פס"ד- בקשה לפטור מאגרה

 

בית המשפט המחוזי בירושלים

23 פברואר 2011

ת"א 47424-11-10

 

מספר בקשה:1

לפני כב' השופט דוד מינץ

בעניין: אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק)

ע"י ב"כ עו"ד מ' קרוייזר המבקשת

 

נ ג ד

 

1. נ. אלה ובניו חברה קלבני לבניין (1972) בע"מ

2. שאול אלה

3. ישעיהו אלה

4. אהרון אלה

ע"י ב"כ עו"ד א' שפירא

 

 

החלטה

 

המבקשת, המיוצגת על ידי בא-כוחה, עתרה שלא על דעת מפרקהּ, עו"ד י' בר הילל (להלן: "המפרק"), לפטור מאגרה המשפט בגין התביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים בד בבד עם הגשת בקשה זו.

 

הרקע לתביעה

1. לטענת המבקשת בכתב תביעתה היא רכשה זכויות לפיתוח מקרקעין ברמת בית שמש לפי הסכם פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל. בהתאם להסכם היא הורשתה לבנות על המקרקעין 141 יחידות דיור למגורים ושטח מסחרי (להלן: "הפרוייקט") ולשם כך היא שכרה את שירותי משיבה 1 (להלן: "המשיבה"), חברה העוסקת בביצוע עבודות בנין בקבלנות. היא חתמה עם המשיבה על שני הסכמים (להלן: "ההסכמים") לאחר משא ומתן שניהלה עם מנהלי המשיבה ובעלי השליטה בה, משיבים 4-2. לטענתה, משיבים 3-2 הציגו את המשיבה כחברה איתנה וכגוף כלכלי אדיר עצמה שביצוע הפרוייקט אינו מהווה עבורה כל בעיה. מצג זה שהיה אחד משיקוליה העיקריים של המבקשת להעדיף את המשיבה על פני קבלנים אחרים התברר כמצג שווא אשר הביא לכישלונה של המשיבה בביצוע הפרוייקט ונוצר פיגור של שלוש שנים בבנייתו. בדיעבד נודע לה כי עוד עובר לחתימת ההסכמים עם המשיבה, חשבון הבנק שלה הוגבל. חשבונה של המשיבה הוגבל פעם נוספת במהלך שנת 1997, ובמהלך ביצוע הפרוייקט הוגשה בקשת פירוק כנגד המשיבה מבלי שמי מהמשיבים עדכן אותה בכך. עוד נטען כי המשיבה נוהלה על ידי משיבים 4-2 על דרך "מימון דק". גם כשהחלו להתגנב ספקות בלב המבקשת בדבר יכולתה הכלכלי של המשיבה לעמוד בהתחייבויותיה, המשיכו משיבים 3 ו-4 במצגי השווא והכחישו כל טענה בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה. המבקשת הוסיפה וטענה כי לוחות הזמנים אודות התקיימות בניית הפרוייקט שהוגשו על ידי מנהלי המשיבה נתבררו כשקריים בכך שהם לא תאמו את מצב התקדמות הפרוייקט בפועל בשטח. אי עמידתה של המשיבה בלוחות הזמנים של הפרוייקט היוותה הפרה יסודית מצדה, כשעיכוב זה גרם למבקשת נזק כלכלי כאשר היא נאלצה לפצות את רוכשי הדירות בגין העיכוב. המבקשת גם נאלצה לבוא בנעליה של המשיבה, לספק לה פועלי בנייה, ולשלם את שכרם של קבלני המשנה שלה ושל ספקיה. ואולם, חרף כל זאת, המשיבה נטשה את האתר והפסיקה את ביצוע הפרוייקט. עוד נטען כי המשיבה האטה במכוון את ביצוע הפרוייקט במסגרת נסיונותיה להפעלת לחצים להוצאת כספים שלא כדין מהמבקשת, תוך שהיא נוקטת באלימות ובאיומים בשימוש בכח. גם בניגוד למוסכם המשיבה לא המציאה ערבות בנקאית למבקשת גם לא לאחר הארכות שניתנו לה ולא תיקנה את ליקויי הבנייה. בשל כל אלו המבקשת הגישה את תביעתה כנגד המשיבים וביקשה לחייב אותם בהוצאות שנדרשו ממנה להשלמת הפרוייקט בסך של 6,321,856 ₪; בתשלום פיצויי איחור במסירה לרוכשי הדירות בסך של 1,587,460 ₪; בתוספת על הוצאות מימון ערבויות לפי חוק המכר דירות (הבטחת השקעתם של רוכשי דירות), התשל"ג-1973 בסך של 1,177,500 ₪; בהוצאות ריבית בסך של 850,000 ₪; ובהוצאות תקורה בניהול הפרוייקט בסך של 3,200,000 ₪ לפחות. בסך הכל הועמדה התביעה על סך של 12,213,276 ₪.

 

הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה

2. בעניין הפטור מתשלום האגרה טענה המבקשת כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר את תשלום האגרה על ידה, כפי שניתן ללמוד ממתן צו הפירוק כנגדה ביום 14.09.08. המבקשת הוסיפה כי גם מצבו הכלכלי של בעל השליטה במבקשת מר אלי ראובן קשה ואין ביכולתו לשלם את האגרה. היא הצביעה על כך שלמר ראובן אין חשבון בנק, אין רכב ושדירתו המשותפת לו ולאשתו ממושכנת לבנק לאומי אשר הגיש בקשה למימוש המשכון. מלבד זאת תלויים כנגד מר ראובן 26 תיקים בהוצל"פ כשחובו הכולל עומד על סך של 6,324,264 ₪ והוא משלם סך של 3,200 ₪ לפי צו תשלומים שהוצא לו. בנוסף הוא משלם תשלום חודשי בסך של 687 ₪ בכל חודש בשל קנס בסך של 50,000 ₪ שהושת עליו במסגרת הליך פלילי שהתנהל כנגדו (ת.פ. 3924/04 בבית משפט השלום בירושלים) [פורסם בנבו]. היא ציינה גם, כי באותו פסק דין ציין בית המשפט כי הוא מאמין לדברי מר ראובן כי עשה מאמצים רבים לגיוס כספים להצלת החברה אך ללא הועיל. לאחר המשבר הכלכלי שפקד את המבקשת עבד מר ראובן כשכיר בתור מנהל עבודה בחברת "אלונים" ושכרו עומד על סך של 4,500 ₪. כיום, לאחר ריצוי ששה חודשי עבודות שירות, מר ראובן אינו עובד כלל. כתוצאה מההסתבכות הכלכלית של מר ראובן והמבקשת, גם בני משפחתו, בנו בתו וחתנו, אשר חתמו על ערבויות אישויות לחובות המבקשת, נקלעו לקשיים כלכליים. המבקשת הוסיפה וטענה כי סיכוייה לזכות בתביעה טובים וכראייה הצביעה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (בש"א 7280/99) [פורסם בנבו] בה נקבע כי המבקשת זכאית לחלט ערבות בנקאית שניתנה לה מהמשיבים לצורך ביצוע ההסכמים ביניהם. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה על ידי בית משפט זה (כב' השופטת ר' אור בבר"ע 1222/99) [פורסם בנבו] תוך חיוב המשיבה בהוצאות בסך 70,000 ₪. מהחלטות בית המשפט עולה כי למבקשת עילה ממשית כנגד המשיבה. על כל אלו נטען כי בעבר הגישה המבקשת תביעה זהה בדיוק לתביעה זו (ת.א. 2170/00) [פורסם בנבו] ושילמה עליה אגרה במלואה (להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה נידונה במשך שנים, מונו בה מומחים להם שולם שכר בסך 130,000 ₪, אך בסופו של יום התביעה הראשונה נמחקה בשל שיק על סך 5,850 ₪ שהיה מיועד לשכ"ט אחד המומחים, חולל. נסיונות המבקשת לחדש את הדיון בתביעה נתקלו בהתנגדות מצד המשיבים ולא נותרה בידה הברירה אלא להגיש את תביעתה מחדש, ולכן חיובה באגרה בנסיבות אלו יהא למעשה חיוב כפול. בהודעה משלימה שהגישה המבקשת היא ציינה כי פנתה לכלל הנושים המהותיים של המבקשת בבקשה להשתתף באגרת המשפט ואולם שלושה מתוך הנושים המהותיים (בנק לאומי, בנק דיסקונט למשכנתאות ונציבות מס הכנסה) השיבו עד היום בשלילה.

 

3. המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי המבקשת הגישה תביעה זו בעבר ביום 1.06.09, מלבד התביעה הראשונה, ויחד עמה הגישה בקשה לפטור מאגרה. בקשתה הקודמת נדחתה על ידי כב' הרשם ר' כרמל (כתוארו אז), וערעור שהוגש על החלטה זו (ע"א 3448/09) כמו גם בקשת רשות ערעור (רע"א 59/10), נדחו. לטענת המשיבים, החלטות אלו מהוות מעשה בית דין ודי בהן כדי לדחות את בקשת המבקשת. המשיבים הוסיפו וטענו כי המפרק חזר בו מהאישור שנתן להגשת התביעה, מפני שההיתר שנתן בשעתו התבסס על כך שמר ראובן התחייב לשאת בהוצאות ההליך כשבפועל התברר כי אין ביכלתו של מר ראובן לשאת בהוצאות אלו. בנסיבות אלו דינה של התביעה להידחות על הסף וגם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה. עוד נטען כי תביעתה של המבקשת נמחקה שלוש פעמים בעבר. תחילה נמחקה התביעה הראשונה בשל מחדלה של המבקשת בתשלום שכר טרחת המומחים. לאחר מכן נמחקה התביעה שהוגשה בשנית ביום 14.09.08 כשהתברר שכנגד המבקשת ניתן צו פירוק. והתביעה הוגשה בשלישית ביום 1.06.09 ונמחקה לאחר שבקשתה של המבקשת לפטור מאגרה נמחקה. בנסיבות אלו שהתביעה מוגשת למעשה בפעם הרביעית אין מקום לאפשר למבקשת להטריד את המשיבים פעם נוספת.

 

4. בתגובה טענה המבקשת כי אין בהחלטות שניתנו בעבר הנוגעות לתשלום אגרת המשפט כדי להוות מעשה בית דין, שכן דחיית הבקשה הייתה בשל הגשתה בצורה סתמית וכוללנית, והערעורים שהוגשו עליה עסקו אך בבקשה לתיקון הבקשה לפטור מתשלום האגרה ולא בדחיית הבקשה לגופה. באשר לאישור המפרק להגשת התביעה, טען ב"כ המבקשת כי המנהל המיוחד אישר כיום את ההגשה במספר תנאים שמולאו על ידו.

 

5. ואכן, בהודעה שמסר המפרק לבית המשפט ביום 3.01.11 הוא ציין כי הסכמתו להגשת התביעה מותנית בכך שהמבקשת לא תשא בתשלום כלשהו הכרוך בניהול התביעה, ובכך שאם תזכה המבקשת בתביעה, כל הכספים שישולמו לה יופקדו בקופת הפירוק ומתוכם ישולם שכר טרחתו של ב"כ המבקשת והוצאות המשפט. המפרק גם ציין כי בקופת הפירוק מצוי כיום סך של 14,579 ₪ בלבד כשהוא עצמו טרם קיבל את שכר טרחתו ואת הוצאותיו. הוא גם אינו רואה סיכוי לקבלת כספים לקופת הפירוק. בנסיבות אלו, אין בקופת הפירוק את הסכום הנדרש לתשלום אגרת המשפט. בהודעה שמסר ב"כ המבקשת ביום 6.02.11 הוא ציין כי המבקשת מקבלת עליה את תנאי המפרק להגשת התביעה.

 

דיון לגופו והכרעה

6. ראשית ייאמר כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבים כי המבקשת מנועה מלהגיש בקשתה זו בשל הכרעות קודמות בעניינה. לא נתנו בעבר הכרעות לגופו של עניין בתביעה גופה, ואין מניעה שתביעה זו תלווה עם בקשה חדשה למתן פטור מתשלום האגרה, כל אימת שהיא אינה מבוססת על אותן טענות שנדחו בעבר. עם זאת נוכח התוצאה אליה הגעתי לפיה יש לדחות את הבקשה, אין משמעות רבה לקביעה זו.

 

7. ולגופו של עניין. על מנת לזכות בפטור מתשלום אגרת משפט, לפי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") נדרשת התקיימותם של שני תנאים מצטברים. א) התרשמות בית המשפט כי ההליך מגלה עילה. ב) העדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה. גם בהתמלא שני התנאים, עדיין ההכרעה נתונה לשיקול דעת בית המשפט (תקנה 14(ג) סיפא). הנטל להוכחת שני התנאים רובץ על שכמו של מבקש הפטור.

 

8. במקרה זה, נחה דעתי כי קיימת למבקשת עילת תביעה כנגד המשיבה ושיש לה סיכוי, ולוּ לכאורה לזכות בה. על פניו וכפי שעולה גם מהחלטות בית המשפט בעניין מימוש הערבות הבנקאית שהוצאה לפקודת המבקשת, אין מחלוקת כי בניית הפרוקייט לא הושלמה על ידי המשיבה, והרושם המתקבל הוא כי המשיבה לא עמדה במכלול התחייבויותיה בהסכמים. מה גם, שהמשיבים לא טענו דבר בעניין סיכויי התביעה בתגובתם, מלבד הטענה כי מדובר בתביעה המוגשת בפעם הרביעית. אכן אין בכך כדי לקבוע מסמרות בדבר, וודאי לא מקום בו המשיבים טרם הגישו את הגנתם לגופו של עניין, וייתכן שהם יצליחו בסופו של יום לדחות את התביעה כנגדם, ואולם בשלב זה די למבקשת להוכיח כי נימוקיה אינם מופרכים מעיקרם ויש לה סיכוי לזכות בתביעתה (רע"א 321/07 רבינוב-גושן נ' עו"ד יורם אבי-גיא, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [21.08.07]). כאמור, בנטל זה היא עמדה. התרשמתי גם כי גובה הסעד הנדרש על ידה אינו מופרז והוא מבוסס ברובו על הוצאות מוכחות, ואם יעלה בידי המבקשת להוכיח את תביעתה, יש סיכוי שהיא תזכה בסכום הנתבע על ידה.

 

9. ובאשר ליכולת הכלכלית לשלם את האגרה הקבועה בתקנות, במקרה זה די נהיר כי המבקשת עצמה נעדרת יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה. אכן, אין בעובדה שחברה מצוייה בהליכי חדלות פרעון כשלעצמה, ראיה מספקת להעדר יכולת כלכלית מצדה לתשלום האגרה, שכן לא ניתן לשלול קיומם של נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס כספים לתשלום האגרה (בש"א (מחוזי-ת"א( 25036/06 ג.ג.ק. ייזום והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' ינאי אבישי, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [15.02.09]. ואולם במקרה זה נאמנים עלי דברי המפרק כי קופת הפירוק ריקה כמעט לחלוטין ולא צפויים להתקבל בה כספים נוספים.

 

10. עם זאת, בעובדה שלמבקשת אין את היכולת לשלם את אגרת המשפט אין די, שכן ההלכה היא כי כאשר חברה מצויה בהליכי פירוק מבקשת פטור מתשלום אגרה עליה לפנות אל "הקרובים" לה, עליהם נמנים בעלי המניות והמנהלים, לשם גיוס האגרה (ראו רע"א 8970/07 הגות הספר היהודי 1995 בע"מ בפירוק נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [15.11.07]); רע"א 371/05 מ. מזוז (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [21.02.05]). עליה גם להוכיח כתנאי לפטור מאגרה שנכשלה בניסיונה לקבל הלוואה לתשלום האגרה מנושיה, לאחר שבעל התפקיד שמונה על ידי בית המשפט קיים פגישה עם הנושים והצביע לפניהם על מהות התביעה, סיכוייה וכיוצ"ב. אין מדובר בפנייה לצדדים שלישיים שאינם קשורים לתובענה במטרה לקבל סיוע במימון האגרה, אלא במי שיש להם אינטרס ישיר והם המעוניינים העיקריים בתוצאות התביעה (ת"א (מחוזי-י-ם) 2520-07-10 אלי בראשי ובניו - עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [13.10.10]). יתר על כן, עצם העובדה שחברה נכנסה להליכי חדלות פרעון אין משמעה שאין בידה לשאת בתשלום אגרת המשפט. אדרבה, חזיון נפרץ הוא שעולה בידי בעל התפקיד שמונה על ידי בית המשפט לממש את נכסיה של החברה ולהכניס לקופתה כספים לא מעטים. במקרה שכזה על בעל התפקיד לשקול אם כדאי לו להשקיע בהגשת תביעה בבית המשפט תוך תשלום אגרה כנגד בעל חוב כלפי החברה, אם לאו, ואין בין שימוש בשיקול דעת זה ובין שימוש בשיקול דעת בכל נושא אחר הנקרה בדרכו של בעל התפקיד בעשותו את התפקיד שהוטל עליו לכנס את נכסי החברה. עצם כניסתה של חברה לפירוק לא מהווה, אפוא, כרטיס כניסה חינם לשערי בית המשפט.

 

11. זאת ועוד, תביעה המוגשת על ידי חברה בפירוק היא למעשה תביעה של נושיה ובכלל זה בעלי מניותיה שהם מטבעם של דברים בעלי האינטרס להגשתה. לכן, במקרה בו סכום התביעה גדול מסכום נשייתם של הנושים, האינטרס בהגשת התביעה הוא הן של הנושים והן של בעלי המניות שיזכו ביתרה הכספים שייותרו בקופה לאחר התשלום לנושים במידה והתביעה תתקבל. לעיתים לבעלי המניות אינטרס בהגשת התביעה בשל ערבותם האישית לחובות החברה. מטעם זה, נושה או בעל מניות רשאים להגיש בקשה למתן הוראות לחייב את המפרק להגיש תביעה בשם החברה כנגד צד שלישי (ראו ע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ'CIBEL FINANCIERE S.A., פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [16.12.10]). מבחינה זו, אין מעמדם של נושי חברה בפירוק או בעלי מניותיה שונה מכל אדם אחר אשר מגיש תביעה. לוּ סבר המחוקק כי יש מקום להקל בתשלום אגרות משפט עם מי שמצבו הורע משום שבעל חובו נקלע לחדלות פרעון, הוא היה קובע במסגרת התקנות פטור לתביעה המוגשת על ידי חברה בפירוק. משלא עשה כן, יש להתייחס לתביעה שכזו כאל תביעה רגילה שתשלום אגרה לצידה. אדרבה, כאמור, הלכה למעשה נושי החברה ובעלי מניותיה, הם התובעים "האמיתיים" בתובענה המוגשת על ידי חברה בפירוק ועל כן במסגרת בקשה לפטור מאגרה יש להביא בחשבון מלבד יכולתה הכלכלית של החברה גם את יכולתם הכלכלית של נושיה ושל בעלי מניותיה (ראו רע"א 6360/99 מדינת ישראל נ' גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק), פ"ד נח(4) 554; רע"א 1010/06 איציק נ' עו"ד קמחי, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [16.08.07]). משכך, בין היתר, בנסיבות בהן המדינה הינה בעלת אינטרס בכל הנוגע למרבית הנשייה, אין מקום לחייב את החברה בתשלום אגרת המשפט (ראו רע"א 1010/06 בעניין איציק; רע"א 2134/06 קדמני נ' קדמני קורפוריישן בע"מ (בפירוק), פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [29.08.06]).

 

12. הגשתה של תביעה כרוכה בעלויות שונות, ביניהן תשלום האגרה והוצאות למיניהן, ועל החפץ לממש את זכותו ולהגיש את התביעה לשאת בעלויות אלו. אכן, ייתכן והנושים אינם מעוניינים לממן את העלויות הכרוכות בהגשת תביעה, אם משום שאין הם מעוניינים להוציא הוצאות נוספות שעשויות אך להגביר את הפסדיהם במקרה שהתביעה תידחה "ולזרוק כסף טוב אחר כסף רע", אם מפני שסכום נשייתם קטן ביחס לנושים אחרים והחלק שיגיע לידם בסופו של יום אינו שווה את ההשקעה, ואם מכל סיבה אחרת. אך באותה מידה אין כל הצדקה להטיל הוצאות אלו העשויות להיטיב אך עם הנושים, על קופת הציבור. אכן, כאמור, במקרים מסוימים לבעלי המניות אינטרס בהגשת תביעת החברה בשל ערבותם לחובותיה ולא פעם אין בידם די כספים לשאת באגרה בגין התביעה, ואולם מצב דברים זה הוא רק אחד ממכלול השיקולים שיש להביא בחשבון במסגרת ההכרעה בבקשה למתן הפטור מתשלום האגרה ואין בה כשלעצמה כדי להעניק את הפטור.

 

13. במקרה זה, כאמור, המפרק אינו מוכן לממש את הגשת התביעה, ונושי המבקשת שאיתנותם הכלכלית אינה שנויה במחלוקת (שני בנקים ומדינת ישראל) אינם חפצים לממן את הגשת התביעה. אכן בעל המניות אינו בעל יכולת כלכלית, אך יכולתה הכלכלית של החברה לשאת באגרה נמדדת כאמור, לא רק ביכולתו הכלכלית של בעל המניות. בעל המניות גם לא טען דבר אודות האינטרס שלו בהגשת התביעה, האם הוא ערב לחובות המבקשת ובאיזה היקף או שמא יש לו אינטרס בהגשת התביעה בשל דיבידנד שעשוי להגיע לו במידה והתביעה תתקבל. משכך אין במקרה זה כל הצדקה לפטור את החברה מתשלום האגרה.

 

הבקשה נדחית, אפוא, והמבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪.

 

היה והאגרה לא תשולם תוך 7 ימים, ההליך יימחק ללא התראה נוספת.

 

ניתנה היום, י"ט אדר א תשע"א, 23 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

 

עורכי דין- בחסות אתר נפגעי רשלנות רפואית בישראל