פס"ד נזיקין- נזקים / נזק עקב מי ביוב

פסק - דין- נזיקין- פיצויים- נזקים עקב מי ביוב

 

עא (חי') 7017-09-10 סלמאן עבדאללה נ' נזיה שמא (מחוזי; ש' וסרקרוג; 03/02/11)

 

1. הערעור הוא על פסק הדין של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט וויליאם חאמד) מיום 15/6/10 בת"א 3409-05-08, לפיו נדחתה תביעת המערערים לפצותם על נזקים שנגרמו להם כתוצאה מגלישת מי ביוב מחצרם של המשיבים 1-3 (להלן: המשיבים), אל חלקתם.

 

2. המערערים הגישו ביום 18/5/08 תביעת נזיקין על סכום של 55,000 ש"ח.

קודם לתביעה ביום 28/4/08 הגישו המערערים בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, במסגרת בש"א 2356/08.

 

הבקשה לסעד זמני:

3. מאחר שבית משפט השלום ייחס משקל מהותי לאופן התנהלות המערערים בהליך הביניים, אפרט את הנסיבות הצריכות לעניין:

בבקשה למתן צו מניעה זמני, עתרו המערערים למתן צו אשר יורה למשיבים לחדול באופן מיידי מלהזרים ביוב ושפכים מהחלקות שבבעלותם ו/או בחזקתם (חלקה 1) לחלקתם הסמוכה של המערערים (חלקה 2) וכן להורות למשיבים לייבש או לשאוב לאלתר את בורות הספיגה הנמצאים בחלקת המערערים. לבקשה צורפו תמונות.

 

4. על אף שהבקשה לסעד זמני הוגשה לדיון במעמד צד אחד, הורה בית המשפט, בהחלטה שניתנה ביום 29/4/08 על דיון במעמד הצדדים, שהתקיים ביום 6/5/08. במסגרת אותו דיון הגיש ב"כ המערערים תמונות אשר צולמו, לטענתו, ביום 30/4/08 ואשר מראות את הזרימה (עמ' 1 לפרוטוקול). התמונות התקבלו כמוצג בתיק, למרות התנגדות ב"כ המשיבים.

 

במסגרת אותו דיון העלה בית המשפט הצעה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, לה הסכימו הצדדים. המשך הדיון נקבע ליום 15/5/08.

 

בהחלטה שניתנה ביום 6/5/08, הוסיף בית המשפט והורה על זימון המועצה המקומית ינוח-ג'ת, באמצעות נציג מוסמך מטעמה. המומחה-מהנדס הבניין ושמאי מקרקעין, מר אורמן דן, מונה כמומחה מטעם בית המשפט בהחלטה נוספת שניתנה ביום 6/5/08.

 

5. ביום 13/5/08 הוגשה בקשה מטעם המערערים למחוק את הבקשה לסעד זמני, בטענה כי המשיבים תיקנו את מחדלם בעקבות ההחלטה של בית המשפט מיום 6/5/08. לאור ההודעה האמורה, לא הופיעו המערערים בדיון שנקבע ביום 15/5/08, וזאת ועל אף שבית המשפט לא שיחרר אותם מלהופיע.

 

המשיבים הופיעו לאותה ישיבה וב"כ המשיבים הודיע כי מומחה בית המשפט נמנע מלצאת לביקור במקום על אף שנקבע שכר המומחה, וזאת לאור בקשת המערערים, אשר טענו כי הם חוזרים בהם מן הבקשה וכי לא ישלמו למומחה את המגיע לו.

 

בהחלטה שניתנה קבע בית המשפט כי לא מצא את טענת המערערים לפיה תוקן המחדל הנטען, נתמכת בראיה כלשהי ואף לא בתצהיר. מן הטעם האמור חוייבו המערערים בתשלום הוצאות משפט לטובת המשיבים בסך של 3,000 ש"ח, במסגרת ההליך של הסעד הזמני. בקשת המערערים לביטול החיוב בהוצאות, נדחתה. לאחר שנתקבלה תגובת המשיבים, הפחית בית המשפט את סכום ההוצאות והעמידם על 2,000 ש"ח, תוך שדחה בקשתם כי ההוצאות בגין הליך הביניים יילקחו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי, וזאת מן הטעם, שנכון לאותו מועד, כפי שסבר בית משפט השלום, טרם הוגשה התביעה העיקרית.

לאחר בקשה נוספת של המערערים - בקשה לעיון חוזר כי התביעה מטעמם כבר הוגשה, נעתר בית המשפט לבקשת המערערים והורה כי נושא ההוצאות בגין ההליך לסעד זמני, יידון במסגרת בירור התביעה העיקרית, ככול שהדבר נוגע למועד ביצוע התשלום, ולא לעצם החיוב עצמו (ראה החלטה נוספת מאותו תאריך - 12/10/08).

 

אעיר כבר בשלב זה, שבבחינה חוזרת של הראיות, לא ניתן לשלול את טענת המערערים כי בסמוך להחלטת בית המשפט ביום 6/5/08, אכן ביצעו המשיבים "תיקון" מסוים וזרימת מי הביוב צומצמה, והזרימה שהייתה התייבשה.

 

התביעה העיקרית:

6. במסגרת התביעה העיקרית הגישו המשיבים כתב הגנה והודעת צד ג' למועצה המקומית (להלן: המועצה). באותה הודעה הודיעו המשיבים כי למרות ששילמו את ההיטלים המתחייבים, טרם חוברו למערכת הביוב, ולטענתם הסיבה אינה נוגעת לתקציב אלא להתנכלות המועצה למשפחת המשיבים.

לפיכך טענו כי על המועצה למלא חובתה, במיוחד כאשר מדובר במערכת ביוב מתפקדת באזור שבו מתגוררים גם המשיבים.

 

בנוסף טענו המשיבים כי לא יצרו כל מפגע סביבתי, וכי דין התביעה כנגדם להידחות. המערערים טענו, כי לאור העובדה שהמפגע הופסק, יש לברר את התביעה העיקרית בנוגע לנזק לעבר.

 

פסק הדין של בית משפט השלום:

7. לאחר שמיעת ראיות הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק, שבמסגרתן העיד גם המומחה מטעם המערערים, דחה בית משפט השלום את תביעת המערערים וקבע כי לא הוכח כי הזרימה הייתה מבית המשיבים וכי מדובר במי ביוב, והגם שהיו עדויות בפניו לעניין זה, אלה לא לוו בראיות אובייקטיביות כגון תמונות. מה עוד שלא נלקחו מי השופכין או מי גשמים או מי השקאה לצורך זיהוי פוזיטיבי של הנוזל במעבדה מוסמכת.

למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט וקבע כי גם אילו נדרש לשאלת נזקי המערערים, הרי שדינה של התביעה היה להידחות, וזאת מאחר שבחינת היקף הנזק שנגרם למערערים, מורה כי לא נגרם להם נזק, מעבר לנזק של מה בכך, כתוצאה מזליגת מי השופכין:

בית המשפט קבע, לאחר שעיין בחוות דעת המומחים מטעם של בעלי הדין, כי הפגיעה בקרקע, ככל שהייתה, לא מנעה מהם שימוש, הנאה וניצול הקרקע, מאחר שמדובר בשטח מצומצם, בעל טופוגרפיה בינונית עד גסה, שטח שאינו מעובד ואינו מטופח, ולא נעשה בו שימוש למטרות חקלאיות, מגורים או כל מטרה אחרת. כמו כן קבע בית המשפט כי לא התרשם כי נגרם נזק כלשהו לעצי הפרי הקיימים במקום או כי הקרקע זוהמה במידה המצריכה השקעה בטיוב הקרקע והשבת המצב לקדמותו, במיוחד לאור העובדה שייעוד השטח הוא למגורים.

 

לאור התוצאה האמורה, התייתרה ההודעה לצד ג' והמערערים חוייבו בהוצאות משפט ביחד ולחוד בסכום של 8,000 ש"ח, כאשר סכום ההוצאות שהוטל במסגרת הסעד הזמני (תיק בש"א 2356/08) נלקח בחשבון בסכום שנפסק, ולפיכך, נקבע שאין מקום לחיוב נוסף של ההוצאות שנפסקו בנוגע לסעד הזמני.

 

טענות בעלי הדין בערעור:

8. הצדדים חזרו על טיעוניהם, כאשר המשיבים חוזרים ומדגישים כי ההליך לסעד הזמני נדחה, והמערערים אף חויבו בהוצאות, והוסיפו כי כבר באותו שלב לא הוצגה כל ראיה על זרימת מי ביוב בכלל, ומחלקתם של המשיבים בפרט, כפי שאכן קבע בית משפט השלום. עוד ביקשו הם להסתמך על המכתבים שצורפו מטעמם, ושהיה בהם כדי לבסס את פסק הדין.

 

המערערים לעומת זאת, הפנו לראיות שהוצגו וביקשו להראות כי מסקנת הערכאה הדיונית אינה עולה מהן.

 

לעניין המסמכים שצורפו מטעם המשיבים בערעור, יש לקבל את עמדת ב"כ המערערים כי לעניין המסמך של מר יוסף זיין, הפקח הסביבתי, לא העיד האחרון בבית המשפט, והמסמך שצורף, צורף אומנם לכתב ההגנה אך לא הוצג כמוצג בבית משפט השלום, ולכן לא היו המשיבים רשאים להציג את המסמך בכלל, וכמוצג שהוצג בבית משפט השלום בפרט.

זאת ועוד, כפי שיובהר במסגרת פסק הדין, תוכנו של המסמך נסתר על ידי עדותו של תברואן המועצה, מר ביסאן.

דיון ומסקנות:

9. עיון בראיות שהוצגו, אינו מלמד על המסקנה אליה הגיעה הערכאה הדיונית.

השאלות שיש לבחון בנושא החבות הן: אם מפגע כזה יכול היה להיווצר, אם המקור בחלקתם של המשיבים, ואם הוכח במידה הנדרשת כי מדובר בהזרמת מי ביוב.

 

כפי שפורט בפרוטוקול בית משפט זה במהלך הדיון בערעור, ככל שהמערערים הביאו ראיות לעניין זה במידה הנדרשת בהליך אזרחי, עבר נטל ההוכחה לסתירת אותן ראיות, למשיבים.

בשלב זה, מאחר שעיקרו של הפרוטוקול מצוי בישיבת בית משפט מיום 29/9/09, ההפניה תעשה לאותו פרוטוקול, אלא אם כן צויין אחרת.

 

10. אין חולק כי המשיבים אינם מחוברים למערכת הביוב. על-פי עדותו של מר חאתם עג'מה, מנהל מחלקת תשתית ופיתוח (להלן: מר עג'מה) - אי הצבת מערכת ביוב במקום היא בשל העדר תקציב והעדר אישורים של מחלקת המים או הרשויות המוסמכות האחרות, וכי אין כול ניסיון להפלות את המשיבים (עמ' 21 לפרוטוקול). יחד עם זאת הודה העד כי המועצה הציבה מתקן של מערכת ביוב ב- 1994 לחלקה נשוא המחלוקת, וכי חלקה 2 חוברה בשנים 2005-2004, והמועצה לא המשיכה לבצע החיבור בנוגע לחלקה 1, כי בעלי חלקה 2 הגישו תכנית מפורטת נקודתית שבאה להסדיר את המקומות של הכביש והבנייה, וכל עוד לא נכנסה התוכנית לתוקף, לא ידעה המועצה היכן יעבור הכביש (עמ' 22).

עוד העיד מר עג'מה כי כאשר מבחינה טופוגרפית מצויות שתי חלקות, שהאחת מצויה מעל השנייה "החלקה הנמוכה קולטת את הביוב של החלקה הגבוהה" (עמ' 22 ש' 6-5).

 

כמו כן עולה מעדותו, כי כאשר יש מפגע, בעלי הסמכויות כמי שאחראים לנושא הם: תברואן אחראי ווטרינר.

 

המסקנה המתבקשת מעדות זו היא שהמערערים הוכיחו - במידה הנדרשת - אפשרות לקיום המפגע מחלקת המשיבים לחלקת המערערים.

 

11. בנוגע לראיות לשאלת מיקום המפגע, באופן ספציפי ולא רק אפשרות תיאורטית לקיומו של המפגע, יש להפנות לראיות הנוספות:

מר עג'מה העיד (עמ' 23 לפרוטוקול) כי ביקר בפעם האחרונה בשטח לפני כשבועיים-שלושה יחד עם ראש המועצה כדי לנסות למצוא פתרון אמת, מאחר שמדובר בבעיה של משפחה שלמה שלא מחוברת למערכת הביוב, ועוד אישר העד כי הוא יודע שמתחת לאותו מקום, יש שני בתים, שאחד מהם בנוי. עוד הדגיש העד כי הפתרון לבעיה הוא חיבור הבתים של משפחת המשיבים (משפחת שמא) למערכת הביוב.

 

12. בנוגע למחלוקות כי מדובר במי ביוב וכי הזרימה הייתה מחלקת המשיבים, יש להפנות לעדויות שניתנו בתיק על ידי מי שאחראי לנושא: הווטרינר של המועצה ומנהל מחלקת תברואה:

מר ריאד בשארה, הווטרינר מטעם המועצה (להלן: הווטרינר או מר בשארה), העיד כי היה במקום וכי למשפחת שמא יש בור ספיגה אחד - "חבית מפח" וליד הבית של עלי שמא יש בור גדול יותר מבטון מדובר בבורות לא תקניים וכי נוזל מהם ביוב. העד נשאל כיצד המומחה מטעם הנתבעים לא ראה בורות אלה והשיב כי הוא ראה חבית כזו במקום, בדיוק בגדר של השכן, ומשם זרם ביוב. עוד ציין העד כי בנתונים הקיימים קיימת סכנה בזרימת ביוב (עמ' 24 ש' 21).

 

הווטרינר השיב כי הגם שאין הוא בודק את טיב המים וכי תיאורטית על מנת לבדוק את טיב הנוזל יש צורך לבצע בדיקת מעבדה, מעשית הבהיר שמדובר במי ביוב (עמ' 24 ש' 32-31). העד הוסיף והבהיר כי ראה שזורם ביוב, גם צילם את המקום, לא שלולית אלא מים זורמים (עמ' 25 ש' 2-1).

 

בנוגע לזרימה מביתם של המשיבים השיב העד שהוא בא עם מצלמה דיגיטלית, וצילם בדיוק את מסלול הזרימה מקרוב (עמ' 24 ש' 7-5)

הוטרינר בעדותו שלל אפשרות של זרימה מבתים אחרים, בתשובתו: "לא ידוע לי שיש בעיות אחרות בישוב שקשורות לביוב. לא הפנו אותי" (עמ' 25 ש' 28-27).

 

מכתבו של הווטרינר מיום 17/7/08 עוסק בזרימת הביוב מבתיהם של עלי, סלימאן ונזיה שמא בכפר ינוח לחלקת המערערים. בחודש מאי התבקש הווטרינר יחד עם התברואן לשים קץ לזרימת הביוב הביתי של עלי, סלימאן ונזיה שמא מהכפר ינוח לחלקת השכנים. השניים יצאו לביקור במקום. בבוקר הראשון ב-13/4/08 נוכח לראות זרימת ביוב ממוקד אחד מול ביתו של מר נזיה שמא לחלקת השכנים. בתצפית שערך ראה שליד ביתו של נזיה שמא, ממש על גבול החלקה בינו לבין השכנים, ממוקם בור ספיגה לא תקני, מול ביתו של מר עלי שמא, וכי ביתו של סלימאן שמא מרוחק משם עוד כ-20 מ'. בהסתמך על נתונים אלה הוציא את מכתב ההתראה הנושא תאריך 15/4/08.

 

הווטרינר גם הוציא מכתב למשיבים הנושא תאריך 15/4/08, לפיו ביקר בשטח יום קודם להוצאת המכתב, בליווי התברואן, ונמצא כי זורמים מי ביוב מבור הספיגה של המשיבים. עוד נכתב שם כי על המשיבים למנוע הזרמת בי הביוב, באופן המסכן את בריאות האנשים והסביבה, וכי על המשיבים למצוא פתרון לכך, וכי מכתב זה הוא "מכתב התראה" אחרון קודם לנקיטת אמצעים משפטיים.

 

על פי עדות זו, המסקנה המתבקשת היא, כי הייתה נזילה של מים, וכי הנזילה היא מחלקת המשיבים, ובנוגע לטיב המים, אם מדובר במי ביוב או במים אחרים, הבהיר העד שמדובר במי ביוב וככלל אין צורך לבצע בדיקה כדי לעמוד על טיבם של המים שנוזלים מבור הספיגה.

 

13. אפשרות כי אכן בין מועד הגשת הבקשה לסעד הזמני ועד לדיון בבקשה בוצע "תיקון" או שינוי מסוים על ידי המשיבים, אשר צמצם או אף ביטל את המפגע, ניתן ללמוד מביקור שני של הווטרינר שהיה בשטח. באותו ביקור לא הייתה עוד זרימה, והוא הבין שהמשיבים מרוקנים את הבור, כאשר הפער בין שני הביקורים הנ"ל היו כמה ימים.

 

14. בעדות שניתנה מטעם המועצה על ידי מנהל מחלקת התברואה, מר לוטפי ביסאן, (להלן: מנהל מחלקת התברואה או מר ביסאן), בהתייחס להיות המים שזרמו מי ביוב (עמ' 29 לפרו'), נאמר:

"אני מוסמך לבצע בדיקות מים כשמדובר במי ביוב. אני משיב שאלה היו מי ביוב. אני לא עשיתי בדיקת מעבדה, דגימת מים אני עושה למי שתיה ולא למי ביוב" (עמ' 29 ש' 2-1).

בנוגע לשאלה בדבר ראיה שהזרימה הייתה מחלקת המשיבים לחלקת המערערים, יש גם כן להפנות לאותה עדות שם נאמר:

"ראיתי במו עיני שהמים זורמים מביתו של אחד הנתבעים (המשיבים - ש' ו'), אני משיב שראיתי מים זורמים מבית נזיה מהבית האחרון. אני בטוח שזה לא זורם מבית אחר, כי ראיתי את זה זורם ליד בור הספיגה שלו.

היו בעיות דומות אבל זה היה מזמן לפני הצבת מערכת ביוב. בשטח הזה ביקרתי לאחרונה ממזמן. ידוע לי שהם שואבים את הביובית ששולחים להם."

 

לשאלת בית המשפט הוסיף העד והבהיר כי בביקורים שערך במקום ראה את המשיבים ואף דיבר עם נזיה ועלי.

 

העד הוסיף והסביר, כי לאחר שקיבל פנייה מטעם מר עלי שמא, וכי מן המכתב עלה שהוא זה המזרים את מי הביוב, מצא לנכון, לערוך ביקור שני במקום, ולפי תאום עם מר עלי שמא, מצא ובדק שהבור שלו רחוק ממקום הזרימה. יחד עם זאת השניים הסבירו שאין הם רוצים לקבל שירותי ביובית, בשל נזילות השמן שלה, על סמך זה יצא המכתב המתקן ביום 4/5/08 והוחלט לבצע תצפיות על הבית. בתצפית שנערכה ביום 6/5/08 היו שני מוקדי זרימה: האחד מול ביתו של נזיה והשני מול ביתו של עלי שמא.

 

15. מסקנה דומה עולה מן הראיות שהוצגו בנוגע לאופן פעולתה של המועצה.

עולה כי ביום 31/12/2007 הוציאה המועצה באמצעות מר לוטפי ביסאן, מ"מ תברואה, הודעה למשיבים (מר נזיה מחסן שמא) על זרימת מי שפכים ברשות הציבור, וכי עליו לנתק מידית את צנרת מי השפכים של ביתו ולחברם לבור סופג כדי למנוע זרימתם על פני השטח ו"למנוע ריחות רעים מפגע סביבתי ותברואי כלשהו".

 

כמו כן הודיע מר ביסאן באותו מכתב, כי בקרוב תוציא המועצה מכרז להקמת מערכת הביוב כך שימצא פתרון כולל לבעיית השפכים באזור.

 

16. אדגיש כי אותו עד ביקר במקום עם הווטרינר וכן עם פקח משרד האיכות והסביבה ב- 12/4/08. יצויין כי אלו לא היו הפגישות היחידות במקום. למעשה מכתב התלונה הראשון הגיע במהלך חודש דצמבר ומאז היו תלונות חוזרות עד לחודש אפריל 2008, שאז הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני. עובר לאותו מועד הייתה עדיין זרימה, ולאחר מכן, נחלשה הזרימה.

 

מר ביסאן, במסגרת החקירה הנגדית, הבהיר שמאז ששלח את מכתב ההתראה, שאז קיבל תלונה ועד לחודש אפריל 2008, לא עשה דבר, מאחר שלא היו תלונות. מה שמחזק שוב את המסקנה, שעם הגשת הבקשה לסעד זמני או בסמוך לאחר מכן, נעשה שינוי מסוים בשטח על ידי המשיבים אשר הביא להודעת המערערים, כי המפגע הקודם אינו קיים עוד.

 

17. בנוגע לחלוקת אחריות, אם בכלל, בין המועצה לבין המשיבים, יש להפנות לעדותו של התברואן מר ביסאן (עמ' 27 לפרוטוקול), שם הבהיר העד כי בכל פעם שביקשו ממנו המשיבים ביובית, העביר אותם למנהל מחלקת ביוב כדי שהאחרון יטפל בעניינם, מעבר לכך לא ידע על התנכלות אישית מהמחלקה כנגד המשיבים.

 

עוד עולה מפרוטוקול ישיבה של המועצה, מיום 5/5/08, תחת הסעיף "סיכום", כי המועצה התחייבה לפתרון זמני ולקחה על עצמה את האחריות לכך ולפיו:

 

"1. עד לחיבור בתי משפחת שמא לקו הראשי שעובר בשכונת עבדאללה המועצה תשאב את בורות הספיגה הקיימים על חשבון המועצה, באם התושבים שילמו את מלוא האגרה כחוק.

2. עם ביצוע קו הביוב הראשי (יבוצע בזמן הקרוב כי ישנה תוכנית מאושרת) יבוצע הקו הנ"ל.

3. לוטפי ביסאן יבצע ריסוס מיידי של השטח".

 

בנוגע לאחריותה של המועצה, אתייחס בהמשך.

 

יש בעדויות אלה, כמו גם מן העדויות שנשמעו בפני בית משפט השלום ב-17/5/09, במסגרת היחסים שבין המשיבים להודעה צד ג' למועצה, כדי לתמוך במסקנה כי המערערים הוכיחו כי אכן זרמו מי ביוב מחלקת המשיבים לחלקתם. עוד הוכח במידה הנדרשת, כי עובר למועד הגשת הבקשה לסעד זמני, המפגע עדיין היה קיים. המפגע "נעלם" או הופסק לאחר שבוצע שינוי מסוים על ידי המשיבים, בין בשל שימוש בביובית שהמועצה סיפקה להם, ובין בדרך אחרת.

 

לכך יש להוסיף עוד את העובדה שהמומחה מטעם המשיבים כלל לא יצא למקום (עמ' 12 לפרו' מיום 17/5/09). למרות האמור, נכון היה להסכים, שאם הייתה זרימה במקום ניתן להבחין לכך, בסמוך לאחר שהייתה הזרימה ולא לאחר תקופת קיץ (עמ' 12).

 

לעומת זאת, המומחה מטעם המערערים ביקר בשטח (עמ' 2 לפרו' מיום 22/2/09). גם לפי עדות זו לא הייתה זרימה כבר ב-7/5 אבל היו סימנים של זרימת ביוב ושלוליות.

 

 

התוצאה בשאלת החבות:

18. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש לקבל את הערעור ולבטל פסק הדין של בית משפט השלום בשאלת החבות. ממילא יש גם לבטל את החיוב בהוצאות שהוטל על ידי המערערים בבית משפט קמא בגין הליך הסעד הזמני, ולקבוע כי המערערים הוכיחו במידה הנדרשת את זרימת מי ביוב מחלקת המשיבים לחלקתם. משביקשו המשיבים לסתור ראיות אלה, עליהם היה הנטל לעשות כן, הן לעניין עצם קיומו של המפגע מחלקתם, והן לעניין טיב המים הזורמים, אם אכן לא מדובר היה במי ביוב.

 

התוצאה לעניין שיעור הפיצוי, לרבות הוצאות ושכ"ט עו"ד:

19. בנוגע לשאלת הנזק, יש לקבל את מרב קביעותיו של בית משפט השלום, כי אכן לא הוכח שנגרם נזק חקלאי למקום, הן מפני שהקרקע מיועדת לבנייה, וככל שהיה שם גידול חקלאי, הודה גם המומחה מטעם המערערים שלא ראה התייבשות של עצים, ואף לא שלל אפשרות שהביוב התייבש ונספג לתוך השכבה העליונה של הקרקע (עמ' 3 לפרו' מיום 22/2/09).

יודגש עוד, כי אין לקבל חוות דעת זו ככל שהיא מחושבת לפי נזק למגורים ונזק חקלאי. עוד יש לקחת בחשבון כי בסופו של דבר המפגע תוקן תוך זמן קצר יחסית מאז שהוגש ההליך בבית המשפט.

לפיכך, יועמד הנזק, כאשר זה כולל גם פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך כולל של 8,000 ש"ח, נכון למועד מתן פסק הדין בערעור.

כמו כן אני מחייבת את המשיבים ביחד ולחוד לשאת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסכום כולל של 8,000 ש"ח.

הסכומים הנ"ל ישולמו למערערים ביחד, באמצעות בא-כוחם, בתוך 30 ימים מהיום.

 

הודעה לצד ג':

20. המסקנה המתבקשת מן הראיות שהוצגו בפניי, שעל המועצה לדאוג לחיבור המשיבים למערכת הביוב הקיימת, ולעשות כן תוך זמן סביר.

יחד עם זאת, בנוגע למחלוקת שהובאה בפניי בתיק זה, לא הוכיחו המשיבים כי פעלו לצמצום המפגע או להפסקתו, באמצעים שהמועצה העמידה לרשותם מלכתחילה. המועצה הוכיחה שאילו היה שימוש באמצעים אלה בשלב מוקדם של קיומו של המפגע, היה בכך כדי למנוע את קיומו.

מן הטעמים המפורטים לעיל, ומבלי להפחית מחובתה של המועצה לחבר את המשיבים למערכת הביוב הקיימת - ואין מקום במסגרת תיק זה לברר אם אכן המשיבים שילמו את כל האגרות המתחייבות לצורך כך - דין ההודעה לצד ג', להידחות.

 

למרות האמור ולאור ההערות שפורטו לעיל, לא יינתן צו להוצאות במסגרת היחסים האמורים.

התוצאה :

21. אשר על כן, אני מורה, במערכת היחסים שבין המערערים למשיבים:

על קבלת הערעור, וביטולו של פסק הדין, לרבות ביטול ההחלטה בדבר הוצאות שהוטלו על המערערים במסגרת ההליך לסעד הביניים;

אני מחייבת את המשיבים ביחד ולחוד לשלם למערערים ביחד פיצוי בסך 8,000 ש"ח, נכון למועד מתן פסק הדין בערעור.

כמו כן אני מחייבת את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למערערים ביחד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בשתי הערכאות, בסכום כולל של 8,000 ש"ח.

הסכומים הנ"ל ישולמו למערערים ביחד, באמצעות בא-כוחם, בתוך 30 ימים מהיום.

 

במערכת היחסים שבין המשיבים למועצה (הודעה צד ג'):

אני מורה על דחיית הערעור, ללא צו להוצאות.

 

הפיקדון, אם הופקד, יוחזר למפקיד באמצעות בא כוחו.

 

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"א, 03 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

 

לשאלות בנושא פס"ד זה- עורך דין נזיקין- עורכי דין נזיקין