קרניופרינגיומה - גידול שפיר בראש/במח - רשלנות רפואית
קרניופרינגיומה - גידול שפיר בראש/במח
א 3248/01 אסף יונסי,רבקה יונסי,מנשה יונסי נ’ קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח’
901
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב’ השופט משה דרורי
א 3248/01
1. אסף יונסי
2. רבקה יונסי
3. מנשה יונסי
- נ ג ד -
1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית
2. הסתדרות מדיצינית הדסה
הנתבעות
פסק דין
כללי
1. לתובע מס’ 1 (להלן: "התובע"), נער צעיר, התגלה גידול שפיר בראשו. בסמוך לאחר גילויו, הוסר רובו של הגידול בהליך ניתוחי, אולם לתובע נגרמו בעטיו של הגידול ושל הניתוח נזקים רבים, ובהם פגיעה בראייה וחסר בהורמונים האחראים על ויסות פעולות גוף שונות, וכן השלכות ביחס לתפקוד ברמה הנוירולוגית והפסיכיאטרית.
2. מספר שנים קודם לכן, כאשר התובע היה בטיפול רופאי הנתבעת 1, היא קופת חולים של ההסתדרות הכללית, הידועה כיום בשמה, שירותי בריאות כללית (להלן: "קופת החולים" או "הקופה"), מופיעות בגיליון הרישום של התובע שתי תופעות: פוליאוריה (ריבוי מתן שתן) וכאבי ראש, אשר יכולות להיות סימפטומים לגידול בראש. לאחר מכן, היה התובע בטיפולה של הנתבעת 2 היא ההסתדרות המדיצינית הדסה (להלן:"הדסה").
3. השאלות העומדות לדיון, בתמצית, הן אלה: האם יכלו הנתבעות ושלוחיהן לגלות את הגידול במועד מוקדם יותר, לאור תופעות הפוליאוריה וכאבי הראש של התובע? מה משמעותו המשוערת של אי גילוי מוקדם זה לעניין הנזק שנגרם לתובע? אם הנתבעות אחראיות לאי גילוי זה, כיצד יש לחלק את האחריות ביניהן?
לכשיוכרעו שאלות אלו, אדון, במידת הצורך, בשאלת הנזק שנגרם והפיצויים אותם על הנתבעות לשלם לתובעים בגין נזק זה, תוך חלוקה של הפיצוי ביניהן.
הרקע העובדתי
4. התובע מס’ 1 , יליד 30.11.1986 (להלן: "התובע" ) הינו בנם השני של התובעים 2 ו-3 (להלן: "האם" ו"האב" בהתאמה). לתובעים 2 ו-3 עוד שלוש בנות, האחת בכירה לתובע והאחרות קטנות יותר.
5. מאז לידתו ועד היום מטופלים התובע ואחיותיו בידי רופאי הילדים של קופת החולים. בתקופה הרלוונטית לתביעה זו טופלו ילדי המשפחה בידי רופאי הילדים העובדים במרפאת טל שבשכונת פסגת זאב בירושלים, שם גרה המשפחה. תחילה טופלו על ידי ד"ר ריקרדו סקלי (ככל הנראה משנת 1994 ועד 1997) וד"ר מרינה צבנג (משנת 1997 ועד לשנת 2000). לאחר מכן, שבו ילדי המשפחה לטיפולו של ד"ר סקלי.
6. לטענת התובעים, אשר לא נסתרה, על פי הנוהל שהיה קיים בשנים בהן אנו עוסקים, על כל ביקוריו של כל מטופל, להיות מתועדים בידי הרופא המטפל, בתיק רפואי ע"ש המטופל, תיק אשר הוחזק במרפאה של קופת חולים.
7. הצדדים הציגו גרסאות שונות ביחס לעובדות הקשורות בטיפול הרפואי של התובע על ידי רופאי קופת החולים. נדון בנושא זה, בהרחבה, להלן. על כל פנים, עמדתי היא כי התשתית והבסיס לכל דיון ביחס לרשלנות רפואית הוא התיעוד המופיע ברשומות הרפואיות, שנכתב בעת הטיפול עצמו. כך נהגתי גם בכתיבת פסקי דין בנושאים אחרים של רשלנות רפואית (ראה, לדוגמא,ת.א. (י-ם) 3161/01 חלמסקי נ’ מדינת ישראל, תק-מח 2005(1), 5809, להלן: "פרשת חלמסקי").
לאור חשיבותם של הרישומים בתיקו של התובע לשם ההכרעה בתביעה זו, בחרתי לפרט את הרישומים בתיק ואת רישומי בית החולים, החל מיום 23.10.94 ועד לגילויו של הגידול בראשו של התובע בשנת 2000. אין כאן המקום להאריך; די אם אציין, כי התיק הרפואי המקורי הגיע לבית המשפט כמוצג, רק לאחר דיונים ובקשות, לא מעטות, וזאת רק בסוף הראיות. על כל פנים, כיום נמצא בפני בית המשפט התיק ובו התרשומת בכתב ידם של הרופאים, כולל מכתבים שכתבו לרופאים אחרים, וחומר זה, שנכתב בזמן אמת, הרבה לפני שמאן דהוא העלה על הדעת כי העניין יגיע לבתי משפט, יש לו משקל רב מבחינת האותנטיות שלו.
ער אני לכך כי הבאת החומר הרפואי, כמעט בלשונו, מאריכה, במידת מה, את פסק הדין, אך מאחר וחילוקי הדעות בין הצדדים, סובבים על אותם רישומים, אין מנוס מהבאת הדברים כולם.
הרישומים הרפואיים
8. התובע הינו יליד 30.11.86. התיק הרפואי מתחיל ביום 13.8.87 וכולל רישומים דף אחרי דף מאז אותו מועד ועד לתקופה הרלוונטית לנו, שהיא החל מאוקטובר שנת 1994, כאשר הרישומים נעשו על ידי ד"ר סקלי, שהינו רופא ילדים מומחה (ראה עדותו בעמ’ 389, שורה 32). רישומיו של ד"ק סקלי, כוללים את כל הרישומים מאז אוקטובר 1994 ועד ל 21.7.98, שמאז הרישומים הינם של ד"ר צבנג ( עמ’ 391 לפרוטוקול).
9. על פי הרישומים הרפואיים בתיק, ביקר התובע במרפאת הילדים של הקופה ביום 23.10.94 (זה הרישום הראשון המופיע בראש העמוד). הרישום שנכתב, כאמור, על ידי ד"ר סקלי כולל מילה אחת בלבד - " U.R.T.I". מילה זו, או ליתר דיוק ראשי תיבות אלו, מייצגים את המושג הרפואי - דלקת בדרכי הנשימה העליונות. מלבד אבחנה זו, לא נכתב בתיק הרפואי בתאריך זה דבר, למעט ציון גילו של התובע שהיה בן 11/12 7.
10. ביקורו הבא של התובע במרפאה, על פי הרישומים, התקיים ביום 27.11.94. חלק ניכר מטיעוני הצדדים התייחסו לביקור זה ולאשר נרשם בו. הרישום הרפואי של ביקור זה, שנכתב אף הוא על ידי ד"ר סקלי, הינו כדלקמן:
" polyuria
שתן ב.מ.פ [בלי ממצאים פתולוגיים -מ.ד.] לכללי ולתרבית"
[בעדותו הסביר ד"ר סקלי את הפוליאוריה כמתן שתן בתכיפות יתר ללא כל התייחסות לכמות; ראה: עמ’ 463 - 461 לפרוטוקול. עוד הסביר ד"ר סקלי, בתשובה לתמיהה כיצד כבר היו בידיו תוצאות בדיקת שתן, אם רק באותו יום אובחנה הפוליאוריה, ובאותו יום היה צריך לשלוח את התובע לבדיקות שתן, כדלקמן: התובע נשלח לבדיקות שתן, כנראה על ידי רופא אחר, ולכן, בעת הביקור היו כבר בידי התובע תוצאות בדיקות שתן, אותן ביצע התובע לפני הביקור, ואשר היו ללא כל ממצאים פתולוגיים; ראה: עמ’ 437 לפרוטוקול ].
כמו כן, נכתבה על ידי ד"ר סקלי, ככל הנראה באותו יום (27.11.94) - המסמך אינו נושא תאריך - הפנייה למומחה לאורולוגיה בנוסח זה (ת/2):
"הנני מפנה אליך את הנ"ל בן 711/12 מפני שהוא מתלונן על disuria + polyuria.
בבדיקה גופנית ב.מ.פ.
שתן לכללי תקין
שתן לתרבית סטרילי.
אני מבקש ייעוצך והטיפול המתאים."
[על פי עדותו של ד"ר סקלי disuria פירושה צריבה במתן שתן; ראה: עמ’ 467 לפרוטוקול].
11. התאריך שבראשו של הרישום הבא בתיק הוא 22.12.95, אולם ככל הנראה מדובר בטעות והביקור הבא התקיים ביום 22.12.94. ברישום שוב נכתבו ראשי התיבות: " ."U.R.T.I , האומרות, כאמור (פיסקה 9 לעיל), כי הרופא המטפל איבחן דלקת נוספת בדרכי הנשימה העליונות. כאן המקום לציין כי מהרישומים בתיק הרפואי עולה כי התובע סבל רבות בשנות ילדותו המוקדמת מדלקות חוזרות בדרכי הנשימה העליונות, והוא אף אושפז בגינן בארבעה מועדים שונים (15.6.87;14.11.87; 13.12.87;18.12.87).
12. לאחר ביקור זה, קיימים בתיק רישומים של שלושה ביקורים נוספים, בתאריכים 19.3.95, 11.7.95 ו- 31.8.95. בביקורים אלו, כבביקורים הקודמים, הרישום בתיק לקוני ומתייחס לאבחנה בלבד, הנכתבת בראשי תיבות ובמקרה הטוב, לתרופה שניתנה בשל המחלה. כך נכתב לדוגמא ב-19.3.95: "(L) "Cidelin ,S.O.M המציינים אבחנה של נוזלים באוזניים והתרופה להם, סידלין.
13. ברישום הביקור מיום 2.10.95, צוינו, גם אם בקצרה, התסמינים בגינם פנה התובע למרפאה. וכך נכתב בצירוף לאבחנה המשוערת ולטיפול שיינתן:
"כאבי ראש+צינון+שיעול"
תסמינים אלו וככל הנראה גם בדיקות נוספות שלא הוזכרו, הביאו את הרופא לקבוע כי מדובר בדלקת הגרון ולרשום לתובע אנטיביוטיקה מתאימה (ככתוב בשורה השלישית באותו הרישום: ראפאפן 500 מ"ג).
14. מהראיות שבתיק עולה, כי ביום 21.10.95 ביקר התובע בבית החולים הדסה בתלונה על כאבים בירך, ונבדק שם על ידי אורטופד. עם זאת, בשולי האנמנזה צוין כי מזה 3 ימים התובע מתלונן על כאבי ראש. בבית החולים לא הייתה כל התייחסות לתלונה זו. ראוי לציין, כי אין זכר לביקור זה בבית החולים בתיק הרפואי של קופת החולים (בעוד שבצד השמאלי של התיק הרפואי בקופת החולים מצוי חומר רב מבתי חולים בהם היה התובע מאושפז).
15. מהתיק עולה, כי גם בביקור הבא, מיום 15.1.96, התלונן התובע על כאבי ראש ושיעול ללא חום, כאשר זו מופיעה כתלונה ראשונה, ובנוסף לכך נרשם: אודם בגרון, אוזניים ב.מ.פ.. בביקור זה מונה הרופא את הבדיקות שערך לתובע ואת ממצאיהן. לאור בדיקות אלו משער הרופא כי מדובר בחזרתה של הדלקת בדרכי הנשימה העליונות אך, הוא שולח את התובע לבדיקות נוספות, ובהן: צילום חזה וסינוסים ובדיקת רופא עיניים. ליד בדיקה זו מציין הרופא, ככל הנראה במועד מאוחר יותר, כי הבדיקה שערך רופא העיניים תקינה, אולם בהעדר מכתב הפניה או מכתב תשובה מרופא העיניים לא ברור מה נבדק באותה בדיקת ראיה.
16. התובע שב למרפאה כשבוע מאוחר יותר, ביום 23.1.1996. מהרישום עולה, כי צילום הסינוסים וצילום החזה חזרו תקינים, אולם התובע עדיין סבל מכאבי ראש ומשיעול מטריד. בבדיקה מצא הרופא כי לתובע נוזלים באוזניים וזו גם הייתה אבחנתו (S.O.M). בשל מחלה זו ניתנה התרופה לורסטין. וכך נכתב:
”צילום סינוסים צילום חזה ב.מ.פ
משתעל ללא הפסקה
כאבי ראש (O) נוזלים באוזניים
(A) S.O.M (I) Lorestine 1*1"
17. הרישום הבא, מהתאריך 17.3.96, נמצא מסיבה זו או אחרת במקום שונה בתיק (בצד האחורי של דף שבו הביקורים מתייחסים לתאריכים 3.4.88 ,4.10.88). מרישום זה עולה כי התובע שוב התלונן על כאבי ראש ושיעול. בבדיקה מצא הרופא שיעול גרוני ואודם בגרון ורשם לתובע צפורל לטיפול. אולם, מסיבה זו או אחרת בחר ד"ר סקלי לשלוח את התובע לביצוע א.א.ג, לצילום סינוסים ולבדיקה אצל נוירולוג ילדים. וכך נכתב:
”(S) משתעל+כאבי ראש
(O) שיעול גרוני אודם בגרון
(A) ...
(I) לא.א.ג - לנוירולוג ילדים - צילום אנדוידים, סינוסים."
18. איננו יודעים מה היה גורל הבדיקות אליהן הפנה ד"ר סקלי, כיוון שלאחר ביקור זה, קיים רווח בן למעלה משנה עד לביקורים הבאים שהתקיימו בימים 21.7.98 ו-23.7.98. נדמה כי בתקופה זו עברו ילדי משפחת יונסי מד"ר סקלי לד"ר צבנג, שכן, מעדותה של ד"ר צבנג עולה כי הרישום הבא בתיק (ביום 21.7.98), נכתב על ידה (ראה: ראש עמ’ 479 לפרוטוקול).
19. מקורות המידע היחידים מהם אנו יכולים להסיק כי התובע אכן ביקר במרפאה בתקופה שבין יום 17.3.96 (הבדיקה האחרונה שנערכה על ידי ד"ר סקלי; ראה פיסקה 17 לעיל), לבין יום 21.7.98 (הרישום הראשון של ד"ר צבנג ; ראה פיסקה 18 לעיל), הם בדיקות הדם שנערכו לתובע בתאריכים 5.1.97, 20.3.97, 14.12.97. מסמכים אלה הוגשו לבית המשפט במסגרת בקשת התובע לצוות על הנתבעת 1 להימנע מכל שינוי ברשומות הרפואיות או מביעורן (בש"א 974/03). מהרישום על גבי הבדיקות עולה כי הרופא המפנה היה ד"ר צבנג, אולם כיוון שאין כל רישום בתיק, קשה להעריך באיזו סיטואציה ולשום מה נשלח התובע לבצען, ומה היא המסקנה אליה הגיעו הרופאים לאורן של תוצאות הבדיקות.
אומר כבר עתה, כי לאקונות אלו, בצירוף לחוסרים בהם כבר נתקלנו לעיל, כגון: היעדר הרישום אודות ההפניה לבדיקת השתן, שתוצאותיה הונחו לפני ד"ר סקלי ב-27.11.94, והיעדר הרישום אודות הביקור בבית החולים ב- 21.10.95, כמו גם חוסרים אחרים אליהם אתייחס בהמשך, משמעותם רבה לעניין העברת נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת 1, ולכך השלכה על ההכרעה בתיק בכללותו.
20. כאן המקום לעסוק, במאמר מוסגר, במכתב שנכתב על ידי ד"ר סקלי לד"ר צבנג, ונמצא בתיק הרפואי. וזו לשונו :
”הנדון: יונסי אסף
121/2 (S) כאבי ראש מזה מספר חודשים
בבירור נוירולוגי וגם
בירור אופטלמולוגי
מהלילה כאבי עורף. ללא חום ללא הקאות. יש בחילות
(O) אין קשיון עורף.
רגישות בצוואר מתחת לאוזן שמאלית. נפיחות קלה??
אוזניים בצד שמאל יש בלט קל.
צד ימין תקין. גרון ב.מ.פ.
(P) DD Headacke:
occipoton
SOM. L.
Initial!: (L) Porotidifis r/o
ס"ד - א.מ.לד - ביקורת היום"
על פי עדותו של ד"ר סקלי(עמ’ 426, שורות 17-13), מדובר במכתב סיכום, בו הוא מיידע את הרופאה המטפלת החדש, ד"ר צבנג, בעיקרי מצבו של המטופל ביתר הרחבה מהרישום הרגיל בתיק, המיועד לו עצמו.
אולם,כפי שניתן לראות, המכתב, אשר אינו נושא כל תאריך, מציין כי בעת כתיבתו התובע כבן 1/2 12 . כלומר, המכתב נכתב באמצע שנת 1999, יותר משנה לאחר שילדי המשפחה עברו , ככל הנראה, לטיפולה של ד"ר צבנג.
לא זו אף זו, מקריאת המכתב, נדמה לעין הבלתי מקצועית, כי מדובר בסיכום בדיקה שלא מן המניין אצל ד"ר סקלי, לאחר שהטיפול בתובע עבר, ככל הנראה, בשל העדרה הזמני של ד"ר צבנג, מסיבה זו או אחרת. תימוכין למסקנה זו, ניתן למצוא בעדויות אודות הנוהל ששרר במרפאה האמורה בפסגת זאב, בו אעסוק בהמשך, על פיו ראה רופא אחד את החולים של הרופא האחר, תדיר.
האמור לעיל עולה בקנה אחד אף עם תוכן המכתב עצמו. המכתב מורכב מתלונות המטופל בהתייחס למועד ספציפי (מהלילה כאבי עורף), מבדיקות מסוימות מאוד שנערכו ביחס לתלונות ולתוצאותיהם, מאבחנה מוצעת ומהצעות להמשך טיפול. על אף שהמכתב מציין כי המטופל בבירור נוירולוגי ואופטלמולוגי, הוא אינו מציין תוצאות בירור זה עד כה, כמצופה ממכתב הפנייה למטפל חדש, ובמיוחד לאור העובדה כי התחלת הבירור נעשתה, לכאורה, ביוזמתו של ד"ר סקלי עוד בשנת 1996. על כן, נדמה, כי בהתייחסו לעובדה שמתקיים בירור נוירולוגי ואופטלמולוגי, ציטט ד"ר סקלי את דברי המטופל או אימו, ולא ביקש לסכם את מעשיו הוא.
אשר על כן, איני סבור כי ד"ר סקלי אכן כתב לד"ר צבנג מכתב הפניה מפורט ממנו יכלה ד"ר צבנג, או יכולים אנו, לשאוב מידע אודות מצבו של התובע בתקופה הארוכה שבין הביקורים. העדר התאריך במכתב זה, "משתלב" עם הפגמים הרישומיים האחרים שהוזכרו לעיל ויובאו גם בהמשך.
21. גם ברישום שנערך על ידי ד"ר צבנג באותם ביקורים מיום 21.7.98 ו- 98. 23.7, אין כל התייחסות לעברו של התובע, לתלונותיו או לבדיקות שנערכו לו, על ידי ד"ר צבנג עצמה או בעבר. הרישום מתייחס לאבחנה הרפואית המיידית ולטיפול שניתן בשלה. למען הסדר הטוב נציין, כי בביקור אחד מדובר היה בדלקת חלל הפה (Stomatitis) ולטיפול בה ניתנה המשחה אורקור (ראה הסבריה של ד"ר צבנג בעדותה בעמ’ 479, שורות 8-6; עמ’ 507 שורות 6-3), ובשני - מיום 23.7.98 - בשלשול (עמ’ 507, שורות 9-8; עמ’ 510, שורות 17-11), אשר טופל גם הוא בתרופה המתאימה.
22. הרישום הבא נערך כשנה מאוחר יותר ביום 23.6.99. רישום זה מפורט קמעא ביחס לרישומים הקודמים לו. וכך נכתב על ידי ד"ר צבנג:
”מתלונן על כאבי ראש
במשך שבועיים, ללא הקאות, ללא בחילות,
ללא הקאות. היום הופיע תשתוש [צ"ל: טשטוש] בראיה"
כפי שנראה בהמשך, לביקור זה ולתסמינים המפורטים בו יש חשיבות רבה.
23. ככל הנראה, בשל תופעות אלו, כתבה ד"ר צבנג בתאריך זה (23.6.99) מכתב הפניה למיון ילדים (מצורף לבקשת התובע בבש"א 974/03) שזו לשונו:
”הנדון: יונסי אסף בן 6/12 12
שלום רב,
אני מפנה את הנ"ל לבירור בשל כאבי ראש חזקים במשך כשבועיים , ללא חום, ללא הקאות,
קיבל טיפול ב acamol, migralev ללא שיפור. היום מצבו החמיר, הופיע תשתוש בראיה.
בבדיקתו - ללא סימנים מנינגלאיים, החזרים תקינים, severe headache,
Blared vision for eval."
24. לאור הפניה זו פנה התובע לבית החולים הדסה ביום 26.6.99 ונבדק על יד רופאי חדר המיון. מכתב השחרור שצורף אינו ברור (הצילום מטושטש), אולם ניתן להבין, כי התובע הגיע בשל כאבי ראש חזקים מזה כשבועיים ללא הקאות או תלונות אחרות. משלא נמצאו ממצאים חריגים בבדיקה שנערכה לו, הוזמן התובע לבדיקה על ידי נוירולוג ילדים ביום 30.6.99.
25. בצד השמאלי של התיק הרפואי, מצוי מכתב בחתימת ד"ר צוונג אל רופא עיניים, הנושא תאריך 27.6.99. תאריך הינו בין הבדיקה הראשונה של התובע בחדר המיון של בית החולים הדסה ביום 26.6.99 (ראה הפיסקה הקודמת) לבין הבדיקה במרפאה הנוירולוגית של בית החולים הדסה, שבוצעה ביום 30.6.99 (ראה הפיסקה הבאה).
ניתן להביא מכתב זה, כלשונו, לאור אורכו הקצר:
”הנדון: יונסי אסף
שלום רב!
נא לבצע בדיקת ראיה + בדיקת פונדוסים להנ"ל שסובל מכאבי ראש חזקים וממושכים
Prob. Headache for eval.
26. התובע הגיע לבדיקה שנקבעה לו במרפאת בית החולים הדסה, ביום שנקבע לו, הוא יום 30.6.99, שם נבדק ע"י ד"ר בארי קיי, מומחה לרפואת ילדים, שהוא גם נוירולוג ילדים. וכך כתב נוירולוג הילדים ד"ר בארי קיי:
” בן 1/2 12 ש’ סובל מכאבי ראש שנה.
הריון ולידה תקינה התפתחות תקינה
משפחה - אם - Migrania מרוקו/קורדי
אב - בריא קורדי/פרסי
עוד 3 ילדים - ?14 ? 51/2 ?3
- בדרך כלל בריא
-כאבי ראש - התחיל פתאומי
- יכול להיות Hemicrania או Occiput או...
-נימי (כמו?) לחץ
- -שינויים בראיה + סחרחורת
- פעם אחד הקיא
- בדרך כלל כאבים 1-2-4 /חודש סובל בשבועיים האחרונים כל הזמן והוא קם עם כאבים משינה
- לשכב עוזר, אקמול עוזר
- הקיא כל פעם שהוא קיבל אופטלגין
...
גם סובל מ"גב תפוס"
ביומיים האחרונים שיפור
יש לציין דוד שנפטר בגיל צעיר לפני 3/12
C/E ערני ל.ד. 93/59
C... - תקין
טונוס/כוח גס/ריפלקסים/תחושה - תקין
? Migraine Headache
(1) רופא עיניים
(2) יומן כאבי ראש
(3) ביקורת עוד 3/52"
ד"ר קיי חוזר על האמור גם במכתב התשובה להפנייתה של ד"ר צבנג מאותו תאריך, מכתב המתויק בתיק הרפואי של התובע בקופת החולים (בצד השמאלי שבו).
27. אין בפנינו כל רישום האם בוצעו הדברים האמורים בהמלצה. אין כל תיעוד לבדיקת רופא העיניים (אליו נשלח התובע על ידי ד"ר קי מבית החולים הדסה, כאמור בפיסקה 26 לעיל). ככל שמדובר ביומן כאבי הראש, טענת האם היא שהיא אכן הכינה יומן שכזה, אך, לדבריה, אמרה לבנה שאין מה לעשות עם היומן ויש לזרוק אותו, וזאת היה, לדבריה, "מזמן, לפני שלוש שנים, לפני הניתוח" (ראה עדותה מיום 18.2.03, עמ’ 302-301; הציטוט הינו מעמ’ 301, שורה 24).
28. הרישום הבא המופיע בתיק קופת החולים הוא מיום 27.7.99. ברישום זה מופיעה האבחנה "toniclitis" , דהיינו: דלקת גרון, אשר טופלה באנטיביוטיקה ראפאפן. גם ברישומים הבאים המתארים את הביקורים מהימים 19.9.99,1.12.99,16.2.00 עוסקים בדלקות שונות בגרון ובדרכי הנשימה, אשר טופלו באנטיביוטיקה. כך לדוגמא ברישום מיום 19.9.99 מופיע :
”שיעול , ריאות - קרפיטציה
בצד ימין SUSP. PNEUMO
TAB. ZIN(R)AT "
וברישום מיום 1.12.99 -
” toniclitis"
Tab. Rafapen"
29. במהלך תקופה זו, בתאריך 28.7.99, פנה התובע, ככל הנראה על דעת עצמו, לאורטופד, ד"ר א. רובינשטיין, בקופת חולים, רמות אשכול, ירושלים, בשל כאבים בצוואר ובגב העליון. האורטופד מצא כי הבדיקה הניורולוגית תקינה, כי קיימת רגישות ללחץ על הראש, וכי עמוד השדרה הגבי תקין, אולם קיים אזור ציסטי ב-C2. בשל כל אלו הפנה האורטופד את התובע למיפוי עצמות ול -C.T צוואר. תשובות הבדיקות הללו סוכמו ביום 27.9.99 על ידי האורטופדית ד"ר רונית וולשטיין, מקופת החולים, שכתבה כי הבדיקות היו תקינות. בסקרה את תיקו של התובע התרשמה האורטופדית כי התובע הרבה להתלונן על כאבים בחלקי הגוף השונים במשך כ-3 שנים והמליצה בשל כך על בדיקות דם ופנייה נוספת לנוירולוג, אם בדיקות הדם יימצאו תקינות (שני מסמכים אלו של האורטופדים, לא מצויים בתיק הרפואי של התובע בסניף פסגת זאב של קופת החולים, והם חלק מהתיעוד הרפואי אותו ביקש התובע כי לא יושמד על ידי הנתבעת 1 בבש"א 974/03 הנ"ל).
30. הביקור הבא המופיע בתיקו הרפואי של התובע, הוא מיום 14.3.00, ובו שבו כאבי הראש להופיע ברישומים הרפואיים. להלן הרישום שנערך על ידי ד"ר צבנג כלשונו:
”מתלונן על כאבי ראש, יותר במצח.
לפני מספר חודשים נבדק על ידי נוירולוג -
בדיקה תקינה, מאז כאבי ראש מידי
פעם. בדיקה רופא עיניים - ב.מ.פ.
בוצע! ס.ד., ביוכימיה - תקינות.
- צילום סינוסים.
Susp. Sinusitis
Tab. Ceforal
Otrivin" ׂ
31. לא הוצגו בפניי תוצאות בדיקת הסינוסים, אך ב"כ שני הצדדים, בטיעוניהם ובסיכומיהם, הניחו כי תוצאות הבדיקה היו כאלה שלתובע אין בעיה בתחום הסינוסים.
32. מהרישום מיום 1.5.00 - שהוא הרישום הבא בתיק הרפואי - עולה, כי כאבי הראש המשיכו להטריד את התובע. וכך כתבה ד"ר צבנג :
”שוב מתלונן על כאבי ראש,
יותר בעורף, קיבל acamol - שיפור
קל, ללא בחילות, רפלקסים תקינים.
Headache
migraleve
יעוץ נירולוגי חוזר, E.E.G,
ס"ד, ת. כליות, ת. כבד, ת. ב. התריס"
33. מתצהירה של ד"ר צבנג, שניתן בתשובה לשאלון (סעיף 23 לתצהיר מיום 28.4.02; צורף כנספח ב2 לבש"א 974/03) ומעדותה בפניי (עמ’ 488) עולה, כי משהתקשרו הורי התובע אליה ודיווחו לה כי כאב הראש של התובע לא פסק, הפנתה אותם ד"ר צבנג שוב לחדר המיון בבית החולים הדסה הר הצופים. ההפניה היתה בטלפון (עמ’ 488, שורה 3).
34. ביום 2.5.00 הגיע התובע לבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים כשהוא סובל מכאבי ראש חזקים. בבית החולים טופל התובע שוב על ידי נוירולוג הילדים, ד"ר קיי (ראה פיסקה 25 לעיל), אשר כתב במכתב השחרור כדלקמן:
"בן 13 שנים בריא"
ד.נ.: מזה חצי שנה כאבי ראש בעורף, בוצע בדיקה נוירולוגית, רופא עיניים שהיה תקינים, היה שיפור בכאבים ובשבועיים האחרונים החמרה בכאבים. כאב הראש מתמקד בעיקר בעורף לעיתים מתפשט למרכז הראש לעיתים מלווה בטשטוש ראייה חולף, לעיתים פוטופוביה, הכאב בעיקר בבוקר, לעיתים מעיר משינה ללא הקאות/בחילות. ברקע לאמא ולסבתא מיגרנות. בנוסף - מזה מס’ שנים כאב בירך הימנית, בעיקר בזמן עייפות או במאמץ עבר בירור אורטופדי.
בבדיקה: F-36.20 P-96 BP-122/75 W- 44KG מצב כללי טוב, ללא סימני מצוקה, ללא סימני גירוי מנניגיאליים, לב-קולות סדירים ללא איוושות, ריאות תקינות, ב"א - ב.מ.פ, לוע - תקין. בדיקה נוירולוגית - בהכרה מלאה, מתמצא . אישונים שווים ומגיבים עצבים קרניאליים, תחושה, תפקודים צרבליים, מוטוריקה גסה, כח גס, תקינים ללא קלונס או ברירסקי, רפלקסי הפיקה דו"צ מעט ערים, שאר הרפלקסים הגידיים תקנים, ללא סימני צד, בדיקת פונדוסים - -ללא פפילאדימה ללא שטפי דם.
CTראש -
Non-Communicating Hydrocephalus.
Susp Craniopharingioma
עובר לנוירוכירוגיה הדסה ע"כ"
כפי שניתן לראות, בשל תלונותיו של התובע, נערכה לו בבית החולים הדסה הר הצופים, סריקה ממוחשבת של הראש (CT). מתוצאות הבדיקה עלה, כי בראשו של התובע מצוי הידרוקון חריף וחשד לתהליך סופראסלרי. התובע הופנה להמשך בירור להדסה עין כרם, שם אושפז.
לאחר שנערכה לו בהדסה עין כרם, ביום 3.5.00, בדיקת MRI ראש, אובחן התובע כסובל מגידול באוכף הטורקי והידרוקון. בדיון צוות שנערך, סוכם כי מדובר בגידול מסוג קרניופרינגיומה וכי יש להסירו בניתוח.
35. משפחתו של התובע החליטה כי על התובע לעבור את הניתוח במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בתל-אביב, בידי ד"ר שלומי קונסטנטני, מנהל היחידה לנוירוכירוגית ילדים.
בניתוח שנערך ביום 9.5.00 בוצעה כריתה כמעט מלאה (NEAR TOTAL) של הגידול, כאשר נותרה שארית מינימאלית באיזור ההיפוטלמי הימני.
36. ביום 21.5.00 שוחרר התובע מבית החולים וביום 26.5.00 אושפז עם הוראות להמשך טיפול שיקומי בבית החולים אלי"ן, אותו סיים ביום 6.7.00. כתוצאה מהגידול ומהניתוח להוצאתו סובל התובע מתסמונות שונות הקשורות, ברובן, לפגיעה בבלוטת יותרת המוח ולהפרשת ההורמונים להם היא אחראית. עוד סובל התובע מליקויים בראיה בשל הפגיעה בעצב הראייה ומקשיים קוגניטיביים ופסיכו מוטוריים שונים.
ההליכים והראיות
37. התובע הגיש תביעתו לבית משפט זה ביום 29.5.01. הנתבעות בכתב התביעה הן קופת החולים וההסתדרות המדיצינית הדסה.
38. במהלך הדיון בתיק - לפני תחילת שמיעת הראיות - הגיעו התובעים להסדר עם הנתבעת 2, היא הדסה, על פיו שילמה הנתבעת 2 לתובעים, סך של 300,000 ₪ (250,000 ₪ ע"ח הנזק ו-50,000 ₪ כשכר טרחת עו"ד), והכול מבלי להודות בחבותה. להסכם הפשרה בין הצדדים ניתן תוקף של פסק דין חלקי ביום טו אדר א’ תשס"ג (17.2.03). פרט להסכמה בדבר התשלום האמור, הסכימו התובעים והנתבעת 2 כי אם נתבעת 2 תחויב בפסק הדין בסכום העולה על הסכום הנ"ל, ישאו התובעים במלוא הסכום שייפסק לחובת הנתבעת 2. עוד הוסכם כי אם תחויב הנתבעת 2 בתשלום כל שהוא לתובעים ביחד או לחוד עם הנתבעת 1, מתחייבים התובעים שלא לדרוש סכום כל שהוא מהנתבעת ולהפחית את סכום הפיצויים שתחוב בו הנתבעת 2 מכל דרישה שתחויב בו נתבעת 1.
39. בצירוף להסדר שבין התובעים לנתבעת 2, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, המפורט בתגובתו של עו"ד עוזיאל, ב"כ הנתבעת 2, מיום 13.2.03. בהסכם הוסדרו היחסים שבין התובעים לנתבעים לאור הסדר הפשרה. וזו לשון ההסכם, בסעיפים הרלוונטיים לצורך פסק דין זה:
"4.1 היה וכב’ בית המשפט יפסוק כי הנתבעת 1, תהא חבה בפיצוי נזקי התובעים,כי אז מתבקש כב’ בית המשפט לפסוק באשר לחבותה של הנתבעת מס’ 2 לרבות בדבר היקף הקשר הסיבתי בין נזקיהם של התובעים לבין הרשלנות הנתבעת 2, והיה ותקבע חבותה של הנתבעת מס’ 2 כב’ בית המשפט יפסוק בדבר החלוקה של הנזק בין הנתבעות
...
4.5 אם ימצא כב’ בית המשפט כי קיימת חבות בפיצוי נזיקין התובעים הן של הנתבעת מס’ 1 והן של הנתבעת מס’ 2 הרי שבית המשפט יחייב הנתבעת מס’ 1 בפיצוי התובעים רק באשר לחלקה היחסי בפיצוי הכולל כפי שייקבע בינה לבין הנתבעת מס’ 2, כאשר חלקה של הנתבעת מס’ 2 לא יפחת מ-250,000 ₪.
4.6. אם ימצא כב’ בית המשפט כי אין קיימת חבות של הנתבעת מס’ 2 הרי כי גם אז יופחתו מסך הפיצויים שישולמו לתובעים סך 250,000 ₪ ששולמו ע"י הנתבעת מס’ 2. "
כפי שניתן לראות מהנוסח לעיל, על אף שהושג הסכם בין התובעים לנתבעת 2 , אין הסכם זה פוטר אותי מדיון בשאלת אחריותה של הנתבעת 2 או בשאלת חלוקת הנזק בין הנתבעות.
אשר על כן, על אף היעדרותם של הנתבעת 2 ובאי כוחה מהישיבות בבית המשפט, בהן נשמעו הראיות, ועל אף שנתבעת 2 לא הגישה סיכומים, היה ואפסוק כי הנתבעת מס’ 1 חבה כלפי התובעים, כי אז לא יהיה מנוס מלדון גם באחריותה של הנתבעת 2 לנזקו של התובע.
40. להוכחת טענותיהם השונות של הצדדים, טענות אותן אפרט בהרחבה בהמשך, הובאו בפני בית המשפט חוות הדעת של 13 מומחים רפואיים בתחומי הנוירולוגיה, הכירורגיה והנוירוכירורגיה, הפסיכיאטריה, הילדים, האנדוקרינולוגיה והעיניים.
11 מהמומחים האמורים, נחקרו על חוות דעתם בידי ב"כ הצדדים.
41. בנוסף, מטעם התובעים, העידו התובע ואימו, ומטעם הנתבעות, מחנכת כיתות ב’-ג’ בהן למד התובע , מחנך כיתה ו’, מנהלת בית הספר ואחות בית הספר. עוד העידו מטעם הנתבעות, העדים הבאים: ד"ר סקלי וד"ר צבנג, הרופאים המטפלים בתובע; מר דוד חוברה, מעסיקה הקודם של אם התובע; מר יחיאל נרקיס, מנהל משאבי אנוש במחוז מרכז של קופת החולים; וד"ר רוברט מגרה סגן המנהל הרפואי במחוז ירושלים של קופת החולים. עדותם של שני האחרונים נועדה להוכחת שעות עבודתה של ד"ר צבנג במרפאת טל שבפסגת זאב.
42. העדים כולם נחקרו באריכות ובדקדקנות לאורך 900 עמודי פרוטוקול.
43. הצדדים הגישו סיכומים בכתב, שאליהם צרפו התובעים גם פסיקה שטרם פורסמה.
44. לאחר שהצגנו בפרק הקודם את הרשומות הרפואיות, המהוות תשתית לסוגיות הרפואיות, נביא עתה את עמדתם של המומחים הרפואיים השונים.
המומחים הרפואיים
45. כאמור לעיל, לבית המשפט הוגשו על ידי הצדדים מספר רב של חוות דעת רפואיות. לכתב התביעה צורפו חוות הדעת של ד"ר נפתלי הדס, מומחה לכירורגיה כללית, ד"ר יעקב ורדי מומחה לנוירולוגיה, ד"ר שלום ליטמן מומחה לפסיכיאטריה וד"ר יעקב רוזנמן מומחה לרפואת עיניים. מאוחר יותר הוסיפו התובעים והגישו את חוות דעתם של פרופ’ זאב הוכברג מומחה לאנדוקרינולוגיה פידיאטרית ושל ד"ר איב ביטון, מומחה ברפואה פנימית וקרדיולוגיה.
מטעם הנתבעות הוגשו חוות הדעת של פרופ’ אברהם שטיינברג בתחום הנוירולוגיה, פרופ’ צבי רפופורט וד"ר זאב פלדמן בתחום הנוירוכירוגיה, ד"ר גדעון פרת בתחום הפידיאטריה, פרופ’ צבי צדיק בתחום האנדוקרינולוגיה הפידיאטרית, וד"ר רוני יורן- הגש בתחום הפסיכיאטריה. עוד הוגשה חוות דעתו של ד"ר זולי זלוטוגורסקי בתחום הנוירו-פסיכולוגי כחוות דעת מסייעת לחוות דעתו של פרופ’ שטיינברג (הצדדים הסכימו שלא לחקור את ד"ר זלוטוגורסקי).
46. למען הסדר הטוב, לאור ריבוי חוות הדעת והנושאים בהן הן עוסקות. אשווה בין חוות הדעת של התובעים והנתבעות כשהן מחלוקות על פי תחומי ההתמחות של נותניהן. ראשית, יובאו חוות הדעת הנוגעות לשאלת האחריות והקשר הסיבתי; ומאוחר יותר - אלו העוסקות בשאלת הנזק בלבד.
אנדוקרינולוגיה
47. בתחום האנדוקרינולוגיה הגישו התובעים את חוות דעתו של פרופ’ ז’ הוכברג מנהל השירות האנדוקריני לילדים ומתבגרים בבית החולים לילדים מאייר במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה.
פרופ’ הוכברג מציין בחוות דעתו, כי הקרניופרינגיומה - ממנה סבל התובע - הינו גידול הגדל לאט וגורם לסימנים קליניים רק לכשהוא מגיע לגודל של כ-3 ס"מ. הסימנים הראשונים האופייניים הם כאבי ראש, הפרעות הורמונאליות ובהן פוליאוריה וטשטוש ראיה. הזמן הממוצע החולף מהופעת הסימפטומים ועד לאבחנה הינו כשנה עד שנתיים. לטענתו של פרופ’ הוכברג, כיוון שפוליאוריה היא אחד התסמינים הראשוניים האפשריים לגידול, אילו בדקו רופאי הנתבעת 1 את התלונה אודות הפוליאוריה לעומקה, כי אז ניתן היה כבר עם הופעתה, לגלות את הגידול.
עוד טוען המומחה כי גם התגברות כאבי הראש לאורך ציר הזמן, צריכה הייתה להביא להחלטה רפואית בדבר ביצוע בדיקת .C.T, כשלוש שנים מוקדם מהמועד בו בוצעה בפועל, זאת במיוחד על רקע הפוליאוריה וטשטוש הראיה (ראה עדותו בעמ’ 99 לפרוטוקול). בעדותו בפניי, אמר פרופ’ הוכברג, כי תופעת הטשטוש בראיה היא התופעה הברורה והמדאיגה ביותר, המהווה תמרור לנוכחותו של גידול מסוג זה (עמ’ 83 לפרוטוקול).
על אף דבריו לגבי מהירות צמיחת הגידול בראשית חוות הדעת, טוען פרופ’ הוכברג לעניין הקשר הסיבתי, כי לו היה מאובחן הגידול חמש שנים קודם לניתוח, היה הגידול קטן באופן ניכר, וניתוחו אז יכול היה להציל את יותרת המוח (ההיפוטלמוס) , לחסוך את הפגיעה ההיפותלמית ואף הסיכוי להישנות הניתוח - היה פוחת (פרוטוקול, עמ’ 88 ו-93).
פרופ’ הוכברג העריך, כי לתובע 50% נכות על פי סעיף 34(ה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). המומחה ציין, כי קיים סיכוי רב להישנות הגידול, ואז יגדל הנזק עוד יותר, במיוחד בתחום הראייה.
48. מטעם הנתבעות, הוגשה חוות דעתו של פרופ’ צ’ צדיק , מומחה לאנדוקרינולוגיה של ילדים, מנהל היחידה האנדוקרינית ילדים בביה"ח קפלן ברחובות, פרופסור חבר בביה"ס לרפואה של אוניברסיטה העברית בירושלים והממונה מטעם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל על בחינות ההתמחות באנדוקרינולוגיה ילדים.
פרופ’ צדיק אינו חולק במישור העובדתי על חוות דעתו של פרופ’ הוכברג, כי אם בפרשנות העובדות. פרופ’ צדיק מסכים, שהפוליאוריה, כתופעה המעידה על בעיה הורמונלית, וכאבי ראש - שניהם יחד וכל אחד לחוד - אכן יכולים להעיד על התפתחות קרניופרינגיומה (הגידול). אולם, לדעתו, יש לראות תופעות אלו על הרקע הנסיבתי בו הן הופיעו במקרה הספציפי. לטענתו של פרופ’ צדיק, פוליאוריה אינה תופעה מינורית וחולפת. לאור העובדה כי התובע לא התלונן בביקורים נוספים על התופעה, אין מדובר בפוליאוריה כלל.
לגבי כאבי הראש, טוען פרופ’ צדיק, כי בהתחשב ברקע המשפחתי של התובע, הכולל תופעות של מגרנה של האם והסבתא, ולאור העובדה כי כאבי הראש הופיעו תמיד, עד לשנת 1999, על רקע של מחלות בדרכי הנשימה העליונות, נהגו הרופאים - הן רופאי הילדים והן נוירולוג בית החולים - כשורה, בטיפולם בתובע. לטענתו של פרופ’ צדיק, ללא סימנים נוירולוגיים, סימנים מצד מערכת העצבים או סימנים בקרקעית העין, אין סיבה להמשך הבירור.
בעדותו בבית המשפט, חזר פרופ’ צדיק על דבריו, וטען כי אין זה סביר שבמקרים בהם סובל ילד מפוליאוריה ומכאבי ראש המאפיינים גידול, לא יפנו החולה והוריו בתלונות חוזרות וספציפיות לרופאים (עמ’ 740;749-746;757 לפרוטוקול).
גם לעניין הנזק, מסכים פרופ’ צדיק עקרונית עם פרופ’ הוכברג, וטוען כי מדובר בגידול איטי ביותר. הוא אף מוסיף, כי הגידול יכול להיות "רדום" במשך שנים רבות, ללא כל שינוי. אולם, בהעדר מידע מספק המאפשר מעקב אפקטיבי יותר של התפתחות הגידול, לא ניתן לדעת מה הייתה ההתפתחות במקרה של התובע. עם זאת, לטענתו של פרופ’ צדיק, העדר ממצאים בקרקעית העיניים של התובע, מעידה כי לא הייתה התקדמות משמעותית בגודל הגידול, ולכן סביר להניח כי תוצאות הניתוח היו דומות גם לו היה התובע מנותח בשנת 1999. יתרה מזאת, על אף שבעדותו הסכים פרופ’ צדיק עקרונית כי ככל שהגידול גדול יותר כך נזקו גדול יותר ואף סיכויי החזרה גדולים יותר (עמ’ 721;725 לפרוטוקול), הרי שלטענתו, אין המצב כך בכל המקרים, שכן משתנים שונים, כגון: מיקום הגידול, יכולת החדירה של הגידול לאזורי המוח השונים ומידת ההידבקות, כל אלו משפיעים אף הם במידה רבה על הנזק.
פרופ’ צדיק העריך את נכותו של התובע ב-30%, וקבע כי מצבו אינו מגביל אותו בחיי היומיום.
נוירולוגיה
49. חוות דעתו של ד"ר י’ ורדי, מומחה לנוירולוגיה, מנהל מחלקה בבית החולים שערי צדק, הוגשה מטעם התובעים.
מקריאה של חוות הדעת, ניכר כי החלק העובדתי עליו נסמכה חוות דעתו של ד"ר ורדי ניזון במידה ניכרת מדברי התובע והוריו, והוא אף אישר זאת בעדותו (ראה: פרוטוקול, עמ’ 111).
בחוות דעתו, מצטרף ד"ר ורדי למומחי התובעים האחרים וקובע כי לאחר שנשלל מקור כלייתי או אורולוגי לתופעת הפוליאוריה משנת 1994, היה על רופאי הילדים לערוך בירור מקיף של התופעה. הזמת בירור זה - כולל פן מעבדתי אנדוקריני - הינה, לדעתו של ד"ר ורדי, בלתי סבירה, וזאת, לאור ספרות רפואית רבת שנים המצביעה, לטענתו, על קשר בין נזק מוחי הנגרם כתוצאה מקרניופרינגיומה לבין תופעת הפוליאוריה (ראה גם עדותו של ד"ר ורדי בעמ’ 121 לפרוטוקול). ד"ר ורדי אף ציין בעדותו, כי יכול להיווצר מצב, בו דווקא היחלשותה של תופעת הפוליאוריה ואף היעלמותה, עלולים להצביע דווקא על התפתחות הגידול, ועל כן ראוי לברר כבר את התלונה הראשונית במלוא החומרה (עמ’ 120-118, שם). בדומה למומחי התובעים האחרים, בתחומים השונים, ד"ר ורדי טוען גם הוא, כי "רגישות רפואית" ראויה, צריכה הייתה לקדם את הקשר שבין הפוליאוריה לבין כאבי הראש עוד בשנת 1995. לעניין כאבי הראש, טוען ד"ר ורדי, כי לאור הקשר המוזכר בספרות הרפואית בין גידולי מוח לכאבי ראש, היה על הרופאים שטיפלו בתובע - בקופת החולים ובבית החולים כאחד - לפתוח בחקירה דיאגנוסטית מקיפה של כאבי הראש, הכוללת סריקה ממוחשבת, בכל מקרה של ספק לסיבתם, ובמיוחד על רקע שלילת גורמים אחרים (כגון: שלילת סינוסיטיס כגורם, על רקע תקינות צילום הסינוסים במקרה בו עסקינן; ראה: עמ’ 148-146 לפרוטוקול).
בסיכום לחוות דעתו, כתב ד"ר ורדי כי המהלך והמעקב הרפואי במקרה זה לקה באי סבירות רפואית, שהובילה לאבחנה מושהית וגרמה לתובע לנזק מוחי בלתי הפיך.
ד"ר ורדי העריך את נכותו הנוירולוגית של התובע בשיעור של 40%, וזאת לפי סעיף 29(11) מותאם לתקנה 33 לתקנות המל"ל.
50. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של פרופ’ א’ שטיינברג, מומחה לרפואת ילדים ולנוירולוגיה של הילד, מבית החולים שערי צדק, בירושלים.
חוות דעתו של פרופ’ שטיינברג התייחסה במוצהר אך ורק לטיפול שהוענק לתובע על ידי רופאי בית החולים הדסה (שכן, במקורה, הוגשה חוות הדעת מטעם עו"ד עוזיאל, ב"כ הדסה). ואולם, מדבריו ניתן להסיק גם לגבי אחריות רופאי קופת החולים.
בחוות הדעת קבע פרופ’ שטיינברג כי במערכת שיקול הדעת האבחוני של כאבי ראש, הנמשכים שישה חודשים ומעלה, ללא ממצאים נוירולוגיים חריגים וללא נתונים אחרים המחשידים לתהליך תופס מקום תוך גולגלתי, מקובל על דעת כל החוקרים כי אין כל הצדקה לבצע הדמיה מוחית. על כן, לאור הנתונים שהוצגו בפני רופאי המיון בבית החולים הדסה, סבור פרופ’ שטיינברג כי רופאי המיון נהגו כשורה, על סמך הידע שהיה בידיהם.
עוד מוסיף פרופ’ שטיינברג וטוען, כי במערכת השיקולים הרפואית יש לכלול גם את השכיחות היחסית של המחלה. לטענתו של פרופ’ שטיינברג, המבוססת על ספרות מקצועית, השכיחות של קרניופרינגיומה בילדים מתחת לגיל 15 היא כ-10% מכלל הגידולים המוחיים, כאשר סך הגידולים המוחיים בילדים הוא 5- 2 לכל 100,000 ילדים. לעומת זאת, השכיחות של מיגרנה בילדים מתחת לגיל 15, היא 5% - 4% מכלל הילדים. על כן, לדעתו של פרופ’ שטיינברג, לא התרשלו רופאי המיון, וככל הנראה גם רופאי הילדים, בכך שאיבחנו את כאבי הראש של התובע כמגרנה, זאת במיוחד על רקע הסיפור המשפחתי, ולאור העובדה כי התובע לא סבל מפגיעה בהורמון הגדילה, המאפיינת גידולים הפוגעים במערכת האנדוקרינית.
לעניין הקשר הסיבתי, טען פרופ’ שטיינברג כי התוצאות לטווח ארוך כמעט ואינן מושפעות מעיתוי האבחנה של גידול מסוג זה, אלא אם כן היא נעשתה בשלב מוקדם מאוד.
בחוות דעתו המשלימה, שהוגשה ביום 1.12.02, קבע פרופ’ שטיינברג, לאחר שנעזר בחוות דעת ניורו-פסיכולוגית שערך ד"ר ז’ זלוטוגורסקי, כי לתובע 20% נכות נוירו-קוגניטיבית, על פי סעיף 34(ג) לתקנות המל"ל.
כירורגיה ונוירו כירורגיה
51. מטעם התובעים הוגשה בתחום הכירורגיה חוות דעתו של ד"ר נ’ הדס, מומחה לכירורגיה כללית ורפואה דחופה מהמרכז הרפואי "אסף הרופא", ומלמד סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב (עמ’ 373 לפרוטוקול).
בחוות דעתו מיום 5.10.00 קבע ד"ר הדס כי רופאי הנתבעת 1 התרשלו, כיוון שלא איבחנו במועד מוקדם יותר את הגידול בראשו של התובע. מסיבה זו או אחרת, נשמטה מחוות דעתו של ד"ר הדס הרישום אודות הפוליאוריה, והוא מכה על חטא שלא ראה נתון זה ( עמ’ 386, שורה 11 לפרוטוקול), אך, מכל מקום, העיד כי אינו בקיא באספקטים השונים והאנדוקריניים של הפוליאוריה (עמ’ 375 לפרוטוקול). ד"ר הדס, קובע את אשר קובע בהתעלם מהפוליאוריה, ועל בסיס כאבי הראש בלבד.
מקריאת חוות הדעת עולה בבירור הזדהותו של ד"ר הדס עם התובע והוריו וכעסו הרב על הרופאים, אשר לדעתו, נהגו שלא כשורה עם התובע והוריו. נראה, כי בממצאיו ובמסקנותיו, מסתמך ד"ר הדס על דברי ההורים, במידה רבה, ולאורם העריך את החומר הרפואי שהונח בפניו והסיק את מסקנותיו המקצועיות.
עדותו של ד"ר הדס מאששת את הרושם העולה מחוות דעתו. בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעת 1, ציין ד"ר הדס שוב ושוב ובמפורש, כי הסתמך על דברי המשפחה ובמיוחד אם התובע, בכתיבת חוות הדעת, בכלל, ובקביעת הממצאים העומדים בבסיס מסקנותיו, בפרט. למעשה, מעיון בחוות הדעת של ד"ר הדס, על רקע עדותו, עולה, כי טענותיו של ד"ר הדס כנגד רופאי קופת החולים, מבוססות באופן מוחלט על תיאור עובדות המקרה מפי המשפחה. כך העיד ד"ר הדס (עמ’ 342, שורה 20 - עמ’ 343, שורה 4 לפרוטוקול) :
158. לסיכום, נכותו הרפואית של התובע הינה כדלקמן:
א. אינדוקטרינית 30%;
ב. נוירולוגית 40%;
ג. עיניים 40%;
ד. פסיכיאטרית 50%.
159. על פי תקנה 12(ב) לתקנות המל"ל, הנכות הרפואית המשוקללת של התובע הינה 87.4%.
הנזק
אבדן כושר השתכרות
160. לטענת התובעים, במצבו, התובע אינו מסוגל לבצע כל עבודה. אף אם היה מסוגל לבצע עבודה כלשהיא, טוענים התובעים כי הוא לא ימצא מי שיעסיקו. על כן, מבקשים התובעים לראות בנכותו התפקודית של התובע נכות של 100% ולפסוק לתובע פיצוי מלא בגובה השכר הממוצע במשק מגיל 21 ועד לגיל הפרישה על פי חוק.
לעומתם, טוענים הנתבעים, כי למרות מורכבותה של הנכות, התובע - על אף מגבלותיו - בהחלט מסוגל להשתלב בשוק העבודה. הנתבעים תומכים טענותיהם בדברי פרופ’ שטיינברג, אשר קבע כי לתובע יש רמת אינטליגנציה תקינה, וכי הפגיעה בכושר הריכוז שלו אינה חמורה. עוד הוסיף פרופ’ שטיינברג כי התובע יכול לעבור הליך שיקומי, אשר יעזור לו להתגבר במידה רבה על מגבלותיו השונות. על כן, לדעתו של פרופ’ שטיינברג, יוכל התובע לעסוק בעבודות פקידות פשוטות, שאינן דורשות שעות עבודה ארוכות. הוא אף אמר, בתשובה לשאלה, כי יוכל לסמוך על התובע אם זה יהיה אחראי לחלוקת התרופות או חלוקת התיקים במחלקתו.
למסקנה זו הצטרף ד"ר ליטמן, אשר קבע אף הוא כי התובע יוכל לבצע עבודות פקידות פשוטות. הוא אף סבר כי התובע יוכל להתגייס לצה"ל בתפקיד עורפי (לא הומצא לי נתון מוסכם בנקודה זו). על כן, טוענים הנתבעים, כי יש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור של 25% מהשכר הממוצע במשק בלבד.
161. ככלל, הנכות התפקודית ואובדן כושר העבודה אינם זהים בהכרח לדרגת הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחים הרפואיים. זאת משום, שהאחרונה מבטאת ממצאים רפואיים, כשהם מתורגמים לאחוזים, בעוד שדרגת הנכות התפקודית ואובדן כושר העבודה, מגלמים גם את מידת הפגיעה בתפקוד, הנובעת מן הנכות הרפואית ואת השפעת הפגיעה בתפקוד במישור התעסוקתי.
עם זאת, לא אחת משמשת דרגת הנכות הרפואית כמדד סביר בהערכת הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות שנגרם לנפגע. כך, במיוחד, לגבי קטינים שכושר השתכרותם טרם גובש (ע"א 311/85 אפראימוב נ’ גבאי, פ"ד מב(3) 191). כאשר הנפגע הינו קטין, על בית המשפט לשקול שני שיקולים מנוגדים: האחד הוא כושר ההסתגלות בו ניחן קטין, שטרם בחר מקצוע לעצמו; ומנגד, ההגבלה בקשת המקצועות שהקטין יוכל לבחור בהם (ע"א 746/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ’ זדה, פ"ד לט (1)19). מערך זה של אי ודאות, עשוי לגרור אחריו היזקקות לנכות הפיזית של הקטין בקביעת הפסד כושר ההשתכרות. יחד עם זאת, לא נמנעו בתי המשפט גם מסטיות מהנכות הרפואית מקום בו נתוני המקרה הספציפי, כגון: אופי נכויותיו של הקטין וחוות דעת הרפואיות, הצביעו על פער אפשרי בין הנכות הרפואית להשפעתה על אבדן ההשתכרות (ע"א 61/89 מדינת ישראל נ’ אייגר , פ"ד מה(1) 580).
162. מעדותו של התובע ואימו ומהראיות השונות שהובאו בפני, עולה כי התובע, על אף שאינו חף ממגבלות, מסוגל לתפקד ברמה סבירה ולנהל, פחות או יותר, חיים של נער נורמאלי לגילו. כך, על אף מגבלותיו, למד התובע עד לסיום לימודיו בכיתה רגילה, ללא כל סיוע מיוחד. אומנם, התובע לא היה מהראשונים בכיתה, ואין ספק כי חייו הלימודיים כמו גם הסוציאליים, נפגעו לאחר הניתוח, שכן נמנע ממנו להשתתף בחלק מפעילויות בית הספר. אולם, מעדותו של התובע ואמו עולה, כי התובע מצליח לשמור על שגרת חיים ולימודים סבירה. דומני כי הצלחה זו מעידה במידה רבה על יכולת ההשתכרות של התובע בעתיד, ותומכת יותר בטענות הנתבעים מטענותיהם הקיצוניות של התובעים.
עם זאת, אין כל חולק כי התובע סובל מנכות מורכבת, אשר סביר כי פניה השונים, הכוללים נכויות פסיכיאטריות ונירולוגיות כמו גם נכויות פיסיות יותר ובהן ליקוי בראייה, ימנעו מהתובע לעסוק בעבודות רבות ויחבלו ביכולת השתכרותו בעתיד.
לאור עדויותיהם השונות של המומחים והראיות שהובאו בפני, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, ולאור הפסיקה, מצאתי לנכון לקבוע כי שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע הוא 50%.
בסיס החישוב הינו השכר הממוצע במשק, העומד היום על סך של 7,208 ₪ (ראה: ירחון חשב, יולי 2005, עמ’ 69). את הפיצוי בגין ראש נזק זה של אובדן כושר השתכרות יש לערוך מגיל 21 (מועד משוער לסיום השירות הצבאי) ועד לגיל 67 (המועד לסיום העבודה על פי חוק גיל פרישה, התשס"ג - 2004 אשר בסעיפים 3 ו-4 שבו נקבע גיל הפרישה וחובת הפרישה, לגיל 67 לגבר. חוק זה נכנס לתוקפו ביום 1.4.04 - סעיף 32 לחוק הנ"ל - ואין כל ספק כי הוא יחול על התובע).
החישוב של 50% אובדן כושר עבודה לתקופה האמורה הוא סך של 1,016,345 ₪.
הפסד כלכלה בתקופת השירות הצבאי
163. בע"א 357/80 נעים נ’ ברדה (פ"ד לו(3), 762,עמ’ 788, בין האותיות א – ג) קבע השופט – כתוארו אז – א’ ברק כי ניזוק אשר לא יכול היה להתגייס לצה"ל בשל נכותו, זכאי לפיצוי עבור המזון, הדיור והביגוד אותם עשוי היה לקבל מהצבא לוּ היה מתגייס ככל בני גילו. השופט ברק העריך פיצוי זה בשיעור של 70% מהשכר הממוצע במשק. קביעה זו של סכום ההפסד של התובע הנה בעקבות פסק דינו של השופט בייסקי, בשבתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בת.א. (ת"א)1974/72 גרשוני נ’ בן שחר, פסמ"ח תשל"ה (2), 472). וראה לעניין זה גם: ד’ קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה חמישית, תשס"ג), בעמ’ 485).
כפי שאמרתי במקום אחר (ת"א 1738/98 בטיש נ’ שריקי תק-מח 2004(4) 1744),
לכשעצמי, יש לי ספק רב אם השווי הכלכלי של המזון, הדיור והביגוד שנותן הצבא שווה ל-70% מהממוצע במשק, שהוא כיום 4,969 ₪. אך מאחר והדבר נפסק על-ידי בית המשפט העליון, על בית המשפט המחוזי ללכת בדרך זו. ייתכן וראוי, כי בית המשפט העליון יבדוק פעם נוספת, על בסיס נתונים כלכליים מדויקים, את השווי של החיסכון הנגרם למי שנמצא בצבא מבחינת המזון, הדיור והביגוד.
164. כאשר נכותו של התובע אינה מלאה ונקבע כי הוא מסוגל להשתכר בנכותו, אך הוא אינו משרת בצה"ל, לכאורה, יכול התובע בתקופה זו לעבוד ולקבל שכר, אותו לא יכול היה להשתכר אלמלא נפגע. על כן, יש להפחית מהסכום שהפסיד בכך שלא קיבל מצה"ל דיור, ביגוד ומזון (שערכם הוא – לפי הלכת נעים הנ"ל - 70% מהשכר הממוצע במשק) את סכום הכנסותיו, בפועל או בכוח (ע"א 5826/90 בן סטילוגלו נ’ שמש, תק- על 94(2) 2674, פיסקה 6; ע"א 1643/01 לוי נ’ גברי , תק-על 2004(3), 2351 ,עמ’ 2356;קציר בעמ’ 487).
כיוון שהעמדנו את אבדן כושר ההשתכרות של התובע על 50% מהשכר הממוצע במשק, על הנתבעות לשאת רק בהפרש שבין הוצאות המחיה הצפויות (70% מהשכר הממוצע) למשכורת הצפויה (50% מהשכר הממוצע) ששיעורו 20% מהשכר הממוצע במשק.
165. התובע כיום, הינו כבן 19 שנה. על כן, יש לחלק את תקופת ההפסד לשניים: מיום שמלאו לתובע 18 שנה ועד ליום מתן פסק הדין בצירוף ריבית כחוק, ומיום מתן פסק הדין ועד שימלאו לו 21 שנה, מהוון.
סך שני הסכומים הנ"ל מגיע לסך של 50,793 ₪ .
עזרת הזולת
166. לטענת התובעים, ככל שמצבו של התובע החמיר לפני הניתוח הוא נזקק לסיעוד מוגבר יותר של הוריו, והניתוח הפך אותו לתלוי בהם באופן מלא. על כן, לטענת התובעים, יש לפסוק להורי התובע סך של 1,000 ₪ לחודש מיום 1.5.98 ועד ליום הניתוח, ואילו סך של 7,000 ₪ לחודש מיום הניתוח ועד ליום פסק הדין. כמו כן טוענים התובעים כי התובע אינו מסוגל לבצע עבודות משק בית, לא יהיה מסוגל לבצע קניות, לנהוג או להשתמש בתחבורה הציבורית, וסביר כי עם התבגרותו יגדלו צרכיו באופן משמעותי. על כן, לטענת ב"כ התובעים, יש לפסוק לתובע סך של 7,000 ₪ לחודש , לכל הפחות, עד תום תוחלת חייו, כממוצע נאות של העזרה לה יזדקק.
לטענת הנתבעים, התובע אינו מוגבל בתפקודו היומיומי ואינו נזקק לעזרת הזולת, לא כיום ולא בעתיד.
167. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי שנית בראיות העומדות בפני, מצאתי כי טענותיהם של התובעים בראש נזק זה, אינן תואמות את המציאות, וטוב היה לוּ לא היתה טענה זו עולה במסגרת הסיכומים בהיקף ובסכומים בהם עלתה. על כן, יש להיענות רק לחלק קטן מדרישותיהם של התובעים לפיצוי בראש נזק זה. מעיון בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו על ידי התובעים והנתבעות כאחד, לא מצאתי כל ראיה כי לתובע קשיים תפקודיים, המפריעים לו או העלולים להפריע לו בחיי היומיום בצורה משמעותית. פרופ’ צדיק אף העיד במפורש, כי הנכות אותה קבע לתובע מתייחסת לקשיי התעסוקה בעתיד בלבד וכי אין כל פגיעה בחיי התובע כיום (פרוטוקול, עמ’ 719). כמו כן, מעדויות התובע ואימו עולה כי לאחר תקופת ההחלמה הראשונית, שארכה כשלושה חודשים בהם היה התובע מאושפז באופן חלקי בית החולים אלי"ן, שבו התובע ומשפחתו, גם אם לא באופן מלא, לשגרת חיים רגילה.
אומנם, אימו של התובע פוטרה מעבודתה סמוך לאחר הניתוח, אולם מעדותו של מעבידה, מר ד’ חוברה, עולה כי הניתוח לא היה הסיבה לפיטוריה של האם, ואך השהה החלטה שנתקבלה קודם לכן (פרוטוקול, עמ’ 764).
יתרה מזאת, מעדויות התובע ואימו, עולה כי העזרה אותה מגישה האם לתובע דומה מאוד לעזרה אותה היא מגישה לאחיותיו, ואף שאולי תרם הניתוח להגברת נטייתה הטבעית של האם לטפל בבנה, הרי שטיפול זה אינו חורג מגדר המקובל (ראה פרוטוקול, עמ’ 252-247; 278-276; 286-283; והשווה: ע"א 2115/93 בורקוב נ’ מוריה, תק-על 95(1) 539; ע"א 663/84 עטיה נ’ עטיה פ"ד מד (3) 720, 730).
בדומה, לא מצאתי כל ראיה כי בתקופה שקדמה לניתוח, נזקק התובע לסיעוד מגובר של הוריו. מעדות התובע ואימו עולה, כי אמנם סבל התובע מכאבי ראש אשר הקשו על חייו, אולם הטיפול אותו העניקה לו אימו באותה התקופה, גם הוא אינו חורג מהסעד הרגיל אותו מקדישה אם לבנה.
היוצאת מן הכלל, היא התקופה שמייד לאחר הניתוח. על אף שהתובעים לא הגישו כל ראיה גם לגבי תקופה זו, נכון אני להניח כי באותה התקופה נאלצו הוריו של התובע להיות לצידו ללא הרף ולסעוד אותו במידה העולה על הצפוי בין בני משפחה. אשר על כן, מצאתי לנכון לפסוק סך גלובלי של 20,000 ₪ עבור העזרה שניתנה לתובע בתקופה שלאחר הניתוח.
168. עדות התובע ואימו וחוות דעת המומחים, כפי שפורטו לעיל, אינם עומדים בקנה אחד גם עם טענות התובעים לגבי העזרה לה יזדקק התובע בעתיד. כאמור, כבר היום מצליח התובע לתפקד בצורה סבירה לנער בן גילו. הוא לומד בבית הספר, נוסע בתחבורה הציבורית, מסוגל להכין לעצמו ארוחה קלה ולהדיח את כלי האוכל. התנהגות זו עולה בקנה אחד עם דבריהם של המומחים, הסוברים, כאמור לעיל, כי התובע מסוגל בהחלט לתפקד באורח עצמאי וכי מצבו העתידי עשוי להשתפר בעזרת שיקום מתאים.
עם זאת, אין להכחיש כי בשל נכותו סובל התובע מחסרים הורמונאליים, הגורמים לקשיים בפעילות פיזית, ומעייפות מוגברת. כמו כן, על אף השיפור הצפוי, סביר כי מגבלותיו הגופניות ילכו ויחמירו עם התבגרותו של התובע, שכן נטייתו להשמנה נובעת, ככל הנראה, מבעיה אינדוקטרינית, שנגרמה עקב הניתוח להסרת הגידול. בשל כך, סביר כי התובע יזדקק לעזרה בביצוע עבודות משק הבית הקשות ולעזרה רבה יותר עם הגעתו לגיל מבוגר.
כיוון שהצדדים נמנעו, משיקוליהם, מלהביא ראיות לעלות עזרה רגילה, להבדיל מסיעודית, בעבודות משק הבית, מצאתי לנכון, לפסוק לתובע סך גלובלי של 1,000 ₪ לחודש עבור עזרה בעבודות הבית הקשות מיום צאתו את הבית בגיל 21 ועד לגיל 68, סה"כ מהוון בהיוון כפול 267,805 ₪, וסך של 1500 ₪ לחודש מגיל 68 ועד תום תוחלת חייו, כאשר סכום זה מהוון הינו 37,927 ₪.
סך כל הסכום בגין עזרה לזולת הוא 325,732 ₪ .
ניידות
169. לטענת התובעים, התובע סובל מקשיי הליכה ומכאבים ברגליו, במיוחד בזמן מאמץ. לטענת פרופ’ הוכברג, אשר נתמכה בעדותו של פרופ’ שטיינברג, מקורם של כאבים אלו בהשמנת יתר, הנגרמת לעיתים תדירות, כתוצאה מפגיעה בהיפופיזה (פרוטוקול, עמ’ 96; עמ’ 775). אומנם בעדותו אמר התובע כי הוא מצליח ללכת למרחקים קצרים, ואף סיפר כי כחלק מאימוני הכושר הוא משתמש במסלול הליכה. אולם, התרשמתי כי הכאבים ברגליו של התובע אכן מגבילים את ניידותו, גם אם לא במידה רבה, וכי הוא נזקק לשימוש בתחבורה יותר מאדם רגיל.
בעדותה טענה האם, כי בשל קשיי ההליכה היא נאלצת להסיע את התובע אל תחנת האוטובוס המרוחקת מביתם מידי בוקר, כי היא מרבה להגיע לבית ספרו של התובע כדי לקחתו הביתה בשל עייפותו וכי תדיר היא נאלצת לנסוע בערבים עם בנותיה, בכדי השיב את התובע מבית סבתו, אשר בשל קרבתו לבית הספר משמש את התובע, המתעייף בקלות, כמקום למנוחה. לאור דברים אלו ביקשו התובעים החזרים עבור נסיעות בעבר בסך של 1000 ₪ לחודש ועבור נסיעות לעתיד בסך של 3,000 ₪ לחודש.
דברי האם אינם עולים בקנה אחד עם הכרזתה, כי למשפחה רכב אחד, הנמצא, רוב הזמן, בשימוש אבי המשפחה. אין חולק כי אבי התובע עובד באופן מלא ואין באפשרותו להיות זמין לצרכי התובע או להעמיד את הרכב לרשות האם. על כן, איני מבין כיצד יכולה האם לעשות שימוש כה רב ברכב לצורכי התובע, כנטען על ידה.
יתרה מזאת, כאמור לעיל, התובע ואימו העידו, כי התובע נוסע מידי יום בתחבורה הציבורית לבית הספר וחזרה. גם אם נניח לטובתו, כי הוריו מסייעים לו בחלק מן הדרך, הרי שגם הנסיעה החלקית, מוכיחה שהתובע יכול להשתמש בתחבורה הציבורית לצרכיו ואינו זקוק לנהג צמוד.
170. לאור האמור, איני סבור כי יש ממש בטענותיהם של התובעים כי התובע זקוק לנהג צמוד או לשימוש צמוד בשירותי המוניות לשם ניידותו היומיומית.
עם זאת, בחוות דעתו ובעדותו, סבר ד"ר רוזנמן כי בשל קשיי הראיה מהם הוא סובל, לא יוכל התובע לקבל רשיון נהיגה, ולכן אין זה סביר כי התובע ירכוש רכב בבגרותו, כטענת הנתבעים בסיכומים, וסביר כי יזדקק לשירותי התחבורה הציבורית וחברות המוניות במידה מוגברת.
על כן, מתוך שקלול כל הגורמים האמורים, תוך שאני מנכה מסכום הפיצויים את עלות הניידות בה היה נושא התובע ממילא, ככל אדם מן הישוב (ראה: קציר, שם, בעמ’ 762; ע"א 61/89 מדינת ישראל נ’ אייגר, פ"ד מה(1) 580, 595; ע"א 3076/98 הפניקס הישראלי נ’ סמחי, תק - על 99(3) 477), ראיתי לנכון לפסוק עבור ניידות לעתיד סך של 500 ₪ לחודש עד תום תוחלת חייו. סה"כ 169,103 ₪.
171. בנוסף אני רואה לנכון לפסוק להורי התובע סך של 300 ₪ לחודש מיום הניתוח ועד ליום מתן פסק הדין, לאור ההנחה הסבירה כי סמוך לאחר הניתוח, נגרמו להורי התובע הוצאות נסיעה החורגות מהמקובל והרגיל. סה"כ 17,119 ₪ .
סך כל הסכומים בגין פריט הניידות, לכל התובעים, הוא 186,222 ₪.
הוצאות רפואיות
172. על- פי הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן: "החוק") חייבת קופת החולים, בה חבר התובע, לשאת בעלויות טיפולים רפואיים הכלולים בסל הבריאות והיא זכאית לחזור אל הנתבעת לשם שיפוי הסכומים שהוצאו על ידה (סעיף 3 וסעיף 22 לחוק). בע"א 6881/95,5557/95 סהר חברה לביטוח נ’ אלחדד פ"ד נא(2) 724, נקבע כי לאור החוק, אין הניזוק זכאי לפיצוי המזיק עבור טיפולים רפואיים, אם טיפולים אלה ניתנים לו חינם על ידי קופת החולים בה הוא חבר. התובעים לא הביאו בפני כל ראייה, מלבד תצהירה הלקוני של אם התובע, כי הוצאותיו הרפואיות של התובע לא כוסו במלואן על ידי קופת החולים, או כי אם יחזור הגידול, חו"ח, ייאלץ התובע לשלם בעבורו. ואולם, אין חולק כי בשל נכותו זקוק התובע לתרופות כרוניות ולטיפולים רפואיים רבים, כמו כן, מדברי המומחים עולה כי לאור שארית הגידול שנותרה במוחו ייאלץ התובע לעבוד בדיקות תקופתיות. בעלות טיפולים ובדיקות אלו, ייאלץ התובע , ככל מבוטח, להשתתף, גם אם במידה מעטה ביחס.
יתרה מזאת, אומנם לתצהיר האם לא צורפו כל ראיות התומכות על הוצאות המפורטות בו, אולם, ניתן להניח כי התובע אכן נזקק לאביזרים משלימים, כגון: נעליים אורטופדיות, כרית אורטופדית ולמנוי למכון כושר, לשם השמירה על בריאותו.
אשר על כן, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך 50,000 ₪ עבור השתתפות בהוצאות הרפואיות שנגרמו לו בשל נכותו.
אבדן הסיכוי להינשא ולהקים משפחה
173. בסעיף 34 לסיכומיהם טענו התובעים כי הסיכוי שאישה סבירה תינשא לתובע "שואף לאפס", כהגדרתם, וכי הוא סובל מאין אונות לצמיתות.
ראשית אציין, כי איני שותף להערכתם הפסימית של התובעים את סיכויי התובע להינשא. בכל חוות הדעת שהוגשו, מתואר התובע כנער נעים ונורמטיבי, על אף נכויותיו, וכך אף התרשמתי מעדותו בפניי. כאן המקום לציין כי על אף היות התובע בן 17 שנים בזמן מתן העדות בבית המשפט, לא נשאלו התובע ואימו בנושא זה כלל.
שנית, אבדן הסיכוי להינשא ולהקים משפחה, אינו ראש נזק עצמאי המצוי בגדרי הנזק הממוני. מקומו של נזק זה, בהנחה ואכן קיים, במסגרת הפיצוי עבור כאב וסבל, בו אדון להלן (ראה: קציר עמ’ 950-949).
174. הטענה כי התובע סובל מאין אונות, נזכרה לראשונה בעדותו של פרופ’ רפופורט, המומחה לנוירוכירורגיה, מיום 30.9.03, ומקורה, ככל הנראה, באחת התרופות הניתנות לתובע כתחליף להורמונים שיצורם נפגע כתוצאה מהניתוח. משנשאל בנושא, אמר פרופ’ רפופורט, כי למיטב ידיעתו בהעדר הורמון הטסטוסטרון עלול התובע לסבול מאי אונות, אך הדגיש כי אין נושא ההורמונים בתחום מומחיותו (פרוטוקול, עמ’ 875-871). כמו כן, לשאלתה של עו"ד ניסני, ב"כ הנתבעת 1, אמר המומחה, כי הפגיעה בייצור ההורמונים נובעת מהרחקת הגידול (עמ’ 876).
175. מקריאת חוות הדעת עולה בברור, כי הנושא ההורמונאלי, אכן אינו בתחום מומחיותו של פרופ’ רפופורט, נוירולוג, אלא בתחום האנדוקרינולוגיה, אשר להערכתו הובאו המומחים, פרופ’ הוכברג ופרופ’ צדיק. מסיבותיו שלו, נמנע ב"כ התובעים מלחקור את המומחים לאנדוקרינולוגיה בנושא זה. על כן, ובהעדר כל ראיה אחרת לנכותו הנטענת של התובע, אין לי אלא לדחות את טענות התובעים בראש נזק זה (והשווה לעניין זה את פסק דיני בעניין טענות דומות כאשר הרשלנות הרפואית היתה בתסביב האשך, ושם דחיתי את התביעה בראש נזק זה בשל העדר ראיות; ראה: ת.א. 1335/98 פלוני נ’ מדינת ישראל משרד הבריאות . אעיר כי בפרשה זו ייצג את התובע עו"ד גבעון, המייצג גם את התובע שבפניי, ועל כן ידע הוא מראש כי אם לא יביא ראיה בתחום זה, כי אז לא ייזכה מרשו לפיצוי בראש נזק זה).
למעלה מן הצורך אזכיר, כי מומחי התובעים והנתבעות כאחד קבעו כי הפגיעה ההורמונאלית אינה תוצאה של האיחור באבחון אלא של הניתוח בלבד.
כאב וסבל ונזק לא ממוני
176. לטענת התובעים לאור הסבל היומיומי בו שרוי התובע, ואשר צפוי כי יימשך לאורך כל תוחלת חייו הארוכה, יש לפסוק לתובע סך של 2,000,000 ₪. בנוסף, לטענת התובעים יש לפסוק לתובע סך של 500,000 ₪ עבור הסבל בו היה נתון בתקופה בשנים שטרם לניתוח.
לטענת הנתבעים יש לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 100,000 ₪ בלבד.
177. כאמור לעיל, מעדותו של התובע בפני, עלה כי על אף מגבלותיו, מנסה התובע, ובמידה רבה אף מצליח, לנהל חיי שגרה סבירים. עם זאת, מעדותו ומעדות אימו עולה כי חיי החברה של התובע נפגעו במידה ניכרת מאז הניתוח וכי השתתפותו בפעילויות מסוימות, כגון: טיולים - מוגבלת. כן נכון אני להניח, כי מגבלותיו של התובע עלולים לפגוע בחיי החברתיים לעתיד, ואף, במידת מה, בסיכוייו להינשא. גם תלותו של התובע בתרופות ובטיפולים וחרב שובו של הגידול המתהפכת תמיד מעל ראשו, גורמים לו בוודאי סבל ופוגעים באיכות חייו. על כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה ועיינתי בפסקי הדין שצורפו לסיכומיהם, ולאור הראיות שהובאו בפניי, מצאתי לנכון לפסוק לתובע סך של 500,000 ₪ בשל כאב וסבל וכל יתר הנזקים הבלתי ממוניים, כולל: נזקים חברתיים ואף הקושי בסיכוייו להינשא בעתיד.
הפסדי ההורים - כאב וסבל
178. על אף שללא ספק סבלו הורי התובע סבל רב כתוצאה ממחלתו של בנם, הרי שלא הובאה כל ראיה לגבי שיעור הנזק הנטען או כי נזק זה הנו נזק נפשי בר פיצוי, כאמור בהלכה שנקבעה בע"א 80/88 אלסוחה נ’ עזבון דויד דהאן ז"ל, פ"ד מד(397 (3 ; ראה גם: ע"א 7836/95 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ’ עזבון המנוחה קרן און, פ"ד נב (3) 199.
אשר על כן יש לדחות את תביעתם של הורי התובע בראש נזק זה.
הפסדי ההורים - אובדן כושר השתכרות
179. נדמה כי טענות התובעים בראשי נזק זה נטענו בשפה רפה, ובדין, שכן כאמור להלן, לא מצאתי מקום לקבלן.
כאמור לעיל, מעדותו של מעביד האם עולה, כי פיטוריה של האם מעבודה בה הועסקה, אירעו ללא כל קשר לניתוח או לתוצאותיו. לאחר שפוטרה, מצאה האם עבודה חלקית כמזכירה במשרד מהנדסים, בה היא מועסקת עד היום. טענת האם כי אין ביכולתה לעבוד במשרה מלאה בשל נכותו של התובע, עומדת בניגוד לעדות התובע ולעדותה היא. מעדותם של התובע ואימו עולה, כי התובע מסיים את לימודו לכל המוקדם בשעה 14:00 וכי הנסיעה מבית הספר לביתו עורכת כשעה לכל הפחות. כמו כן, מעדותם עולה, כי התובע מסוגל בהחלט לחמם לו את ארוחת הצהריים ולדאוג לצרכיו במשך הזמן הקצר עד לשובה האפשרי של אימו מהעבודה. מועד זה, גם לו הייתה האם מועסקת במשרה מלאה, אינו מאוחר לשעות אחר הצהריים המוקדמות.
אשר על כן, לא מצאתי כי נכותו של התובע גרעה מיכולת ההשתכרות של הוריו.
180. להלן ריכוז סכומי הנזק שנגרם לתובע:
א. אובדן כושר השתכרות 1,016,345 ₪
ב. פיצוי עבור תקופת השירות 50,793 ₪
ג. עזרת הזולת 325,732 ₪
ד. ניידות 186,222 ₪
ה. הוצאות רפואיות 50,000 ₪
ו. נזק לא ממוני 500,000 ₪
סה"כ 2,129,092 ₪
ניכויים
181. לטענת הנתבעת 1 מסך הנזק יש לנכות שלושה; חלקה של הנתבעת 2, חלקם של התובעים בשל אשם תורם וניכוי רעיוני בגין תשלומי המל"ל.
שני הנושאים הראשונים נכללו במסגרת הפרקים הקודמים ולא אחזור על כך עתה. כל שנותר לדון בו הוא ניכויי המל"ל.
ניכויי המל"ל
182. אין חולק כי התובע לא נמצא זכאי לגמלת ילד נכה מהמל"ל. אולם לטענת הנתבעת 1 יש לנכות מנזקי התובע סך רעיוני עבור גמלאות העשויות להיות משולמות לו בעתיד (עמ’ 45-44 לסיכומיה). על אף טענתה זו לא הביאה ב"כ הנתבעת 1 בפניי כל ראיה או חישוב אקטוארי היכולים להצביע על שיעורם המשוער של הקצבאות להם עשוי התובע להיות זכאי בעתיד, וב"כ התובעים בסיכומיהם אף לא הזכירו טענה זו ולוּ ברמז, ובסיכומי התשובה בחרו להגיב לסיכומי הנתבעת בנושאים אחרים ולא בנושא זה.
עם זאת, לאור נכותו הרפואית הניכרת של התובע ולאור קביעותיי לעיל, סביר להניח כי התובע אכן יהיה זכאי בבגרותו לקצבאות כלשהן.
לא זו אף זו, לאור הזמן הרב שחלף מאז הגשת התביעה ועד היום, בגר התובע והוא היום בגיר וזכאי לפנות בעצמו לביטוח הלאומי לשם מיצוי זכויותיו.
אשר על כן רואה אני לנכון לנכות מסך הנזק שנפסק סך של 200,000 ₪ אשר יופקדו בנאמנות המוסכמת על הצדדים, עד שיתבררו זכויות התובע. על התובע לדאוג למצות זכויותיו בביטוח הלאומי. עליו להגיש תוך זמן סביר את מכלול התביעות האפשריות למוסד לביטוח לאומי, ולנקוט כל הליך מקובל, כולל הגשת מסמכים והתייצבות לבדיקות ולישיבות, כדי שהתביעות תתקבלנה. בכל מקרה, על ב"כ התובעים ליתן דיווח בעניין זה לב"כ הנתבעת 1, על כל שלב ושלב, כולל משלוח העתקי התביעות והחומר המוגש למל"ל. כמו כן יגיש ב"כ התובעים לבית המשפט דיווח כל שלושה חודשים ביחס להתקדמות הטיפול, ובנוסף לכך דיווח מסכם עד יום 1.7.06 (בדרך זו הלכתי על פי אחת החלופות המובאת בספרו של קציר, שם, בעמ’ 1581).
סיכום חשבונאי
183. כאמור בפיסקה 180 לעיל, הסך הכולל של מלוא הנזק שנגרם לתובע, הוא 2,129,092 ₪.
184. לאור האמור בפיסקה 142 לעיל, אחריותן של הנתבעות (ביחד עם הרשלנות התורמת של התובעים) היא ל-40% מתוך כלל הנזק, דהיינו: 851,637 ₪.
185. לאור האמור בפיסקה 151 לעיל, בה נקבע שיעור האחריות של הנתבעות והרשלנות התורמת של התובעים, יש לחלק את סך 851,637 ₪, כדלקמן:
א. הנתבעת 1 חייבת לשלם 75%, דהיינו סך של 638,728 ₪.
ב. הנתבעת 2 חייבת לשלם 15% , דהיינו סך של 127,746 ₪.
ג. התובעים, עקב הרשלנות התורמת של 10%, לא יפוצו בסך 85,164 ₪.
186. ברם, נתבעת 2 שילמה לתובעים סך 250,000 ₪ (ראה פיסקאות 39-38 לעיל). סכום זה עולה על הסכום אשר חייבת נתבעת 2 לשלם על פי פסיקתי לעיל.
אין הוראה מפורשת בהסכם בין הצדדים, מה יקרה במקרה זה, אך ניתן ללמוד על הפתרון הראוי, בדרך היקש, מהוראות אחרות של ההסכם ביניהם.
הצדדים קבעו בסעיף 4.6 להסכמות ביניהם כי "אם ימצא כבוד בית המשפט כי אין קיימת חבות של נתבעת 2 הרי כי גם אז יופחתו מסך הפיצויים שישולמו לתובעים סך 250,000 ₪ ששולמו על ידי נתבעת 2" (הסעיף צוטט במלואו בפיסקה 39 לעיל). על פי סעיף זה של ההסכם בין הצדדים, אם הייתי פוסק שנתבעת 2 אינה אחראית כלל, כי אז היתה נתבעת 1 רשאית לנכות מסכום הפיצוי שהיא מחויבת בו על פי פסק הדין, את סך 250,000 ₪, שכבר קיבלו התובעים. ההיגיון הטמון בהסדר זה הוא שהתובעים לא יקבלו כפל פיצוי.
לטעמי, אותו היגיון צריך לחול גם אם פסקתי שנתבעת 2 אחראית באופן חלקי, וסכום הפיצוי אותו היא חייבת הוא פחות מ-250,000 ₪. נתבעת 1 זכאית, איפוא, לנכות מהסכום שחויבה בו, את ההפרש שבין 250,000 ₪ לבין הסכום שחויבה בו נתבעת 2, שהוא 127,746 ₪, דהיינו: 122,254 ₪.
לפיכך, התובעים לא יקבלו כפל פיצוי, ואילו נתבעת 1 תשלם לתובעים במקום את הסכום שפסקתי, שהוא: 638,728 ₪ , את הסך של 516,474 ₪ (לאחר הניכוי של 122,254 ₪, כמוסבר לעיל).
במילים אחרות, התובעים יקבלו את מלוא הפיצוי אשר פסקתי לזכותם, באופן הבא: סך כל הנזק בר הפיצוי הוא 851,637 ₪. מסכום זה יש להפחית את האשם התורם של התובעים בסך 85,164 ₪. לפיכך, זכאים התובעים לקבל סך של 766,473 ₪. מאחר וקיבלו כבר מנתבעת 2 סך של 250,000 ₪, חייבת נתבעת 1 לשלם להם את ההפרש שהוא 516,473 ₪ (בשל עיגולי הסכומים, נוצר פער, זניח של 1 ₪, בין שתי שיטות החישוב).
187. מתוך סך 516,474 ₪, שעל הנתבעת 1 לשלם, יש להפקיד, בנאמנות של שני עורכי הדין של התובעים ושל נתבעת 1, סך של 200,000 ₪, עד לתוצאות ההכרעה בתביעת התובע 1 למל"ל לצורך קבלת קיצבת נכות כללית, ויתר הקצבאות המגיעות לו (ראה פיסקה 182 לעיל). ההפרש בין הסכומים, שהוא הסך של 316,474 ₪, הוא הסכום שעל הנתבעת 1 לשלם לתובעים.
שכר טרחה והוצאות
188. תובע זכאי, בדרך כלל, לכיסוי מלוא הוצאותיו, אם אכן זכה בדינו. מאחר וקבעתי כי התובעים זכאים לשיעור 40% מן הנזק, על הנתבעת 1 לשלם לתובעים 40% מהוצאותיהם בפועל, שהינם: התשלום למומחים מטעם התובעים, הן עבור חוות הדעת והן עבור העדות, וכן עבור הוצאות העדים האחרים. לענין זה, ב"כ התובעים, עו"ד גבעון, ימציא לב"כ הנתבעת 1, עו"ד ניסני, את ריכוז ההוצאות, ויצרף לכך קבלות מתאימות, וזאת תוך 30 יום ממתן פסק הדין. עו"ד ניסני תגרום לכך כי - תוך 30 יום מקבלת המסמכים מעו"ד גבעון - הסכומים הללו ישולמו, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק, לכל תשלום ותשלום מהיום ששולם על ידי התובעים לאותם מומחים ועדים, ועד ליום התשלום בפועל.
189. בדרך כלל, זכאים התובעים לכך שייפסק לזכותם גם שכר טרחת עורך דין. בתביעות נזקי גוף, מקובל כי שכר טרחת עורך הדין הוא 20% מהסכום הנפסק לזכות התובע.
במקרה שלפנינו, ביקש עו"ד גבעון, כפל אחוז זה, בשל טענתו כי יש לפסוק לחובת נתבעת 1 הוצאות עונשיות, באופן שיכאיב גם לנתבעת 1 ולחברת הביטוח שלה, בשל טענתו כי מדובר בפיברוק תיק רפואי, עריכת שינויים ברשומות בדיעבד והעלמת דפים מהתיק הרפואי, הכל כלשונו של עו"ד גבעון בסעיף 38 לסיכומיו.
הגעתי למסקנה כי אכן צדק ב"כ התובע בדבר נזק ראייתי, אך לא היה בסיס לטענתו בדבר פיברוק תיק רפואי או שינויים ברשומות או העלמת דפים מהתיק הרפואי. סבור אני כי יש תוצאות להעלאת טענה כה חמורה כלפי גוף ציבורי, כאשר מתברר כי טענה זו אין לה בסיס.
משבחר עו"ד גבעון לקשור בין שכר טרחתו לבין טענותיו בדבר הפיברוקים והשינויים שנעשו, לטענתו, בתיק הרפואי, לכיוון של הכפלת שכר טרחתו, אם טענתו היתה מתקבלת, יש לנהוג מידה כנגד מידה (אם כי לא באופן מלא), כאשר טענתו זו נדחית.
מכאן, שבנסיבות הענין, ובשל הטעם המוסבר לעיל, הגעתי למסקנה כי בתיק זה שכר טרחתו של עו"ד גבעון יעמוד על שיעור של 15% (במקום 20%).
בטרם נעילה
190. כעולה מהניתוח המשפטי שבפסק דין זה, אם היינו נוהגים על פי כללי הראיות מקדמת דנא, והיינו מכריעים רק על פי מאזן ההסתברות, התוצאה היתה שהתביעה היתה נדחית, הן ביחס לרשלנות והן ביחס לקשר הסיבתי. בכל צומת של הכרעה, במישור העובדתי, לא עמדו התובעים בנטל הקלאסי של רף הראיות של 50.1%. בזכות הפעלת דוקטרינת הנזק הראייתי, ההופכת את נטל הראיות, נקבעה רשלנות הנתבעות, ובזכות הדוקטרינה של הערכת הסיכויים לקיומו של הקשר הסיבתי, קבעתי כי 40% מהנזק שנגרם לתובע, הוא בר פיצוי. ללא דוקטרינה זו, כמוסבר בהרחבה לעיל, התוצאה היתה צריכה להיות כי גם רף זה לא הורם על ידי התובעים. גם חלוקת הנטל בין הנתבעות, היתה מבוססת יותר על הערכת הסיכויים לקיומו של הקשר הסיבתי, מאשר חלוקה "רגילה" בין מעוולים, על אף שכאמור יש קשר רעיוני בין שני הנושאים (ראה דברי השופט מ’ חשין, שהובאו לעיל בפיסקה 137 סיפא).
מאמין אני, כי הדרך בה הלכתי, על אף היותה ארוכה, הביאה לתוצאות צודקות. אומנם התובע לא קיבל פיצוי על מלוא נזקיו, אך גם לא יצא וידיו על ראשו, כפי שהיה יוצא על פי הדוקטרינה שהיתה שלטת עד להפעלתן של אותן תורות חדשות, שכונתה במונח "הכל או לא כלום". בדרך זו בה הלכתי, אימצתי גם את הרעיונות שעמדו ביסודו של מאמרו של השופט לבנוני, שהובא לעיל (פיסקה 71).
אם בשל כך, היה צורך לכתוב פסק דין ארוך ומנומק, הרבה מעבר לרגיל -וממילא התארכה תקופת כתיבתו - עדיין כדאי הדבר, כדי שהתובע יפוצה, ולוּ באופן חלקי, ומאידך גיסא, לא ישלמו הנתבעות סכומים שאין הן אחראיות להם.
פסיקתא
191. אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים סך של 316,474 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
192. נתבעת 1 תשלם לתובעים 40% מהוצאות המשפט, הכל בדרך המפורטת בפיסקה 188 לעיל.
193. הנתבעת 1 תשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך 47,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
194. הנתבעת 1 תפקיד בחשבון בנק משותף של עורכי הדין גבעון וניסני, תוך 30 יום, סך של 200,000 ₪, אשר ישמש כפיקדון עד להכרעת המל"ל בתביעות שיגיש התובע למל"ל לקבלת קיצבת נכות כללית, ויתר הקצבאות המגיעות לו. על ב"כ התובעים לפעול בעניין התביעות למל"ל, על פי ההוראות המפורטות בפיסקה 182 לעיל.
195. כמו כן אני מחייב את ב"כ הצדדים להודיעני תוך 30 יום מהיום כיצד יושקע הסכום המעוכב. עד יום 1.7.06, יודיע ב"כ התובע מה שיעור הגמלה המשולמת לתובע מאת המל"ל, והסך המעוכב, על פירותיו, בניכוי שערוך גמלה זו, יועבר לידי התובע. למותר לציין כי באם יתברר כי התובע אינו זכאי לגמלה מאת המל"ל, ישלם הסכום המעוכב לתובע במלואו, על פירותיו. בכל מקרה, לסכום אשר ישולם לתובע, תוסיף נתבעת 1 שכר טרחת עו"ד בסך 15% בתוספת מע"מ כדין.
196. אם יתבררו זכויותיו של התובע במל"ל לפני 1.7.06, ישלח ב"כ התובע הודעה מתאימה לבית המשפט ולב"כ הנתבעת 1.
197. התיק נקבע לתזכורת ליום רביעי, טז תמוז תשס"ו (12.7.06) בשעה 9:00.
198. המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לבאי כח הצדדים.
ניתן היום כ"ד באב, תשס"ה (29 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
משה דרורי, שופט
א 3248/01 אסף יונסי,רבקה יונסי,מנשה יונסי נ’ קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח’