עו"ד און ליין - תביעה רפואית: 7892/11

 

 

 

בבית המשפט העליון


 

 

רע"ב 7892/11

 

 

 

לפני:


 

כבוד השופטת מ' נאור

 

המבקש:

עמוס סבג

 

 

נ ג ד

 

 

המשיבים:

1. שירות בתי הסוהר

 

 

2. היועץ המשפטי לממשלה

 

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ב-עת"א 20827-07-11 מיום 4.10.2011 שניתן על ידי כבוד השופטים א' טל, ז' בוסתן ו-צ' דותן

 

 

המבקש: בעצמו

 

 

בשם המשיב 2: עו"ד צילי נאה

 

 

החלטה

 

 

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (השופטים א' טל, ז' בוסתן, צ' דותן). בית המשפט דחה את עתירת המבקש והותיר על כנה את החלטת ועדת השחרורים גוש שרון שלא להתיר למבקש להשתחרר על תנאי לצורך השתתפות בתוכנית של הרשות לשיקום האסיר (להלן :רש"א).

 

 

 

 

רקע עובדתי ודיוני

 

 

 

 

1. המבקש מרצה עונש מאסר בן 42 חודשים בגין עבירות רכוש וסמים בהן הורשע בבית המשפט השלום בנצרת. המבקש החל בריצוי עונשו ביום 30.3.2009 ומועד תום ריצוי מאסרו המלא עתיד לחול ביום 29.9.2012. המבקש עמד בפני ועדת השחרורים בבית הסוהר השרון ביום 7.7.2011 שם נדון שחרורו על תנאי.

 

 

 

 

2. ועדת השחרורים דנה בעניינו של המבקש לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי). הועדה בחנה את עברו הפלילי העשיר של המבקש, אשר כולל 42 הרשעות קודמות, בגינן נאסר 7 פעמים לתקופות שונות. כמו כן התייחסה הועדה לעובדה כי המבקש שב לדרכיו הרעות גם לאחר שחרורו מתקופות המאסר הקודמות, וזאת גם באותן פעמים בהן זכה כבר לשחרור מוקדם. חלק מהעבירות בוצעו על ידי המבקש בעודו בתקופת השחרור על תנאי. בפני הועדה עמדו, בין השאר, דו"ח סוציאלי שהוגש אודות המבקש, מידעים מודיעיניים, ותוכנית רש"א אשר המליצה לשחרר את המבקש להוסטל טיפולי. באת כוח היועץ המשפטי לממשלה אשר הופיעה בפני הועדה טענה כי מדובר באסיר רצידיביסט אשר מעל באמון שניתן בו בעת שחרוריו המוקדמים בעבר. עוד טענה, כי תוכנית רש"א שהוצעה לגביו אינה חזות הכל ואינה מצדיקה את שחרורו המוקדם. הועדה החליטה לדחות את בקשת המבקש לשחרור מוקדם, כשהטעמים להחלטה זו נסמכו בעיקר על עברו הפלילי העשיר של המבקש ועל הסכנה הנשקפת ממנו לציבור.

 

 

 

 

3. על החלטתה זו של ועדת השחרורים, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט דחה את עתירתו של המבקש. בית המשפט קבע כי מסקנת הועדה סבירה. בפסק הדין נקבע כי מהממצאים שהיו בפני הועדה עולה כי מהמבקש נשקפת מסוכנות לאחרים ואין הצדקה לשחרורו. עוד הדגיש בית המשפט כי אין בתוכנית רש"א כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש.

 

 

 

 

בקשת רשות הערעור

 

 

 

 

4. בבקשתו טוען המבקש כי מעולם לא זכה לטיפול אינטנסיבי בהתמכרותו לסמים, אשר בה הוא תולה את אורח חייו העברייני. על כן, לדעתו, האינטרס הציבורי הוא לשחררו לתוכנית המוצעת על ידי רש"א. כן, יצא המבקש כנגד נימוקי הדחייה לבקשתו לשחרור מוקדם. כך למשל, נטען כי לא היה מקום לתת משקל למידעים המודיעיניים שהוצגו בפני בית המשפט ואשר מהם נלמדה מסוכנותו.

 

 

 

 

5. באת כוח היועץ המשפטי לממשלה טענה בתגובתה כי דין הבקשה להידחות על הסף. באת הכוח ציינה כי אין בבקשה כל סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור וכל עניינה של הבקשה נסב על עניינו הפרטני של המבקש. לגופם של דברים, נטען כי שני הטעמים המוזכרים בסעיף 3 לחוק שחרור על תנאי לא מתקיימים בעניינו של המבקש דנן - ראשית, המבקש אינו אסיר הראוי לשחרור, ושנית עולה חשש ממשי כי יחזור לסורו ויהווה סכנה לציבור. טענה זו נתמכת במספר נימוקים וביניהם עברו הפלילי העשיר, המידעים שהוגשו לבית המשפט קמא, העובדה כי המבקש לא עבר כל הליך טיפולי במהלך מאסרו הנוכחי, והעובדה כי השתלבותו בתוכניות רש"א בעבר לא הובילה את המבקש להימנע מלחזור לדרכו הרעה.

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

 

 

 

6. דין הבקשה להידחות.

 

 

 

 

7. המבקש הינו עבריין רצידיביסט שאינו נרתע מלעבור על החוק שוב ושוב גם כאשר המחיר שיהיה עליו לשלם אמור להיות ברור ומוכר לו היטב. ברע"ב 8118/10 דאהש נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 28.11.2010) נאמר:

 

 

 

 

"...בית המשפט יתערב בשיקול דעת ועדת השחרורים במידה מצומצמת ורק כאשר הוועדה חרגה בהחלטתה ממתחם הסבירות באופן ממשי [ראו: בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, בית הסוהר מעשיהו שב"ס, פ"ד נה(2) 838, 870 (2001)...].

 

 

 

 

החלטת ועדת השחרורים במקרה דנן לא חרגה ממתחם הסבירות, ובית המשפט קמא צדק בקביעתו כי אין מקום להתערב בהחלטתה. כפי שכבר הודגש בעניינו של המבקש אין בעצם קיומה של תוכנית רש"א כדי להצדיק שחרור מוקדם ממאסר. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף כאשר יתר הנסיבות מצביעות על כך כי שחרורו של המבקש עלול להעמיד סכנה מוחשית לכלל הציבור.

 

 

 

 

8. כשלעצמי איני נותנת למידע החסוי בו עיינתי משקל רב. יחד עם זאת, דעתי היא כי החלטת בית המשפט מוצדקת ולו בשל כך ששחרורו של המבקש ממאסריו הקודמים לא הביאו לתוצאות המיוחלות, והמבקש שב לעבור על החוק.

 

 

 

 

9. המבקש סומך בקשתו לשחרור מוקדם על רצונו להצטרף להוסטל לצורך טיפול בהתמכרותו בסמים. אכן, רצון זה מבורך. יש לקוות שהמבקש יצליח לאזור כוח, לצאת ממעגל הסם ולהפוך לאזרח נורמטיבי בחברה. יחד עם זאת, אין ברצונו זה כדי להוביל לשחרורו המוקדם. המבקש, שבעבר כבר זכה לשחרור מוקדם, בין היתר לצורך שילובו בתוכניות טיפוליות מטעם רש"א, שב אל דרכיו הרעות והראה כי לא בנקל יינתן בו אמון.

 

 

 

 

10. הבקשה נדחית.

 

 

 

 

ניתנה היום, ‏‏‏כ"ט בכסלו, התשע"ב (25.12.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11078920_C07.doc עע

תביעה רפואית- איך להגיש תביעה רפואית

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

 

 

 

 

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon