטי והעדר תגובות מוטוריות ותחושתיות בעצב הפרואנלי.

התובע נבדק ע"י אורטופד, אשר אבחן כי הוא סובל מצניחה של כף רגל ימין-DROP FOOT. יובהר כי צניחת כף הרגל הנה הפרעה אשר משפיעה על היכולת להרים את כף הרגל לעבר הרגל, פעולה המתבצעת בעת ההליכה ומאפשרת הליכה רגילה. צניחת כף הרגל הופכת את ההליכה לאתגר וכל פעולה יומיומית, הכרוכה בהליכה-למאמץ קשה ומעייף.

בהמשך הותאם לתובע סד לרגל, המאפשר פעילות ותנועה של כף הרגל ובמקביל נעזר התובע במקל הליכה ובקביים.

כיום, כשנה ממועד ביצוע הזריקה ועקב רשלנותם של הנתבעים, סובל התובע מצניחה מוחלטת של כף רגל ימין, היא רגלו הדומיננטית. התובע נזקק לסד לרגל בכדי שיוכל להתהלך ונעזר במקל הליכה באופן קבוע. לפגיעתו הפיזית הקשה אף משמעות נפשית.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של נוירולוג מומחה, אשר קובע כי זריקת הוולטרן לא בוצעה באזור המומלץ אלא ברבע התחתון הפנימי של העכוז, אשר ידוע ככזה שעלול לגרום לנזק בעצב הסכיאטי. אפשרות הייוצרותו של נזק לעצב הייתה ידועה במועד הזריקה ואף מופיעה כאזהרה בספרי הלימוד, המציינים במפורש כי יש לבצע הזריקה בחלק החיצוני של העכוז בשל חשש לפגיעה בעצב הסכיאטי. כתוצאה מהחדרת המחט ברבע התחתון הפנימי של העכוז, הוחדרו לעצב חומרים אשר גרמו לנזק לעצב וכן לשיתוק של כל העצבים הפריפריאליים.

מצבו הגופני הקשה של התובע מקשה עליו בביצוע פעולות יום-יומיות פשוטות כגון נהיגה ופעילות ספורטיבית-פעילות לה הקדיש זמן רב עובר לפגיעתו.

עקב מצבו, איבד התובע כ 10 ק"ג ממשקלו וכן סובל ממצב נפשי ירוד, המאופיין בדיכאון, הפרעות בשינה, מתח ולחץ נפשי, פגיעה בתפקוד החברותי ובזוגיות, חוסר סבלנות כלפי בת זוגו ובני משפחתו ותחושה כי הוא תלוי בסביבתו. פרופ’ מומחה בתחום רפואת הנפש, קובע בחוות דעתו כי התובע סובל מהתפתחות טיפוסית של הפרעה דיכאונית עם תסמינים פסיכולוגיים, הפוגמים באיכות חייו וניתן להצביע על הפרעה תפקודית ניכרת במישור הבין-אישי, החברתי והתעסוקתי בגלל זריקת הוולטרן וסיבוכיה. התובע זקוק להתערבות פסיכיאטרית ופסיכולוגית דחופה ואינטנסיבית ולטיפולים זוגיים. הוא קובע לצעיר 25% נכות נפשית קבועה.


אם חד הורית לארבעה ילדים תובעת: לא איבחנו לי סרטן שד בזמן ואני גוססת

אשה צעירה, אם חד הורית לארבעה ילדים קטנים, הגישה תביעת ענק המוערכת בכעשרה מיליון ₪ לבית משפט המחוזי בבאר שבע בעניין איחור באבחון של גידול סרטני בשדה. לטענתה, בשל התייחסות קלינית בלתי סבירה של קופ"ח מכבי ובי"ח אסותא ופענוח שגוי ורשלני של ממצאים ממוגרפיים וסונוגרפיים, נשללו סיכוייה הגבוהים לריפוי מן המחלה. תחת זאת, נתגלה הגידול כשהוא כבר גדול ומפושט בגופה, לרבות בעצמות, כאשר סיכוייה לשרוד אפסו, והיא נלחמת על הארכת חייה ככל הניתן.

בחודש מרץ 2006 במהלך בדיקה עצמית חשה התובעת בגוש בשדה הימני. התובעת פנתה בגין ממצא זה לרופאת המשפחה ולרופאים נוספים אשר כולם פטרו אותה בלא כלום ולא אבחנו כי מדובר בגידול סרטני, זאת אף לאחר צילומים שונים שבוצעו.

ד"ר פני ספרבר, מומחית לרדיולוגיה אבחנתית ומנהלת יחידת הדמיית השד במרכז הרפואי איכילוב, בדקה את החומר הרפואי ואת צילומי הממוגרפיה (המקוריים) שבוצעו לתובעת וקבעה את ממצאיה בחוות דעת אשר צורפה לתביעה.

ד"ר ספרבר קובעת כי "תקופת האיחור בגילוי של שמונת החודשים היתה קריטית להתפתחות מקומית של הגידול ותרמה גם לפיזור לימפטי של הגידול. האבחנה הסופית של הגידול הממאיר אצל גב’ שטרית אדל נדחתה ב – 8 חודשים, זמן זה מספיק לגרום להתפשטות מקומית וסיסטמית של הגידול וכתוצאה מכך דחיית הטיפול והחמרה פרוגנוסטית בסיכויים להחלמה מהמחלה".

באי כוחה של הצעירה, עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו טוענים כי בשלב בו נתגלתה המחלה, כבר נשלחו גרורות לעצמות. בשלב זה אפסו סיכוייה של הצעירה להחלים ממחלתה, והטיפולים שהיא מקבלת נועדו להאריך את חייה ככל הניתן ולהמעיט מסיבלה ומכאביה.

עד למועד גילוי מחלתה בדצמבר 2006 ניהלה הצעירה חיים פעילים, מלאים ומאושרים. היא טיפלה וגידלה בעצמה את ארבעת ילדיה הקטנים ודאגה לכל מחסורם. כמו כן, עסקה בתחביבים כגון ריקוד ופעילות גופנית בחדר כושר.

כתוצאה מן הגילוי המאוחר כאמור נמצאה מחלתה כשהיא מפושטת, לרבות גרורות בעצמות, ללא כל סיכוי להחלים ממנה.

הצעירה סובלת מכאבים קשים בכל חלקי גופה, והיא מתקשה בהליכה ובהפעלת ידיה. כאבים אלה מקורם בגידול המתפשט והולך בעצמות גופה. היא עוברת טיפולים מייסרים ואינטנסיביים. הטיפולים גורמים לבחילות והקאות ולתחושת חולשה קשה, עד כדי כך שאין היא מסוגלת לטפל בעצמה ונדרשת לסיוע ולעזרה סיעודית צמודה. התובעת צפויה לאבד את שערות ראשה, והיא חוששת ביותר מדימויה העצמי.

עקב הכאבים הקשים והיסורים שהפכו מנת חלקה היומיומית, נפגעה יכולתה לתפקד ולפעול בחיי היומיום, לרבות בטיפול בעצמה ובילדיה, וחלה פגיעה אנושה באיכות חייה. מאז גילוי המחלה היא חיה בצילו של המוות, תוך שהיא מודעת למצבה החמור על כל השלכותיו, ובעיקר בהשלכות הקשורות לארבעת ילדיה.

עקב הצורך להתמודד עם המחלה והטיפולים האינטנסיביים עברה התובעת להתגורר בבית הוריה, והיא מסתייעת בשלב זה בבני משפחתה לצורך הטיפול בעצמה ובמחלתה וכן לצורך הטיפול בארבעת ילדיה.

התובעת טוענת כי תוחלת חייה קוצרה במידה משמעותית ביותר והיא דורשת מבית המשפט לפסוק פיצוי המוערך בעשרה מיליון ₪.


תביעת מיליונים: אבא ואמא נפטרו עקב רשלנות רפואית


לבית משפט השלום בת"א הוגשה הבוקר תביעה בסך מיליוני שקלים כנגד קופ"ח לאומית ע"י ילדים ממרכז הארץ שהתייתמו מהוריהם עקב רשלנות רפואית. באמצעות באת כוחם עו"ד ענת מולסון ממשרד נבו-מולסון, טוענים הילדים בכתב התביעה כי מדובר בסיפורו הטראגי של גבר בן 50, נשוי ואב לחמישה ילדים, אשר סיים את חייו בטרם עת עקב שרשרת של מחדלים ומעשים רשלניים של רופאי קופ"ח אשר טיפלו בו בצורה שגויה ולא העריכו נכון את הגורמים להחמרה במצבו הנשימתי, עד למותו הטראגי בתוך ביתו, שעה לאחר שחזר מביקור בקופת חולים. כתוצאה ממותו של המנוח ונוכח הצער והיגון הקשים, הוחש מותה של אשתו החולה של המנוח והיא נפטרה 40 יום אחריו.

בהיותו בן 45, עבר המנוח ארוע של אוטם בליבו, אשר כתוצאה ממנו נותר עם אי ספיקה של הלב. בנוסף סבל ממחלת הסכרת. חרף מחלתו, תיפקד המנוח עד ליום מותו בצורה טובה, עבד ללא הפסקה ואף שימש כמנכ"ל חברה גדולה.

בהיותו חולה לב ומאחר והיה אדם אחראי מאוד לבריאותו, דאג המנוח להגיע אל הרופא כל אימת שחל שינוי כלשהוא במצבו. רופאת המשפחה החמיצה את האבחנה וחשבה כי מדובר במשהו פעוט ערך. המנוח חזר אל הרופאה עוד מספר פעמים, כאשר בפעם החמישית, לאחר שחזר לביתו מקופת חולים, נמצא המנוח על ידי בני משפחתו ללא רוח חיים.

המסמכים הרפואיים נבדקו על ידי פרופ’ מומחה למחלות לב, מנהל מחלקה קרדיולוגית אשר קובע באופן חד משמעי כי הנתבעת התרשלה באופן ברור בטיפול הרפואי, ונכון יותר לומר, בהעדר הטיפול הרפואי הראוי, אשר ניתן למנוח, ואשר הביא בצורה ישירה למותו בביתו, שעה אחת בלבד לאחר בדיקתו על ידי רופאת קופת החולים.

ביתר פרוט קובע הפרופ’ כי כל שעשתה הרופאה עד ליום מותו של המנוח היה לחדש את תרופת הפוסיד שהמנוח לא נטל במשך תקופה ארוכה וכאשר המינון שרשמה הרופאה לא עזר למצב הנשימתי של המנוח, היא פשוט הגדילה את המינון בתקווה שזה מה שיביא לשיפור המיוחל.

גם כאשר החלו להופיע בצקות ופצעים על גבי הרגליים, טעתה הרופאה לחשוב כי הפצעים הם משניים לסוכרת ממנה סבל המנוח. הרופאה הייתה צריכה לחשוד כי הפצעים הופיעו בגלל אי ספיקת הלב בצרוף לסוכרת שהאטה את יכולת הריפוי שלהם.

לדעתו של הפרופ’ חייבת הייתה הרופאה להפנות את המנוח לבית חולים כבר בעת הבדיקה בה הופיעו בצקות ופצעים מרובים ברגליים, ובוודאי ובוודאי שביום 20/3/07, עת העלתה הרופאה את מינון הפוסיד נוכח מצבו המדרדר של המנוח. לו המנוח היה מטופל בשלבים אלו, ניתן היה ללא קושי רב, להקטין את כמות הנוזלים שהצטברה בגופו של המנוח ולהקטין את סימני הגודש.
כאשר קיימת אי ספיקה של הלב, קל יותר לפתח הפרעת קצב קטלנית ולכן טיפול באי הספיקה גורם להפחתת הסיכון לפתח הפרעת קצב קטלנית. נוכח העדר טיפול ראוי במנוח, אי הספיקה גרמה להפרעת קצב קטלנית ולמותו של המנוח. סיכוי גבוה כי "טיפול בחדר המיון ובבית החולים היו יכולים למנוע את ההידרדרות באי ספיקת הלב וכן להקטין במידה ניכרת את הסיכון למוות".

ילדיו אשר הגישו תביעה, טוענים כי אביהם היה היה גבר צעיר ומרשים ביותר הקים במו ידיו והקים רשת חנויות צעצועים בארץ ובחו"ל ושימש כמנכ"ל החברה. בנוסף, המנוח נדרש לגדל את ילדיו במו ידיו בשנים האחרונות מאחר ואשתו ז"ל חלתה במחלת סרטן חשוכת מרפא והייתה חולה במשך תקופה ארוכה. במקביל לטיפולו בילדיו, היה המנוח גם העזר כנגדה של אשתו ז"ל אשר חדלה לתפקד כשנה קודם למותו. המנוח התייצב לכל בדיקה עם אשתו, ודאג תמיד להיות לצידה.

ביום בו נפטר המנוח, הייתה אשתו ז"ל אמורה להשתחרר מבית חולים לאחר אשפוז ארוך בבית חולים. כתוצאה מהבשורה המרה, הוחש מותה של אשתו ז"ל והיא נפטרה כ-40 יום לאחר מותו של בעלה, וכך נותרו הילדים מיותמים מאב ואם בתוך תקופה קצרה מאוד. מאז מותו של המנוח לפני למעלה משנה, נאלצו בניו של המנוח לסגור חלק מהרשת המצליחה שהקים. הם מבקשים מבית המשפט לפצותם בסכום של שניים וחצי מיליון ש"ח.

תובעת מיליונים: עקב רשלנות בלידה נותרתי עם יד משותקת
בבית משפט המחוזי בפ"ת, הוגשה הבוקר תביעה שעניינה רשלנות רפואית קשה בחדר לידה של בי"ח קפלן, אשר הובילה לשיתוק של יד שמאל
לתינוקת- כיום נערה בת20 . פגיעה זו קרויה שיתוק ע"ש ERB (Erb’s Palsy) בעקבות פגיעה זו נגרמו לצעירה אף נזקים נפשיים בלתי הפיכים. לטענת התובעת, הצוותים הרפואיים בבית חולים קפלן, אשר טיפלו באמה בעת הלידה, התעלמו מנתונים בדבר עברה המיילדותי של האם, אשר כלל לידת תינוקות במשקלי לידה גדולים. עקב משקל לידתה הגבוה של התובעת (4,200 גר’) נוצר קושי ממשי בחילוצה, עת כתפיה "נתקעו" בתעלת הלידה. כתוצאה מכך, ולצורך חילוצה של התובעת ביצעה המיילדת משיכה בכוח רב ובאופן רשלני ואסור, אשר גרמה לנזק אורטופדי קשה ובלתי הפיך לידה של התובעת.

בבוקרו של יום 13/10/86, פנתה היולדת, לביה"ח קפלן בשל צירים. בדיקתה בקבלתה העלתה כי קיימת מחיקה של 60% בצוואר הרחם, והפתיחה הינה של 5 ס"מ.

עם התחזקות והתגברות הצירים הורתה המיילדת לאם התובעת ללחוץ בחוזקה. כתוצאה מלחיצות אלה ראשו של העובר יצא, אך כתפיו נותרו "תקועות". המיילדת המשיכה והורתה לאם (אשר הייתה כבר תשושה לחלוטין) ללחוץ, אך על אף מאמציה גופו של העובר לא יצא. בשלב זה משכה המיילדת בחוזקה את התינוקת וכך הצליחה לחלצה.

מסמכי היילוד חסרים מאוד ואין כל רישום לגבי הליך הלידה עצמו אשר בסופה נגרמה לתובעת הפגיעה האורטופדית הקשה.

מיד עם לידתה של התובעת נמצא כי משקלה הינו 4,200 גר, שהינו משקל לידה גבוה והיא תוארה ברישום הרפואי כ: "LGA " (large for gestational age- תינוק שגדול מכפי שאמור להיות בגילו המשוער). ציון האפגר שניתן לתינוקת היה 8 בדקה הראשונה, תוך שנשימתה הוגדרה כ "בלתי סדירה" וצבעה הוגדר "כחול קל".

רק כעבור כ- 4 שעות ממועד לידתה, בשעה 11:55, נבדקה התינוקת על ידי רופא אשר אבחן כי היא סובלת משיתוק ע"ש ארב בפלג גופה השמאלי.

באותו יום ולאור משקלה הגבוה של התינוקת, בוצעה ליולדת בדיקת סוכר, אשר תוצאתה הייתה 170 מ"ג שמשמעותה הינה ערכי סוכר גבוהים מאוד מהנורמה וחשד לסכרת הריונית (סכרת הריונית כפי שנצפתה, הינה גורם סיכון לילודים/עוברים גדולים, כפי שאכן אירע בפועל).

כעבור יומיים, בתאריך 15/10/86, שוחררה התינוקת מביה"ח, כשהיא סובלת משיתוק קשה ע"ש ארב בזרועה השמאלית.

פרופ’ מומחה למיילדות וגניקולוגיה, קובע בחוות דעתו אשר צורפה לכתב התביעה, כי על אף עברה המיילדותי של היולדת, אשר כלל לידת שני תינוקות גדולים, אחד מהם אף נולד (במשקל של כ- 4,000 גר’) בלידת מלקחיים, לא בוצעה הערכת משקל העובר טרם הלידה במסגרת המעקב בטיפת חלב או קופ"ח. כמו כן, לא בוצעה בדיקת סוכר או העמסת סוכר לשלילת סכרת הריונית, אשר הינה אחד מהסממנים אשר יכולים להעיד על קיומו של עובר גדול.

גם בבית החולים לא בוצעה הערכת משקל העובר, זאת למרות שאם התובעת הייתה שם כמעט יממה וחרף המשקלים הגבוהים של אחיה של התובעת בלידתם.

על אף נורות האזהרה הרבות שהיו קיימות במקרה זה ללידתו של תינוק גדול (כפי שאכן קרה בפועל), ולפיכך להתרחשותו של "פרע כתפיים", לא נערך צוות ביה"ח כראוי, כאשר במהלך הלידה בפועל לא נכח רופא מיומן ומנוסה בטיפול במקרים מסוג זה. המומחה קובע כי נוכחותו של רופא מיומן בלידה מסובכת זו הינה חיונית ועשויה הייתה למנוע את מצבה הקשה של נטלי כיום.

כאשר הבחינה המיילדת כי ראשו של התינוק נתקע, הפעילה האחרונה כוח רב ומוגזם לצורך חילוצו, מה שהוביל לפגיעה במקלעת הברכיאלית ולשיתוק של היד.

אילו צוות ביה"ח היה נערך כראוי ללידתה של התובעת, תוך מתן שימת לב לאפשרות הממשית של לידת תינוק גדול, ניתן היה לסיים את הלידה בניתוח קיסרי, אשר היה מונע את הנזק שנגרם לה.

בדיקת סוכר ליולדת שבוצעה לאחר הלידה נתנה תוצאה החשודה לסכרת הריונית. אילו הבדיקה הייתה מבוצעת טרם הלידה, צוות ביה"ח היה נערך בצורה אחרת ללידה.

כתוצאה מניהול לידה כושל, תוך התעלמות מסימני האזהרה ומההיסטוריה המיילדותית החשובה של אמה של התובעת, הסתיימה לידתה של התובעת בנזק קשה שנגרם לכתפה השמאלית (שיתוק ע"ש ארב). בהמשך הוביל הנזק האורטופדי גם לנזק נפשי ניכר.

התובעת סובלת מהגבלות קשות בהנעת הגף השמאלית. כך התובעת מתקשה ביישור המרפק, אינה מסוגלת להניף את היד למעלה, מתקשה בתפיסת חפצים וסובלת מכאבים בעת הרמת חפצים קלים כגון חבילת גבינה. התובעת סובלת מחוסר תחושה לאורך ידה השמאלית, ומרדימות ועיקצוצים באצבעות יד זו.

פרופ’ מומחה בפסיכיאטריה קובע בחוות דעתו כי התובעת סובלת מ-30 אחוזי נכות נפשית עקב רשלנות בית החולים.
לדבריו, הנבדקת מתארת את עצמה כבר במהלך ילדותה המוקדם כנוטה למופנמות ומסוגרות ומיעטה לשתף אחרים בקשייה ובמוגבלותה, עם זאת חשה שמתבוננים בה והיא נושא ללעג וצחוק. על רקע זה התקשתה להשתלב במסגרות אקדמאיות וחברתיות וכבר מגיל צעיר הייתה בטיפול פסיכולוגי שהתמקד במצוקותיה הנגזרות מנכותה הגופנית.. פיתחה דימוי עצמי נמוך, איבדה את בטחונה וחששה מכל מגע וקרבה אינטימית. חוזרת ושונה שלכל אורך חייה מתמודדת עם מוגבלות וחריגות ופיתחה דימוי עצמי של נכה. היא מתארת חלומות חוזרים ונשנים שבהם רואה תינוק חסר יד וחוששת שתתקשה להחזיק בידיה את תינוקה שלה "אם יהיה לה בכלל"..".

התובעת מבקשת מבית המשפט לפסוק לה פיצוי המוערך בשמונה מיליון ₪.


הורים תובעים מיליונים: התינוקת נפטרה 10 שעות לאחר הלידה עקב רשלנות

עניינה של תביעה זו ברשלנות רפואית קשה ובלתי נתפסת אשר ארעה במחלקת היולדות של בית החולים "זיו" בצפת אשר כתוצאה ממנה הסתיים הריונם הראשון של התובעים בטרגדיה. באמצעות באי כוחם, עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו, טוענים ההורים כי מהלך הלידה בוצע ללא השגחה ראויה על היולדת ועל העובר. כתוצאה ממצוקה עוברית קשה וסבל עוברי ארוך, נולדה תינוקת אשר גססה 10 שעות לאחר לידתה עד שנפטרה.

בחודש 4/06 נכנסה התובעת להריונה נשוא תביעה זו. מדובר היה בהריונה הראשון. מעקב ההיריון הצביע על עובר בריא ועל הריון תקין.

ביום 9/2/07, בשבוע 41 להריונה, ולאחר שנמצא כי ישנו מיעוט יחסי של מי שפיר והריון עודף [אחרי שבוע 40], עברה התובעת בדיקת OCT במיון בי"ח זיו. [בדיקת OCT בוחנת את יכולתו של העובר לעמוד בהליך של זירוז לידה במידה והליך כזה ידרש, במטרה להביא את ההריון לסיומו].

לאחר שנמצא בבדיקה כי העובר יוכל נכון לאותו שלב לעמוד בזירוז לידה, נשלחה התובעת לביתה עם הוראות למנוחה, למעקב אחרי תנועות עובר ולחזרה לביקורת כעבור מס’ ימים.

ביום 13/2/07 בשעה 9:30, בהיותה בשבוע 42, עם הריון לידה עודף, פנתה התובעת לבית החולים זיו, כאשר היא חשה בצירים. בבדיקה נמצא כי ישנה פתיחה של 5 ס"מ ומחיקה של 80% מצוואר הרחם. במסמך הקבלה למחלקת היולדות נרשם: "בלידה פעילה שוללת ירידת מים".

בשעות הבוקר והצהריים בוצעו 3 ניטורים בהם נצפו האטות משתנות בדופק העוברי.

חרף העובדה כי התובעת הוגדרה "בלידה פעילה" בעת קבלתה בבוקרו של יום 13/2/07 למחלקת היולדות, הרי שבבדיקה שבוצעה לבקשתה בשעה 16:10- היינו 7 שעות לאחר הגעתה לבית החולים, נמצא כי אין כל שינוי מאז בדיקתה בבוקר. הפתיחה נותרה זהה וכך גם המחיקה של צוואר הרחם. מיקום העובר נותר גם הוא גבוה.

גם בשעה 20:00 בבדיקה פיזית של התובעת נמצא כי הפתיחה נותרה 5 ס"מ.
במקביל בוצע ניטור ארוך נוסף בין השעה 20:00 ל-21:00. ניטור זה הינו פתולוגי ונראים בו מס’ רב של ארועי האטות דופק משתנות.

במהלך ניטור זה, בו נצפו כאמור האטות משתנות, כותבת האחות עינת סבתי:
"20:35- נצפו האטות מוקדמות במוניטור. הושכבה על צד שמאל. דווח לד"ר סבטלנה".

בשעה 21:10 נבדקת התובעת על ידי הרופאה, אשר מוצאת פתיחה של 4 ס"מ בלבד ומציינת כי במוניטור נראה דופק בסיס של 140, עם האטות מוקדמות.

בשעה 21:15 הוחלט להכניס את התובעת לחדר לידה. מצויין בגיליון המעקב כי:
"הוכנסה לחדר לידה וחוברה למוניטור. הושכבה על צד שמאל מקבלת חמצן דרך משקפיים. מבקשת אפידורל.."

בשעה 22:00 לאחר שמוכנס האפידורל לגבה של התובעת, ניתן פיטוצין לזירוז הלידה, כשבמקביל התחיל ניטור רציף של דופק העובר.

בשעה 23:25 נצפית בניטור האטה קשה בדופק העובר. בהתאם לגיליון הדיווח הסיעודי:
"23:25 נצפתה האטה בדופק עובר. מחוברת לחמצן, צד שמאל. הופסק פיטוצין. דווח לד"ר ואדים".

בשעה 00:00 מבוצע פיקוע של מי השפיר והם נמצאים מקוניאלים וסמיכים מאוד. נרשם כי:
"בני הזוג קיבלו הסבר שינויי תנוחה כל 20 דקות". במקביל חודש בשעה 00:10 מתן הפיטוצין.

בשעה 3:30 לפנות בוקר נרשם כי היולדת:
"מתקדמת יפה. ניטור תקין. ממשיכים עם שינויי תנוחה. ראש מבוסס". בהתאם לרישומים, הפתיחה בשלב זה הייתה כבר 8 ס"מ.

בשעה 5:30 הפתיחה הייתה מלאה ונרשם עוד כי ה"ניטור תקין"- למרות שכפי שעוד יפורט להלן, הניטור הצריך התערבות מיידית.

בשעה 7:20- שעתיים מאז הגיעה התובעת לפתיחה מלאה ועדיין לא התקדמה הלידה לסיומה, נרשם בגיליון הסיעודי:
"ניטור עם וריאבליות טובה מול ציר ירידה של הדופק עד 100 עם התאוששות מהירה. ראש S+1".

בשעה 7:35 נרשם:
"הופיע ירידה בדופק עד 40 עם התאוששות איטית. נקרא לד"ר ודים וד"ר ארונובסקי. חודש פולי קטטר. נלקח סוג וסקר והוחלט על ביצוע לידת ואקום".

בשעה 8:02 מצליח הצוות הרפואי ליילד את התינוקת אשר יוצאת ללא רוח חיים עם אפגר 0 בדקה הראשונה. בוצעה החייאה והתינוקת הועברה לאחר שהושב לה דופק, ליחידה לטיפול נמרץ.

התינוקת נותרה בחיים במשך 10 שעות, במהלכן הלך מצבה והתדרדר, עד שבסופו של דבר נאלצו הרופאים לקבוע את מותה בשעה 18:00 בערב.

מומחה לגניקולוגיה ומיילדות, בדק את התיעוד הרפואי הרלבנטי בעניינה של התובעת וקבע בחוות דעתו אשר צורפה לכתב התביעה כי :

- התובעת עברה ביום 9/2/07 בדיקת OCT אשר אישרה כי העובר יוכל לעמוד בזירוז. ואולם זירוז חייב שיעשה בתנאים מיילדותיים מתאימים. במקרה זה, בעת שבוצעה הבדיקה, צוואר הרחם היה כמעט סגור לגמרי, העובר היה גבוה מאוד במנח וללא צירים כלל. במקרה כזה, זירוז באותו השלב היה נועד מלכתחילה לכישלון.

- ביום 13/2/07 בשעה 9:30 פנתה התובעת לנתבע 1. נמצאה פתיחה של 5 ס"מ ונקבע כי התובעת "בלידה פעילה". ואולם עד השעה 21:00 לא השתנתה כלל הפתיחה ומדובר ב-12 שעות ללא שינוי בפתיחה. מדובר במצב פתולוגי חריג, הדורש התייחסות והחלטה האם להביא את הלידה לסיומה באמצעים התערבותיים שונים.

- בשעה 23:25 לערך הופיעה כפי שפורט לעיל, האטה משמעותית וממושכת בדופק העוברי. המיילדת מציינת ברישום הרפואי כי היא דיווחה לרופא ואולם ברישום אין כל התייחסות לבדיקת רופא כלשהיא ולהחלטה כלשהיא בעקבות אותה הבדיקה.

- כבר בשלב זה צריך היה לקבל החלטה לסיים את הלידה בניתוח קיסרי דחוף וזאת מאחר ומדובר היה בהריון עודף מעל 42 שבועות, מיעוט מי שפיר, חוסר התקדמות של הלידה[ עדיין פתיחה של 5 ס"מ בלבד במשך 14 שעות] והאטה קשה וממושכת. כאמור, לא הייתה בשלב זה שום התייחסות לסיום הלידה.

בשעה 00:00 לערך בוצעה פקיעת מי שפיר שנמצאו מקוניאלים סמיכים מאוד. גם לכך לא הייתה כל התייחסות הולמת של הצוות מלבד הוראה לתובעת לשנות תנוחה כל 20 דקות על מנת לבסס מהר ככל הניתן את העובר בתעלת הלידה. גם בשלב הזה, אחרי פקיעת מי השפיר היו חייבים לסיים את הלידה בניתוח קיסרי.

- בשעה 5:30 לערך הגיעה התובעת לפתיחה מלאה תחת מתן פיטוצין. בשעה זו מופיעה ירידה קשה נוספת בדופק הבסיס ל-90 פעימות לדקה. אין כל התייחסות לירידת הדופק הנ"ל. ההפך מכך- האחות מציינת בשעה זו כי הניטור תקין.

בשעה 6:00 מופיעה שוב האטה עמוקה ומשמעותית עד לדופק של 70 פעימות לדקה כאשר ההתאוששות כעבור 6 דקות הינה הדרגתית מאוד. אין כל התייחסות של הצוות הרפואי להאטה זו- לא מיילדת ולא רופא. לאחר אירוע זה מופיעות האטות משתנות בזו אחר זו וגם לאלה אין כל התייחסות.

בשעה 7:05 מופיע שוב ירידה בדופק הבסיסי ל-90 פעימות. אירוע זה נמשך 7 דקות, לאחריהם יש ארועי טכיקארדיה [דופק מהיר מאוד]. גם לארועים אלו אין כל התייחסות מהצוות הרפואי. נראה שהלידה למעשה מתנהלת ולא מנוהלת.

גם בשעה 7:20, אחרי כמעט שעתיים של פתיחה גמורה, שוב נצפית ירידה קשה בדופק הבסיס הנמשכת 15 דקות וגם לארוע זה אין כל התייחסות אמיתית. המיילדת רושמת כי קיימת ירידה של הדופק עם התאוששות מהירה, זאת למרות שלא הייתה כל התאוששות והדופק הבסיסי נותר נמוך עד לירידה דרסטית נוספת וסופית.

רק בשעה 7:35 כאשר הדופק העוברי יורד אל מתחת לאפשרות הקריאה של המוניטור [מתחת ל-50 פעימות] מוזעק צוות רפואי ומחליטים לסיים את הלידה בשולפן ריק.

אין ספק כי מדובר בארוע דרמטי הטומן בחובו קטסטרופה מיילדותית ובעת ארוע כזה חייבים לפעול במהירות האפשרית. בעת ירידת הדופק בשלב זה הייתה היולדת בפתיחה גמורה כבר שעתיים, העובר היה מבוסס היטב בתעלה והדופק שלו היה כמעט אפס. מדובר היה במצב חרום וחובה הייתה לסיים את הלידה בצורה בהולה.

ואולם, שוב פעל הצוות הרפואי בצורה איטית ובעוד שההחלטה נתקבלה בשעה 7:35, הרי שרק בשעה 8:02- כמעט חצי שעה מאז קבלת ההחלטה, יולדה התינוקת עם אפגר אפס.

לסיכום קובע המומחה כי מדובר בלידה בה לא הייתה ולו פעם אחת התייחסות ראויה של הרופאים לניטור הקשה. כבר בשעה 23:25 של יום 13/2/07 צריך היה לקבל החלטה לסיים את הלידה בניתוח קיסרי נוכח חשד למצוקה עוברית קשה. לאחר מכן היו מספר רב של ארועים אשר חייבו התערבות הצוות הרפואי וחילוץ העובר באופן מיידי. הדבר לא בוצע עד לשלב בו הדופק העוברי כבר ירד כמעט לאפס.

ההורים מבקשים מבית המשפט לפסוק להם פיצוי המוערך בחמישה מיליון ש"ח.

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon